הפרשנות לחוק חוזה הביטוח
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מהותו של חוזה (סעיף 1 לחוק)
- פוליסה (סעיף 2 לחוק)
- חובה להבליט הגבלות (סעיף 3 לחוק)
- מצורפות לפוליסה (סעיף 4 לחוק)
- מתן העתקים (סעיף 5 לחוק)
- חובת גילוי (סעיף 6 לחוק)
- תוצאות של אי-גילוי (סעיף 7 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 8 לחוק)
- תקופת הביטוח (סעיף 9 לחוק)
- ביטול החוזה (סעיף 10 לחוק)
- מיהו מוטב (סעיף 11 לחוק)
- מעמד המוטב (סעיף 12 לחוק)
- זכויות המבוטח והמוטב (סעיף 13 לחוק)
- המועד לתשלום (סעיף 14 לחוק)
- פיגור בתשלום (סעיף 15 לחוק)
- סיכון שנתבטל (סעיף 16 לחוק)
- חובת הודעה על החמרת הסיכון (סעיף 17 לחוק)
- תוצאות של החמרת הסיכון (סעיף 18 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 19 לחוק)
- הפחתת סיכון (סעיף 20 לחוק)
- אמצעים להקלת הסיכון (סעיף 21 לחוק)
- הודעה על קרות מקרה הביטוח (סעיף 22 לחוק)
- בירור חבותו של המבטח (סעיף 23 לחוק)
- הכשלה של בירור החבות (סעיף 24 לחוק)
- מרמה בתביעות תגמולים (סעיף 25 לחוק)
- מקרה שנגרם בכוונה (סעיף 26 לחוק)
- המועד לתשלום תגמולי הביטוח (סעיף 27 לחוק)
- הצמדה וריבית וריבית מיוחדת (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- סעד מיוחד (סעיף 29 לחוק)
- הישנות מקרה הביטוח (סעיף 30 לחוק)
- התיישנות וסייג להתיישנות (סעיפים 31 ו- 70 לחוק)
- סוכן הביטוח: הגדרה; שליחות לעניין החוזה; דמי הביטוח ומתן הודעות; תחולת חוק השליחות
- מתן הודעות (סעיף 37 לחוק)
- ייחוד תרופות (סעיף 38 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 39 לחוק)
- תחולה (סעיף 40 לחוק)
- הביטוח (סעיף 41 לחוק)
- ביטוח אדם זולת המבטח (סעיף 42 לחוק)
- סייג לתרופות (סעיף 43 לחוק)
- המוטבים (סעיף 44 לחוק)
- ביטול חוזה (סעיף 45 לחוק)
- המרה ופדיון (סעיף 46 לחוק)
- המרה ופדיון על-אף ביטול החוזה (סעיף 47 לחוק)
- הפוליסה כערובה להלוואה (סעיף 48 לחוק)
- סייג לתחולת הוראות (סעיף 49 לחוק)
- התאבדות האדם שחייו מבוטחים (סעיף 50 לחוק)
- אימוץ החוזה (סעיף 51 לחוק)
- סייגים לתניה (סעיף 52 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 53 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 54 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 55 לחוק)
- היקף החבות (סעיף 56 לחוק)
- הרחבת החבות (סעיף 57 לחוק)
- ביטוח יתר (סעיף 58 לחוק)
- ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק)
- ביטוח חסר (סעיף 60 לחוק)
- הקטנת הנזק (סעיף 61 לחוק)
- תחלוף (סעיף 62 לחוק)
- ביטוח חובות (סעיף 63 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 64 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 65 לחוק)
- היקף החבות של המבטח (סעיף 66 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 67 לחוק)
- מעמד הצד השלישי (סעיף 68 לחוק)
- פשיטת רגל או פירוק של המבוטח (סעיף 69 לחוק)
- סייג להתניה ולפעולות (סעיף 71 לחוק)
- סייגים לתחולה (סעיף 72 לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 73 לחוק)
- תחילה והוראת מעבר (סעיף 75 לחוק)
- דוקטרינת הצפיות הסבירות של המבוטח
- בדיקת פוליגרף
ביטול חוזה (סעיף 45 לחוק)
סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:"45. ביטול החוזה
(א) המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח.
(ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי-חוזרת, והמבוטח ביטל את החוזה מכוח סעיף זה, על המבטח להודיע על-כך מיד בכתב למוטב תוך ציון הוראות סעיף-קטן זה, והמוטב רשאי, לא יאוחר מ- 30 ימים מקבלת הודעת המבטח, לאמץ, בהודעה בכתב למבטח, את החוזה על זכויותיו וחיוביו; הודיע המוטב כאמור יוסיף החוזה לעמוד בתקפו, ואם נתבטל בינתיים - יתחדש, כשהמוטב בא במקום המבוטח.
(ג) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי-חוזרת, והחוזה בוטל שלא כאמור בסעיף-קטן (ב), על המבטח להודיע על-כך מיד בכתב למוטב."
זכות הביטול הנתונה למבוטח, מכוח סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח, הינה זכות סטטוטורית שהוקנתה למבוטח, לבטל את חוזה הביטוח, בכל עת, באופן חד-צדדי ועל-פי רצונו, ללא קשר להפרה מצד המבטח או בפגם שנפל בכריתת חוזה הביטוח. ביטול חוזה הביטוח, על-ידי המבוטח, בהתאם לסעיף 45 לחוק חוזה הביטוח, מביא את היחסים החוזיים שבינו לבין המבטח, לידי סיום {ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2003(2), 1767 (2003); ת"א (שלום ת"א) 223807/02 חסון אלפונסו נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(3), 17783, 17789 (2006)}.
גם בהינתן מבוטח שאינו מוטב, נתונה זכות הביטול בידי המבוטח שכן קביעה בלתי-חוזרת של מוטב אינה פוגעת בזכות סיום החוזה של המבוטח כשמדובר בחוזה ביטוח חיים {(ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (התשס"ה-2005), כרך שני, 59}.
נעיר כי סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח, להבדיל מסעיף 9(ד) לחוק חוזה הביטוח, דן בחוזים לביטוח חיים.
דרישת הכתב שבסעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח היא דרישה מהותית שכן היא באה להגן על המבוטח ולמנוע מקרים של ביטול הפוליסה ללא אישורו.
הודעת הביטול צריכה להיות של המבוטח. כלומר, ניתן להסתפק בהודעה מטעם בעל הפוליסה ובשים-לב כי על-פי סעיף 52(א) לחוק חוזה הביטוח אין להתנות על סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח, אלא לטובת המבוטח {ראה גם ת"א (שלום ר"ל) 4890/03 שריקי סוזאן נ' הכשרת היישוב לביטוח בע"מ, תק-של 2007(1), 743, 754 (2007)}.
לא למותר לציין כי כאשר בחוזה ביטוח חיים עסקינן, אין המבטחת יכולה לבטל את החוזה באופן חד-צדדי, ללא שקיימת סיבה המצדיקה זאת.
מן המפורסמות הוא שהנכונות לבטח אדם בביטוח חיים יורדת ככל שהוא מבוגר יותר ואילו פרמיית הביטוח עולה.
על-כן, אילו הייתה ניתנת למבטחת זכות חד-צדדית לבטל חוזה ביטוח חיים, ללא כל הצדקה, היה בכך כדי להקנות יתרון בלתי-הוגן למבטחות ומשום קיפוח משמעותי, בלתי-סביר ובלתי-הוגן של המבוטחים {בש"א (שלום חי') 1712/05 יורם שרעבי נ' שיא פתרונות כלכליים, תק-של 2005(2), 27331, 27333 (2005)}.
על-אף שהשימוש בזכות הקבועה בסעיף 45 לחוק חוזה הביטוח מביא לסיומם של היחסים החוזיים בין המבוטח למבטח, זכותו של מבוטח לבטל את חוזה הביטוח בהתאם לסעיף הנ"ל אינה זהה לביטול חוזה בשל פגם שנפל בכריתתו {פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי)}. זכות זו גם אינה זהה לזכות ביטול חוזה בשל הפרתו {סימן ב' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)}.
זכות הביטול בהתאם לסעיף 45 לחוק חוזה הביטוח הינה איפוא, זכות סטטוטורית הניתנת למבוטח, ואינה מותנית בהפרה מצד המבטח או בפגם שנפל בכריתת חוזה הביטוח {ע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2003(2), 1767, 1771 (2003)}.
בפסיפס דיני החוזים הכלליים, נתפסת הוראת סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח כיוצאת דופן ואף מרחיקת לכת. מבוטח רשאי בכל עת לבטל את חוזה הביטוח, אפילו זמן קצר לאחר כריתתו.
הבעת רצונו של מבוטח בהתאם לסעיף 45 לחוק חוזה הביטוח לבטל את חוזה הביטוח, מביאה לסיומם את היחסים החוזיים שבינו למבטח. הבעת רצון זו שמקורה בחוק, אינה מותנית בשיתוף פעולה של המבטח על-מנת שתשכלל את התוצאות המשפטיות בדבר ביטול היחסים החוזיים.
משכך, מדובר בפעולה-משפטית עליה חלים דיני החוזים הכלליים "ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחוייבים גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה" {ראה סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ז-1977; על פועלו של סעיף 61(ב) לחוק החוזים ראה גם דברי כב' השופט מ' חשין ב- רע"א 6339/97 משה רוקר ואח' נ' משה סלומון ואח', תק-על 99(4), 24 (1999)}.
לכאורה, שיגור הודעת ביטול על-ידי צד לחוזה, יהווה עבורו מחסום בלתי-עביר בנסיונו להחיות את החוזה על-ידי משלוח "הודעת ביטול להודעת הביטול". יחד-עם-זאת הובעה הדעה, כי אם הודעת הביטול המקורית לקתה בפגם ברצון, ניתן יהיה לחזור ממנה {ד' פרידמן ו- נ' כהן חוזים, חלק ב', (התשנ"ג), 778; ראה גם נ' כהן "ביטול חוזה והשפעתו על עסקאות במקרקעין בלתי-רשומים", הפרקליט לה, 215, הערת שוליים 24}.
בהפעלת דיני "הפגמים ברצון" על פעולת ביטול חוזה, בין אם מדובר בביטול פוליסת חיים בהתאם לסעיף 45 לחוק חוזה הביטוח, בין אם מדובר בביטול חוזה בשל פגם שנפל בכריתתו, ובין אם מדובר בביטול מחמת הפרת החוזה, קיים הגיון רב שכן, מעצם אפיונה של הצהרת הביטול כפעולה משפטית חד-צדדית, ששכלולה אינו דורש הסכמת הזולת, נובע כי רצונו של המבטל צריך להיות רצון כן ואמיתי. רצון שהובע כתוצאה מכפיה, עושק או הטעיה, לאו רצון הוא, ואין הבעתו משכללת את פעולת הביטול.
ב- ק"ג (איזורי ת"א) 1740-08 {מגדל חברה לביטוח בע"מ - דובדבן מוצרי הלבשה לנשים בע"מ, תק-עב 2011(1), 3522, 3524 (2011)} קבע בית-המשפט כי על יסוד העדויות והראיות שהונחו בפני בית-המשפט יש לקבוע כי לא עלה בידי מר לוי ו/או בידי מר אילת להציג מכתב המלמד על הודעת ביטול הפוליסה אשר נמסרה לתובעת.
בנוסף, נמצא כי המכתב על פיו מבססת הנתבעת טענתה נכתב ברובו על-ידי מר אילת ולא על-ידי מר לוי, כנדרש בהתאם לחוק וממילא אין בו די שעה שלא ברור אימתי הוא נכתב וייתכן כי נערך בדיעבד.
בשים-לב לחשיבות המהותית הנודעת לדרישת הכתב, נוכח הוראת סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח אשר מטרתו להגן על זכויות המבוטח, קבע בית-המשפט כי לא ניתנה הודעת ביטול כדין.
ב- ת"א (שלום ת"א) 707984/08 {איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ נ' ענאבוסי בלאל, תק-של 2008(4), 26066, 26067 (2008)} קבע בית-המשפט כי במצב דברים בו היה מבקש הנתבע לבטל את הפוליסה היה עליו לפעול כמצוות סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח המגדיר מהי הדרך בה ניתן לבטל הפוליסה.
במקרה דנן, הנתבע לא שלח הודעה בכתב. הנתבע גם לא צירף מסמכים רלוונטיים נוספים שיכולים לתמוך בהגנתו על-אף האפשרות שניתנה לו לעשות זאת. הגנתו גם לא מלווה בתצהיר כדין כמחוייב בהליך ב"סדר דין מהיר".
בנסיבות העניין, סבור בית-המשפט כי מן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע אותו להוכחות.
ב- בש"א (איזורי ת"א) 6243/07 {כלל חב' לביטוח בע"מ נ' א.ב הגג - חברה לבניה בע"מ, תק-עב 2007(3), 10388, 10389 (2007)} נקבע כי טענות התובעת בדבר סילוק הפוליסה בגין אי-תשלום פרמיות נוגדת את הוראות סעיף 45(ג) לחוק חוזה הביטוח, משהמבוטח שהינו מוטב בלתי-חוזר גם מעצם היותו עובד של הנתבעת, לא קיבל כל הודעה בדבר סילוק הפוליסה {ראה גם ת"א (חי') 5512/94 בדראן דוריד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך יב, 222 (1997)}.
ב- ת"ק (תביעות קטנות רח') 1437/05 {קינן גבריאל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-של 2005(3), 16200, 16203 (2005)} קבע בית-המשפט כי מלשון סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח ניתן ללמוד כי רק המבוטח, ובמקרה זה התובע, רשאי לבטל את הפוליסה ואין זה היה מתפקידו של הנתבע לפעול במקומו וגם אין הוא רשאי-לכך.
כלומר, רק בשל רשלנותו של התובע, שלא ביטל את הפוליסה על-ידי פניה לסוכנות, שהביטוח המשיך להתקיים ולכן חשבונו המשיך להיות מחוייב על-ידי "מגדל" גם בעתיד.
משבחר התובע - מחד, להצטרף לביטוח שהוצע לו בבנק על-מנת להחיש קבלת המשכנתא, ומאידך - לא טרח לפנות אל חברת הביטוח ולבקש את ביטול חוזה הביטוח, כאשר המציא לנתבע את התוספת לביטוח של אשתו, אזי אין לו אלא להלין על עצמו, ובנסיבות אלה, דינה של התביעה להידחות.
ב- ת"א (שלום יר') 24645/94 {אלירן עמיר (קטין) באמצעות אימו עדנה עמיר נ' ישראל עמיר, תק-של 97(1), 950, 953 (1997)} קבע בית-המשפט כי בענייננו אומנם ביטל המבוטח, הנתבע, את הפוליסה בהודעה בכתב - נספח ה' לכתב התביעה. התובע נקבע בפוליסה כמוטב, אולם לא קביעה בלתי-חוזרת - ולפיכך אין הוראת סעיף 45(ב) לחוק חוזה הביטוח חלה עליו.
גם אם הייתה נקבעת קביעה בלתי-חוזרת כמוטב לא היה בכך כדי לגרוע מכוחו של התובע לבטל את הפוליסה. במקרה כזה, על-פי סעיף 45(ב) לחוק חוזה הביטוח, היה על המבטח להודיע על-כך למוטב וזה היה רשאי "לאמץ" את הפוליסה, בהודעה בכתב למבטח תוך 30 יום, ולבוא במקום המבוטח.
ואולם לכפות על המבוטח את קיום תנאי הפוליסה לא היה בכוחו של התובע, גם אם היה הוא מוטב על-פי קביעה בלתי-חוזרת.
מכל אלה המסקנה היא כי אין בידי התובע לדרוש את אכיפתה של הפוליסה על הנתבע.

