עיכוב ביצוע במשפט הפלילי
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
- פתח דבר
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
- הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
- עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
- סדרי דין
- מבוא
- חומרת העבירה ומסוכנות
- נסיבות אישיות
- אורך תקופת המאסר
- סיכויי הערעור וטיב הערעור
- עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
- ערעור על חומרת העונש
- עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
- דיון נוסף ועיכוב ביצוע
- משפט חוזר ועיכוב ביצוע
- חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
- אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
- הרשעה בעבירת אינוס
- הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
- גניבה בידי מורשה
- חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
- תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
- תקיפה ואיומים
- תקיפת שוטרים ובריחה
- שוחד
- שוחד וניירות ערך
- שוד מזויין, שוד וחבלה
- סחיטה ואיומים
- קבלת רכוש גנוב
- קבלת דבר במרמה
- פציעה
- עבירת נשק
- עבירות מרמה
- עבירות סמים
- סיוע להריגה
- סחר בבני-אדם
- מרמה והפרת אמונים
- מעשה מגונה
- עבירות מס ערך מוסף
- עבירות מס הכנסה
- חטיפה
- זנות וסרסרות
- זילות בית-משפט
- זיוף ורישום כוזב
- הריגה וגרם מוות ברשלנות
- הצתה
- רצח
- תעבורה
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
- שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
- עיכוב ביצוע ותסקיר
- עיכוב ביצועו של קנס
- עבודות שירות
- עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
- נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
- פסקי-דין מנחים עד פסק-דין
חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה ועד למתן הכרעת-הדין היווה גורם חשוב בהחלטת בית-המשפט בבואו לעכב ביצועו, בפרט שבכל העת הזו היה הנאשם משוחרר בערבות, לא ביצע כל עבירה ונהג כהלכה במסגרת ניהול המשפט הפלילי נגדו. אכן פן זה נדון לעיל אולם בחרנו אף להציבו תחת ראש פרק נפרד דבר שידגיש את חשיבות אלמנט זה בהכרעת בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע.וכן, עבור הזמן מיום הגשת כתב האישום ועד למתן פסק-דין סופי, מקטין את היסוד ההרתעתי ובית-המשפט, במקרה שכזה, ייטה לעכב את עונש המאסר. כאמור בפרקים קודמים, שיקול זה איננו בא באופן עצמאי, אלא בצירוף שיקולים אחרים.
ב- ב"ש (נצ') 1492/99 {שמשון אברהם נ' מדינת ישראל, תק-מח 99(3), 2214 (1999)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע. שם הוכרע דינו של המבקש לכף חובה, שעה שהורשע בהכרעת-דין מנומקת ומפורטת היטב בביצוע עבירות חמורות, גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש, אי-מתן זכות קדימה בצומת וכניסה לצומת שלא בבטחה, וזאת כמפורט בהכרעת-הדין בבית-משפט קמא מפי כב' השופט דיאב עדווי, אשר הוסיף והרשיע את הנאשם על-פי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, בחציית קו הפרדה רצוף וסטיה מנתיב הנסיעה.
גזר-הדין, לאחר תסקיר שירות מבחן ותסקיר משלים, ניתן ביום 23.9.99. המבקש נדון ל- 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים וכן נפסל מלנהוג במשך 10 שנים, בניכוי 90 יום ימי פסילה מינהלתית.
באותו עניין, בית-משפט קמא דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע גזר-הדין, עם-זאת קבע כי המבקש יחל לרצות את עונשו ביום 17.10.99 וזאת על-מנת לאפשר למבקש "להתארגן".
ביום 12.10.99 הגיש המבקש הודעת ערעור הן על עצם הכרעת-הדין והן על העונש.
בא-כוח המבקש מבקש לעכב את ביצוע גזר-הדין כעולה מסעיף 87(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מאחר והגיש ערעור לבית-משפט זה ומסתמך בנימוקיו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, הסיכוי שעד שינתן פסק-דין בערעור ירצה המבקש את רוב תקופת המאסר בפועל וכן, לטעמו סיכוייו הטובים של המבקש בערעור.
עוד טוען ומציין בא-כוח המבקש את העובדה שקצין המבחן המליץ על מאסר (בתסקיר המשלים) שירוצה בעבודות שירות.
בעניין זה נפסק:
"3. א. הלכה היא כי שעה שהורשע אדם ודינו נגזר, עליו להחל בריצוי עונשו באופן מיידי למעט מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל.
'הכלל הוא שמשהורשע נאשם בדין ונגזר דינו למאסר, עליו להתחיל לרצות את עונשו ללא דיחוי, כלל זה נעוץ בחזקה, שמי שהורשע על-ידי הדרגה הראשונה אינו עוד בחזקת חף מפשע, ועליו לתת את הדין על מעשיו' (ת"ע, כרך 94(2), תשנ"ד/תשנ"ה-1994).
אציין כבר כאן ועכשיו, בנסיבות חומרת העבירות, עברו של הנאשם והתנהגותו כפי שעמד על כך בהרחבה כב' השופט עדווי בבית-משפט קמא, אין ממש בטענה 'לנסיבות אישיות' כנימוק לעיכוב ביצוע גזר-הדין.
ב. כפי שמציין כב' השופט קמא, אין ממש גם בנימוק ולפיו ירצה הנאשם את מרבית עונשו עד שישמע ערעורו בבית-המשפט כאן, דינו של הנאשם נגזר ל- 12 חודשי מאסר בפועל וכפי שראה לנכון לציין כב' השופט עדווי, כידוע במקומותינו ערעורו של הנאשם ישמע הרבה בטרם חלוף תקופת מאסרו.
כב' השופט עדווי עמד ונימק מדוע אין בידיו לקבל המלצת שירות המבחן (זה המשלים).
ג. גם בנימוק, לטעמו של בא-כוח המערער, לפיו סיכוייו טובים בערעור, אין ממש במקרה בפניי, כנימוק לעיכוב.
אין אני משים עצמי ואיני צריך לשים עצמי כמי שעושה מלאכתה של ערכאת הערעור, אך הלכה היא כי נימוק כזה ישמע ויתקבל רק מקום בו הכרעת-הדין או גזר-הדין אינם עומדים במבחן הביקורת ככאלה שהטעות על פניהם בולטת (ראה בש"פ 4594/90 לנסברג נ' מדינת ישראל, תק-על 90(3), 402 (1990)).
הנטל לטוען כי סיכוייו טובים בערעור מוטל כל כולו על כתפי המערער אשר עליו להראות עיוות בולט.
'הלכה היא כי על-מנת שבית-המשפט יעכב ביצוע גזר-דין מן הטעם שיש למבקש סיכוי טוב לזכות בערעור, על המבקש להראות כי נגרם לו 'עוות בולט' או שיש לו 'סיכוי בולט לעין' לזכות בערעורו כאשר על סיכויי לזכות בערעור ניתן ללמוד מפסק-הדין עצמו ללא צורך להיכנס לניתוח מדוקדק של העובדות (בש"פ 5024/92 נחמיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4976/92 ג'בארין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2043/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם))'
(ת"ע, כרך 94(2), 81).
עיינתי בהכרעת-הדין ובגזר-הדין של בית-משפט קמא והנחתי אותם במראה המשתקפת של הודעת הערעור ולא מצאתי אותו עיוות בולט נדרש ו/או סיכוי בולט לעין של המערער בערעורו.
עניינו של העורר ידון כמובן בעתו בפני ההרכב אשר ישמע את ערעורו ולדידי די לצורך ההחלטה כאן, כמבואר לעיל, כי אין לא בהכרעת-הדין ולא בגזר-הדין סטיה חמורה או עיוות בולט בלשון כב' השופט לוין ב- בש"פ 2043/94 הנ"ל.
4. בא-כוח המבקש טען בהרחבה לנסיבותיו האישיות של המבקש.
נסיבות אישיות אלה היו בפני בית-משפט קמא ובדין קבע בית-משפט קמא, שאין בהם, במקרה דנן, כדי לגרום לדחיית ביצוע גזר-דין.
(ראה למשל, המ' 118/79 רכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(2), 45, 46).
5. למרות מכלול האמור לעיל אשר צריך היה בהכרח להוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ראיתי לקבל את הבקשה - כפוף לערבויות ולתנאים להלן - וזאת בשל העובדה שבנסיבות תיק זה, נעברו העבירות ביום 16.5.94, כתב האישום הוגש רק בדצמבר 1995 וגזר-הדין ניתן ביום 23.9.99.
לא נעלמו מעיני טענות בא-כוח המשיבה ולפיהן לפחות חלק מהעיכוב נובע ממחדלי הנאשם, אך עומדת לנגד עיני העובדה, שאינה במחלוקת כמובן, שחלפו יותר מכ- 5.5 שנים מעת ביצוע העבירות וקועקע כאן, לאור הזמן הרב ביותר שחלף מעת ביצוע העבירות ועד למתן פסק-הדין הסופי כדי גזירת דינו של המבקש, היסוד ההרתעתי המיידי.
לאור זאת, ולא בלי היסוס, אני מורה על עיכוב ביצוע גזר-הדין ועד לפסק-הדין בערעורו של המבקש (ע"פ 586/99, כאן).
6. שעה שמונח בפני המכלול הנוגע לנאשם, לרבות הרשעותיו בעבר, אני קובע ומורה כי עיכוב ביצוע גזר-הדין יהיה כפוף לכך שהמבקש יפקיד את דרכונו במזכירות בית-המשפט לאלתר, יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה של 6 חודשים מהיום ו/או עד לקבלת החלטה מוסמכת אחרת, הנאשם יפקיד סך 7,500 ש"ח במזומן בקופת בית-המשפט ו/או ימציא ערבות בנקאית צמודה על סך זהה, ימציא ערבות צד ג' טובה על סך 15,000 ש"ח, והיה ויחליף מען - ידווח על כך לאלתר למזכירות בית-המשפט.
ערבויות אלה יבואו במקום הערבויות שקבע בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 23.9.99."
ב- ע"פ 10670/04 {עבאס אזברגה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 2344 (2004)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. המבקש הורשע בעבירות של אינוס, הפרת אמונים, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט. בית-המשפט המחוזי השית על המבקש מאסר בפועל למשך שנתיים וכן מאסר על-תנאי.
הערעור שהוגש מטעם המבקש מופנה הן כנגד הרשעתו והן כנגד חומרתו.
בקבלו את הבקשה לעיכוב עונש המאסר קובע כב' השופט א' א' לוי כדלקמן:
"הערעור המופנה כנגד ההרשעה, עוסק בעיקר בהשגות על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, ולעניין זה אוסיף כי חזית המחלוקת בין הצדדים היתה צרה מאוד. כוונתי לכך, שהמבקש לא הכחיש במהלך חקירתו ובעדותו בבית-המשפט כי קיים יחסי מין עם המתלוננת - חדרנית בבית-מלון אותה הסיעו הוא וחברו בניידת משטרה - והמחלוקת הצטמצמה לשאלה אם היחסים קויימו בהסכמתה של המתלוננת (כגרסת המבקש) או נכפו עליה (כגרסת המשיבה).
העולה מכך הוא, שבדרכו של המבקש להוכחת חפותו, ניצבת משוכה גבוהה אשר מקורה בהלכה לפיה בית-משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאים של עובדה הנקבעים בערכאה הדיונית. בכך יש כמובן כדי להשליך על סיכוייו של הערעור, אולם חרף זאת החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר, כדי לאפשר למבקש להביא את השגותיו בפני בית-משפט זה בטרם יידרש לשאת בעונש. אני נוהג כך משום שמדובר בעבירות אשר בוצעו לפני שנים לא מעטות (בחודשים יוני ואוקטובר 1999), ומאז ועד לסיומם של ההליכים התהלך המבקש חופשי, ולא נמצא כי מעד פעם נוספת. אכן, עתה לאחר הרשעתו לא עומדת עוד לזכותו חזקת החפות, אולם הזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות, התנהגותו הנורמטיבית עד אז, והחשש שעד אשר יינתן פסק-הדין בערעור יספיק המבקש לשאת בחלק ניכר מתקופת המאסר, מצדיקים להשקפתי את עיכוב המאסר עד למתן פסק-הדין בערעור, וכך אני מורה."