סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הביקורת השיפוטית על פעולות הכנסת, ועדת הכנסת והחקיקה
- ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל
- צווים לגופים מינהליים – סעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה
- צווי בירור לגופים משפטיים – ביקורת שיפוטית על בית-הדין לעבודה – סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה
- ביקורת שיפוטית על בית-הדין הרבני – סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה
- סמכות בית-המשפט הגובה לצדק למול בית-המשפט לעניינים מניהליים
- העתירה – קיומם של תנאים מוקדמים וטענות-סף
- עתירת צו על-תנאי (תקנה 1 לתקנות)
- תכנה וצורתה של עתירה (תקנה 2 לתקנות)
- מען להמצאה לעותר (תקנה 3 לתקנות)
- עתירה תאומת בתצהיר (תקנה 4 לתקנות)
- שמיעת העותר (תקנה 5 לתקנות)
- הוצאות בעתירת סרק (תקנה 6 לתקנות)
- הדיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות)
- צו על-תנאי והמצאה (תקנה 8 לתקנות)
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 8א לתקנות)
- תצהיר תשובה לצו על-תנאי (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה למשיב (תקנה 10 לתקנות)
- דרישת פרטים נוספים; בקשה למתן פרטים נוספים ותצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים (תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות)
- הוראות בית-המשפט (תקנה 14 לתקנות)
- תאריך דיון (תקנה 15 לתקנות)
- הגשת עיקרי טיעון (תקנה 16 לתקנות)
- סדר הטיעון (תקנה 17 לתקנות)
- רשות בעל דין לחקור את המצהיר (תקנה 18 לתקנות)
- צו ביניים (תקנה 19 לתקנות)
- תקופת פגרה לא תובא במניין (תקנה 19א לתקנות)
- סמכות מיוחדת (תקנה 20 לתקנות)
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 20א לתקנות)
- סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה
- סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה
- איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)
- פתיחת תיק בבית-המשפט לענייני משפחה
- תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה
- כתב תביעה והגנה ובקשות
- קדם-משפט
- סעדים זמניים
- הליכי ביצוע ופיקוח על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה
- סדרי דין וראיות
- מתן פסק-דין ואישור הסכמים ופעולות
- פתרונות אלטרנטיביים להכרעת בית-המשפט
- הליך הערעור
- תובענה למזונות או למדור
- מזונות מן העזבון
- תובענה לאבהות או אימהות
- תביעת מזונות על-ידי שר הסעד או בא-כוחו
- תובענה להחזרת קטין חטוף
- תובענה בעניין חוק גיל הנישואין
- תובענה בעניין חוק השמות
- תובענה בענייני משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר, יציאת הקטין מהארץ וחוק הכשרות המשפטית
- תובענה בענייני חוק קביעת גיל
- תובענה בענייני חוק הירושה
- תובענה לפי חוק הצהרת מוות
- בקשה לפי חוק מרשם אוכלוסין
- תובענה בענייני חוק יחסי ממון
- תובענה בעניין חוק לנשיאת עוברים
- תובענה בענייני אימוץ
- תובענה בעניין חוק למניעת אלימות במשפחה וחוק למניעת הטרדה מאיימת
- חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014
הוצאות בעתירת סרק (תקנה 6 לתקנות)
תקנה 6 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"6. הוצאות בעתירת סרק
דחה בית-המשפט את העתירה ללא הזמנת המשיב, רשאי הוא להטיל על העותר הוצאות לטובת המדינה בשיעור שימצא לנכון או להורות לרשם לעשות כן."
לבתי-המשפט נתונה הסמכות להשית על בעל דין שהאריך דיון שלא לצורך "על-ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת" הוצאות לטובת אוצר המדינה {ראה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 41(ג) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ותקנה 6 לתקנות סדר דין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984}.
תכליתה של פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה כפולה היא: כיסוי העלויות שהביאה התנהלות זו והרתעה מפני נקיטת התנהגות המביאה לבזבוז זמן שיפוטי. בג"צ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, תק-על 2011(2), 3144 , 3158 (2011)}.
ב- בג"צ 7946/07 {יוסף נוף נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(2), 604, 605 (2008)} קבע בית-המשפט כי העתירה נמחקת איפוא על-הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות, ואולם, אם העותר לא ישכיל לפעול להבא בהתאם להוראות הדין ופסקי-הדין בעניינו - הוא מסתכן כי ייפסקו נגדו בהוצאות לטובת אוצר המדינה מכוח תקנה 6 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק.
ב- בג"צ 8171/99 {ניסים חדד נ' שר הבריאות, תק-על 99(3), 5 (1999)} קבע בית-המשפט כי אין מנוס מלשוב ולדחות את עתירת העותר. בנסיבות העניין, בית-המשפט לא מצא מקום להזמין את המשיבים בטרם נעשה כן. בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, חייב בית-המשפט את העותר בתשלום 5,000 שקל חדש לאוצר המדינה.
ב- בג"צ 3273/99 {אילנה בן עזרא, עו"ד נ' שר התעשייה והמסחר, תק-על 99(2), 894 (1999)} קבע בית-המשפט כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות. ההוצאות לטובת המדינה הוטלו על המבקשת בגין היותה של העתירה עתירת סרק, ולעניין זה אין נפקות לעובדה כי לא התבקשה תגובה של המשיבים עובר לדחיית העתירה על-הסף.
ב- בג"צ 3731/95 {שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, תק-על 95(2), 1672, 1675 (1995)} קבע בית-המשפט כי הוא אינו נוטה לחייב עותר בתשלום הוצאות המשפט כאשר הוא דוחה עתירה על-הסף בשל היעדר עילה. אך הוא רשאי לפסוק הוצאות במקרה כזה, ומן הראוי שיעשה זאת, בעתירות סרק או בעתירות טורדניות, שאין להן כל יסוד, והן מוגשות בדרך הגובלת בזלזול כלפי בית-המשפט {ראה גם ד"נ 8/86 המשחטה המאוחדת שוק הכרמל נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד מ(2), 157 (1986)}.