הכשלה של בירור החבות (סעיף 24 לחוק)

סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"24. הכשלה של בירור החבות
(א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:
(1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;
(2) אי-קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.
(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר."

תכליתם המרכזית של סעיפים 22 ו- 23 לחוק חוזה הביטוח היא למתן את בעיית המידע של המבטחת בקשר לנסיבותיו של מקרה הביטוח. סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח בא לאזן בין האינטרס של המבטחת לקבל מידע אמין ומלא על מקרה הביטוח לבין האינטרס של המבוטח לזכות בתגמולי ביטוח, אפילו הוכשל בירור החבות במידה כלשהי, בין בתום-לב ובין במכוון. אף אם המבוטח אינו מקיים את נטל שיתוף הפעולה, עדיין אין למבטחת זכות שלא לשלם את תגמולי הביטוח, אלא אך זכות הפחתה בהתאם לנזק שנגרם לה {ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, 531; וראה גם ת"א (שלום ת"א) 13659/05 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(3), 5581, 5584 (2007)}.

סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח מחייב מתן הודעה על מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע למבוטח עליו. לא קויימה חובת ההודעה כאמור, קובע סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח כי אם קיומה של חובת ההודעה היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם לו קויימה החובה. אך אם אי-קיומה של חובת ההודעה או איחור במסירתה לא מנע מן המבטח לברר את החבות ולא הכביד על הבירור, אין נפקות להוראה זו.

סעיף 24(א) לחוק חוזה הביטוח מלמדנו כי המבטח אינו-יוצא-ידי-חובתו בהוכחת ההפרה כשלעצמה של חובת ההודעה. עצם האיחור במסירת ההודעה למבטח, או אי-מתן הודעה בכלל, אינם פוטרים את המבטח מאחריותו.

מבטח המבקש להשתחרר מאחריותו על-פי הפוליסה או לצמצם היקפה, נדרש להראות כי הפרת חובת ההודעה גרמה להרחבת היקף אחריותו. עמד המבטח בנטל זה - תופחת חבותו בהתאם לשיעור שבו קיום חובת ההודעה היה מאפשר לו להקטין את הנזק.

אכן, נטל ההוכחה המוטל על כתפי המבטח מכוח סעיף 24(א) לחוק חוזה הביטוח איננו נטל קל. המבטח נדרש להוכיח קיומו של נזק ממשי עקב הפרת חובת ההודעה, ואין די בהוכחת האפשרות התיאורטית לגרימתו של נזק כאמור {ירון אליאס דיני ביטוח, כרך א', 429; ראה גם ע"א 215/91 הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין אלי, דינים מחוזי כרך כו 7, 542}.
תרופת ההפחתה מוציאה את תרופותיו של המבטח לפי כל דין אחר {סעיף 38 לחוק חוזה הביטוח}. כלומר, הסעד היחיד המוקנה למבטח במקרים של הפרת חובת ההודעה הוא הסעד הקבוע בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, ואין בלתו.

ודוק, על הוראת סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח לא ניתן להתנות, אלא לטובת המבוטח או המוטב. הנטל להוכיח את התגבשות יסודותיה של תרופת ההפחתה מוטל על המבטח. מנגד, הנטל להוכיח קיומו של סייג לתרופה מוטל על המבוטח {ראה גם ת"א (שלום חי') 16857-04 מוניב שאער נ' פנורמה הצפון חברה לבניה בע''מ, תק-של 2008(4), 48546, 48562 (2008); ת"א (ת"א-יפו) 104/95 אלטק בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2002(1), 65946, 65955 (2002)}.

מספר סייגים חשובים מצמצמים את תחולתה של התרופה היחידה {הפחתת החבות} המוקנית למבטח בגין הפרת חובת ההודעה. סעיפיו-הקטנים של סעיף 24(א) לחוק חוזה הביטוח מונים שני סייגים לכלל הקבוע ברישא של הסעיף. לפי הוראת סעיפים-קטנים (1) ו- (2) המבטח לא יהיה זכאי להפחית את תגמולי הביטוח, אף אם סבל נזק בעקבות הפרת חובת ההודעה: כאשר "החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות"; וכאשר "אי-קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור" {ת"א (שלום נצ') 3913-05 רמאל שאים נ' ס.א.ש מתכת קורפורשן בע"מ, תק-של 2008(4), 30777, 30778 (2008)}.

יושם-אל-לב כי לפי נוסחו ולשונו של סעיף 24(א) לחוק חוזה הביטוח התנאי הוא שקיומה של חובת ההודעה היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו. כלומר, נקודת הכובד היא לא בהודעה אלא באפשרות הקטנת החבות {ת"א (שלום יר') 14583/94 {אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מרעי עאבד אלטיפ עייש, תק-של 96(3), 1817, 1819 (1996)}.

מידת ההוכחה המוטלת על המבטח דורשת ממנו להראות קיומו של נזק ממשי עקב אי-מתן ההודעה על-ידי המבוטח. כלומר, נטל ההוכחה להראות שאילו קויימה חובת ההודעה הייתה חבות המבטח פחותה - הוא על המבטח. על המבטח להוכיח קיומו של נזק ממשי עקב אי-מתן ההודעה - ולא די בהוכחת אפשרות תיאורטית שיגרם נזק. אין זה נטל קל של הוכחה {ת"א (ת"א) 104/95 אלטק בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

יתירה-מזאת, כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. בנוסף, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה.

ב- ת"ק (תביעות קטנות פ"ת) 6962-03-09 {מיטל דדוש נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), 67358, 67359 (2011)} קבע בית-המשפט כי המבוטח אינו משתף פעולה עם נתבעת מס' 1 בבירור חבותה. אשר-על-כן, בהתאם להוראות סעיף 24(א) לחוק חוזה הביטוח, אין נתבעת מס' 1 חייבת בתשלום תקבולי הביטוח, ובנסיבות המקרה דנן, אין עליה לשאת בנזקים שנגרמו על-ידי נתבע מס' 2 לתובעת. התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת מס' 1 - נדחית.

ב- ת"א (שלום ת"א) 73373-04 {חופי הינדי נ' רחמים הינדי, תק-של 2010(3), 59245, 59253 (2010)} קבע בית-המשפט כי הנתבעת קיבלה הודעה על התאונה, בעל-פה, דרך מסירת ההודעה לסוכנת הביטוח, ובכתב - במילוי טופס הודעה על מקרה הביטוח.

במקרה דנן, לא הוכח כי היה בידי הנתבעת להקטין את חבותה לו דווחה במועד מוקדם יותר, ועל-כן בית-המשפט לא סבר כי היה מקום מלכתחילה לדחות את ההכרה בכיסוי הביטוחי.

ב- ת"א (שלום חי') 12684-06 {ג'רמין פריינטה נ' דה אור אירועים, תק-של 2010(3), 50725, 50728 (2010)} קבע בית-המשפט:

"12. ירון אליאס בספרו דיני ביטוח (מהדורה שנייה), כרך ב', דן בשאלה המתעוררת, בערכאות הנמוכות, מה דינה של חבות המבטח כלפי הצד השלישי במקרים שבהם המבוטח לא הודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח, לא שיתף עמו פעולה בבירור החבות או לא התייצב לדין. כבר כאן נחזור ונבהיר כי בנדוננו הנתבעת, לכל הדעות, שיתפה פעולה עד אשר חדלה ולא שיתפה פעולה, בכך שלא מסרה תצהירי עדויות ראשיות ובהמשך לא התייצבה לדיון.

י' אליאס מצביע על שלוש גישות שהסתמנו בפסיקה. על-פי הגישה הראשונה אין במחדלים האמורים כדי לפגוע כל עיקר בזכותו של הצד השלישי לקבל את תגמולי הביטוח מהמבטח. כך, לנוכח היריבות הישירה שבין הצד השלישי לבין המבטח. לשיטה זו 'דחיית דרישת הפיצוי של הצד השלישי על יסוד מחדלי המבוטח תעשה פלסתר את ההסדר המיוחד שבסעיף 68 לחוק' ואף אינה עולה בקנה אחד עם עקרון "פיזור הנזק" (עמ' 1167). על-פי הגישה הקוטבית הנוגדת אי-שיתוף הפעולה פוטר לחלוטין את המבטח מחבותו כלפי הצד השלישי.

מול כל אלו ניצבת גישה שלישית, והיא הרווחת, ובדעתי לילך בעקבותיה. 'הגישה השלישית והרווחת ביותר, שניתן לתארה כגישת ביניים, גורסת, בצדק, כי יש לבחון את מחדלי המבוטח באספקלריה של סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח. משמע, הפרת החובה להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח או לשתף עמו פעולה בבירור החבות לא תפטור את המבטח מאחריותו כלפי הצד השלישי, אלא מקנה לו, בנסיבות המתוארות בסעיף 24 לחוק, זכות להקטין את חבותו למידה שהיה חייב בה אילו קויימה החובה האמורה. לפי גישה זו, שחרור מוחלט של המבטח מאחריות בנסיבות המתוארות יקנה לו תמריץ שלילי שלא לפעול כלל לבירור החבות. כמו-כן, עלול הדבר לפתוח פתח לקנוניה בין המבוטח ובין המבטח על חשבון הצד השלישי' (עמ' 1168).

13. וכך פסק בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי כב' השופט י' עדיאל, ב- בר"ע 2180/06 סתי יעקב נ' ביטוח ישיר איי.די.אי - חברה לביטוח בע"מ (במאגרי "נבו"). אף שם התבטא חוסר שיתוף הפעולה בכך שהמבוטחים לא התייצבו לדיון. אף שם נטען כי לנוכח זאת יש לפטור את המבטח מתשלום לצד השלישי. השופט עדיאל ציין כי יש לפרש את חוק חוזה הביטוח באופן שתגמולי הביטוח לא יישללו מהמבוטח אלא-אם-כן יש קשר סיבתי בין התנהגותו הפסולה לבין החבות של המבטחת. לכן, כך הוא הורה, 'כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה' (עמ' 3).
הדברים מסוכמים, איפוא, על-ידי י' אליאס בספרו הנ"ל. הוא מורה אותנו כי 'ניתן איפוא לסכם ולקבוע כי מבטח המבקש להתנער מחבותו כלפי הצד השלישי בגין אי-מסירת הודעה על קרות מקרה הביטוח בגין אי-שיתוף פעולה עמו, יידרש להוכיח ארבעה אלה: ראשית, כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה. שנית, כי נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו או כדי לזכות בשיתוף הפעולה של המבוטח. שלישית, כי מחדלי המבוטח הסבו לו נזק. רביעית, שיעורו של הנזק האמור' (עמ' 1170, 1181)."

ב- תא"מ (שלום ת"א) 52335-08 {מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עמית אדלר, תק-של 2010(2), 82198, 82199 (2010)} טענה הנתבעת כי היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לצד ג' מן הטעם שהמבוטח לא עמד בתנאי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח ולא מסר הודעה כאשר ניסיונה של נתבעת מס' 3 לאתרו ולגבות הודעה לא צלח וכי על-פי האמור בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח פטורה היא מתשלום תגמולי צד ג'.

בית-המשפט קבע לעניין זה כי סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח אינו פוטר ואינו מאיין את הפוליסה אלא על-פי הסיפא של הסעיף לכל היותר יכולה חברת הביטוח לטעון להפחתת התשלום לו הייתה הגרסה מונחת בפניה.

ב- תא"מ (שלום ת"א) 166203-09 {ניו קופל בע"מ נ' איתן שוורץ, תק-של 2010(1), 73227, 73228 (2010)} קבע בית-המשפט כי סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח איננו מעיין את חבותו של המבטח על-פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח אלא מפחית בלבד את חבות המבטח, מקום בו ניתן לומר כי ישנה הפחתה שכזאת.

ב- ת"א (שלום נצ') 1311-09-08 {יוסף סמארה נ' וחיד רפיק, תק-של 2009(4), 7599, 7600 (2009)} הועלתה הטענה כי אין להטיל על הנתבעת חובה לפצות את התובע, מאחר והמבוטח או נהג הרכב הפוגע לא שיתף עימה פעולה ועל-כן, הכשיל את בירור חבותה, ולפיכך לאור האמור בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, לא קמה לה חובה לפצות את התובע בנסיבות המקרה.

משלא הוכח חוסר שיתוף הפעולה הנטען – דחה בית-המשפט הטענה. עוד נקבע כי משהוכח המקרה הביטוחי עובר נטל ההוכחה להראות שאילו קויימה חובת ההודעה הייתה חבות המבטחת פחותה על המבטחת. עליה להוכיח קיומו של נזק ממשי עקב אי-מתן ההודעה.

הנתבעת לא עמדה בנטל זה. בא-כוח הנתבעת טען, כי חוקר מטעם חברת הביטוח ניסה לאתר את נהג הרכב הפוגע ואת המבוטח, אולם לא הוכיח טענה זו. החוקר לא העיד בפני בית-המשפט ולא הוכחו לבית-המשפט הניסיונות שעשתה חברת הביטוח לאתר את המבוטח או את הנהג.

בנוסף, הן על-פי הנחיה של המפקח על הביטוח שהוזכרה בפני בית-המשפט, והן על-פי פסקי-דין אשר אמצו הנחיה זו, היעדר שיתוף פעולה מצד מבוטח אינו מוביל בהכרח לדחיית תביעה של צד שלישי.

על-פי הנחיה במקרה בו מגיעה לחברת הביטוח דרישה של צד ג' לתשלום תגמולי ביטוח, כאשר המבוטח לא מסר כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח, במקרה זה על המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום ובמידה ולא התקבלה התנגדות המבוטח בתוך 30 ימים, על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג'. הנתבעת לא הראתה כי פעלה על-פי הנחיות אלה.
זאת ועוד. מבטחת המבקשת להפחית את שיעור תגמולי הביטוח מכול סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, נדרשת להוכיח שלו קיים המבוטח חובותיו כאמור בסעיפים 22 ו- 23 לחוק חוזה הביטוח, היא הייתה חייבת בשיעור נמוך יותר של תגמולי הביטוח וכן עליה להוכיח את שיעור התגמולים שהיה נחסך ממנה. גם בנטל זה לא עמדה הנתבעת.

ב- ת"א (שלום ת"א) 25630-08 {ויקטור לוי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 13481, 13483 (2009)} קבע בית-המשפט כי לאור הוראות סעיף 24(א) לחוק חוזה הביטוח, סבור היה בית-המשפט כי משהתובע לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח ולא איפשר לה לברר ולגבש עמדתה, בנוגע לתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, בטרם הגשת התביעה - אין הוא זכאי לריבית ביחס לתקופה שעובר להגשת התביעה.

ב- תא"מ (שלום עכ') 1400-08 {גאנם תאופיק נ' ביטוח ישיר -איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(2), 35120, 35121 (2009)} קבע בית-המשפט:

"7. חוק חוזה הביטוח מקים חזית תביעה ישירה בין הצד השלישי, התובע כאן, ובין המבטחת, המחייב את המבטחת לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח בהתאם לדרישתו:

'סעיף 68 לחוק יוצר, כאמור, יריבות ישירה בין הצד השלישי ובין המבטח. לצד השלישי עומדת זכות תביעה ישירה כלפי המבטח בגין הנזקים שנגרמו לו על-ידי המבוטח (המזיק). המבטח רשאי לשלם את תגמולי הביטוח ישירות לצד השלישי (להבדיל מתשלומם למבוטח) ולפי דרישת הצד השלישי, חייב הוא לעשות כן. עם-זאת, תשלום התגמולים לצד השלישי מותנה במספר תנאים הקבועים בסעיף 68 לחוק או נובעים ממנו: חבות חוקית של המבוטח כלפי הצד השלישי; אחריות של המבטח כלפי המבוטח על-פי חוזה ביטוח; היעדר התנגדות של המבוטח לתשלום התגמולים לצד השלישי.' (י' אליאס דיני ביטוח, כרך ב', 584).

8. מנגד, סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו "הכשלה של ברור החבות" קובע:

'(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו נעשה אותו דבר'.

9. שאלה היא האם לאור הוראות סעיף 24 וחוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבע זכאית המבטחת לכך שהתביעה נגדה תידחה:

'סוגיה ששבה ועולה בפני בית-המשפט נוגעת לחבות המבטח כלפי הצד השלישי במקרים בהם המבוטח לא הודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח, לא שיתף עמו פעולה בבירור החבות או לא התייצב לדין. השאלה הנשאלת במקרים אלה היא האם מחדליו של המבוטח מעניקים למבטח זכות לדחות את תביעתו של הצד השלישי? סקירת הפסיקה בסוגיה זו מגלה שלוש גישות שונות... על-פי הגישה הראשונה, הליברלית ביותר, אין במחדלים המתוארים לעיל כדי לפגוע בזכותו של הצד השלישי לקבל את תגמולי הביטוח מהמבטח. גישה זו נסמכת על היריבות הישירה שבין הצד השלישי ובין המבטח...גישה משפטית זו זכתה לגושפנקא של המפקח על הביטוח. בהכרעה עקרונית שיצרה תחת ידה של סגנית המפקח נאמר כי חברת הביטוח : 'אינה יכולה לדחות את דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עמה פעולה" '.... על-פי הגישה השנייה, המצמצמת, הפרת חובת ההודעה או חובת שיתוף הפעולה של המבוטח פוטרת לחלוטין את המבטח מחבותו כלפי הצד השלישי. גישה זו יוצאת מנקודת הנחה שסעיף 68 לחוק אינו מקנה לצד השלישי מעמד עדיף על זה של המבוטח. מכאן שהמבטח זכאי לדחות את תביעה הצד השלישי בכל מקרה שבו המבוטח הפר את חובותיו לפי הפוליסה... הגישה השלישית והרווחת ביותר. שניתן לתארה כגישת ביניים, גורסת כי יש לבחון את מחדלי המבוטח באספקלריה של סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח. כלומר, הפרת החובה להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח ולשתף עמו פעולה בבירור החבות לא תפטור את המבטח מאחריותו כלפי הצד השלישי, אלא תקנה לו, בנסיבות המתוארות בסעיף 24 לחוק, זכות להקטין את חבותו למידה שהיה חייב בה אילו קויימה החובה האמורה... לפיכך המבטח אינו-יוצא-ידי-חובתו בהוכחת המחדל כשלעצמו. עליו להראות כי מחדל זה הסב לו נזק 'ממשי, מעשי ובפועל'. נטל הראיה להוכחת הטענה, שאילו היה המבוטח משתף פעולה הייתה החבות קטנה ובאיזו מידה, מוטל על המבטח. במסגרת זו יתן בית-המשפט משקל למאמצים שעשה המבטח על-מנת לקבל מהמבוטח את המידע הדרוש לו' (שם, 588-591).

10. אין דעתי כדעת המצמצמים בפרשנות סעיף 68. לפיכך איני סבורה כי ניתן לדחות את התביעה נגד המבטחת, גם בהיעדר שיתוף פעולה מצד מבוטחה הנתבע. עם-זאת, אני מסכימה כי יש בדברי בא-כוח הנתבעים כדי להצדיק שחרורו מייצוג הנתבע.
11. באשר להיעדר התייצבות מצהיר המבטחת, אמנם היה עליו להופיע לדיון אך יש טעם בדברי בא-כוחה כי מדובר בנציג שאין לו כל ידיעה אישית אודות האירוע נשוא התביעה, שאין בעדותו כדי להעלות או להוריד מאומה בעניין זה. תצהירו מתבסס על המסמכים הנמצאים בתיק התביעה שמנהלת המבטחת.

12. באשר לנתבע, משלא קיבל זימון לדיון שנקבע, אין באפשרותי לתת פסק-דין נגדו."

ב- ת"א (שלום חי') 26981/00 {דותן יובל נ' חאג' סאהר, תק-של 2007(2), 15892, 15906 (2007)} קבע בית-המשפט כי סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח מלמדנו כי המבטח אינו-יוצא-ידי-חובתו בהוכחת ההפרה כשלעצמה של חובת ההודעה. עצם האיחור במסירת ההודעה למבטח, או אי-הודעה בכלל אינם פוטרים את המבטח מאחריותו, אלא אם הוכיח כי הפרת החובה גרמה להרחבת היקף אחריותו.

ב- ת"א (שלום ת"א) 210246/02 {גרטל פרידה נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2004(1), 12484, 12485 (2004)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין, לא הוכח כי התובעת הכשילה את בירור חבותה של הנתבעת ואף המומחה מטעם הנתבעת, הודה כי קיבל מרואה החשבון של התובעת את הנתונים שנדרשו לצורך הכנת חוות-דעתו. לפיכך, דין הטענה בדבר פטור מתשלום תגמולי ביטוח, בגין הכשלת בירור החבות, להידחות.

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 246/93 {מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ נ' חברה כלכלית לירושלים בע"מ, תק-מח 2002(1), 67305, 67309 (2002)} קבע בית-המשפט כי גם אם ניתן לראות במעשי החברה הכלכלית "הכבדה" כלשונו של סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח, אין התוצאה איונה של פוליסת הביטוח.

על-פי האמור בסעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח משתחרר המבטח במקרה זה מתשלום תגמולי ביטוח שלא היה חייב בהם אלמלא אותה הכבדה. במקרה דנן, משמעות האמור הוא כי המגן יכלה להשתחרר מתשלום אותו חלק מתגמולי הביטוח שהוא מעבר לסכום הפשרה, שכן זה הסכום הנוסף שבו יהיה עליה לשאת עקב "ההכבדה" על-ידי מבוטחתה החברה הכלכלית. המגן לא הביאה ראיות באשר לסכום הפשרה, כך שאין בידי בית-המשפט לקבוע מה נזק נגרם עקב "ההכבדה" על-ידי החברה הכלכלית.

משקבע המחוקק תוצאה ברורה להתנהגותו של המבוטח, אין לעקפה באמירה שלא נהג בתום-לב, ולהביא לתוצאה שונה בתכלית של איונו של הביטוח.

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 278/90 {תשובה נ' ציון, תק-מח 91(4), 564, 565 (1991)} קבע בית-המשפט כי לפי סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, אי-קיומה של חובה כלשהי של המבוטח תיתן לחברת הביטוח עילה להשתחרר מחבות אך ורק אם קיומה היה מאפשר למשיבה להקטין את חבותה.

במקרה דנן, קיים המשיב את חובתו בכך שהודיע מיד לסוכן הביטוח על התאונה והיה למשיבה זמן די והותר לחקור את נסיבות אירועה עד המועד בו הוגש נגדה המשפט.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הכשלה של בירור החבות (סעיף 24 לחוק)