botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

פיגור בתשלום (סעיף 15 לחוק)

סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"15. פיגור בתשלום
(א) לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני-כן.
(ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח והקביעה הייתה בלתי-חוזרת, אין המבטח רשאי לבטל את החוזה אלא אם הודיע על הפיגור למוטב בכתב והמוטב לא סילק את הסכום שבפיגור תוך 15 ימים מהיום שנמסרה לו ההודעה."

הדעה הרווחת הנה כי יש למנות את המועד החל ממועד קבלת מכתבי המבטחת {י' אליאס דיני ביטוח, כרך א', 718; ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, 417}.

יחד-עם-זאת, אנו סבורים, כי מניין הימים מתחיל ממועד משלוח המכתבים ולאו דווקא ממועד קבלתם על-ידי המבוטח. כך עולה מלשונו המפורשת של סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח.
פרשנות כאמור מתיישבת עם אופיו הצרכני של חוק חוזה הביטוח ליתן ארכה למבוטח לתקן את ההפרה בטרם יינקט הצעד הדרסטי של ביטול חוזה הביטוח. בהנחה שמכתב מגיע לתעודתו כעבור שלושה ימים ממועד המשלוח הרי שארכה בת שניים-עשר יום בצירוף ארכה נוספת בת שמונה-עשר ימים מהווה די והותר זמן לתקן את ההפרה.

פרשנות זו אף מעניקה ודאות במובן זה שנקבע מועד אחיד לכלל המבוטחים {ת"א (שלום חי') 6446-08 דודי לוי נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(2), 82135, 82143 (2011)}.

תכלית הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח הינה לתת למבוטח הזדמנות נאותה לתקן את ההפרה. ניתן לומר כי משהוכח פוזיטיבית דבר ידיעת המבוטח כי קיים חוב, תוך מתן ארכה פעם אחר פעם להסדרתו יהיה מושתק המבוטח מלהעלות טענה לפיה לא קיים המבטח את חיובו לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח ככתבו וכלשונו.

אומנם חוק חוזה הביטוח נחקק כחוק צרכני מגונן, אשר מטרתו הגנה על האינטרסים של הצרכן, שהינו בדרך-כלל אדם מן היישוב, החסר כלים להתמודד מול ענקים כלכליים כחברות הביטוח, המנצלים את כוחם העדיף מולו. כך גם הותקנה הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח אשר תכליתה הייתה למנוע מצד המבוטח למצוא עצמו חסר כיסוי ביטוחי, אלא לאפשר לו להסדיר את חובו {ע"א 2612/01 אזולאי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2004(3), 3513 (2004); תא"ק (שלום ת"א) 42239-07 גיורא אהרון נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו, תק-של 2011(1), 61809, 61813 (2011); ע"א (נצ') 124/08 זועבי אחמד נ' הראל חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.
י' אליאס, גורס בספרו {שם, 361} כי "המטרה החקיקתית, המונחת ביסוד סעיף 15, הינה הגנה על אינטרס המבוטח. המנגנון הקבוע בסעיף זה, על הארכות הכלולות בו, נועד למנוע את ביטול הכיסוי הביטוחי במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נובע מגורמים זמניים ובני-תיקון. ההסדרים המצויים בחוק הכללי - חוק התרופות - נמצאו בלתי-מתאימים להשגת מטרה זו. מכאן, ההסדר המיוחד שבסעיף 15 לחוק".

ואכן, חזיון נפוץ הוא כי מבוטחים מפגרים בפירעון תשלומי הפרמיות מסיבות וטעמים שונים, ומוצאים עצמם אף לעיתים, בלא שנתנו דעתם לכך, חסרי כיסוי ביטוחי דווקא בעיתות מצוקה ומשבר. מצבים אלה באה הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - למנוע.

בהתאם נקבע, כי פוליסת ביטוח לא תבוטלנה רק מחמת פיגורים בתשלום, מבלי אשר חברת הביטוח - שהינו גוף האמון על שמירת זכויותיו, מצוייד במיכון הולם, המאתר כל פיגור, ומעסיק אנשי מקצוע מיומנים - תתריע ראשית בפניו באשר לסיכון בו הוא נתון, ותאפשר לו לתקן את מחדליו ולפרוע את סכום הפרמיות שבפיגור.

כאמור, לעניין ביטול ביטוח מחמת אי-פירעון של דמי הביטוח במועדם קובעות פוליסות הביטוח בעקבות הוראות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, כי על המבטח לדרוש בכתב מן המבוטח סילוק החוב בתוך 15 יום.

אם לא נפרע החוב בפרק זמן זה רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב, כי הביטוח יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני-כן. להוראה זו מספר עיקרים:

האחד, במקרה שבו נקבע במסגרת הפוליסה מוטב.

ההוראה השנייה, הינה במקרה שבו הפוליסה מבוטלת באופן מותנה לאחר 15 ימים באופן מותנה. מכתב הביטול יהא מותנה מאליו אם פרע המבוטח את חובו בפרק הזמן בן 21 הימים שעד מועד הביטול.

העיקר השלישי, קובע כי בחוק חוזה הביטוח ובניגוד למקובל בביטוח חובה, כי אין תוקף הביטוח מותנה בפירעון דמי הביטוח, והיעדר תשלום איננו פוגע מזכות המבוטח או המוטב לתגמולי ביטוח במקרה נזק. טענת החוב של המבטח תנוכה מתגמולי הביטוח בלבד בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח, ולפיכך על-מנת להתיר את חוזה הביטוח על המבטח לנקוט הליך יזום של ביטול הביטוח ואין בביטול הביטוח משום ויתור על חלק דמי הביטוח המתייחס לתקופה שבה היה הביטוח בתוקפו {ראה גם ת"ק (תביעות קטנות צפ') 11366-05-09 אסתר סגל נ' תמר אלמלם, תק-של 2010(2), 59906, 59908 (2010)}.

נדגיש כי מילותיו של סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח ברורות למדי, אינן מותירות עמימות ואין צורך בפרשנות מורכבת להבנתן. מהוראות הסעיף, עולה חובה של המבטחת לשלוח למבוטחה שתי הודעות נפרדות קודם לביטול הפוליסה, הראשונה דרישה לתשלום הסכום שבפיגור והשנייה, בתום תקופת ההמתנה של 15 ימים כהתראה לפני ביטול הפוליסה תוך 21 יום מיום קבלת ההודעה. מהחוק ברור כי רק לאחר משלוח הודעות אלה רשאית המבטחת לבטל את הפוליסה בהודעה נוספת ונפרדת.

על-פי סעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח, הוראה זו, הינה קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה, אלא לטובת המבוטח או המוטב.
חזקה היא כי המחוקק אינו מרבה מלל לשווא, קל וחומר בעניינים טכניים במסגרת חקיקה ראשית. במקרה זה התעסקות המחוקק בהסדרת סוגיה טכנית זו בחקיקה ראשית ובפירוט רב מדגישה את חשיבות הסוגיה ושימת הדגש כי העניין הינו מהותי בקובעו את סדרי ביטול פוליסת ביטוח שיש לה משמעות רבה.

מבטחת המוכרת כיסוי ביטוחי ומפיקה פוליסה ומעניקה מטריית הגנה אינה יכולה לאיינה ביום סגריר עם התקדרות השמיים, ליטול את המטריה ולהותיר את המבוטח חשוף לסיכון שממנו ביקש להימנע ברוכשו את המטריה כשהשמש זרחה.

המבטחת רשאית אומנם לבטל כיסוי ביטוחי, באם המבוטח מפר התחייבויותיו, אלא שהיא יכולה לעשות כן אך ורק, על-פי התנאים שנקבעו בחוק בדרך שקבע המחוקק.

נעיר כי דואר של נייר הינו מוסד ארכאי עתיק יומין, שכנראה כי מתחיל להתפוגג בפנותו את הזירה לאחיו הצעיר הווירטואלי. עולם המיחשוב משתלט וכובש את השטח וגם בבתי-המשפט, נעלם הנייר והמעטפות המדוורות מוחלפות בדואר אלקטרוני.

יחד-עם-זאת, המהפכה האלקטרונית אינה משנה סדרי בראשית, בוודאי לא מקצרת דרך תוך ויתור על משלוח הודעות ווידוא קבלתן על-ידי הנמען, קל וחומר בביטול כיסוי ביטוחי המוסדר על-פי הדין. במקרה זה לשון החוק ברורה ולנוכח מהות העניין יש ליתן פרשנות צרה ודווקנית להוראות סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, תוך בדיקה אם המבטחת עמדה בתניותיו {ת"א (שלום הר') 10229/01 קלוטיד (שושנה) כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(1), 101045, 101048 (2010)}.

בהתאם לסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, הובהר כי מקום שלא שולמו דמי ביטוח או חלק מהם במועדם חייבת המבטחת לעמוד באופן דקדקני בהוראות פורמאליות. שומה עליה לשלוח התראה על תשלום חוב דמי הביטוח שבפיגור תוך 15 יום. שומה עליה להמשיך ולשלוח הודעה נוספת ובה להודיע למבוטח בכתב כי חוזה ביטוח יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני-כן. ככל שהמבטחת לא עומדת בשני התנאים כאמור - לא ניתנת להשתכלל הודעת ביטול כדין {תא"מ (שלום חי') 380-11-08 הכשרת היישוב בישראל בע"מ נ' יוסף עבד אלולי פדלאללה, תק-של 2010(1), 51231, 51232 (2010)}.

פרופ' א' ידין גורס בספרו חוק חוזה ביטוח (התשמ"ד) כי "הכוונה המצטברת של הסעיפים 15 ו- 38 היא שאין לבטל חוזה ביטוח בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח, אלא תוך קיום הדרישות המפורטות בסעיף 15 ולא לפי ההוראות המקבילות של חוק התרופות" {ת"א (שלום ת"א) 57334/05 קיבוץ אורטל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' קנט קרן נזקי טבע בחקלאות בע"מ, תק-של 2009(3), 1990, 1994 (2009)}.

חוק חוזה הביטוח הינו חוק צרכני מובהק. עובדה זו הינה נר לרגליו של בית-המשפט שעה שהוא דן בעניינים שחוק זה חל עליהם. במסגרת החוק מוטלים על המבטח חיובים אשר מטרתם להבטיח שכל המידע הרלוונטי יהיה בידיעתו של המבוטח ובין היתר שהמבוטח יקבל מידע באשר לתוקף החוזה והיקף הכיסוי שרכש. ברי, כי זכות המבוטח לדעת, כי פוליסת הביטוח במסגרתה בוטח בוטלה, איננה תלויה בשאלה האם עסקינן במבוטח צרכני מובהק אם לאו {ת"א (שלום נצ') 5465-06 דגניה א' עסקים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, תק-של 2009(2), 4592, 4597 (2009)}.

כאמור, ועל-פי ההסדר הקבוע בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, פיגור בתשלום דמי הביטוח אינו מקנה למבטח זכות לבטל את החוזה לאלתר ובכך מהווה דין מיוחד ועצמאי המוציא עצמו מדין החוזים הכללי. כוח הביטול של המבטח מותנה בהענקת שתי ארכות למבוטח לסילוק החוב שבפיגור, שתכליתן ליתן למבוטח שהות מספקת במהלכה יוכל לסלק את חובו ללא שיבוטל הביטוח.

דרך ביטול זו הינה קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק. חוק חוזה הביטוח הינו חוק צרכני ותכליתו להגן על אינטרסים טעוני הגנה, של המבוטח. מגמתו הכללית של החוק הינה להגן על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח וניצול עמדה {ת"א (שלום נצ') 3253/03 סאחלי ראיד נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 26767, 26768 (2005)}.

לא בכדי טרח המחוקק להתוות דרך ברורה וחד-משמעית לגבי אופן וצורת הביטול. מטרתו הייתה למנוע ביטול הכיסוי הביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי-תיקון {ת"א (שלום ת"א) 25479/06 רכלין אנג'לה נ' מעוז בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2008(1), 8255, 8257 (2008)}.

ב- ת"א (ת"א) 47419/95 {פרץ נ' מנולייף - מנורה חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך י' 935 (1997)} עמד בית-משפט על הרציונל שמאחורי הודעת הביטול. לדבריו, "הודעת הביטול נועדה בעיקר למנוע מקרה של ביטול פוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה. מדובר בהודעה מסוג תזכורת, לאותם מקרים של אי-פירעון שלא מדעת" {ראה גם ת"א (שלום מסעדה) 284/02 מועתז שאער נ' מחמוד אחמד קבלאן, תק-של 2005(3), 1949, 1952 (2005)}.

מן האמור עולה כי על-פי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, צריכים להתקיים שלושה שלבים, על-מנת שתקום זכותה של המבטחת לבטל את הפוליסה בשל אי-תשלום פרמיה. ואלה הם: ראשית, כי הפרמיה או חלק ממנה לא שולמה. שנית, כי המבטחת דרשה מהמבוטח בכתב להסדיר את תשלום הפרמיה ונתנה לו אורכה בת 15 יום לשם-כך. שלישית, כי המבטחת הודיעה למבוטח בכתב, שהפוליסה תבוטל תוך 21 ימים נוספים, אם לא יסדיר את תשלום הפרמיה {ת"א (שלום נת') 10696/06 רחמני רינה נ' סוכנות ביטוח "צמד" יהודה סוכנות לביטוח, תק-של 2009(1), 33493, 33502 (2009)}.

נדגיש כי נטל ההוכחה בעניין שליחת המכתבים - מוטל על כתפי המבטחת. על חברת הביטוח מוטל הנטל להוכיח כי מכתבי ההתראה נשלחו ליעדם והתקבלו על-ידי המבוטח. על חברת הביטוח לפעול ולשמור את אישורי המסירה וכן לנהל מעקב מסודר לשם הוכחת טענתה במידה ויהא צורך בכך {ת"ק (תביעות קטנות חי') 2399-07 שורץ ענבל נ' עמרן חיים יוסף, תק-של 2009(2), 849, 851 (2009); ת"א (שלום עפו') 1947/05 סאמיה מסאלחה נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

על המבטחת מוטלת החובה להוכיח לא רק את משלוח ההודעות אלא אף את קבלתם {י' אליאס, שם, 364 (2002)}.

במקום בו לא עמדה המבטחת בנטל ההוכחה האמור, יש לראות את הפוליסה כתקפה, על-אף הפיגור או אי-תשלום דמי הביטוח {ת"א (שלום קריות) 4032/01 דיאב עבדו סמי נ' סמיח עבד אלסלאם דיאב ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו; ת"א (שלום ת"א-יפו) 102284/99 פנינה מריאמי ואח' נ' כלל בע"מ - חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

על חברת הביטוח לנקוט באמצעים ברורים על-מנת שהודעות הביטול - שתיים במספר - תגענה ליעדן ותתקבלנה אצל המבוטח.

בנוגע לתכלית הטלת הנטל על המבטחת, נקבע כי "חברת הביטוח הינה גוף כלכלי ענק אשר מוחזק כמי שיודע היטב את החובות החוקיות המוטלות עליה לפרטי פרטים. להבדיל מהמבוטח הממוצע מתמצאת ובקיאה חברת הביטוח בדקויות הכתובות בפוליסת הביטוח כמו גם אלה המופיעות בחוק. לפיכך אם סברה וחפצה הנתבעת לבטל את הפוליסות אין ספק שהייתה נוקטת בפרוצדורה ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים, כך שהודעות הביטול - שתיים במספר - תגענה ליעדן ותתקבלנה אצל המנוח" {ת"א (שלום ת"א-יפו) 102284/99 פנינה מריאמי ואח' נ' כלל בע"מ - חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002); ראה גם ת"א (שלום ר"ל) 147/07 כלף שניר נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 15129, 15133 (2009)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 70360/04 {בן ציון וקסמן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(2), 3947, 3951 (2009)} קבע בית-המשפט כי משלא נשלחה הודעה על ביטול הפוליסה, בשל אי-תשלום פרמיות, כמצוות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח - הפוליסה לא בוטלה כדין והיא עומדת בתוקפה.

בנסיבות אלה, משאירע מקרה הביטוח - מות המנוחה - זכאים התובעים לתגמולי הביטוח על-פי הפוליסה, בכפוף לתשלום חוב הפרמיה.

ב- ת"א (שלום חד') 1434-05 {לוי אהרון נ' נגרית ארז, תק-של 2009(1), 16860, 16861 (2009)} קבע בית-המשפט כי הנתבעת לא הציגה כל מסמך בכתב שבו היא הודיעה על ביטול הפוליסה.

בהיעדר הודעה כזאת ומאחר וגם התביעה שהוגשה בגין התשלומים שלא שולמו, מתייחסת לכל תקופת הביטוח, משמעות הדבר כי עד לאירוע התאונה לא בוטלה הפוליסה ומכאן חובתה של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו.

ב- תא"מ (שלום חי') 8235-06 {חוסין זועבי נ' הראל בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2008(4), 55867, 55868 (2008)} טענה הנתבעת כי נשלחו לתובע שתי הודעות בדבר ביטול הפוליסה כמתחייב מסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח. טענה זו, נתמכה בהעתק אותן הודעות אשר צורפו לתצהיר עד הנתבעת, מר יצחק בן שימול. בנוסף, העד הוסיף וטען בחקירתו כי שתי ההודעות נשלחו לתובע בדואר רשום, ואף ציין את מספר הרישום שלהן. בית-המשפט קיבל העדות וקבע כי עדות זו אמינה עליו.

ב- ת"א (שלום ת"א) 62015/94 אדמונית ליין בע"מ נ' מעוז חב' לביטוח בע'מ, תק-של 2002(1), 13618, 13620 (2002)} קבע בית-המשפט כי ייתכן שבמערכת יחסים רגילה, השוררת בין מבוטח למבטח, ניתן היה לטעון, כי משלא נשלחו ההודעות הנדרשות על-פי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, אין הפוליסה מתבטלת מאליה.

ואולם, במקרה דנן פני הדברים שונים הם, מאחר שמדובר בפוליסת ביטוח שמראש נעשתה לתקופה בלתי-מקובלת של חמישה חודשים. לפיכך, אין אנו מצויים בסיטואציה בה דן סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח {ביטול פוליסה תקפה בשל אי-תשלום פרמיה}, אלא בסיטואציה של פוליסה שתוקפה פג והייתה אמורה להתחדש - כטענת התובעת - לתקופה נוספת.

במקרה כגון דא, כאשר הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לשיעור דמי הביטוח לשנת 1994, לא נשתכלל ביניהם כלל חוזה, שכן לא היה קיבול מצד התובעת להצעת הביטוח של נתבעת מס' 1.

ב- ת"א (שלום יר') 19056/97 {עליזה פוני נ' מץ אלקטרוניקה (1989) בע"מ, תק-של 2002(1), 7923, 7930 (2002)} קבע בית-המשפט כי מהראיות עולה שהנתבעות לא ביצעו אף אחת משתי הפעולות הדרושות כדי לבטל את פוליסת הביטוח.

הנתבעות לא הוכיחו, ואף לא טענו, כי דרשו בכתב מהתובעת לשלם את דמי הביטוח שהייתה חייבת. די בעובדה זו כדי לפסול את תהליך ביטול הפוליסה על-ידי אררט. מעבר לצורך הנתבעות גם לא הוכיחו שהתובעת נדרשה בעל-פה לשלם את החוב {לאור חוסר המהימנות שבית-המשפט ייחס לעדותה של הפקידה סעדו ותרשומותיה}.