ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק)

1. מבוא
סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"59. ביטוח כפל (תיקון: התשמ"ד)
(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על-כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.
(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך כל סכומי הביטוח באופן בלתי-סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.
(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף, בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח.
(ד) המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

אין צורך בזהות בין בעלי הפוליסות השונות או בין המוטבים על פיהן כדי להחיל ביטוח כפל, והרלוונטי הינו זהות באינטרס המבוטח.

בנכס פלוני יכול שיהיו אינטרסים וזכויות לצדדים שונים - בעלים, מחזיקים, בעלי שיעבודים וכדומה. אם שתי פוליסות ביטוח נפרדות באות לכסות סיכון פלוני לגרימת נזק לאותו רכוש עצמו, ומבחינת היקף הכיסוי הביטוחי שתיהן מכסות את אותו אינטרס עצמו - למשל, אינטרס הבעלים בנכס - הרי שנוצרת חפיפה בין שתי הפוליסות, המצדיקה, על-פני הדברים, קיומה של השתתפות בין המבטחים אם אירע נזק.

כך, למשל, כאשר מצד אחד בעל נכס פלוני ביטח את הנכס בביטוח מפני שריפה, ובה בעת ביטח שוכר הנכס, או שומרו, את הנכס האמור בביטוח המכסה גם הוא את הסיכון של שריפה, ואשר נועד לכסות גם את הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הבעלים בנכס.

במצב כאמור הן השיקול של מניעת תוצאות שרירותיות, הן השיקול של מניעת קנוניה והן השיקול של הטלת חבות מקום שבו שולמה פרמיה תומכים בהחלת ההסדר של ביטוח כפל המחלק את החבות בין המבטחים בדרך של יצירת זכות להשתתפות {ראה לעניין זה רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3), 769 (2001); ע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קינן, פ"ד נז(4), 481 (2002)}.

סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח קובע מתי חל מקרה של ביטוח כפל ומורה כי במקרה כאמור, ביחסים שבין המבטחים לבין עצמם, יישאו המבטחים בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

זכות ההשתתפות הינה במהותה זכות שביושר המושתתת על שיקולים של מניעת התעשרות שלא כדין, ומבוססת על תפיסה לפיה מקום בו שניים או יותר צריכים לשאת בחיוב יש לחלק את נטל החיוב באופן צודק {רע"א 5449/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' סיגנא, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3), 769 (2001) (להלן: "פרשת סיגנא")}.

בתוך-כך, נועד עיקרון ההשתתפות להוביל לשוויון בין החייבים ולמנוע מצב בו הנשיאה בנטל תשלום תגמולי הביטוח תהיה על-פי שרירות-ליבו של הנושה {דבר שאף עלול להוביל לקנוניה בין הנושה למי מן החייבים}. זאת ועוד, יש לזכור כי כל אחד מהמבטחים קיבל פרמיה עבור פוליסת הביטוח, ושחרורו מכל חבות נתפס כבלתי-צודק וסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח משקף שיקולים אלה.

אין מחלוקת כי כאשר מדובר במבוטח אחד, המבטח עצמו בשתי פוליסות ביטוח המכסות אותם סיכונים לגבי אותו נכס, חל סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. אין כל הצדקה ליתן להחלטה שרירותית של המבוטח, המפעיל פוליסה אחת ולא אחרת, להיטיב את מצבו של מבטח אחד לעומת המבטח השני.

ואולם כאשר מדובר בשני מבוטחים שונים – נשאלת השאלה האם סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חל?

בעבר הייתה מחלוקת ואולם בבית-המשפט בפרשת סיגנא הנ"ל נעשה סדר. בפרשת סיגנא תבעו חברות ביטוח שביטחו את בעל הנכס השתתפות מאת חברות הביטוח שביטחו את המחזיקים בנכס, כאשר דובר על ביטוח מבנה לאותם הסיכונים.
בית-המשפט קבע כי זכות ההשתתפות שבסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח קמה גם מקום שבו מדובר בפוליסות ביטוח רכוש אחדות, כאשר אין זהות בין המבוטחים או בין המוטבים על-פי הפוליסות, ובתנאי שקיימת זהות באינטרס המבוטח.

כלומר, הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח בעניין ביטוח כפל חלה גם כאשר נרכשו פוליסות שונות על-ידי מבוטחים שונים, ובלבד שבוטח "סיכון אחד". כלומר, המבחן הוא מבחן הסיכון - האם שני מבוטחים ביטחו את אותו הסיכון.

זכות ההשתתפות היא במהותה, זכות שביושר, המושתתת על שיקולים של מניעת התעשרות שלא כדין {ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פ"ד נ(5), 573 (1996)}. זכות ההשתתפות מבוססת על התפיסה לפיה, מקום בו שניים או יותר צריכים לשאת בחיוב מסויים, יש לחלק את נטל החיוב ביניהם באופן צודק {רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3), 769, 783 (2001)}.

נדגיש כי אין כל צידוק שהנשיאה בנטל תהיה על-פי שרירות-ליבו של הנושה. החשש הוא, שאם לא תוכר זכות ההשתתפות, חלוקת הנטל בין החייבים תיעשה על-פי החלטת הנושה, אל מי מהם הוא מבקש לפנות. פתרון כזה הוא אקראי ושרירותי. לעיתים אף טמון בו פוטנציאל לקנוניה אפשרית בין הנושה לבין מי מן החייבים, אשר תכליתה לגרום לכך שהחיוב יוטל רק על אחד מן החייבים. זכות ההשתתפות מונעת תוצאה לא רצויה כאמור.

הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח נבנית על שני עמודים, ואלה הם: אחד, בביטוח כפל יישא כל אחד מן המבטחים בנטל החיוב על-פי היחס שבין סכומי הביטוח {ראה סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח}, השני, ביטוח כפל המביא לביטוח יתר באורח בלתי-סביר - כלומר, ביטוח כפל המביא לכך שסך כל סכומי הביטוח עולים באופן בלתי-סביר על שווי הנכס - זכאים המבטחים והמבוטח לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס, ובמקביל יופחתו גם דמי הביטוח {ראה סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח}.

כל יתר ההוראות שבסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח הן בבחינת ואידך, פירושה הוא, זיל גמור. נתבונן בשני עיקרים אלה ולא נופתע משנלמד כי גם-זה גם-זה השניים יונקים את חיותם מאותו עקרון-תשתית של עשיית עושר ולא במשפט, כל אחד בסגנונו, כל אחד בדרכו. אכן, הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הבטוח - בעיקרה - אינה אלא השתקפות לעיקרון האב של עשיית עושר ולא במשפט בדין הביטוח בישראל {דברי בית-המשפט ב- רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, נה(3), 769 (2001); ראה גם ת"א (שלום ת"א) 11316/04 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 20936, 20938 (2005)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 12960/06 {מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולדברג יטרה, תק-של 2008(4), 30100, 30104 (2008)} קבע בית-המשפט כי מכיוון שזכות ההשתתפות באה למנוע התעשרות שלא כדין, ולאור הרציונאל העומד בבסיס זכות ההשתתפות הקבועה בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, נחה דעתו כי אין כל צידוק ענייני במקרה דנן שמבטחת הבניין לא תחוייב לשאת במלוא הנזק מכוח הפוליסה שהנפיקה, המכסה את אחריותה של הנתבעת, כמזיק, לנזק שנגרם לדירה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 47941/04 {אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון אליהו, תק-של 2005(3), 22767 (2005)} קבע בית-המשפט כי מקום בו נושא אחד המבוטחים באחריות לנזק והביטוח לטובתו נועד לכסות את אחריותו לנזק, בעוד שהביטוח שיש לניזוק הינו מסוג ביטוח רכוש גרידא, אין להחיל את הוראות סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, שכן הדבר יביא לעשיית עושר מצד חברת הביטוח של המזיק על חשבון חברת הביטוח של הניזוק.

ב- בש"א (מחוזי יר') 3489/05 {אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' י.א.ט.ר בע"מ, תק-מח 2008(4), 2213, 2217 (2008)} סבר בית-המשפט כי תכלית החוק, כפי שהונחה בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תסוכל, אם ייקבע שמירוץ ההתיישנות מתחיל לגביה ביום קרות התאונה. הרי במקרה כזה יוכל הניזוק לתבוע סמוך לתום מועד ההתיישנות רק חברת ביטוח אחת {החברה הראשונה} ולקבל ממנה את מלוא סכום הפיצויים. החברה הראשונה, שיש לה זכות שביושר להשתתפות מחברת הביטוח האחרת, לא תוכל לתבוע את האחרת מפאת התיישנות, וזאת אף כי ראוי וצודק שחברות הביטוח תישאנה במשותף בתשלום סכום הפיצויים.

תוצאה כזו היא בלתי-צודקת ואין לקבלה. אי-צדק כזה יכול להיגרם אם הנשיאה בנטל תהא "על-פי שרירות-ליבו של הנושה". גם מטעם זה ראוי להכיר בזכות ההשתתפות בביטוח כפל כזכות עצמאית. רק קביעה שכזו תמנע את אי-הצדק שחברת ביטוח אחת תשלם את מלוא סכום הפיצויים עבור הנזק, בעוד ששתי חברות ביטוח גבו פרמיות לביטוח הנזק.

מסקנה זו נתמכת על-ידי פסק-הדין שניתן ב- ע"א (ת"א) 2286/02 {המגן בע"מ חברה לביטוח נ' חתמי לוידס חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} שם קבע בית-המשפט:

"עצמאות העילה שבין שני המבטחים כמו גם הטעמים ליצירת הסעיף (סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח - מ.מ.), בהם החשש מפני שרירות-ליבו של הנושה (המבוטח) מחזקים את המסקנה שעילת התביעה בין שני המבטחים הינה עילה עצמאית שאינה צריכה להסתמך על עילת התביעה של המבוטח כנגד המבטח...
חיובו של מבטח אחד להשיב דמי השתתפות למבטח אחר בגין ביטוח כפל הינו זכות שביושר והוא זהה במהותו לחיוב הקיים בין שני מעוולים במקרה של מעוולים ביחד ולחוד. במקרים כגון אלו קבעה הפסיקה כי עילת התביעה של מעוול אחד כנגד השני הינה עילה עצמאית שאינה מתיישנת עם התיישנות העילה של הניזוק כנגד המעוול."

ב- ת"א (שלום חי') 14955-01 {אלון מיילנדר נ' טוביה לוי הידוע גם כ"חלון זהב", תק-של 2010(4), 100321, 100335 (2010)} קבע בית-המשפט כי הביטוח שנעשה על-ידי חברת אריה וזה שנעשה על-ידי חברת איילון נועד לבטח מפני סיכונים שונים ופוליסת חברת אריה אינה מכסה את הסיכון כלפי עובדים. לפיכך, סוגיית ביטוח כפל אינה מתעוררת בהליך דנן.

עוד נקבע כי העובדה שבתחשיב נזק יצאה חברת אריה מתוך הנחה שיש ביטוח כפל אינה משנה את התוצאה, שהרי תחשיב נזק מטבעו מוגש לצרכי פשרה בלבד ואין באמור בו כדי לחייב את הצדדים, אם ההליך לא מסתיים בדרך זו.

2. סעיף 59(א) לחוק
סעיף 59(א) לחוק חוזה הביטוח קובע כי במקרה ובוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, אזי, חלה חובת הודעה של המובטח, להודיע למבטחים בכתב ומיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

3. סעיף 59(ב) לחוק
סעיף 59(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע כי במקרה ובוטח נכס ביטוח כפל וסכום הביטוח עלה סך כל סכומי הביטוח באופן בלתי-סביר על שווי הנכס - רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח - לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה.

במקרה ונדרשה הפחתה כאמור - יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

4. סעיף 59(ג) לחוק
ב- ת"א (שלום עפ') 2678/00 {מחאג'נה נאדר מוסטפא נ' אורטל שרותי כוח אדם בע"מ, תק-של 2006(2), 5507, 5514 (2006)} קבע בית-המשפט כי מקריאת סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח יחד עם סעיפים 67 ו- 64 לחוק, צריכים להוביל למסקנה לפיה גם בביטוח אחריות אין להתנות על ההסדר של סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח.

מכאן, שכדי שיחול כפל ביטוח, יש להצביע על קיומו של יותר ממבטח אחד אשר ביטח את אותה חבות ואותו סיכון - בין בסיכון רכוש ובין אחריות - בתקופת ביטוח חופפות. יישומם של עקרונות אלה, במקרה דנן, מוביל למסקנה, כי גם בעניינו מדובר בכפל ביטוח.

ב- ת"א (שלום פ"ת) 2653/04 {גולן שירה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 14380, 14381 (2005)} קבע בית-המשפט כי לאור הוראות סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח, היה על הנתבעת לשלם לתובעים את מלוא סכום הנזק בניכוי ההשתתפות העצמית, ולאחר-מכן לדרוש שיפוי מצד ג' בגובה חלקה היחסי.

הנתבעת לא נהגה כן, ונמנעה מלשלם לתובעים את מלוא סכום הנזק. הנתבעת לא נימקה סירוב זה לשלם את מלוא סכום הנזק בנימוק כלשהו העולה בקנה אחד עם הוראות החוק המפורשות.

בהתנהגותה זו של הנתבעת יש לראות התחמקות ממילוי חובתה על-פי פוליסת הביטוח.

ב- ע"א 206/99 {א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(5), 566 (2001)} קבע בית-המשפט כי סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח, קובע כי במקרה של "כפל ביטוח", אחראים המבטחים כלפי המבוטח ביחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. לפי סעיפים 67-64 לחוק חוזה הביטוח, גם במסגרת של ביטוח אחריות אין להתנות על ההסדר של סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח. אין לאפשר למבטח לסכל את התכלית הברורה של החוק באמצעות ניסוח של תנאי מחריג {ראה גם ת"א (שלום ב"ש) 3174/01 וינשטיין אולג נ' מפעלי ים המלח בע"מ, תק-של 2005(2), 11, 20 (2005); ת"א (שלום עפ') 3273/02 זכי עבד אבו ריא נ' אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ, תק-של 2005(1), 7933, 7937 (2005)}.

5. סעיף 59(ד) לחוק
על-פי סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. אם-כן, נשאלת השאלה מה הם סכומי הביטוח?

בפסק-הדין המנחה בסוגיית כפל הביטוח {ע"א 5465/00 פרץ ג.ג.מהנדסים בע"מ ואח' נ' סימון קינן ואח', פ"ד נז(4), 481 (2002)} קבע בית-המשפט כי המדובר ב "... הסיכון הפוטנציאלי שנטלו על עצמן חברות הביטוח שביטחו את כפל הביטוח". עוד נקבע כי יישום הוראות סעיף 67 לחוק חוזה הביטוח המחיל הוראה זו גם על ביטוח אחריות בשינויים המחוייבים, אינו כולל כל שינוי ביחס לקביעה זו.

משמעות הדבר כי על-פי הפסיקה ההלכה הנוהגת היא כי כפל הביטוח יבחן על-פי הסיכון הפוטנציאלי שלקחה על עצמה חברת הביטוח בשעת עריכת הפוליסה.

סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח מחלק את הנטל בין המבטחות וקובע כי במצב של ביטוח כפל המבטחות אחראיות כלפי המבוטח יחד ולחוד, והחלוקה ביניהן תיעשה על-פי היחס שבין סכומי הביטוח.

כפל ביטוח, כאמור בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, קובע כי המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. הסדר זה, החל לגבי ביטוח נכסים, יחול גם לגבי ביטוח אחריות {מכוח סעיף 67 לחוק חוזה הביטוח} אלא-אם-כן הטוען לשינוי ירים את הנטל להראות מדוע השוני שבין ביטוח אחריות לביטוח נכסים מצריך דרך חישוב שונה.
הרמת הנטל כרוכה בהבאת נתונים עובדתיים, ניתוחם הכלכלי המבוסס על תשתית עובדתית או על חוות-דעת מומחים לביטוח בתחום ביטוח הנכסים מול ביטוח האחריות, שכן השאלה איננה שאלה משפטית טהורה. השאלה מחייבת ניתוח כלכלי הלקוח מעולם הביטוח {ת"א (שלום חי') 4492/01 אדהאם בסול נ' אחים חווארי - בניה ופיתוח בע"מ, תק-של 2005(2), 10364, 10372 (2005)}.

כך לדוגמה, ב- ת"א (שלום עכ') 9073-11-08 {שחאדה שריף נ' מעוף שרותי אאוטסורסינג בע"מ, תק-של 2011(3), 33235, 33237 (2011)} קבע בית-המשפט כי כלל לקחה על עצמה סיכון פוטנציאלי לשיפוי בגין תביעת אחריות של צד ג' בשיעור של 20 מליון דולר. זה הוא הסכום בו יש להתחשב בחישוב חלקה על-פי כפל הביטוח.

ב- ת"א (שלום נצ') 16492-05-09 {עאהד עכאוי נ' בכר פאיק חברה לבניין בע"מ, תק-של 2011(2), 174142 (2011)} קבע בית-המשפט, באשר להודעה לצד ג', כי במידה וקיים ביטוח כפל וביחסים הפנימיים בין המבטחות, אזי, תחול הוראות סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח והכל בכפוף לכל תנייה אחרת בחוזי הביטוח. יחד-עם-זאת, ומאחר ולא הוצגו הפוליסות בפני בית-המשפט ולא הוכח קיומו של ביטוח כפל - ההודעה לצד ג' תידחה.

לעניין פרשת עאהד עכאוי נעיר ונציין כי אין לו לבית-המשפט אלא את מה שהוצג בפניו ואת אשר מבקשים ממנו בעלי הדין. הצדדים אינם יכולים לצפות כי בית-המשפט ינבור בבקשותיהם לבחון אם טעו בחישוב או בדרך החישוב או אם הוצגו הפוליסות ואם לא – מדוע? - זה באחריותו של בעל הדין שכנגד להעלות את הטענה או אי הדיוק לטענות הצד שכנגד, ומשלא התנגד לדרך החישוב או לתוצאה הנובעת מהן, לדוגמה, רואים את בעלי הדין כמסכימים לטענה {ת"א (שלום ת"א) 68801/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הראל בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2011(1), 23566, 23567 (2011)}.

6. סעיף 59 לחוק למול סעיף 62 לחוק
שאלה אחרת היא, האם במצב בו שני מבוטחים ביטחו את אותו הסיכון אצל שתי מבטחות שונות, והוכח כי אחד המבוטחים אחראי לנזק, קיימת זכות ההשתתפות מכוח ביטוח כפל לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח או שמא גוברת זכות התחלוף שבסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח?

נקדים ונציין כי על זכות ההשתתפות מכוח סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח לגבור, שכן התחשבות בשאלת הרשלנות תשים לריק את הוראות החוק בעניין ביטוח כפל. ובמה דברים אמורים.

סקירת הפסיקה העוסקת בשאלת היחס שבין זכות ההשתתפות לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח לבין זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מלמדת כי הסוגיה לא הוכרעה בפסיקה על-ידי בית-המשפט העליון וכי קיימות גישות שונות בערכאות השונות.

על-פי גישה אחת, הזכות להשתתפות מכוח ביטוח כפל, המהווה מקרה פרטי של דיני ההשתתפות, תחול רק כאשר יש מעמד ערכי שווה בין הצדדים, כלומר, כאשר אף אחד מהמבוטחים אינו נושא באחריות כלפי משנהו. גישה זו באה לידי ביטוי במספר פסקי-דין של בתי-המשפט השלום.

כך ב- ת"א (ת"א) 23922/05 {כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך אוטו גלס, פורסם באתר האיטרנט נבו (2007)}, נגנבה מכונית ממוסך לאחר שבעלי המוסך השאירו את מפתחות המכונית והקוד ללא שמירה ראויה, ואירוע הגניבה בוטח הן על-ידי המוסך והן על-ידי בעל המכונית.

בית-המשפט קבע, בהסתמך על תקדימים זרים, כי זכות התחלוף של חברת הביטוח של הניזוק גוברת על זכות ההשתתפות, שכן במצב כאמור כשמבוטח אחד הוא המזיק והשני הניזוק, מצב המבטחים, הנגזר ממצב המבוטחים, רחוק מ"שוויון" ואינו מצדיק השתתפות.

אם למבטח המזיק תעמוד זכות השתתפות נגד מבטח הניזוק, משמע שלמי שבא בנעלי המזיק יש זכות להקטין את עלויותיו, ובעקיפין את עלויות המזיק עצמו, ולהתעשר על חשבון הניזוק.

ב- ת"א (ת"א) 20302/06 {הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)} קבע בית-המשפט כי שאלת האשם רלוונטית לעניין זכות ההשתתפות ותחולת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח במקרים כגון אלה שבפני בית-המשפט ויש בה כדי לדחות את עילת כפל הביטוח, שכן מקום בו מבטח המזיק יהיה זכאי להשתתפות ממבטח הניזוק תיווצר תוצאה אבסורדית ביחסי מזיק וניזוק לפיה "יצא חוטא נשכר".

מנגד, על-פי הגישה האחרת, היחסים שבין המבוטחים אינם רלוונטיים ליחסי המבטחות, כלומר, שאלת האחריות אינה רלוונטית וזכות ההשתתפות מכוח ביטוח כפל גוברת.

ב- בר"ע 2466/04 {הלפנד ארז נ' רהיטי רגבה (1974) בע"מ, טרם פורסם (מיום 5.6.05)} קבעה כב' השופטת שרה דותן, כי כפל הביטוח חל גם מקום בו התובע, ששלח הודעת צד ג', הוא המזיק וכדבריה "עצם העובדה שמגיש ההודעה הינו המזיק אינה מונעת טענה של כפל ביטוח".

ב- בר"ע (ת"א) 1366/07 {איילון חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)} קבע כב' השופט ש' שוחט, כי הרציונאליים העומדים בבסיס סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, כפי שפורטו על-ידי בית-המשפט בפרשת סיגנא ואשר עליהם התבסס בית-המשפט בקביעת ההלכה בפרשת סיגנא, מתקיימים במנותק לשאלת האשם של מי מהמבוטחים, ולפיכך קבע כי הוראות סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חלות במצב בו קיימות שתי פוליסות רכוש המבטחות את אותו נכס, במנותק מהשאלה מי מהמבוטחים אחראי לקרות הנזק.

עוד נקבע כי משבחר בית-המשפט העליון להתייחס אך ורק למישור יחסי המבטחות בינן לבין עצמן, וקבע כי במישור זה זכות ההשתתפות לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח קמה במקרה שבו מבוטח אותו אינטרס, גם אם על-ידי מבוטחים שונים - "לא ניתן לסייג את הלכת סיגנא ולקבוע כי אינה חלה, מנימוקים הנוגעים למישורים חיצוניים - כדוגמת שאלת האשם של מבוטח זה או אחר בקרות הנזק".

יש לציין כי כב' השופט ש' שוחט לא דן במפורש בשאלת היחסים בין סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח לבין סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, ואף ציין כי מנוע הוא מלקבוע בה מסמרות, אלא רק התייחס לשאלה האם קיימת נפקות לאשמת מי מהמבוטחים לקרות הנזק לעניין תחולת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, וכאמור קבע כי אין נפקות {גישה זו של כב' השופט ש' שוחט באה לידי ביטוי ב- ת"א (ת"א) 179050/02 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נחמיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
מן האמור עולה כי בהתקיים מצב של ביטוח כפל קיימת זכות השתתפות, ללא קשר לשאלת האחריות ו/או הרשלנות של מי מהמבוטחים, וזכות זו גוברת על זכות התחלוף מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח {דברי בית-המשפט ב- ע"א (מחוזי ת"א) 2014/08 הראל חברה לביטוח בע"מ (מקודם סהר) נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2009(4), 4250, 4258 (2009)}.

אומנם אין להתעלם מהטענה לפיה היה ונחיל את סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח גם כאשר מדובר במבוטחים שביניהם מערכת יחסים של מזיק וניזוק, עשויים אנו להגיע לתוצאה של "יצא חוטא נשכר", שכן, בעוד שבמקרה הרגיל, בו המזיק אינו מבוטח, מבטח הניזוק זכאי לקבל לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח השבה מלאה של סכום הביטוח ששולם, הרי שבמצב בו המזיק ביטח את עצמו - חלה על מבטח הניזוק חובת השתתפות בכיסוי הנזק וכפי שגרס בית-המשפט בפרשת סיגנא - התוצאה האמורה אינה רצויה.

ואולם, מרגע שהמבוטח - גם אם הוא "המזיק" - ביטח עצמו מפני הסיכון שבמחלוקת קיימת לו זכות לפיצוי מהמבטחת, ללא קשר לקיום אחריות מצידו, שהרי המבטחת אינה יכולה לחזור אליו. זוהי מהותו ומשמעותו של ביטוח, ובמיוחד כאשר פוליסת הביטוח אינה מסייגת מקרה של רשלנות.

כך הדין גם כאשר קיים ביטוח כפל, והעובדה כי קיימות שתי מבטחות {או יותר} לסיכון אחד, אינה צריכה לשנות את העיקרון והמהות שבבסיס עשיית ביטוח - היינו כי המבוטח זכאי לפיצוי, ואין המבטחות {בין אם המבטחת שלו ובין אם המבטחת של האחר שביטח אותו הסיכון} יכולות לחזור אליו, או לחזור אחת אל רעותה - שכן זוהי משמעותו של ביטוח כפל, ונראה כי זו הייתה כוונת המחוקק כל עוד לא נאמר אחרת.

כך, בעל בית שמבטח את רכושו בביטוח מבנה כנגד סיכוני שריפה למשל, או נזקים כתוצאה מתקלה בחשמל, זכאי לקבל פיצוי בגין הנזקים אפילו כאשר הוכח שהייתה רשלנות מצידו, למשל כאשר התרשל ושכח סיגריה בוערת, או לא שם-לב שחוט החשמל אינו תקין. זאת כל עוד אין כוונת זדון פלילית מצידו, שהרי שלצורך כך נעשה הביטוח ואין חולק כי הביטוח צריך לכסות אותו על כל נזקיו.

אנו סבורים כי מקום בו קיים ביטוח כפל, אין מקום לפטור את בעל הבית, או את מבטחו, מתשלום השתתפות בתגמולי הביטוח רק בשל העובדה שגם השוכר ביטח את הנכס.

זאת ועוד. אין בעובדה כי קיומו של ביטוח כפל משנה את תוצאת החלוקה הנזיקית, כדי להוביל למסקנה כי אין ללכת בדרך החלוקה כפי שמורות ההוראות בעניין ביטוח כפל. החלת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח במקרה זה תשים לריק את הוראות כפל הביטוח במקרים רבים, ותוביל למצב אבסורדי גם הוא, לפיו חברות הביטוח {המבטחות ניזוקים} גובות פרמיות מבלי לשאת בפועל בסיכון {מקום בו גם המזיק מבוטח}, ותגרומנה לקיומם של דיונים מיותרים בנושא אחריות מי מהצדדים, כאשר המבוטח ביטח עצמו מלכתחילה, בין היתר כדי למנוע הצורך להידרש לערכאות ולמנוע את הצורך לשאת בנזק {יש לזכור כי גם חברת הביטוח של הניזוק גובה פרמיה, ויש בה כדי לאיין את טענת "יצא חוטא נשכר", שכן למטרה זו - קרות הנזק - נגבית הפרמיה}.

בנוסף, סעיף 59(א) לחוק חוזה הביטוח, המגדיר מהו ביטוח כפל, מתמקד בנכס המבוטח ולא במי מהצדדים, וסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח עוסק במערכת היחסים שבין המבטחים בלבד, וכלל אינו מתייחס לשאלת האשם, וקובע את אופן חלוקת האחריות בין המבטחים בהתאם לסכומי הביטוח.

לפיכך, ולאור הקבוע בפרשת סיגנא, השאלה היחידה שבית-משפט צריך לבחון היא האם המבוטחים ביטחו את אותו הסיכון. מרגע שאותו הסיכון בוטח על-ידי שני מבוטחים - קיים ביטוח כפל, ויש להחיל את זכות ההשתתפות שבסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, מבלי שלשאלת אחריות מי מהמבוטחים לנזק תהיה השפעה על קיומה של זכות זו {במאמר מוסגר נעיר כי יש להבחין בין מצב של רשלנות למצב של זדון, אותו כמובן יש לטעון במפורש ולהוכיח, שאז יש לבחון האם יש מקום, בהתאם לנסיבות המקרה, להחיל את הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח}.

ניתן לסכם ולומר כי מרגע שיש כפל ביטוח - אין מקום להתחקות אחר השאלה מי משני המבוטחים אחראי לנזק וזאת להבדיל ממקרה שהנזק נגרם על-ידי צד ג' שאין לו קשר לשני המבוטחים המתדיינים ובמקרה שכזה, מי שפיצה את הניזוק רשאי לתבוע נזקיו בתביעת תחלוף.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק)