סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הביקורת השיפוטית על פעולות הכנסת, ועדת הכנסת והחקיקה
- ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל
- צווים לגופים מינהליים – סעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה
- צווי בירור לגופים משפטיים – ביקורת שיפוטית על בית-הדין לעבודה – סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה
- ביקורת שיפוטית על בית-הדין הרבני – סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה
- סמכות בית-המשפט הגובה לצדק למול בית-המשפט לעניינים מניהליים
- העתירה – קיומם של תנאים מוקדמים וטענות-סף
- עתירת צו על-תנאי (תקנה 1 לתקנות)
- תכנה וצורתה של עתירה (תקנה 2 לתקנות)
- מען להמצאה לעותר (תקנה 3 לתקנות)
- עתירה תאומת בתצהיר (תקנה 4 לתקנות)
- שמיעת העותר (תקנה 5 לתקנות)
- הוצאות בעתירת סרק (תקנה 6 לתקנות)
- הדיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות)
- צו על-תנאי והמצאה (תקנה 8 לתקנות)
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 8א לתקנות)
- תצהיר תשובה לצו על-תנאי (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה למשיב (תקנה 10 לתקנות)
- דרישת פרטים נוספים; בקשה למתן פרטים נוספים ותצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים (תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות)
- הוראות בית-המשפט (תקנה 14 לתקנות)
- תאריך דיון (תקנה 15 לתקנות)
- הגשת עיקרי טיעון (תקנה 16 לתקנות)
- סדר הטיעון (תקנה 17 לתקנות)
- רשות בעל דין לחקור את המצהיר (תקנה 18 לתקנות)
- צו ביניים (תקנה 19 לתקנות)
- תקופת פגרה לא תובא במניין (תקנה 19א לתקנות)
- סמכות מיוחדת (תקנה 20 לתקנות)
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 20א לתקנות)
- סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה
- סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה
- איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)
- פתיחת תיק בבית-המשפט לענייני משפחה
- תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה
- כתב תביעה והגנה ובקשות
- קדם-משפט
- סעדים זמניים
- הליכי ביצוע ופיקוח על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה
- סדרי דין וראיות
- מתן פסק-דין ואישור הסכמים ופעולות
- פתרונות אלטרנטיביים להכרעת בית-המשפט
- הליך הערעור
- תובענה למזונות או למדור
- מזונות מן העזבון
- תובענה לאבהות או אימהות
- תביעת מזונות על-ידי שר הסעד או בא-כוחו
- תובענה להחזרת קטין חטוף
- תובענה בעניין חוק גיל הנישואין
- תובענה בעניין חוק השמות
- תובענה בענייני משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר, יציאת הקטין מהארץ וחוק הכשרות המשפטית
- תובענה בענייני חוק קביעת גיל
- תובענה בענייני חוק הירושה
- תובענה לפי חוק הצהרת מוות
- בקשה לפי חוק מרשם אוכלוסין
- תובענה בענייני חוק יחסי ממון
- תובענה בעניין חוק לנשיאת עוברים
- תובענה בענייני אימוץ
- תובענה בעניין חוק למניעת אלימות במשפחה וחוק למניעת הטרדה מאיימת
- חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014
תכנה וצורתה של עתירה (תקנה 2 לתקנות)
תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"2. תכנה וצורתה של עתירה (תיקון: התשמ"ו)
העתירה תפרט את פרטיו האישיים של העותר ואת הנימוקים, שבעובדה ושבחוק, שעליהם היא מתבססת, ותהא ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת וכתובה על צד אחד של הגליון עם שוליים של חמישה סנטימטרים לפחות."
על-פי תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, על העתירה לפרט, בין היתר, את הנימוקים שבעובדה עליהם היא מתבססת.
טופס 1 שבתוספת, כפי שתוקן בק"ת 4870, תשמ"ו, 148 - מורה לעותר לפרש את כל הפרטים הנוגעים לעותר, שמו, מספר זהותו ומען מגוריו. הוראת טופס 1 הנה חלק מתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק והיא מחייבת כאילו נכללה בגוף התקנות {ראה גם בשג"צ 1504/90 איריס פקר נ' בית-הדין הרבני האיזורי בירושלים, תק-על 90(2), 1173, 1174 (1990)}.
כלומר, בתקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, על מבנה העתירה לסמוך על שלושה אדנים:
האחד, פרטים על העותר.
השני, העובדות עליה נסמכת העתירה. מוצע לפרט במסגרת זו שנים מתוך התנאים המוקדמים שהם מיצוי ההליכים טרם הגשת העתירה והסבר על "זכות העמידה" של העותר. בפירוט העובדות יש לגלות את כל העובדות הנוגעות לפרשה {ראה לעניין זה פרשת חיים ודבורה פרחי כפי שתובא להלן}.
השלישי, פירוט הנימוקים המשפטיים העומדים ביסוד העתירה והמקנים לעותר את הסעד המבוקש.
נדגיש כי אין ספק שקים דמיון בדרישות לאלה הנוהגים בבקשות לסעד זמני ולצורתה של "בקשה בכתב" בהליך על-פי תקנות סדר הדין האזרחי.
ב- בג"צ 3667/00 {מיכאל אסולין נ' שר התחבורה, תק-על 2000(2), 1038, 1039 (2000)} קבע בית-המשפט כי העתירה, במקרה דנן, מנוסחת באופן שאינו תקין ולפיכך איננה ראויה לדיון.
במקרה דנן, העתירה אינה מפרטת בגוף העתירה את העובדות הנדרשות לגבי אף עותר, ובתצהיר הנלווה לעתירה היא אינה מפרטת אלא עובדות לגבי עותר מס' 1 בלבד, ואף זאת רק באופן חלקי, שכן היא אינה מפרטת לגבי עותר זה עובדות הנוגעות לעניין הנדון {כגון: מה הקנס או הקנסות שהוטלו עליו, על ידי מי, מתי ובגין איזו עבירה?} ואינה תומכת את התצהיר בשום מסמך.
יתירה-מזאת, העתירה גם אינה מסבירה מדוע צורפו בעתירה 85 עותרים. ממה נפשך. אם העתירה מתכוונת להעלות בעיה עקרונית, ומבחינה זאת אין הבדל בין עותר לעותר, והעובדות המתייחסות לכל עותר אין בהן כדי לשנות כלל לצורך ההכרעה של בית-המשפט, מן הראוי היה להסתפק בעותר אחד בלבד. אך אם יש חשיבות לעובדות המתייחסות לכל עותר, ויש בהן כדי לשנות את ההכרעה של בית-המשפט, מן הראוי היה להגיש עתירה נפרדת לגבי כל עותר, שתניח תשתית עובדתית שתאפשר הן למשיבים והן לבית-המשפט לברר את העניין כראוי.
באופן עקרוני, בית-משפט אינו מוכן, בדרך-כלל, לתת סעד המתייחס למספר גדול של עותרים, בלי שהוא מודע לנסיבות המיוחדות של כל עותר ועותר, ובלי שהוא יוכל לדעת מה הנפקות המעשית של מתן הסעד מבחינתו של כל עותר {ראה למשל בג"צ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4), 403 (1994)}. וכך גם בעתירה זאת. לדוגמה, אין זה ראוי שבית-המשפט יצווה לחדש את רישיון הנהיגה של 85 העותרים, כפי שהוא מתבקש לעשות, בלי שידע, בין היתר, מתי פג תוקף הרישיון, האם העותר כשיר כיום לנהוג וכך, או שמא עליו לעמוד בבדיקה או בבחינה, וכן הלאה.
כיוון שהעתירה אינה ערוכה כנדרש, ובלי לנקוט כל עמדה לגוף השאלה המוצגת בעתירה, החליט בית-המשפט לדחות את העתירה על-הסף.
ב- בג"צ 4047/05 {חיים ודבורה פרחי ואח' נ' שר הפנים-מר אופיר פינס ואח', תק-על 2005(2) 4501, 4502 (2005)} קבע בית-המשפט כי פגם נוסף נפל בהתנהלות העותרים, שעה שבכתב העתירה הנוכחי, לא מוזכרת כלל העתירה לדיון נוסף אשר הוגשה ימים ספורים קודם לכן.
העותרים מצאו לנכון להזכיר את העתירה לדיון נוסף, אך בבקשה לצו ביניים, אשר הוגשה למעלה משלושה שבועות לאחר שהוגשה העתירה דנא. בכך, הם הפרו את החובה המוטלת על כל בעל דין, להציג בפני בית-המשפט תמונה מלאה ואמינה של העובדות ולא להסתיר מפניו פרטים הרלבנטיים לעתירה המובאת לפתחו של בית-המשפט. אף טעם זה בלבד, עשוי להספיק בכדי לדחות את העתירה על-הסף.