botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

סעד מיוחד (סעיף 29 לחוק)

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"29. סעד מיוחד
הייתה חבות המבטח או היקפה מותנים על-פי חוק או על-פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית-המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר."

כאשר המעשה או המחדל של המבוטח אינם משפיעים השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית-המשפט, אם נראה לו צודק בנסיבות העניין, "לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר".

כדי להיכנס לד' אמות סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח על המבוטח להניח תשתית ראייתית שלא היה קשר בין התנאי שהופר לסיכון שבוטח {רע"א 9089/08 יוניק מחסני ביגוד והנעלה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2008(4), 2200 (2008)}.

ככלל סעיף 29 "נכנס לפעולה" לאחר הוכחה שאין קשר סיבתי בין התנאי שהופר לבין הסיכון המבוטח {ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (התשס"ה), 656; רע"א 9089/08 יוניק מחסני ביגוד והנעלה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2008(4), 2200, 2201 (2008)}.

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח קובע סעד מיוחד למקרים בהם סבור בית-משפט ש"צודק לעשות כן בנסיבות העניין".

הסמכות הקבועה בסעיף הנ"ל המאפשרת לבית-משפט להורות על תשלום תגמולי ביטוח, היא "סמכות שביושר, הניתנת לבית-המשפט, להגמיש הוראות בפוליסת ביטוח, שאחרת עלולות היו להיות נוקשות וחמורות מדי {א' ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (התשמ"ד), 93; ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, תק-על 2007(2), 4663 (2007)}.

נסיבות בהן מבוטח רוכש פוליסת ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח, מסתיר זאת מחברת הביטוח וכותב בהודעה על התאונה שעה מאוחרת יותר של מועד התרחשותה, אינן נסיבות ההולמות סעד מיוחד וסמכות שביושר {תא"מ (שלום ת"א) 20614-08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבירם סופר, תק-של 2011(3), 27751, 27755 (2011)}.

במקום שאין כיסוי ביטוחי בשל חריגה מתנאי הפוליסה ללא הודעה על-כך מראש, גם אין הצדקה למתן סעד מיוחד לפי סעיף 29 בחוק חוזה הביטוח. מתן רשות לנהוג במכונית למי שלא הורשה לנהוג בה על-פי הפוליסה, ללא ספק השפיע השפעה של ממש על סיכון המבטח, ודי בכך כדי לשלול מתן סעד מיוחד. לכך גם מצטרף הנימוק לפיו הכרה בהודעה רטרואקטיבית על חריגה מתנאי הפוליסה חותרת תחת עיקרון הביטוח, תזיק לכל עסקי הביטוח, ותפגע בראש ובראשונה בכלל ציבור המבוטחים {תא"מ (שלום יר') 13842-08 שירות 2000 בטיחות בתעבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(2), 151298, 151310 (2010)}.

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח מקנה לבית-המשפט סמכות להתעלם מהפרת חוזה על-ידי המבוטח שלא הסבה למבטחת נזק, ולפסוק למבוטח תגמולים חרף ההפרה {ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון (2005), 652}.

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח עשוי למנוע שלילה של תגמולי ביטוח ממבוטח שלא פעל בהתאם להוראות הפוליסה, מבלי שהדבר הסב נזק למבוטחת. מקרים אלה מחייבים לבדוק - בדיעבד, לאחר התרחשות מקרה הביטוח - אם הפרת החוזה בידי המבוטח השפיעה השפעה של ממש על הסיכון {ולר, שם, 655}.

מלשון סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח וגם מתכליתו עולה כי הוא נועד לחול על הוראות שבחוזה הביטוח המטילות על המבוטח חובה לנקוט באמצעים שונים כדי למזער את הסיכון או להפחית את הנזק אם הסיכון יתממש {ולר, שם, 651}.

מקום בו לא הייתה להפרת החובה השפעה של ממש על הסיכון המבוטח, רשאי יהיה בית-המשפט לקבוע כי תגמולי הביטוח ישולמו, כולם או מקצתם, על-אף הפרת התנאי. אם לא נאמר כן, אין משמעות לאמור בסעיף בדבר ההשפעה על סיכון המבטח.

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח מהווה ביטוי לדרישת הקשר הסיבתי בין התקיימות הסייג להתממשות האירוע הביטוחי. סעיף הנ"ל מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת, להתעלם מהפרת תנאי לחבות המבטח ולחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, אם ההפרה לא השפיעה באופן ממשי על סיכון המבטח.

ב- ת"א (שלום אשד') 2290/06 {אטדגי דבורה נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2009(2), 1728, 1730 (2009)} קבע בית-המשפט כי הצדדים אינם חולקים כי ברכב היה מיגון מסוג אזעקה ולכאורה די היה בו כדי לנטרל את סיכון המבטח. אולם הנטל חל על המבוטח להראות זאת, ולכך לא הובא עיגון ראייתי. על-כן, לא ניתן לפסוק על-פי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח. לפיכך, ככל שעניין לנו עם נתבעת מס' 1 - התביעה נדחית.

ב- ת"א (שלום ר"ל) 2203/04 {ד"ר מלימובקה יריב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(4), 13274, 13287 (2008)} קבע בית-המשפט כי התנאי אותו לא קיים התובע הוא התנאי של קבלת אישור הר"י {וקבלת הסכמת המבטח} להגשת תביעת לשון הרע באופן שיקנה לו את הזכות לייצוג משפטי מטעם חברת הביטוח או השתתפות בהוצאות הייצוג המשפטי על-ידי עורך-דין אחר.

תנאי זה נועד לכך שיתקיים פיקוח על הגשת התביעות שיזכו לכיסוי לפי הפוליסה על-מנת שהכיסוי לא יהיה אוטומטי וללא שום הגבלה, אלא יהא גורם שיבחן ויאשר הגשת תביעה המקנה זכות לכיסוי ההוצאות המשפטיות לפי הפוליסה.

אין מדובר בהקטנת סיכון או בהפחתת הנזק אלא בקיום פיקוח כאמור, מה גם שמדובר בתנאי היכול להתקיים לאחר קרות מקרה הביטוח, ולפיכך בית-המשפט לא שוכנע כי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח חל לגבי תנאי זה.

עוד נקבע כי גם אם מיועד סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח לחול על תנאים כגון דא, קיימים, בנסיבותיו של מקרה זה, שני טעמים אחרים, בשלהם לא ישתמש בית-המשפט בזכותו להורות על תשלום תגמולי ביטוח לפי סעיף הנ"ל. ואלה הם:

הראשון, בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, בית-המשפט יעשה שימוש בזכותו לפי הסעיף "אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין".

במקרה דנן, לא רק שהתובע לא קיים את התנאי, אלא שלא פנה כלל לחברת הביטוח משך 8 שנים מאז התרחש מקרה הביטוח ויש לראות בכך חוסר תום-לב מצד התובע, וייתכן כי היו לכך אף מניעים טקטיים, שמטרתם הייתה לעקוף את קיומו של התנאי. בנסיבות אלה, לא נראה לבית-המשפט צודק לזכות במקרה זה את התובע בתגמולי הביטוח או חלקם.

השני, מדובר בענייננו בתנאי שנועד לסייע לחברת הביטוח לקיים פיקוח על התביעות המוגשות על-ידי הרופאים בגינן יזכו הם לייצוג משפטי או להוצאות הייצוג המשפטי.

ב- ת"א (שלום ת"א) 43314/05 {ממו ישראל נ' הדר בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2008(3), 10914, 10926 (2008)}, בדחותו את התביעה, קבע בית-המשפט כי אין לומר בשום פנים ואופן שהעובדה שמערכת האזעקה לא הופעלה, לא השפיעה על סיכון המבטח - הנתבעת.
אין לדעת אם תוצאות הפריצה היו אחרות אם מערכת האזעקה הייתה מופעלת. הספקולציות הן רבות ומגוונות.

אמת, על-פי הפוליסה אין דרישה לשירותי סייר או התראה, אלא לחיבור למוקד בלבד, ומבחינה זאת אין ממש בטענות הנתבעת.

יחד-עם-זאת כשמדובר בפריצה לבית מגורים לא ניתן לומר שאי-הפעלת מערכת האזעקה אינה מגדילה את סיכון המבטחת. מן הסתם סעיף זה נועד לסוג נזקים שאינם ממין העניין, לדוגמה, אם נגרם פיצוץ צינור מים כשהמבוטחים אינם בדירה יהיה קשה לקבל טענה של המבטח שהוא פטור מתשלום בשל העובדה שהאזעקה לא הופעלה.

התוצאה היא שבמקרה דנן אין התובעים יכולים להסתמך על הוראת סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח.

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 2426/04 {מזל נחום נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2008(1), 11873, 11877 (2008)} קבע בית-המשפט כי סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח אינו רלבנטי לענייננו, שהרי "חבות המבטח" לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, אינה "מותנית" בהגשת תביעה של המבוטח לבית-המשפט. היא מותנית - במידה כזו או אחרת - בקרות מקרה הביטוח, בקיום התנאים שבפוליסה במהלך תקופת חלותה, בשיתוף הפעולה של המבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח ובקיום חובות הגילוי המלא לפני כריתת חוזה הביטוח.

הגשת התביעה לבית-המשפט נועדה לאפשר למבוטח לכפות על המבטח את קיום חבותו - אם המבטח מתנער ממנה מסיבה זו או אחרת; כשם שחבותו של כל נתבע בכוח, בכל עניין ובכל נושא, אינה "מותנית" בהגשת התביעה נגדו בתוך תקופת ההתיישנות לפי חוק ההתיישנות. ההתיישנות היא מחסום להגשת התביעה - אך אינה תנאי לחבותו של הנתבע.

ב- ת"א (שלום ת"א) 62231/05 {סלוצקי אליהו נ' LLOYD'S LONDON חתמי לוידס, תק-של 2008(1), 11768, 11774 (2008)} קבע בית-המשפט כי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח יחול כאשר לא היה קשר סיבתי בין ההפרה לבין התרחשות מקרה הביטוח.

במקרה דנן, עולה ממכתבו של התובע, כי הפורצים לא איתרו את הכספת בביתו, כלומר, ככל שהתכשיטים היו מוחזקים בכספת, מקרה הביטוח נשוא תביעה זו לא היה מתרחש. אשר-על-כן, קיים קשר סיבתי בין הפרת התנאי למקרה הביטוח. התביעה נדחתה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 40979/03 {קטלן יצחק נ' סארפ אנקס בע"מ, תק-של 2006(3), 24821, 24826 (2006)} קבע בית-המשפט כי הפרת הסייג לחבות מכוח הפוליסה השפיעה באופן ממשי על סיכון המבטחת, כך שהנתבעת העסיקה נער בניגוד להוראות החוק והתקנות ולפיכך, בית-המשפט לא ראה לנכון להעניק סעד מיוחד לנתבעת מכוח סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח.

ב- ת"א (שלום ר"ל) 3200/04 {אברמוב יעקב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(3), 19850, 19854 (2005)} טענו התובעים כי אי-דריכת האזעקה אינו שולל את חבות הנתבעת, ומכול מקום ראוי ליתן להם "סעד מיוחד", לפי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח.

בית-המשפט דחה טענה זו וקבע כי משנקבעו דרישות מיגון בחוזה שבין המבוטח למבטחת, הרי שעל המבוטח לעמוד בדרישות אלה כתנאי לחבות המבטחת. אומנם, אין לאפשר למבטחת להשתחרר מחבותה מתוך היאחזות דווקנית במחדל של המבוטח, מקום בו מחדל זה נעדר כל זיקה סיבתית לאירוע הפריצה ואולם, במקרה דנן מדובר בדרישת מיגון יחידה ובודדת.

במקרה דנן, עסקינן בדרישה בסיסית ומקובלת, המהווה נדבך חשוב בחומת המיגון. הטענה לפיה האזעקה, לו הופעלה, כלל לא הייתה מועילה למנוע את הפריצה, היא בגדר השערה. כעניין של מדיניות שיפוטית סבר בית-המשפט כי אין מקום להמעיט בחשיבות האזעקה ולהפוך את ההסכמה החוזית לאות מתה.