botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

זכויות המבוטח והמוטב (סעיף 13 לחוק)

סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"13. זכויות המבוטח והמוטב
(א) קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מן המבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו על-פי החוזה, או כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה, והכול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח; אולם אם הייתה קביעת המוטב בלתי-חוזרת יהיו העברה ושיעבוד של זכויות המבוטח טעונים הסכמת המוטב בכתב, ונושי המבוטח אינם רשאים לעקל זכויות אלה.
(ב) זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשיעבוד או לעיקול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, אלא אם הייתה קביעת המוטב בלתי-חוזרת."

פסק-הדין המרכזי בסוגיית פרשנותו של סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח וההתנגשות שלכאורה עולה מתוכו בין זכויות המוטבים וזכויות הנושים עם קרות מקרה הביטוח, הינו בר"ע (ת"א) 200842/98 {מיכל קורן ואח' נ' בינה כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999)}.

כב' השופט ד' בר-אופיר הצביע על האבחנה שעשה המחוקק באותו סעיף בין פוליסה, שנקבעו בה מוטבים בקביעה בלתי-חוזרת ובין פוליסה, שלא הייתה בה קביעה כזו, שאזי רשאים הנושים לעקל את זכויותיו של המבוטח על-פי הפוליסה, והעיקול עומד בעינו עם פטירתו של החייב וחוסם את מימוש הזכויות לפי הפוליסה על-ידי המוטבים.

הביקורת על המסקנות העולות מפסק-הדין בפרשת קורן החלה במאמרה של חנה הרדוף {"עיקול זכויות המוטב בביטוח חיים", הפרקליט, כרך מה, 216-211}, והמשיכו על-ידי ש' ולר בספרו {חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, 407-405} ו- י' אליאס בספרו {דיני ביטוח, כרך א', 319-317}, שעמדו אף על ניסוחו "הבעייתי" של סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח.

ביקורת זו אומצה בפסיקתם של מקצת משופטי בית-המשפט השלום {ראה למשל ה"פ (שלום הר') 80/05 אורית גלעד נ' עמי גלעדי, תק-של 2005(4), 10817 (2005)}.

שופטים אחרים של בית-משפט השלום אימצו, לעומת זאת, את הלכת קורן {ראה למשל ה"פ (שלום ת"א) 175092/02 ניזרי מסעודה (מרסל) נ' ראש ההוצאה לפועל בחדרה, תק-של 2003(1), 9245 (2003); ה"פ (שלום ת"א) 200104/03 גבריאלי גרציה גאיה נ' גבריאל אהרון, תק-של 2003(2), 13973 (2003)}.

דרך ביניים אימצה את הלכת קורן ביחס למרכיבי ביטוח החיים בלבד שבפוליסה, אך לא ביחס למרכיבים אחרים {חיסכון וכיוצא בזה; ראה למשל החלטת כב' הרשם שמעון רומי (חדרה) בהחלטתו מיום 6.11.05 בתיק הוצל"פ מס' 5-01-07664-12 בעניין אתגר חפר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ. הערעור על החלטה זו נדחה על-ידי כב' השופטת ברכה בר-זיו ב- בר"ע (מחוזי חי') 1341/05 קיפניס רוחמה נ' בנק הפועלים, תק-מח 2006(1), 4734 (2006), שאף הפנתה להלכת קורן, אך לא ניתן ללמוד מפסק-דין זה האם הוא מאמץ את הלכת קורן ביחס לכל מרכיבי הפוליסה או ביחס למרכיבים שאינם ביטוח חיים, כאבחנה שעשה כב' הרשם רומי בהחלטתו כאמור}.

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 2155-09 {תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעל ירון, תק-מח 2011(2), 25208, 25212 (2011)} קבע בית-המשפט כי משזכותו של המבוטח על-פי סעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח, היא אינה הזכות לקבל את תגמולי פוליסת ביטוח החיים שערך {שכן "מקרה הביטוח" בפוליסת ביטוח חיים הוא מותו של המבוטח ומשכך, ברי כי המבוטח לעולם לא יהיה יכול להינות מתגמולי הביטוח}, הרי שאף אם נרשם עיקול על-ידי המערערת, בין אם בטרם נקבע מוטב על-ידי המבוטח-המנוח ובין אם לאחר-מכן, הרי שעיקול זה אינו תופס ואינו חל על תגמולי הביטוח, שכן זכות זו כלל לא הייתה של המבוטח אף בטרם קרות מקרה הביטוח.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת מני-גור שדנה בסוגיה דומה במסגרת ה"פ (שלום הר') 80/05 {אורית גלעד נ' עמי גלעדי, תק-של 2005(4), 10817 (2005)} וקבעה כי זכות המוטב בביטוח חיים עדיפה על-פני זכות המעקל.

לדבריה, "בחוזה ביטוח אם-כן בו אירוע הביטוח הינו מוות ולא הגעה לגיל מסויים, אין המבוטח יכול לדרוש את תגמולי הביטוח שכן בשעה שאלה "יקרמו עור וגידים", כבר עבר המבוטח מעולמינו לעולם שכולו טוב, והזכות של יורשיו תהא לדרוש את קיום החוזה והעברת התגמולים למוטב. עוד בחייו לא היה למבוטח כל זכות לקבל את תגמולי ביטוח החיים אלא-אם-כן כאמור, תניה נוספת בחוזה הייתה הגעה לגיל פרישה, או אז היו למבוטח זכויות אף בחייו."

בנסיבות אלה נקבע בפרשת תדמיר אגודה חלקאית שיתופית בע"מ כי לא ניתן לעקל את תגמולי הביטוח, שכן לא מדובר ב"נכס" ואף לא ב"זכות עתידה" גם בפרשנותה הרחבה ככוללת ציפיה לזכות שטרם התגבשה, שכן לא קיים כלל מצב בו הייתה יכולה לצמוח למנוח טובת הנאה כלשהי מהכספים {ראה לגבי "נכס" הניתן לעיקול: ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נז(3), 577 (2003)}.

ב- בש"א (שלום יר') 4636/07 {עזבון המנוח סגל חיים ז"ל נ' "נ.ח. שיווק גלאט ירושלים חלק למהדרין בע"מ, תק-של 2007(3), 24475, 24477 (2007)} קיבל בית-המשפט את טענת המבקשים לפיה לא ניתן להטיל עיקול על כל כספי ביטוח החיים, אשר בשלב זה הינם כספי המוטבים ולא כספי המבוטח.

עוד נקבע כי במקרה הנדון קרה מקרה הביטוח קודם להטלת העיקול, ולכן לא ניתן לעקל את הכספים ובכך אף שונה המקרה הנדון מזה שנדון בפרשת מיכל קורן. בית-המשפט ביטל את העיקול שהוטל על ביטוח החיים של המנוח חיים סגל ז"ל.

ב- ה"פ (שלום נת') 536/02 {ירון וייס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-של 2002(2), 22818, 22819 (2002)} קבע בית-המשפט כי בסעיף 13(א) לחוק חוזה ביטוח נאמר בלשון מפורשת כי הנושים זכאים לעקל את זכויות המבוטח "כל עוד לא קרה מקרה ביטוח", ומכאן, שאם התרחש מקרה הביטוח - המסקנה תהיה שונה, והזכויות אינן ניתנות עוד לעיקול.

במקרה דנן מות המנוח הינו "מקרה הביטוח", ויש לבחון האם קודמת זכות המעקל לזכות המוטב.

לטעמו של בית-המשפט, זכויותיו של המוטב על-פי הפוליסה גוברות על זכות עיקול, וכשהמוטב זוכה מכוח הפוליסה {ולא מכוח ירושה} לא חלה עליו החובה לשלם את חובות המנוח.

עוד נקבע כי עיקול בעיקרו נועד לשמש מחסום משפטי, שימנע מבעל נכס או מחזיק בו לסכל פירעון חוב על-ידי הברחת הנכס המעוקל, אולם בשעה שבעל הנכס אינו עוד בחיים וזכויותיו הועברו למי שאינו החייב, והוא הופך להיות בעל הזכות המהותית, הרי שהנושה אינו יכול להיות בעל זכות עדיפה.

כלומר, בעת הטלת העיקול אין למעקל אלא מה שיש לחייב, וכל עוד החייב חי אין הוא {בוודאי לא המעקל} זכאי לכספי ביטוח חיים שישתלמו רק לאחר מותו.

משנפטר החייב אין לו עוד זכויות על-פי הפוליסה, אלא שהן שייכות למוטב, ובשעה שעל המוטב לא קיימת חובה לפרוע את חובותיו של המנוח, אין לעיקול כל תוקף כלפיו.