botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

מהות הביטוח (סעיף 55 לחוק)

סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"55. מהות הביטוח
(א) בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק.
(ב) הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו."

חוק חוזה הביטוח מאפשר בביטוח רכוש להורות למבטחת לשלם את תגמולי הביטוח לצד שלישי - הוא המוטב בתנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק חוזה הביטוח {ראה למשל ת"א (שלום אשד') 838/04 לבדב ולדימיר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(1), 6001, 6002 (2008)}.

על-פי סעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח, אין מניעה כי מבוטח יבטח נכס שאינו שלו. כך למשל יכול שוכר דירה לבטח גם את הדירה שאינה בבעלותו ואין הכרח לקיומו של אינטרס ביטוחי.

הדרך בה יימנע מצב בו מבוטח יוצר מעין חוזה הימורים, מבטח נכס שאינו שלו ואף שואף לקרות אירוע של נזק הינה בסוג הפיצוי לו יהיה זכאי מי שביטח נכס שאינו שלו {ת"א (שלום חי') 11552/05 הפניקס חברה לביטוח בע''מ נ' פלדמן יצחק, תק-של 2007(4), 12726, 12731 (2007); ת"א (שלום ר"ל) 2939/06 ד.ג. הובלות בטון בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(3), 14510, 14512 (2007)}.

החוק אינו מחייב קיומה של זיקה קניינית מסויימת דווקא בין המבוטח לנכס. הזיקה הנדרשת היא קיומו של נזק למבוטח עקב קרות מקרה הביטוח לנכס, גם אם המבוטח אינו הבעלים {ראה ע"א 66/91 בידרמן בע"מ נ' י.ד. מטר בע"מ, פ"ד מו(5), 397 (1992)}.

מסעיפים 55 ו- 56 לחוק חוזה הביטוח עולה, כי חובת השיפוי של המבטח איננה מותנית באופיה של הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס, אלא באופי הנזק שנגרם ובשווי הנקוב בפוליסה. זיקה זו נדרשת בעת עשיית הביטוח.

אם-כן, מה הדין כאשר עד לקרות מקרה הביטוח משתנות הנסיבות, באופן שהנזק או מקצתו בגין קרות מקרה ביטוח כבר אינו נזקו של המבוטח אלא של זולתו? והאם הוראת סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, היא קוגנטית, או שמא ניתן להעלות על הדעת גם מצבים בהם מלכתחילה הנזק הצפוי לרכוש המבוטח אינו נזקו של המבוטח עצמו {או שלא כל הנזק ייגרם למבוטח עצמו וחלקו ייגרם לזולתו}?

תשובה לכך מצאנו ב- רע"א 3948/97, 5449 {מגדל חברה לביטוח נ' מנורה, פ"ד נה(3), 769 (2001)} שם נקבע כי המחזיק בנכס יכול לבטח גם את אינטרס הבעלים בנכס ולהחזיק בנאמנות את תגמולי הביטוח שיקבל בגין פגיעה באינטרס הבעלים. במצב כזה היקף חבותה של חברת הביטוח, שלא כפי שעולה מפשוטו של סעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, לא יהיה מוגבל לנזק שנגרם למחזיק, ויהיה עליה לשלם בנוסף שיפוי בגובה הפגיעה באינטרס הבעלים בנכס {ראה גם ת"א (שלום ר"ל) 2939/06 ד.ג. הובלות בטון בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(3), 14510, 14512 (2007)}.

חוק חוזה הביטוח אינו דורש בעלות על הנכס. אין אומנם דרישה כי הנכס יהיה בבעלות המבוטח, אך יש צורך בהוכחת קיומו של נזק למבוטח: "בעד נזק שנגרם" {ראה לעניין זה ע"א 188/84 "צור" חב' לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד, פ"ד מ(3), 1 (1986)}.

ההיגיון שבכך ברור. אם, לדוגמה, הבעלים של האמבטיה ביטח אף הוא את הנכס ואינו בא בדרישה כלפי המחזיקה-התובעת שכן קיבל פיצוי מחברת הביטוח שלו, על-שום-מה תהיה המחזיקה-התובעת זכאית לפיצוי בגין אותו הנכס?

אם נשיב בחיוב, נמצא עצמנו מורים על תשלום או פיצוי כפל, פעם אחת לבעלים ופעם שנייה למחזיק, אף שהנזק נגרם רק פעם אחת. תוצאה זו אינה מתיישבת עם דיני הביטוח ודיני הנזיקין כלל {ראה למשל ת"א (שלום נצ') 7391/04 רמת צבי אגודה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 24447, 24448 (2006)}.

חישוב תגמולי ביטוח בערכי שיפוי מבוסס על הרעיון, לפיו, המבוטח זכאי להחזרת המצב לקדמותו באמצעות שיפוי הנזק שנגרם לו בפועל בעקבות האירוע המבוטח. כלל זה בא לידי ביטוי בסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח {ע''א 196/88 כלל חברה לביטוח בע''מ נ' הפועלים ליסיניג בע''מ, פ''ד מו(1), 756, 766 (1992); ע''א 17/82 מגדל בניין חברה לביטוח בע''מ נ' יקב הגליל, פ''ד מ(1), 428 (1986)}.

מנגד, המבטח והמבוטח רשאים להסכים על שיטת חישוב אחרת של תגמולי הביטוח ולעניין זה ידועה שיטת הכינון. כינון נזקי המבוטח נועד להטיב עימו, שכן, כנגד תשלום פרמיה בסכום גבוה יותר, הוא זכאי לכונן את הרכוש שניזוק על-פי ערכו החדש במועד הכינון ולא על-פי מצבו הממשי עובר לאירוע, כלומר - ללא הפחתת בלאי וכדומה {ראה ע''א 191/80 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע''מ נ' מלון דבורה בע''מ, פ''ד לה(4), 714 (1981); ת"א (שלום חי') 6124/02 כלף מחמוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 16358, 16359 (2006)}.

סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח אינו דורש זיקת ביטוח או הוכחת אינטרס ביטוחי, במובן זה שהמבוטח יכול לבטח את רכוש הזולת, ואין דרישה כי הנכס המבוטח יהיה בבעלותו {ד' מ' ששון, דיני ביטוח, (מהדורה שנייה), 92, 288 ואילך}.

סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, המצוי פרק ביטוח נזקים, בסימן הדן בביטוח נכסים, אינו דורש זיקה ואינטרס ביטוחי, אך הוא קובע כי המבטח חייב לשפות את המבוטח בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב עקב כך שהנכס המבוטח אבד או ניזוק. המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו {ראה סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח}.

ב- ע"א 188/84 {"צור" חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד, פ"ד מ(3), 1 (1986)} דן בית-המשפט בקיומה של זיקת הביטוח וקבע כי "הנזק צריך להיגרם למבוטח או למוטב, אך אין זאת אומרת שהנכס צריך להיות בבעלותו של אחד מהם. אכן קיימים מצבים לא מעטים אשר בהם מבטח אדם נכסים של זולתו מפני שהוא אחראי להם ואם יאבדו או יינזקו הוא יהיה חייב לפצות את הבעלים ולכן ייגרם למבוטח נזק; ייתכנו גם נסיבות בהן מבטח אדם נכס מפני שיש לו עניין בהגעתו בשלום של נכס פלוני כדי שיוכל לקבלו לבעלותו אחרי הגעתו".

בהמשך לנאמר לעיל, ב- רע"א 3948/97, 5449 {מגדל חברה לביטוח נ' מנורה, פ"ד נה(3), 769 (2001)} דן בית-המשפט בפרשנותו של סעיף 55 אגב דיון בשאלה שעמדה להכרעתו, וקבע כי "על-פי לשון סעיף 55 לחוק, נזק שנגרם למי שאינו מוטב או מבוטח, אינו ניתן לשיפוי. לפיכך, מחזיק המוציא פוליסה על נכס שנמסר לחזקת ויוכל לגבות תגמולי ביטוח בגובה הנזק שנגרם לו, כמבוטח, אך לא מעבר לכך. על-פי סעיף 55 לחוק, הוא לא יוכל, על-כן, לקבל שיפוי בגין הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים בנכס, אם זה לא נקבע כמוטב או כמבוטח. אם הוא מבקש לכסות את אינטרס הבעלים, עליו לקבוע את הבעלים כמוטב או כמבוטח על-פי הפוליסה."

בית-המשפט הסביר גם את הרקע לחוק, ואת התיקון שהוכנס בנוסח המוצע, לאור שלילת הדרישה לזיקת הביטוח באומרו כי "השינוי האמור הוכנס נוכח הקושי שעורר הנוסח המוצע של ההוראות. חוק חוזה הביטוח מאפשר, על-פי לשונו, לכל אדם לבטח נכס השייך לזולתו (סעיף 55(ב) לחוק). היקף השיפוי נגזר, על-פי הנוסח שהוצע לכתחילה, מהיקף הפגיעה בנכס, ולא מהיקף הפגיעה באינטרס של אדם זה או אחר בנכס. נוצר איפוא מצב, בו אדם היה יכול לבטח נכס אשר אינו שייך לו, ולזכות ב"שיפוי" על-אף שלא נגרם לו כל נזק, או בשיעור החורג מן הנזק שנגרם לו ... מובן, כי בפיצוי כזה היה כדי להעשיר את המבוטח, וזאת בניגוד למטרת הביטוח, היא השבת מצבו לקדמותו. על-מנת למנוע תוצאה זו, הוצע לתקן את ההסדר המוצע ולקבוע 'כמה צריך לקבל במקרה שקורה הנזק ... הוא צריך לקבל את ערך הנזק. הוא לא צריך לקבל יותר... צריך להסדיר את זה שהוא לא יקבל יותר מערך הנזק' (שם, שם). על רקע הערות אלה, התקבל לבסוף נוסח מתוקן של החוק, המציב דרישה לפיה ביטוח נכסים אינו מטיל חובת שיפוי בגין נזק שנגרם לנכס, כי אם בגין הנזק נגרם למבוטח או למוטב על-פי הפוליסה, מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק".

הדגש הוא לפיכך, על הנזק שנגרם למבוטח או למוטב להבדיל מהנזק שנגרם לנכס המבוטח {ראה גם ת"א (שלום חי') 1549/06 אמיר זעזע נ' חדר חטיב, תק-של 2007(4), 8929, 8930 (2007)}.

אמנם מבוטח יכול לבטח גם נכס של זולתו לפי סעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ואולם במסגרת הוכחת "מקרה הביטוח" עליו להוכיח לפי סעיף 55 של חוק חוזה הביטוח כי נגרם לו נזק. ב- ת"א (שלום קר') 5396/02 {אמנה מ'עארי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-של 2007(1), 14433, 14435 (2007)} קבע בית-המשפט כי אם נגרם נזק כספי - הוא לא נגרם לתובעת המבוטחת אלא למי שרכש באמת ושילם עבור הרכב {כפי שגם שילם את הפרמיה} - אחיה מר עלי מ'עארי שאינו תובע בתיק {ראה לעניין זה גם ע"א (מחוזי ת"א) 1014/95 סהר חברה לביטוח נ' מלייב גרגורי, דינים מחוזי, כרך לב(1), 402; ע"א 188/84 צור חברה לביטוח נ' חדד, פ"ד מ(3), 1 (1986)}.

אמנם החוק אינו דורש קיומו של אינטרס ביטוחי שמקורו וביטויו בזכות הבעלות, אולם הנזק צריך להיגרם למבוטח או למוטב המנויים בפוליסה, כאשר קיימת חפיפה בין עיקרון "האינטרס הביטוחי" ו"הנזק" {ת"א (שלום ת"א) 159660/02 טפירו עמוס נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 13062, 13064 (2005)} כאשר שני מושגים אלה תלויים זה בזה, ומשלימים זה את זה {ראה י' אליאס, שם, 74}.

לפיכך, אין הביטוח פסול מקום שלמבוטח אין זכות קניינית בנכס כל עוד יכול הוא להראות כי סבל נזק כתוצאה ממקרה הביטוח, כלומר, כי הייתה לו זיקה כלכלית כלשהי {ראה גם ע"א 66/91 בידרמן חב' לביטוח בע"מ נ' י.ד. מטר בע"מ, פ"ד מו(5), 397 (1992)}.

אנו סבורים כי יש לקרוא את סעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח ביחד עם האמור בסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, הנכס המבוטח יכול שיהיה של "זולתו", כלומר של מי שאינו המבוטח, אך הנזק חייב להיגרם למבוטח או למוטב {ת"א (שלום חי') 28741/01 פרץ אלי נ' אמאל אסעד, תק-של 2004(4), 1986, 1996 (2004)}.

כלומר, "הנזק שנגרם צריך, כאמור, להיגרם למבוטח או למוטב, אך אין זאת אומרת שהנכס המבוטח חייב להיות של אחד מהם. קיימים מצבים לא מעטים שבהם אדם מבטח נכסים של זולתו מפני שהוא אחראי להם ואם אבדו או ניזוקו הוא חייב לפצות את הבעל ולכן נגרם נזק לו, למבוטח" {א' ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, (התשמ"ד), 136}.

כאמור, על-פי הקבוע בסעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח, אין הכרח כי הנכס המבוטח יהיה בבעלותו של המבוטח. עם-זאת נדרש כי תהיה לו זיקה כלכלית כלשהי לנכס. הנזק צריך להיגרם למבוטח או למוטב, אך אין זאת אומרת שהנכס צריך להיות בבעלותו של אחד מהם.

כידוע, קיימים מצבים לא מעטים אשר בהם מבטח אדם נכסים של זולתו מפני שהוא אחראי להם ואם יאבדו או יינזקו יהיה חייב לפצות את הבעלים ולכן ייגרם למבוטח נזק. ייתכנו גם נסיבות בהן מבטח אדם נכס שיש לו עניין בהגעתו בשלום של נכס פלוני כדי שיוכל לקבלו לבעלותו לאחר הגעתו.
ב- תא"מ (שלום חי') 2812-07-09 {הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אופיר לוי, תק-של 2010(4), 53368, 53369 (2010)} טענה ניו קופל, כי פוליסת הביטוח בטלה מעיקרה, הואיל ובמהלך המשפט התברר, כי החברה אינה בעלת הרכב, שכן מכרה אותו לאלעד לוי, שהינו אחיו של אופיר ועובד החברה.

בית-המשפט דחה טענה זו משני טעמים. הראשון, סעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח, קובע, כי הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו. הסכום בו יפוצה המבוטח לא יעלה על סכום הנזק שנגרם לו, בכפוף לסכום המקסימאלי שבפוליסה {ראה גם רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3), 769 (2001)}.

השני, יוסף סבג, מנהל בחברה, שמסר בעדותו כי הרכב נמכר לאלעד לוי, העיד כי "הרכב היה מבוטח על שמנו ונשאר בבעלותנו עד גמר התשלום, שאז היינו אמורים להעביר את הבעלות. כלומר, על-פי הסכם המכר, הייתה הבעלות ברכב במועד התאונה של החברה ולא של אלעד לוי.

ב- בר"ע (מחוזי חי') 3381/08 {פניקס חב' לביטוח בע"מ נ' איאד חביש, תק-מח 2008(3), 13905, 13907 (2008)} קבע בית-המשפט כי סעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח, אכן קובע כי "הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו" אך משמעו היא כי הנזק צריך להיגרם למבוטח או למוטב, גם אם אינו בבעלותו {ראה גם ע"א 84/ 188 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד, פ"ד מ(3), 1 (1986)}.

במקרה דנן, למבוטח לא נגרם כל נזק והעובדה שמשיב מס' 2 והמבוטח הינם חברים - אין די בה כדי ליצור "זיקה ביטוחית" המצדיקה חיוב המבקשת בנזקי משיב מס' 1, בהיות משיב מס' 2 מי שפגע ברכב משיב מס' 1.
לאור הנ"ל, בית-המשפט קיבל את הערעור וביטל את חיוב המבקשת בנזקי משיב מס' 1. בנוסף נקבע כי חיובו של משיב מס' 2 יעמוד על כנו.

ב- ת"ק (תביעות קטנות חי') 2954/06 {עמוס בן חור נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(2), 24653, 24655 (2007)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, בחר התובע {המבוטח}, לדרוש ממבטחתו, הראל, לפצותו בגין נזקיו הישירים שנגרמו עקב התאונה ובהיעדר מחלוקת בשאלת תוקפו של חוזה הביטוח שבין התובע להראל, המזכה את המבוטח בזכות לקבלת תגמולי ביטוח בגין ה"נזק העצמי" שנגרם לרכבו אף באשמו, חייבת הראל לשפותו בעד הנזק שנגרם לו, בכפוף ליתר תנאי הפוליסה.

ב- ת"א (שלום נת') 11387/01 {שם טוב שמואל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 1658, 1665 (2006)} קבע בית-המשפט כי משנמכרה המשאית על-ידי התובע לצדדי ג', וההחזקה במשאית נמצאה בידיהם כבעליה, לא נגרם הנזק לתובע המבוטח אלא לצדדי ג', וממילא אין חברת הביטוח חייבת בפיצוי התובע.

ב- ת"א (שלום נת') 1627/02 {שוורצמן לאוניד נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-של 2003(1), 21801, 21804 (2003)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין, משהתובע לא הציג כל ראיה מסייעת ביחס לעסקה הנטענת, תנאיה וקיומה, לא עמד גם בנטל להוכחת זיקתו הכלכלית לרכב. לפיכך, דין התביעה - להידחות.