botox
הספריה המשפטית
עיכוב ביצוע במשפט הפלילי

הפרקים שבספר:

מרמה והפרת אמונים

ב- ע"פ 3376/03 {קרין אלון נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 624 (2003)} העוררת הורשעה בבית-משפט השלום ברמלה בביצוע שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, ניסיון לקבל דבר במרמה, שיבוש הליכי משפט, שתי עבירות של איומים, הטרדת עד, ניסיון לשידול להטרדת עד והטרדה. משהורשעה כך בדינה גזר עליה בית-המשפט שלוש שנות מאסר בפועל ושנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי. גזר-הדין ניתן ביום 16.2.03 אך בית-המשפט הוסיף והחליט כי ביצועו יעוכב עד ליום 20.3.03.

העוררת הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין כאחד, ובד-בבד ביקשה את בית-המשפט כי יורה על עיכוב ביצוע העונש עד להחלטה בערעור. בית-המשפט דחה את הבקשה אך הוסיף וקבע כי ביצוע עונש המאסר יעוכב עד ליום 27.4.03.

בעניין זה נקבע מפי כב' השופט מ' חשין:

"על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי, ועתירת העוררת היא כי אעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעת בית-המשפט המחוזי בערעור שהוגש מטעמה.

עיינתי בהודעת הערעור המחזיקה כשלושים עמודים גדושים במראי מקומות מן הפרוטוקול ומן המוצגים שהוגשו לבית-משפט השלום, והוספתי ושמעתי טיעונים בעל-פה מפי עורך-דין צנג, בא-כוחה המלומד של העוררת.

עורך-דין צנג ביקש לשכנעני כי פסק-הדין של בית-משפט השלום לוקה בטעויות כדי כך שסיכוייו בערעור סיכויים טובים הם, אך לא שוכנעתי כי סיכוייו הם כה טובים עד כדי השמטת התשתית מתחת להכרעת דינו של בית-משפט השלום (הכרעת-דין המחזיקה שבעים וארבעה עמודים צפופים). אכן, יש בפיו של עורך-דין צנג טענות הראויות להיטען בערעור, אך כל טענותיו טענות הן הראויות להישמע בערעור אך אין הן יפות לעיכוב ביצוע כהלכת שוורץ (ע"פ 111/99א, פ"ד נד(2), 241 (2000)). מוסיף וטוען עורך-דין צנג, כי בית-המשפט המחוזי נקלע לטעות באומרו כי קרא את 'הכרעת דינו המפורטת והמנומקת היטב' של בית-משפט השלום, וכי הגיע לכלל מסקנה כי הרשעתה של המבקשת 'ניצבת, לכאורה, על קרקע מוצקה'.

טעם הדבר הוא, כך טוען עורך-דין צנג, כי טענותיו משתיתות עצמן, בין השאר, על ראיות שבית-משפט השלום התעלם מהן, וממילא לא יכול היה בית-המשפט המחוזי - אך בקוראו את פסק-הדין - לעמוד על הפגמים שבפסק-הדין. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. ההליך התלוי ועומד לפניי - הליך שהיה תלוי ועומד אף לפניי בית-המשפט המחוזי - הליך הוא של עיכוב ביצוע ולא של ערעור. ולו נדרשתי לטיעוניו של עורך-דין צנג כמפורט בכתב הערעור, כי אז לא בעיכוב ביצוע עסקתי אלא בכתיבת פסק-דין בערעור. והרי לא עיכוב ביצוע כהרי ערעור.

גם בטיעונים הנסבים על ענייניה האישיים של העוררת לא מצאתי הצדק לעיכוב ביצוע גזר-דין המעצר. אכן, מצבה של העוררת אינו קל כלל ועיקר, לא מצבה האישי ולא מצבה המשפחתי, ואולם אין באלה כדי להצדיק עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליה.

משאמרתי דברים שאמרתי, ובתיתי דעתי לאורך התקופה של עונש המאסר בפועל שהוטל על העוררת, אמליץ לפני נשיא בית-המשפט בתל-אביב-יפו כי יתן קדימות לערעורה של העוררת ויקבע את ערעורה לשמיעה במועד מוקדם ככל הניתן.

כאמור בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 3.4.03, שומה עליה על העוררת להתייצב לריצוי עונשה ביום 27.4.03, עד השעה 09:00, במזכירות בית-משפט השלום ברמלה."