עיכוב ביצוע במשפט הפלילי
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופט סלים ג'ובראן, שופט בית-המשפט העליון
- פתח דבר
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי - כללי - חקיקה
- הגישות השונות לעיכוב ביצוע בדין הפלילי
- עקרונות היסוד על-פי הלכת שוורץ - המפנה
- סדרי דין
- מבוא
- חומרת העבירה ומסוכנות
- נסיבות אישיות
- אורך תקופת המאסר
- סיכויי הערעור וטיב הערעור
- עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט
- ערעור על חומרת העונש
- עיכוב ביצוע והגשת בקשה לחנינה
- דיון נוסף ועיכוב ביצוע
- משפט חוזר ועיכוב ביצוע
- חלוף הזמן והיסוד ההרתעתי כשיקול בהחלטה לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי על-פי מיון העבירות - מבוא
- אחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט
- הרשעה בעבירת אינוס
- הרשעה בעבירה של בעילת קטינה
- גניבה בידי מורשה
- חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות
- תקיפה וחבלה גופנית נגד בן-זוג
- תקיפה ואיומים
- תקיפת שוטרים ובריחה
- שוחד
- שוחד וניירות ערך
- שוד מזויין, שוד וחבלה
- סחיטה ואיומים
- קבלת רכוש גנוב
- קבלת דבר במרמה
- פציעה
- עבירת נשק
- עבירות מרמה
- עבירות סמים
- סיוע להריגה
- סחר בבני-אדם
- מרמה והפרת אמונים
- מעשה מגונה
- עבירות מס ערך מוסף
- עבירות מס הכנסה
- חטיפה
- זנות וסרסרות
- זילות בית-משפט
- זיוף ורישום כוזב
- הריגה וגרם מוות ברשלנות
- הצתה
- רצח
- תעבורה
- עיכוב ביצוע במשפט הפלילי לבקשת המדינה
- שינוי תנאים שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע
- עיכוב ביצוע כאשר הנאשם מרצה כבר את עונש המאסר
- עיכוב ביצוע ותסקיר
- עיכוב ביצועו של קנס
- עבודות שירות
- עיכוב ביצוע והפעלת מאסר על-תנאי
- נספחים - הלכת שוורץ (ספק-הדין במלואו)
- פסקי-דין מנחים עד פסק-דין
מעשה מגונה
ב- ע"פ 8549/99 {פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 99(4), 65 (1999)} כנגד המערער הוגש כתב אישום ביום 29.6.98, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 6170/98) בו יוחסו למערער עבירות של מעשה מגונה (עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק זה).על-פי כתב האישום עשה המערער מעשים מגונים בגופה של המתלוננת (היא כלתה של חברתו לחיים), בכך שניגש אליה בשעת לילה, עת לנה עם בעלה ובתה בבית חמותה (היא חברתו של המערער), ובניגוד להסכמתה החופשית ליטף את רגלה ואת ישבנה. עוד נטען, כי באירוע אחר, ניגש המערער למיטה בה ישנה המתלוננת ועשה בה מעשים מגונים בכך שבניגוד להסכמתה החופשית ליטף את גופה והחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה.
המערער הורשע ביום 30.3.99, וביום 7.11.99 נידון לעונש מאסר לתקופה של חמש שנים, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל. עוד נקבע, כי יתרת המאסר תהא על-תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין (עבירות מין).
בית-משפט השלום קבע כי המערער יחל בריצוי עונשו ביום 2.12.99 (תוך הצבת תנאים לשחרור עד אותו מועד).
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט אנגלרד:
"4. ביום 29.11.99 הגיש המערער ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71401/99). ביום 30.11.99 החליט בית-המשפט המחוזי, מפי השופט צ' הרטל, ב- בש"פ 92709/99, לדחות את בקשת המערער לדחיית ביצוע גזר-דינו עד לתום הדיון בערעור. עם-זאת, נעתר בית-המשפט קמא לבקשת באת-כוחו של המשיב לדחות את תחילת ריצוי העונש עד ליום 5.12.99, לשם הגשת ערעור על החלטתו זו בפני בית-המשפט העליון. ערעורו לבית-משפט זה הוגש ביום 1.12.99 ועיכוב הביצוע הוארך עד למתן החלטה בערעור זה.
5. בהחלטתו, הדוחה, כאמור, את בקשת עיכוב ביצוע גזר-הדין, מציין בית-המשפט קמא, כי לאחר שעיין בהכרעת-הדין של בית-משפט השלום, התרשמותו היא כי אין 'סיכוי ממשי' לביטול הכרעת-הדין ולזיכויו של המערער, כמו גם להקלה בעונשו. בית-המשפט הוסיף, כי העונש אשר הושת על המערער אינו יוצא-דופן בחומרתו, בהתחשב בעברו הפלילי של האחרון. בית-המשפט סיכם בכך כי הנטיה הכללית היא שלא לעכב ביצועם של גזרי-דין ארוכים כגון דא.
6. בערעור לפניי, הרחיבו באי-כוח המערער על הסיכויים להצלחת הערעור לגופו-של-עניין. כן הדגישו את המגמה הקיימת בשורה של פסקי-דין של בית-משפט זה לעכב את ביצוע גזר-הדין עד לסיום הליכי הערעור מבלי שהדבר יהא תלוי בסיכויי הערעור.
7. הטענות העיקריות לגופו של ערעור נוגעות לשאלת המהימנות של המתלוננת.
לא השתכנעתי כי יש בטענות אלה כדי לבסס סיכויים מיוחדים להצלחת הערעור, וזאת מבלי להביע דעה כלשהי לגופו-של-עניין.
8. באשר למגמתו של בית-משפט זה, בשלב זה עדיין שוררת ההלכה העקרונית כי - בהעדר נסיבות מיוחדות - על האדם שהורשע בעבירה והושת עליו עונש מאסר ממושך יחסית להתחיל בריצוי עונשו מיד עם מתן גזר-הדין בבית-משפט של דיון. במקרה זה, על המערער לרצות, על רקע הרשעתו הקודמת בעבירות מין, שלוש שנות מאסר בפועל בשל ביצוע מעשים מגונים בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין.
9. לא מצאתי כי במקרה שלפנינו קיימות נסיבות מיוחדות ואי-לכך אני דוחה את הערעור.
מזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתבקשת לקבוע את הדיון ב- ע"פ 71401/99 בהקדם האפשרי.
המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום א', 12.12.99, בשעה 10:00. תנאי השחרור שנקבעו בבית-משפט השלום ימשיכו לעמוד בתוקף, עד להתייצבותו לריצוי העונש."
ב- ע"פ 4607/99 {פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 347 (1999)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין, שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה, ביום 28.6.99. המבקש הורשע - על-פי הודאתו - במעשים מגונים בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין), במעשים מגונים (עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין) ובמעשה מגונה (עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין).
בית-המשפט גזר על המבקש שלוש שנות מאסר, מתוכן שמונה-עשר חודשים בפועל. כן נקבע, כי עליו לפצות את אחד הקורבנות, בסכום של 10,000 ש"ח. ביצוע גזר-הדין עוכב, על-ידי בית-המשפט המחוזי, עד ליום 12.7.99, על-מנת לאפשר למבקש להתארגן לקראת ריצוי עונשו.
המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש לבית-משפט זה ביום 11.7.99 ואליו צירף בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט אנגלרד:
"2. על-פי כתב האישום המתוקן, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ביום 10.7.98, היה המבקש מעורב בשתי פרשות של עבירות מין בקטינים. המתלונן הראשון, קטין יליד שנת 1983, הוא אחיה של מי שהיתה חברתו של המבקש.
בינו לבין המבקש נרקמו קשרי ידידות. באפריל 1997, בהיות הקטין בן שלוש- עשרה וחצי, ביקש ממנו המבקש להתלוות אליו לבית נטוש, שם שוחח עמו בענייני מין, ביקש ממנו להראות לו את איבר מינו, פתח את מכנסיו של המתלונן ושפשף את איבר מינו של המתלונן ואת איברו שלו עד ששניהם הגיעו לידי סיפוק. המבקש חזר על התנהגות זו בהזדמנויות שונות, במהלך שנה.
בתחילת חודש מאי 1998 לא הסתפק המבקש במעשים אלו ואף סובב את המתלונן והחדיר קמעה לפי טבעתו את איבר מינו. המתלונן התנגד והמבקש הפסיק, אך המשיך לחכך את איבר מינו בעכוזו של המתלונן עד לסיפוק.
המתלונן השני הוא בן דודו של המתלונן הראשון, קטין יליד 1982. במהלך אירוע משפחתי התיישב המבקש עם המתלונן על ספסל מחוץ לשטח המסיבה, שוחח עמו בענייני מין, לחץ על איבר מינו מבעד למכנסיו, ביקש ממנו להראות לו את איברו, וליטף את כתפו. המתלונן סירב והסיר את ידי המבקש מעליו.
3. בית-המשפט המחוזי ציין לחומרה, כי המבקש ניצל את חוסר האונים של הקטינים. בנוסף מנה בין הגורמים המחמירים את הצורך בענישה מרתיעה ואת הצורך להגן על בריאותם הפיסית והנפשית של קטינים. לזכותו של המבקש, ציין בית-המשפט, כי יש לתת משקל רב להודאתו, אשר חסכה התדיינות שהיתה עלולה לפגוע בקטינים. בנוסף התרשם בית-המשפט מחרטתו של המבקש, ומעברו הנקי.
בית-המשפט הביא בחשבון את מעצר הבית בו שהה המבקש במשך קרוב לשנה. בית-המשפט ציין, כי לא ניתן היה ללמוד מתסקיר המבחן, האם קיים חשש שהמבקש יחזור על מעשיו בעתיד. בית-המשפט קמא הוסיף כי קצין המבחן לא המליץ המלצה טיפולית כלשהי לגבי המבקש 'לנוכח חוסר כוחותיו כיום לבדיקה מעמיקה של בעיותיו'. יצויין, כי בקובעו את הפיצוי למתלונן הראשון, ציין בית-המשפט, כי הוא לוקח בחשבון את הטיפול הנפשי לו יזדקק המתלונן, בשל הטראומות שנגרמו לו ושלפי תסקיר הקורבן עלולות לגרום לו לקשיים בעתיד.
4. בפניי טען בא-כוח המבקש כי יש סיכויים בערעור על חומרת העונש וכי אין במבקש מסוכנות לציבור ואין חשש כי לא יתייצב לריצוי העונש. כן יש בשליחתו למאסר משום פגיעה באישיותו. באת-כוח המדינה התנגדה לעיכוב הביצוע.
5. לאחר ששמעתי את בעלי הדין ועיינתי בכל החומר, לא השתכנעתי כי יש נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצוע גזר-הדין. העיקרון הוא כי עם גזירת-הדין יש להתחיל בריצוי העונש. אי-לכך הבקשה נדחית.
המבקש יתייצב במשטרת חיפה ביום 15.7.99, בשעה 10:00 לריצוי עונשו."
ב- ע"פ 4017/98 {סמיר אלהיג'א נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 1209 (1998)} המבקש הורשע בביצוע מעשה מגונה בקטין (בן 13 וחצי) תוך שימוש באיומים על הקטין. בית-המשפט המחוזי גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. המבקש הגיש ערעור המופנה כנגד חומרת עונש המאסר הממשי, ולפניי בקשתו לעכב את ביצוע המאסר עד למתן פסק-דין בערעור. יצויין, שהמבקש כבר התחיל לרצות את העונש ובקשת הסניגור היא להפסיק את מירוץ המאסר ולעכב את ביצוע היתרה.
בדחותו את הבקשה קובע כב' השופט א' מצא:
"שמעתי טענות הפרקליטים מזה ומזה. אני סבור, כי המקרה שבפניי אינו מצדיק חריגה מן הכלל הרגיל, כי משניתן עונש מאסר, על הנאשם לרצותו, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה להצדיק עיכוב ביצוע.
אשר-על-כן אני מחליט לדחות את הבקשה.
כב' הרשמת תבדוק את האפשרות להועיד את הערעור לשמיעה בפני הרכב, ככל האפשר, במהלך חודש דצמבר 1998 ולקצוב לכך 40 דקות."
ב- ע"פ 6613/97 {שמעון אוחנה נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3), 458 (1997)} המבקש הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"פ 2003/96) על-פי הודאתו בשלושה אישומים: שני אישומים בעבירה של מעשה מגונה ואישום אחד בעבירה של תקיפה. הוא ביצע את העבירות בהיותו כבן 19 שנים, בתפקידו כמדריך בישיבה, בה התגורר יחד עם חניכיו, בתנאים של פנימיה.
בשל עבירות אלה נגזר דינו למאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים ומאסר על-תנאי לתקופה של שתי שנים. ביצוע העונש נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי לתקופה של חודש, עד יום 13.11.97. המבקש הוא מבקש דחיה נוספת של ביצוע העונש עד להכרעה בערעור שהגיש לבית-משפט זה.
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט זמיר:
"הערעור לבית-משפט זה נסב רק על גזר-הדין ולא על ההרשעה. לפיכך, טוען בא- כוחו, יכול הערעור להישמע בהקדם, ומכאן שהדחיה מתבקשת לזמן קצר בלבד.
הוא תומך את בקשת הדחיה בטעמים אחדים. המבקש משוחרר בערובה מאז נחקר בקשר לביצוע העבירות, זה יותר משנתיים. מאז לא הוגשה נגדו כל תלונה. אף אין לו עבר פלילי, להוציא העבירות נשוא בקשה זאת. אפילו התובע בבית-המשפט המחוזי לא סבר שטמונה בו סכנה. יתירה מזאת, מאז ביצע את העבירות הוא נשא אישה ונולדו להם שני ילדים. הוא לומד כעת בכולל ומתגורר בביתו.
על יסוד כל אלה אפשר לומר כי גם אם ידחה ביצוע העונש לתקופה קצרה, עד להכרעה בערעורו, לא צפויה ממנו סכנה.
אולם, גם אם כך, עדיין אין בכך בלבד כדי להצדיק עיכוב בביצוע המאסר. כך במיוחד משום שהמבקש אינו מערער על עצם ההרשעה, ובא-כוחו מסכים שיהיה עליו לרצות עונש מאסר. אם כך, מה טעם לדחות את ביצוע העונש?
אלא שמוסכם כי המבקש ביצע את העבירות בשל משבר פסיכולוגי המצריך טיפול נפשי. הוא עבר בדיקות פסיכולוגיות, שהצביעו על צורך זה, ושירות המבחן, שהמליץ בפני בית-המשפט להטיל על המבקש עונש מאסר, הוסיף וציין שלאור שיתוף הפעולה יוצא-הדופן של המבקש, מומלץ כי הוא יופנה לגורם טיפולי במסגרת המאסר. גם בית-המשפט המחוזי ציין, בסיום גזר-הדין, כי המבקש זכאי לקבל טיפול פסיכולוגי בתוך כותלי הכלא, אם יבקש זאת, ובית-המשפט אף המליץ בפני המבקש שיעשה כן.
בא-כוח המבקש מודיע שהמבקש מעוניין לקבל טיפול כזה במסגרת הכלא ומתחייב בשם המבקש לשתף פעולה כנדרש לצורך טיפול כזה. אלא, הוא מוסיף, אם המבקש יתחיל לרצות את עונשו מייד, תחסר ההכנה הנדרשת מצד שלטונות הכלא למתן הטיפול הנדרש. כיום אין זה ברור מהו סוג הטיפול ומשך הטיפול הנדרש.
לפיכך הוא מבקש שבינתיים, ועד למועד הדיון בערעור, יוכן תסקיר נוסף של שירות המבחן, שבית-המשפט יוכל להסתייע בו בשמיעת הערעור.
פרקליטות המדינה מתנגדת לבקשת העיכוב על יסוד הטעמים המקובלים בבקשות כאלה, ובעיקר, חומרת העבירה. אך אין בעמדתה תשובה לנסיבות המיוחדות של מקרה זה.
לפיכך החלטתי להיענות לבקשה כדלקמן:
1. אני דוחה את ביצוע עונש המאסר של המבקש עד למתן פסק-דין בערעורו (ע"פ 6613/97).
2. המזכירות מתבקשת לקבוע ערעור זה לדיון במהלך חודש ינואר 1998 ולהקצות לדיון 15 דקות.
3. שירות המבחן למבוגרים מתבקש להכין תסקיר משלים לקראת הדיון בערעור.
4. הערבות שנקבעה על-ידי בית-המשפט המחוזי והחלטת בית-המשפט לעכב את יציאת המבקש מן הארץ, כפי שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי ביום 13.10.97, יעמדו בתוקף עד למתן פסק-הדין בערעור."
ב- בש"פ 6877/93 {פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 93(4), 141 (1993)} המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' הכט) בעבירות של מעשה מגונה בכפיה כהגדרתו בסעיף 348(א) במצורף לסעיף 345(א)(1) ו- (3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונדון לעונש של שלוש וחצי שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים מאסר בפועל ושישה חודשים מאסר על-תנאי. הוגש ערעור על פסק-הדין ועל גזר-הדין, ובן הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של גזר-הדין ולשחרורו של המבקש בערובה.
בעניין זה נפסק מפי כב' השופט מ' חשין:
"בא-כוחו המלומד של המבקש, עורך-דין א' חדד, שוטט בשבילי פסק-הדין, והוסיף וקצר ראיות להוכיח ולהיווכח כי נפלה שגגה בפסק-דינו של בית-משפט קמא - לא אך שגגה אחת, אלא שגגות אחדות - ועל יסוד אלו ביקש כי אורה על עיכוב ביצועו של גזר-הדין.
שמעתי בקשב את טענותיו של עורך-דין חדד, אך חוששני כי נתחלפו לו טיעונים של ערעור בטיעונים לעניין עיכוב ביצועו של פסק-דין. לא אחלוק על כך כי אפשר יש בפיו של עורך-דין חדד טענות הראויות להישמע בערעור, אך אנו, בהליכי עיכוב ביצוע מצויים אנו כיום, ולא שמעתי מפיו של עורך-דין חדד טענה כדי נתינתו של צו עיכוב ביצוע. והרי הלכה מכבר היא, כי לעניין עיכוב ביצועו של פסק-דין חייב מבקש להראות כי נתקיימו בעניינו נסיבות מיוחדות במינן, כי מחזיק הוא בסיכויים בולטים לעין לזכות בערעורו, וכל כיוצא באלו נוסחאות כלליות שעיקרן העמדת כלל ויוצא בצידו: מי שנגזר דינו חייב לשאת בעונש, ועליו הנטל - ונטל מיוחד הוא - לשכנע את בית-המשפט כי יש ונכון לסטות מאותו כלל (ראה, למשל, בש"פ 4976/92 ו- בש"פ 5024/92). המבקש לא עמד בנטל זה המוטל על שכמו.
מוסיף עורך-דין חדד וטוען כי מצב בריאותו של המבקש רע מכל רע, וכי יש חשש שמצבו יורע וילך בבית-האסורים. טענה זו לאו טענה היא. אם חולה הוא המבקש, כי אז יזכה בטיפול הראוי לחולה המצוי בבית-האסורים, ואם חלילה יורע מצבו וילך, כי אז ניתן יהיה לטפל בו בדרכים אחרות, למשל, כהוראת סעיף 49(ד) לחוק העונשין.
כללם של דברים: לא ראיתי הצדק להיעתר לבקשה לעיכוב ביצועו של גזר-הדין, ואני דוחה את הבקשה."
ב- ע"פ 3848/05 {פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2005)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה. המבקש הורשע בעבירות של מעשה מגונה, תקיפה ושימוש לרעה בכוח המשרה. בית-המשפט השית על המבקש עונש מאסר בפועל של 15 חודשים.
בקבלו את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר קובע כב' השופט א' רובינשטיין כדלקמן:
"ב. השתלשלותו של תיק זה ראשיתה הרשעת המבקש בעבירות של מעשה מגונה, תקיפה ושימוש לרעה בכוח המשרה, כולן אל מול תלמידים בבית-ספר שניהל. בגזר-דין מיום 3.3.03 בבית-המשפט המחוזי הוטל על המבקש ביצוע עבודות שירות של מחצית השנה. בבית-משפט זה (פסק-דין מיום 16.2.04, השופטים חשין, ביניש וחיות) נתקבל ערעור המדינה והמבקש הורשע בחמישה מקרים של מעשים מגונים בילדים שהיו תלמידים בבית-הספר שבו שימש כמנהל. צויין כי המעשים המגונים היו בהיבט של ביזוי מיני, ולא של גירוי מיני. הוא זוכה מן העבירות של תקיפה ושימוש לרעה בכוח המשרה. בעקבות זאת שב בית-המשפט המחוזי ודן בעניינו, וגזר את העונש הנזכר מעלה.
ג. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי סיכויי הערעור טובים, שכן מדובר בתיק תקדימי שבו לראשונה נשלח למאסר ממושך אדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים על רקע ביזוי מיני ולא גירוי מיני, וכי שליחת המבקש למאסר בפועל תפגע במטה לחמו ובמטה לחמם של שמונת ילדיו. עוד נטען, כי המבקש התייצב לכל הדיונים לאורך השנים ולא הפר את התנאים שנקבעו לו, וכן לא הסתבך בעבירות אחרות. עוד נטען כי יש מקום לעכב את הביצוע, שאחרת יאבד טעם הערעור.
ד. בא-כוח המדינה ציין כי לדעתו סיכויי הערעור נמוכים מאוד, שכן בית-המשפט העליון לא החזיר את התיק לבית-המשפט המחוזי כדי שישובו ויוטלו בסופו של יום שישה חודשי עבודות שירות. אין גם המלצה טיפולית, ואין פגיעה כלכלית של ממש שכן המבקש אינו עובד.
ה. אף דעתי היא כי סיכויי הערעור אינם רבים, נוכח השתלשלות התיק ופסק-דינו של בית-משפט זה בערעור הקודם. מבחינה זו שונה הדבר, בהקשר דנא, במידה מסויימת מאשר כשעסקינן בגזר-דין לתקופה דומה של 15 חודשי מאסר במקרה אחר. ואולם, בהביאנו בחשבון את הלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 161 (2000) באשר לאורך התקופה בה מדובר, ואת העובדה שהפרשה נמשכת מזה למעלה מחמש שנים ולא נרשמו עבירות נוספות או חריגות בקשר להתייצבות למשפט לחובתו של המבקש, נראה כי הכף נוטה לעבר עיכוב הביצוע..."