botox
הספריה המשפטית
עיכוב ביצוע במשפט הפלילי

הפרקים שבספר:

הריגה וגרם מוות ברשלנות

ב- ע"פ 2480/00 {אליסף קראדי נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 14 (2000)} המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות הריגה ותקיפה בנסיבות מחמירות ונדון לארבע שנות מאסר בפועל ושתי שנים מאסר על-תנאי. המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין ועל גזר-הדין, וביקש כי בית-המשפט יורה על עיכוב ביצוע גזר-דין המאסר עד לשמיעת הערעור.

ההרשעה עניינה בקטטה שהיתה בשוק העירוני בבאר-שבע בחודש דצמבר 1995. במהלך קטטה זו תקפו המבקש, שני אחיו ועוד בן משפחה אנשים אחרים, ובמהלך קטטה זו מצא את מותו המנוח, מרדכי אלול. המבקש הורשע בכך שנעץ סכין בירכו השמאלית של המנוח, פגע בעורק, ועל דרך זו גרם למותו של המנוח מאיבוד דם.

מסתבר, כי למעט מעצר בפועל בן כשלושה חודשים, היה המבקש משוחרר בערובה ובתנאים של 'מעצר בית' מאז שנת 1996 ועד היום. על רקע זה; בהסתמכו על טיעוני חוק וטיעוני עובדה מפורטים; ובהוסיפו כי בעת ביצוע העבירה היה המבקש כבן שבע-עשרה, וכי מאז חזר בתשובה והוא לומד בישיבה, מבקש בא-כוחו כי בית-המשפט ידחה את ביצוע עונש המאסר בפועל. באת-כוח המדינה מתנגדת לבקשה, שלדעתה ייגרע מאוד מאפקטיביות הענישה אם יידחה ביצוע עונש המאסר.

בעניין זה נפסק:

"שקלתי את הבקשה ואת התשובה, ואני מחליט כי ערעורו של המבקש יישמע ביום 25 לחודש מאי, בשעה 11:30. אני קובע מועד זה לשמיעת הערעור לאחר שעורך-דין אמיר התחייב לפניי חגיגית כי טיעונו לא יפרוש עצמו על פני יותר מחצי שעה. אם כך יהיה, לא יימשך הערעור אלא כשעה ורבע עד כשעה וחצי.

אני מקבל, איפוא, את בקשת המבקש ואני מורה על דחיית ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו עד לשמיעת הערעור כאמור. הערבויות הקיימות לשחרורו של המבקש תישארנה בעינן."

ב- ע"פ 1939/99 {אבי אבו נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1), 38 (1999)} המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, ונדון לעשר שנות מאסר ולשנתיים מאסר על-תנאי בתנאים אותם קבע בית-המשפט. בקשת המערער היא, שביצוע עונש המאסר יעוכב עד למתן פסק-דין בערעור.

בעניין זה נפסק מפי כב' השופט ת' אור:

"בבקשתו מסתמך המערער על ההחלטה ב- ע"פ 7068/98 בדבר המדיניות הרצויה בהחלטות על עיכוב ביצעו גזר-דין כשמוגש ערעור; וכן על הסיכויים הרבים, לטענתו, בערעור על ההרשעה, ולחלופין על העונש. אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר, עלול להיגרם למערער, לטענתו, עוול אם יתברר אחר כך, בפסק-הדין שיינתן בערעור, שלא היתה הצדקה למאסרו.

דין הבקשה להידחות. המדובר בעבירה חמורה של קטילת אדם על-ידי תקיפתו עם שבר שלבקבוק. על-פי המתואר בהכרעת-הדין, התנהגותו של המערער היתה בריונית ומסוכנת.

עיינתי בהכרעת-הדין ובטענות בערעור, ואין דעתי כדעת הסנגורית המלומדת כאילו יש סיכויים רבים וטובים שהערעור יתקבל. ההכרעה בערעור תינתן על-ידי ההרכב אשר ידון בערעור, ואין בדעתי, כמובן, להשיג את גבולו. אציין רק, שהרשעתו של המערער נשענת על פסיפס ראיות בהם נתן בית-המשפט אמון, ואשר מצטרף לתמונה ברורה לכאורה על פיה המערער הוא האיש שדקר את המנוח עם שבר בקבוק וגרם למותו.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בעונש שנגזר על המערער, דעתי היא שאין לעכב את ביצוע העונש, מבלי צורך שאתווה בהחלטה זו קווים מנחים בשאלה מתי, ככלל, ראוי לעכב את ביצועו שלגזר-דין כשמוגש ערעור על פסק-הדין. הבקשה נדחית."

ב- דנ"פ 4530/97 {סולימאן אל עביד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1), 736 (1997)} המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי, ברוב דעות, ברצח ואינוס. דעת המיעוט ביקשה לזכותו מהספק. הושת עליו מאסר עולם. המבקש ערער לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון זיכה את המבקש, ברוב דעות, מעבירת הרצח והרשיע אותו, ברוב דעות, בעבירת האינוס. העניין הוחזר לבית-המשפט המחוזי לגזירת- הדין. הוטלו על המבקש, ברוב דעות, שתים-עשרה שנות מאסר.

שופט המיעוט ביקש להטיל עליו עונש מאסר בן שש שנים. המבקש והמדינה עתרו בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון. לבקשה זו נעתר בית-המשפט העליון. הדיון יתקיים ביום 14.9.97.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' ברק, דחה את הבקשה, בקובעו כי הרשעת המבקש עומדת, כל עוד בית-המשפט העליון בגדריו של הדיון הנוסף, לא יחליט אחרת. כל טענותיו של בא-כוח המבקש, להצדקת עיכוב הביצוע, הן טענות שיש להעלותן בגדרי הדיון הנוסף.

ב- ע"פ 1977/05 {דוד גולה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2005)} הורשע המבקש בבית-משפט קמא בעבירות של גרם מוות בנהיגה רשלנית, הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח. במקרה דנן, המבקש סטה לשולי הכביש ופגע באישה. האישה נהרגה במקום.

מיד לאחר התאונה, המבקש יצא אל מחוץ לרכב לבדוק את נזקי הרכב, ולאחר-מכן, בעוד האישה שנפגעה מוטלת בצד הדרך, מיהר המבקש ועזב את מקום האירוע.

יודגש, כי מספר ימים לפני התאונה הורשע המבקש בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ורשיונו נפסל ל- 24 חודשים.

בית-משפט קמא גזר על המבקש עונש של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ושלילת רישיון נהיגה ל- 12 שנים.

בדחותה את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כדלקמן:

"2. דין הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר להידחות, משאין היא עומדת באמות-המידה המקובלות לעניין עיכוב ביצוע גזר-דין שהוטל על נאשם.

העבירות בהן הורשע המבקש הן חמורות ביותר; סיכויי ערעורו - ובהן טענותיו בדבר זיהויו כמי שנהג ברכב ולעניין עבירת ההפקרה אינם טובים, לטעמי. אורך תקופת המאסר שהוטלה על המבקש אינה מייתרת את הערעור גם אם יחל בריצויו בלא עיכוב, והעיקר - ישנה חשיבות בעמידה על סמיכות זמנים בין מועד גזירת הדין לבין תחילת ריצוי עונש המאסר כדי להבטיח את האפקטיביות הראויה של הענישה, אלא אם קימות נסיבות חריגות המצדיקות לעשות אחרת. מקרה זה אינו נכנס לגדר החריג, ועל המבקש להתחיל בריצוי עונשו בלא עיכוב לצורך שמיעת הערעור.

הבקשה נדחית.

בהסכמת התביעה, המבקש יתייצב לריצוי עונשו ב- 10.4.05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, עד השעה 12:00."

ב- ע"פ 10273/05 {דורון מאור נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2005)} הורשע המבקש בעבירת הריגה עקב תאונת דרכים, ובית-משפט קמא השית על המבקש עונש של חמש שנות מאסר מהן שלוש וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כמו-כן, נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

בא-כוח המבקש טוען כי יש סיכוי להמרת הרשעתו בסעיף קל יותר, ובהתאם לכך יש גם סיכוי כי אם ערעורו יתקבל לא יהיה עליו לרצות מאסר בין כתלי הכלא.

כב' השופטת ד' בייניש בקבלה את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר קובעת כדלקמן:

"מבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור, הן ביחס להרשעה והן ביחס לעונש, הרי נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש כפי שפורטו בבקשתו, ותוך שקילת מכלול נסיבות העניין, אני נעתרת לבקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק-דין בערעור."