סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
• "נטל השכנוע"
• "חובת הראיה"
• מידת ההוכחה
• ענייני עבודה
• הוכחת זכות בעלות בקרקע
• תביעה ייצוגית
• לשון הרע - "אמת דיברתי"
• הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
• זכות יוצרים
• הטוען ל"מתנה"
• ענייני מס הכנסה
• מס ערך מוסף
• טענות התיישנות
• הסעת נוסעים בשכר
• הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
• הגנת הפרטיות
• הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
• אי-גילוי מקור הרכישה
• צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
• הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
• טענת עושק
• מרמה
• מתן חשבונות
• מזונות
• אפוטרופסות
• חזקות חוקיות - מעשי רשות
• שותפויות
• תביעות קטנות
• לשון הרע
• ערובה לתשלום הוצאות
• פקודת השטרות
• מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
• "הספק הסביר"
• הסברי הנאשם
• ענייני מיסים
• סמים מסוכנים
• על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
• רצח
• אחריות קפידה
• מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
• "חזקה שבהנחה"
• חזקה שב"עובדת יסוד"
• "חזקה שבעובדה"
• תעבורה
• סמים
• הימנעות מהבאת ראיה או עד
• שוד
• טביעת אצבע
• שוחד
• ניירות ערך
• שיבוש הליכי משפט
• יחסי עורך-דין-לקוח
• תכנון ובניה - שיהוי
• אלימות
• מחזיק בכספים מעוקלים
• החזקת רכוש גנוב
• החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
• מתנה
• חזקת השיתוף
• חזקה בהבנת כתב האישום
• הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
• חזקה שבחוק
• "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"

תביעה ייצוגית

ב- ע"א 2967/95 {מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312 (1997)} קבע בית-המשפט:

"המערערים גורסים כי אין להכביד יד על התובע בתובענה ייצוגית וכי יש לבדוק שאלת קיומה של עילת תביעה אישית, באמת-המידה בה נבדקת בקשה לסילוק על-הסף של תביעה רגילה. אין עמדתם של המערערים מקובלת עלי. ומדוע?

א. אינני סבורה שיש להיתפס לפרשנות מילולית של סעיף 54א(א) (שגם בה ניתן לגלות פנים לכאן ולכאן). אין להסיק מכך שסעיף 54א(א) אינו מדבר על הצורך בשכנוע בית-המשפט בקיומה של תביעה אישית וסעיף 54ב מכיל דרישה כזו, כי יש לנקוט אמת-מידה שונה לכל אחד מסעיפי-משנה אלה. אין לבודד את סעיף 54א(א) מיתר סעיפי-המשנה של סעיף 54 מהיבטה של דרישת השכנוע. זה כמו אלה מיועדים לאותה תכלית, שהיא, הבטחת כרטיס כניסה להיכל התובענה הייצוגית רק למי שנמצא מתאים לכך, לאחר שמילא אחר התנאים הקבועים בחוק להנחת-דעתו של בית-המשפט. תכלית החוק מחייבת עמידת תובע בתובענה ייצוגית בסטנדרט גבוה יותר מעמידתו של תובע בתביעה רגילה בפני סילוק התביעה על-הסף. תכלית זו חולשת על סעיף 54 כולו. הטעם לדרישת סטנדרט גבוה זה, הוא מעמד התובע הייצוגי המייצג תובעים פוטנציאליים בלתי-מזוהים, במספר בלתי-ידוע, שאינם נמצאים בפני בית-המשפט ושלא הסמיכו את התובע לייצגם. הם נקשרים לתביעתו לטוב ולרע מבלי ליטול חלק במשפט. בית-המשפט הוא להם לפה.

הוא בוחן כליות ולב ומוודא שהתובענה המוגשת ראויה להתברר כייצוגית הן מבחינת התובעים הן מבחינת הנתבעים והן מבחינת הציבור. פסק-הדין הניתן בתביעה כזו נגד הנתבעים מחייב את הנתבעים כלפי ציבור רחב, בחיובים שגודלם והיקפם אינם ידועים כלל והם עשויים להטיל נטל כבד ביותר לא רק על הנתבעים אלא גם על הציבור בכללו.

ב. ההבדלים בין סילוק תביעה רגילה על-הסף לבין בקשה למתן רשות להגיש תובענה ייצוגית, מהותיים ועקרוניים הם. יסוד מוסד הוא בשיטתנו כי כל אדם זכאי לפנות לבית-המשפט, לשטוח עצומותיו בפניו וראוי הוא ליומו בבית-המשפט. לכל תובע נגישות לבית-משפט ללא הגבלה מראש. בתביעה רגילה, אם סבור הנתבע כי אין היא מגלה עילה, עליו לפנות לבית-המשפט בבקשה לסלקה על-הסף. הנטל רובץ על מבקש הסילוק להראות לבית-המשפט שגם אם התובע יוכיח את כל העובדות שבכתב תביעתו, לא יזכה הוא בסעד המבוקש. סילוק על-הסף נעשה במשורה וביד קמוצה כדי לא לפגוע בזכות הבסיסית של כל אדם המבקש מבית-המשפט סעד בגין פגיעה בו.

בתובענה הייצוגית התהפכו היוצרות. אין לאיש זכות להגיש תובענה כזו, אלא עליו לקבל רשות מבית-המשפט לעשות כן. את הרשות עליו לבקש על-ידי בקשה בדרך המרצה (תקנה 2 לתקנות ניירות ערך (סדרי דין לעניין תובענה ייצוגית), התשנ"ב-1991). בקשה כזו צריכה - על-פי תקנות סדר הדין האזרחי - להיתמך בתצהיר והעובדות שבתצהיר ובחקירה עליו משמשות תשתית לבית-המשפט בקבלת החלטתו.

ג. בהליך של בקשת הרשות להגשת התובענה הייצוגית נפרשת בפני בית-המשפט יריעה רחבה של המחלוקת. מעבר לאמור בכתב התביעה יש בפניו תצהירים; המצהירים נחקרים בחקירה נגדית אם מוצאים הצדדים לנכון לעשות כן; השופט נדרש לבדיקת חומר הראיות העובדתיות המובא לפניו ולקביעת העובדות הרלבנטיות לצורך סעיף 54 לחוק. דרישת אישור בית-המשפט להגשת תובענה ייצוגית מגלמת בתוכה הפעלת שיקול-דעת היכול להיות מופעל רק אם בית-המשפט יכנס לעובי הקורה ויבדוק מילוי דרישות סעיף 54 לחוק. הסתפקות במילים הכתובות בתובענה ללא בדיקת ממשותן אינה מאפשרת לקבל החלטה מושכלת אם לתת את הרשות או להימנע מלתיתה.

ד. סעיף 54א(ב) קובע, כי 'מקום שעילת התביעה היא נזק די בכך שהתובע יראה כי נגרם לו נזק'. בענייננו, הנזק הוא מרכיב במרבית העילות שבתובענה אם לא בכולן ולפיכך על התובע להראות כבר בשלב זה כי נגרם לו נזק (לסעיף זה ולחוסר הבהירות שבו ראה י' לויט "תביעה ייצוגית לפי חוק ניירות ערך" הפרקליט, מב 465, 470-469).

18. לנושא נטל ההוכחה ומידתה, מוצאים אנו התייחסות במספר פסקי-דין שניתנו על-ידי בתי-המשפט המחוזיים. ב- ת"א 1475/95, המ' 12131/95 מישל נ' רשף מחשבים וציוד היקפי 1982 בע"מ (עליו הוגש ערעור לבית-משפט זה (ע"א 2017/96, רע"א 2918/96) שטרם נשמע) מביע כב' השופט י' זפט את עמדתו בסוגיה, המקובלת עלי, באומרו:

'תנאי זה (סעיף 54א(א)) אינו תנאי פורמאלי גרידא, ובדיקת קיומה של עילה אינה נעשית בדרך בה נבדקת קיומה של עילת תביעה בתובענה רגילה. בעוד שבתובענה רגילה בדיקת קיומה של עילת תביעה נעשית על יסוד הנחה שהעובדות המפורטות בכתב התביעה תוכחנה במהלך המשפט (ד"ר י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שישית), סעיף 307 בדיקת קיומה של עילת תביעה לעניין סעיף 54א(א) מחייבת עיון ובדיקת התשתית הראייתית וקביעת הערכה לגבי סיכויי התובע להוכיח את טענותיו במהלך המשפט. זו הדעה מובעת על-ידי עמיתי, סגן הנשיא כב' השופט י' לויט ב- ת"א 11464/91 מלכה אקרמן ואח' נ' יצחק מיטלמן ואח', כך פסק עמיתי סגן הנשיא, כב' השופט מ' טלגם ב- ת"א 1472/95 שמשי נ' פסגות בע"מ, כך סברה כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור ב- ת"א (י-ם) 574/93 שגיא וינבלט נ' משה בורנשטיין בע"מ, תק-מח 95(4), 193 (1995) וזוהי גם דעתי.'

עם זאת עלי להעיר כי עיון בכל פסקי-הדין אליהם מפנה השופט זפט, מלמד כי שאלת נטל ההוכחה ומידתה נידונה בהם בהקשר לסעיף 54א(א) ולסעיף 54ב גם יחד, או לסעיף 54ב בלבד בו נקבע הצורך בשכנוע בית-המשפט. לא היתה התייחסות ספציפית לאותה שאלה בהקשר לסעיף 54א(א) בלבד. עוד עולה מאותם פסקי-דין כי בשאלת מידת ההוכחה, לא מסתמנת בהם תשובה אחידה. יש מי שסובר כי על התובע לשכנע את בית-המשפט בקיומם של 'סיכויים טובים להצלחה בתובענה'; אחרים דרשו "סיכויים סבירים" ואחרים, 'מידת שכנוע גדולה מזו הדרושה למבקש סעד לצו ארעי'.

19. נראה לי, כי על המבחן למילוי התנאים שבסעיף 54 מבחינת נטל ומידת ההוכחה, להיות אחיד לכל סעיפיו המשניים, ולגבי כל התנאים הנדרשים מהתובע, ועליו לשכנע את בית-המשפט במידת הסבירות הראויה ולא על-פי האמור בכתב התביעה בלבד, כי הוא ממלא לכאורה אחר כל דרישות סעיף 54א ולענייננו, שהראשונה בהן היא קיומה של עילה אישית כאמור בסעיף 54א(א). אין להעמיד דרישות מחמירות מדי, לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית-המשפט עומס יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידים של תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. את כל אלה יש למנוע על-ידי קריטריון מאוזן בנושא נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע הייצוגי, שמצד אחד שלא יפטור אותו מחובת שכנוע ומצד שני לא יטיל עליו נטל כבד מדי.

20. באשר לנטל ההוכחה - השתמש בית-משפט קמא בביטויים שאינם חד-משמעיים.

מצד אחד קבע הוא, כי על התובע לשכנע את בית-המשפט שיש בידו עילת תביעה אישית, התנסחות עליה חזר מספר פעמים. מצד שני קבע הוא במקום אחר, כי 'המבקשים לא הוכיחו אף לא לכאורה את זכותם באם תוכח מסכת העובדות שפרטו בכתב תביעתם לקבלת הסעד המבוקש'. קביעה זו היא לכאורה קביעה המקלה עם המערערים ומעמידה אותם בשורה אחד עם כל תובע רגיל שמבקשים לדחות את תביעתו על-הסף.

נראה לי כי השופט קמא ביטא עמדה לפיה על התובע לשכנע את בית-המשפט בקיומה של עילה אישית, אולם גם אם לא זו עמדתו, והוא מסתפק בפחות מכך, סבורה אני כי יש לדרוש יותר מכך כמובהר לעיל."