botox
הספריה המשפטית
עיכוב ביצוע במשפט הפלילי

הפרקים שבספר:

גניבה בידי מורשה

ב- ע"פ 7389/01 {דוד וייס נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 183 (2001)} נדונה בקשה לעיכוב ביצועו של גזר-דין שניתן בעניינו של המערער ב- ת"פ 231/97 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בו הורשע בשתי עבירות של גניבה בידי מורשה ובעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי.

בהעתרה לבקשה לעיכוב ביצוע קובעת כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"עיקר ממצאי פסק-הדין נשוא הערעור הם:

המבקש הינו יהלומן במקצועו שהחזיק משרד לסחר ביהלומים בבניין הבורסה ברמת-גן. הוא קיבל לידיו בשתי הזדמנויות שונות שתי חבילות יהלומים מהמתלוננים לצורך מכירתם לאחרים והעברת התמורה לידיהם. בפועל, הוא מכר את חבילות היהלומים, ובמקום להעביר את התמורה למוסרי החבילות, שלשל את הכספים לכיסו. סכום הגניבה בו הורשע המערער עומד על 952,684 דולר. בית-משפט קמא פירש את הרקע למעשים במצוקה כלכלית אליה נקלע המערער, ואמנם בסמוך לגילוי הפרשה הוכרז כחדל פירעון ונכסיו נתפסו על-ידי נושיו.

מגזר-הדין עולה כי פרט לסכום קטן ביחס אשר שולם למתלוננים לאחר תפיסת נכסי המערער, הוא לא עשה דבר להחזרת הגזילה אף שחלפו בינתיים שנים מאז המקרה. בית-משפט קמא גזר על המערער שנתיים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי ונמנע מלהטיל עליו קנס כספי כלשהו בהתחשב במצבו הכלכלי ובהיותו חדל-פירעון, ומתוך העדפה כי כל מקור כספי פנוי יופנה לפיצוי הניזוקים.

לבקשת המערער ובהסכמת התביעה, עוכב ביצועו של עונש המאסר, בכפוף למתן ערבויות נוספות, עד ליום 1.10.01, ובמסגרת בקשה זו הוארך עיכוב הביצוע עד למתן החלטה כאן.

2. המבקש עותר לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן הכרעה בערעור, ועיקרי נימוקיו הם: תקופת המאסר שהוטלה עליו קצרה ביחס למשך הזמן הארוך דרך-כלל לסיום הדיון בערעור, וקיים חשש של ממש כי אם לא יעוכב הביצוע ימוצה העונש כולו או בחלקו הגדול, עד למתן הכרעה בערעור וההליך יהפוך תיאורטי במידה רבה; את חומרת העבירות בהן הורשע יש לבחון על רקע התמוטטותו העסקית ואין מדובר בעבריין מועד; אין חשש להימלטות המערער מהארץ משהוא משוחרר ממעצר במשך כל תקופת המשפט ובמהלך המשפט אף הותר לו לצאת את הארץ מדי פעם לצורך עסקיו והוא לא מעל באימון שניתן בו; ולבסוף, לערעור המופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש, סיכוי טוב להתקבל.

באת-כוח המדינה מתנגדת לבקשה בטענה כי קיים חשש של ממש מהימלטות המערער מהדין, ובהינתן העובדה כי לא הופקד פיקדון כספי במזומן, אין ערובות מספיקות להבטחת הישארותו בישראל.

3. נתתי דעתי לטיעוני הצדדים על רקע מכלול נסיבות העניין, וזו עמדתי:

סוגיית עיכוב ביצוע גזר-דין מחייבת איזון ראוי בין מכלול שיקולים. מהצד האחד - יש לתת משקל לאינטרס הציבור באכיפה מיידית של עונש המאסר ברוח הוראת החוק כי יוחל בריצוי עונש מאסר מיד לאחר מתן גזר-הדין. מול אינטרס האכיפה המיידית של העונש מצוי מיגוון שיקולים אחרים שתפקידם להבטיח כי מימוש האינטרס הציבורי כאמור לא יפגע בנאשם ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. וכך, נשקלים בהקשר זה עניינים כגון חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושת על הנאשם, טיב סיכויי הערעור, עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במשפט, ומכלול נסיבות אישיות המיוחדות לנאשם, העשויות להיות רלוונטיות לעניין.

מלאכת האיזון נעשית תוך הערכת משקלם היחסי של השיקולים השונים ויחסם זה לזה בהתאם לנסיבות המקרה.

4. זו השלכת הדברים לענייננו:

המבקש הורשע בעבירות חמורות מאוד, שכרוכה בהן גזילת כספים בסכום משמעותי ביותר המגיע למיליון דולר בקירוב. העבירות בוצעו על רקע מערכת סחר ביהלומים הבנויה על כללי אימון ואתיקה בין סוחרים, המיוחדים לה, שהמערער, על-פי קביעת בית-משפט קמא, הפר אותם בצורה בוטה ביותר. אינטרס הציבור בהרתעה מפני הישנות מעשים כאלה הינו בעל משקל רב בכיוון לריצוי מיידי של עונש המאסר. עם-זאת, כנגד אינטרס זה ניצבת שורת שיקולים אשר בהצטברם מהווים משקל שכנגד לאינטרס האכיפה המיידי, ואלה הם:

ראשית, מדובר בעונש מאסר של שנתיים אשר סביר להניח כי עשוי להתמצות כולו, או בחלקו הארי עד למתן הכרעה סופית בערעור באם המערער יתחיל בריצויו מיד. המדובר בפרשה מורכבת העשויה לגזול זמן שיפוטי לא מבוטל. יתר-על-כן, גם אם ההרשעה תעמוד על כנה, נושא היקף העונש עומד אף הוא לערעור, וראוי להותיר טעם לערעור זה, העלול להישחק באם עד לבירורו ירצה המערער את עיקר עונשו; כל זאת נאמר בלא להביע עמדה, ולו ראשונית, באשר לטיב סיכויי הערעור בין לעניין ההרשעה ובין לעניין העונש, אלא נוכח הצורך להותיר טעם וממשות לזכות הערעור ולמנוע ריקונה מתוכן.

שנית, לעניין חשש מהימלטות מהדין: המערער היה משוחרר ממעצר במשך כל תקופת המשפט, שארכה מספר שנים. הוא היה משוחרר גם פרק זמן של כחודש וחצי לאחר מתן פסק-הדין. במהלך המשפט נסע בהיתר מספר פעמים לחוץ לארץ לצורך עסקיו ולא עלתה טענה מצד המדינה כי אי-פעם היה מצידו ניסיון הימלטות. נכון הוא כי אין דומה מצב של טרם מתן פסק-דין למצב השורר לאחריו, כאשר נגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל, אולם בנסיבות אלה יש לבחון קיומו של חשש הימלטות על רקע מכלול הנסיבות האישיות והנתונים האובייקטיביים הקיימים ולאמוד את הסתברותו של הסיכון ביחס לנאשם המסויים בו מדובר. חיי המערער מעוגנים בארץ, מרכז חייו כאן, משפחתו כאן, ובעבר עמד בניסיון ולא הפר את צווי עיכוב היציאה שניתנו נגדו, כך שהחשש התיאורטי להימלטות נאשם שנגזר דינו למאסר הקיים בכל מקרה, אינו נתמך בנתונים מיוחדים קונקרטיים, המצביעים על הסתברות כי חשש כזה יהפוך לממשי. לכל אלה מצטרפת התקווה כי בזמן שנותר עד להכרעה בערעור יפעל המערער ביתר שאת וכמידת היכולת להחזרת ולו חלק מכספי הגזילה לניזוקים - דבר שייבצר ממנו לעשות אם יתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי. לכל אלה יש להוסיף כי למערער אין עבר פלילי, ועד להסתבכותו בפרשה זו היה מוכר כאדם נורמטיבי וראוי לאימון. באיזון כולל של השיקולים, נראה לי, איפוא, כי הכף נוטה להעדפת עניינו של המערער בעיכוב ביצוע עונש המאסר על פני אינטרס האכיפה המיידי, ובלבד שינתנו בטחונות וערבויות מספיקים על-מנת להבטיח מפני חשש הימלטות מהדין. בין ערבויות אלה יש מקום גם לפיקדון כספי, חרף קשייו הכלכליים של המערער.

5. אני מורה, איפוא, על עיכוב ביצוע גזר-הדין בכפוף לתנאים הבאים:

1) הפקדה במזומן של 30,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זהה.

2) ערבויות צד ג' בסכומים ועל-ידי הערבים המפורטים להלן (על-פי הצעת המערער): מרגלית ממט - 300,000 ש"ח לאה גלעד - 300,000 ש"ח, אבשלום נוימן - 100,000 ש"ח, משה גליק - 100,000 ש"ח.

3) עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

4) התייצבות בתחנת המשטרה הקרובה לביתו של המערער פעמיים בשבוע בימים ב' ו- ה'.

על המערער לקיים את התנאים האמורים בתוך 10 ימים מהיום. באם לא יקיים תנאי מהתנאים האמורים, יתייצב לריצוי מאסרו ביום 28.10.01 בשעה 9:00 בבוקר במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב."

ב- בש"פ 6556/93 {אריה גולדין נ' מדינת ישראל, תק-על 93(4), 16 (1993)} המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבעה פרטי אישום, ובהם סידרה ארוכה של עבירות גניבה בידי מנהל, גניבה על-ידי מורשה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזוייפים וביצוע רישומים כוזבים במסמכי תאגיד.

דינו של המבקש נגזר לתשע וחצי שנות מאסר, מהן שש וחצי שנים לריצוי בפועל, ובנוסף על כך הושת עליו קנס בסך 150,000 ש"ח.

המבקש הגיש ערעור על חלק מהכרעת-הדין ועל חומרת העונש שהוטל עליו (ע"פ 6391/93), ואילו המדינה הגישה ערעור על קולת העונש (ע"פ 6350/93).

לאחר גזירת-הדין ביקש המבקש עיכוב ביצועו של ריצוי עונש המאסר בפועל, ובית-משפט קמא נעתר לו שתי פעמים. בתחילה עוכב ביצוע עונש המאסר לתקופה של 35 ימים, ובשנית עוכב ביצוע עונש המאסר עד ליום 9.12.1993. עתה מבקש המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק-הדין בערעורים שהוגשו לבית-המשפט העליון.

בהיעתרו לבקשה קובע בית-המשפט, מפי כב' השופט מ' חשין:

"באי-כוחו המלומדים של המבקש, עורכי-הדין רובינשטיין ודרורי, העלו לפני שני טעמים עיקריים לתמוך בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין המאסר. הטעם האחד מיוסד על סיכוייו של המבקש בערעור: לטענת באי-כוחו של המבקש טובים סיכוייו לזכות בערעורו, ומכאן שלא יהיה זה ראוי כי יתחיל בריצוי עונש המאסר, כאשר בדיעבד יסתבר כי הוטל עליו שלא בדין. הטעם השני לבקשה מחבר עצמו אל הטעם הראשון, וזה פישרו: על המבקש הוטלו שש וחצי שנות מאסר בפועל, אך מתוכן ריצה כבר המבקש - בהיותו במעצר - 26 חודשים. חשבון לוח הזמנים מעלה כי נותרו לריצוי מאסר בפועל 22 חודשים בלבד, ובאי-כוחו מעלים חשש כי עד שיישמע הערעור אפשר יעבור כל אותו מועד ומכאן שהערעור יהיה תיאורטי. אדון בשני טעמים אלה לבקשת העיכוב, אחד לאחד, כסידרם.

טעמה הראשון של הבקשה הוא, כאמור, סיכוייו של המבקש לזכות בערעורו, ולעניין זה טענו לפני באי-כוחו מדוע זה, לדעתם, נפל בית-משפט קמא לכלל שגגה בהרשיעו את המבקש במקצת העבירות בהן הורשע. אין חולקים על כך כי סיכויי זכיה בערעור הינם טעם לגיטימי וראוי לעיכוב ביצועו של עונש מאסר, והשאלה אינה אלא אם אכן עלה בידי באי-כוחו של המבקש להביא לקיעקועה של תשתית פסק-הדין, ולערעורה כדי כך שיהא זה נכון וראוי לעכב ביצועו של גזר-הדין.

המדובר הינו, כאמור, במסכת ארוכה וסבוכה של מעשי מרמה, זיוף וגניבה שיוחסו למבקש, ולעניין זה די יהא אם אומר כי כתב האישום מחזיק 47 עמודים בדפוס, ואילו הכרעת-הדין משתרעת על פני 167 עמודים. הפרוטוקול מחזיק, כפי שנמסר לי, יותר מ- 7000 עמודים, ולבית-משפט קמא הוגשו כמוצגים למעלה מ- 10,000 מסמכים. אכן, כמות נכבדה ביותר של חומר קריאה, ובוודאי לא יצפה איש כי שופט היושב בדין עיכוב ביצועו של עונש ילמד וידע חומר זה כולו כמו ישב בערעור גופו. שמעתי את טיעוני באי-כוחו של המבקש ואת דברי תשובתה של באת-כוח המדינה, עיינתי בחומר בכתובים, ואחרי כל אלה לא שוכנעתי כי נפלו בהכרעת-הדין טעויות המצדיקות עיכוב ביצועו של גזר-הדין.

אינני יושב בערעור על הכרעת-הדין, ועל-כן לא אמרתי - גם לא אומר - כי הכרעת-הדין נקיה לחלוטין מכל טעויות משפטיות; לא אמרתי שהיא נקיה מטעויות משפטיות, כשם שלא אמרתי כי נפלו בה טעויות משפטיות. כל שבכוונתי לומר הוא, שגם אם יש בפי באי-כוח המבקש טענות משפטיות הראויות להישמע, אין באותן טענות כדי להשמיט את הקרקע לא מתחת הכרעת-הדין ולא מתחת גזר-הדין. על כל אלה אוסיף, כי המבקש הודה בבית-משפט קמא בחלק מפרטי האישום לעניין זיוף מסמכים, שימוש במסמכים מזוייפים, ביצוע רישומים כוזבים במסמכי תאגיד וקבלת דבר במרמה, וערעורו על הכרעת-הדין, כעולה מכתב הערעור, אינו סב אלא על האישום הראשון לכתב האישום, ולעניין האישומים 2 עד 7 נסוב הערעור על ההרשעה בגניבה על-ידי מורשה וגניבה בידי מנהל. ואם הערעור כך מוגבל בהיקפו, והמערער מודה היום, למעשה, בעוד ועוד עבירות בהן הורשע, שוב לא ידעתי מה היה לו שהוא מבקש עיכוב ביצוע גזר-הדין. אינני מוצא, איפוא, תוכן ראוי בטעם הראשון לעיכוב ביצועו של גזר-הדין.

אשר לטעם השני לעיכוב ביצועו של גזר-הדין. אכן כך הם דין והלכה: שיקול ראוי הוא לעיכוב ביצוע של גזר-דין, שמא ירצה המערער עונש מאסר, כולו או חלק ניכר ממנו, עד שמיעת הערעור, והרי אם כך יהיה עלול הערעור להתרוקן מתוכנו, כולו או חלקו. וגם זו אמת, ששמיעתו של הערעור תגזול, בוודאי, מועד לא קצר; והואיל ויומנו של בית-המשפט עמוס לעייפה, ממילא לא תהיה השמיעה בשבועות הקרובים. ואולם, בשים-לב לאורך תקופת המאסר שעל המבקש לרצות, אליבא דכולי עלמא, לאמור, כ- 22 חודשים, לא יהיה זה נכון אם אדחה את ביצועו של גזר-הדין.

אני מחליט, איפוא, לדחות את בקשת המבקש לדחיה נוספת של ביצוע עונש המאסר. יחד-עם-זאת, יעלה התיק מיידית לפני רשם בית-המשפט, כדי שיעשה כל הניתן לקביעתו המוקדמת של התיק על-פי אילוצי יומנו של בית-המשפט."

ב- ע"פ 11791/04 {משה אפלבויים נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 709 (2005)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים. המבקש הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובגניבה על-ידי מורשה. בית-המשפט המחוזי השית על המבקש עונש מאסר של 4 שנים לריצוי בפועל וכן תשלום כספי.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין בו הינו מבקש מבית-המשפט לעכב את ביצוע מאסרו וזאת עד להכרעה סופית בערעורו. טענתו היא כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, שכן, באם לא יעוכב ביצוע גזר-הדין, ייתכן וירצה חלק ניכר מעונשו וזאת בטרם יוכרע ערעורו. עוד טוען המבקש, כי יש לעכב את ביצוע גזר-הדין שכן, הינו מתהלך חופשי מזה 5 שנים.

מנגד, המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן, סיכויי הערעור קלושים, אורך תקופת המאסר מפיג את החשש כי הליכי הערעור יסוכלו אם יתחיל לרצותו, אין במצבו הרפואי של המבקש כדי למנוע את ביצוע עונש המאסר היות ואת הטיפול הרפואי יוכל המבקש לקבל בהיותו בבית-הסוהר.

בדחותה את הבקשה לעיכוב ביצוע קובעת כב' השופטת א' חיות כדלקמן:

"4. דין הבקשה להידחות.

אכן, הערעור שהגיש המערער נסוב רובו ככולו על מממצאי עובדה ומהימנות ולאחר שעיינתי בהכרעת-הדין ובנימוקי הערעור נראה, לכאורה, כי סיכוייו אינם מן הגבוהים. נוכח תקופת המאסר הממושכת שנגזרה על המערער אין לקבל גם את טענתו כי קיים חשש שיסיים לרצות את עונשו בטרם יוכרע הערעור. אשר למצבו הרפואי של המערער. נוכח מכתבו של ד"ר צבי באום מיום 4.1.2005, נחה דעתי כי שירות בתי-הסוהר ערוך לתת למערער טיפול רפואי כנדרש, לרבות התרופות עליהן המליץ ד"ר באום. פרק הזמן הארוך שחלף מאז הוגש כתב האישום ועד שניתן פסק-הדין בעניינו של המערער אף הוא אינו מועיל לו, נוכח הדברים הנכוחים אותם ציין בית-משפט קמא בהכרעת-הדין ובגזר-הדין באשר לכך שחלק ניכר מהתארכות ההליכים נזקפת לחובתו של המערער אשר 'הרבה בהליכי סרק, בהתכתשויות סרק, בהתנגדויות סרק ובטענות סרק, שלא באו אלא לסבך את הדיון ולהאריכו ללא כל הצדקה'..."