נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
אי-גילוי מקור הרכישה
ב- ת"א (ת"א-יפו) 1172/97 {joop! Gmbh נ' כל פרפיום בע"מ, תק-מח 98(1), 2631, 2638 (1998)} קבע בית-המשפט:"השאלה היא האם סרובם של המשיבים לגלות את המקור ממנו הן רוכשות את הבשמים, גם בהנחה שלא נסתרה, שרכישה זאת נעשית מאת מפיץ מורשה של היצרנים, מהווה עילה המזכה את המבקשים לסעד המבוקש על ידם נגד המשיבות.
התשובה שניתנה בעניין זה בבתי-המשפט באירופה, אכן גורסת כי סירובו של מפיץ בלתי-מורשה של סחורה ששיטת הפצתה היא סלקטיבית, (Distribution Merchandise - Selective), לגלות את המקור ממנו רכש את הסחורה, מהווה תחרות בלתי-הוגנת וככזאת היא אסורה באותן מדינות...
במילים אחרות: עצם השיווק המקביל על-ידי מפיץ בלתי-מורשה, אינו אסור לכשעצמו, אולם כאשר רכישת הסחורה על-ידי המפיץ הבלתי-מורשה נעשית בנסיבות בלתי-חוקיות או בתרמית, השיווק על-ידי מפיץ כזה, מהווה תחרות בלתי-הוגנת. אלא שכאן בא פסק-דין Azzaro וקובע חזקה שבדין שכאשר מסרב מפיץ כזה לגלות את המקור ממנו רכש את הסחורה, הרי מלמד הדבר שאכן הרכישה נעשתה בנסיבות כאלה.
מה המצב בעניין זה בדין הישראלי? קודם כל יש לקבוע שהמבקשות לא הביאו כל ראיה, אפילו לכאורה, שהמשיבות הן שמסירות את הקוד מאריזות הבשמים, וזאת נוכח כפירתן המוחלטת של המשיבות שהן נוקטות בפעולה כלשהי להסרת הקוד או כל סימון אחר מעל האריזות, וטענתן שהן רוכשות את המוצרים כפי שהם.
אכן, הסרת הקוד מונעת מאת המבקשות לזהות את המקור ממנו רוכשות המשיבות את מוצרי הבשמים אותם הן מייבאות, וייתכן שיש למבקשות עניין רב לדעת מקור זה מהו. אולם, אם הספק ממנו רוכשות המשיבות את המוצרים מונע גילוי זהותו על-ידי הסרת הקוד שעל האריזות, הרי ייתכן שבכך מופר תנאי כלשהו שקיים בין היצרנים לבין אותו ספק, וגם דבר זה לא הוכח, אך כל עוד שרוכשות המשיבות כדין את המוצרים המקוריים של היצרנים, ועל מקוריותם של המוצרים, כאמור, אין כל מחלוקת, הרי גם אם מאריזות המוצרים הנמכרות למשיבות הוסרו על-ידי הספק סימני הקוד, אין המבקשות יכולות, מסיבה זו בלבד, למנוע את השיווק המתחרה של מוצרים אלה.
אין כל ספק כי המשיבות יודעות היטב מי הוא אותו ספק שממנו הן רוכשות את המוצרים שבהם הוענק למפיצים המורשים זכות שיווק בלעדית בישראל על-ידי היצרנים. האם חייבות המשיבות לגלות את זהותו של ספק זה? חזרנו, אם כן, לשאלה אותה הצבנו בראש פרק זה.
ראינו שבצרפת התשובה לשאלה זאת היום היא, כי הסירוב לגלות את מקור הרכישה, היא הוכחה לכאורה שהרכישה נעשתה שלא כדין, וככזו, מהווה תחרות בלתי-הוגנת. הדגשתי כי זה הוא המצב היום, שכן עד לפסק-דין Azzaroo, מצב זה כלל וכלל לא היה ברור. זאת אנו למדים מההערות לפסק-הדין Azzaro כפי שהן מופיעות ב- 26 No. 1/1995 .IIC Vol - (נספח ח' של "עיקרי הטיעון"), ממנו צוטט כבר לעיל. וכך נאמר שם (בעמ' 119):
'Although subsequently the Commercial Chamber of the Supreme Court has not clearly called into question this theory of third party complicity in selective distribution cases, a decision concerning an exclusive supply agreement did not raise doubts, which have now been brushed aside by the present decision, recognizing third party complicity. Nevertheless, until now the Commercial Chamber required the manufacturer to identify the source of the leak: it fell on the party bringing an action for unfair competition to show that the unauthorized distributor had acquired his merchandise unlawfully…
However, how can the plaintiff establish that the unauthorized vendor has acquired his merchandise irregularly, particulary since it has been held that removing tha marking on the products is not unlawful. ''if its only effect is to prevent the indentification of the authorized distributor who breached the rules of the selective distribution system". In other words, the rule of third-party complicity has until now been ineffective. Henceforward this should not be the case, since in the Azzaro decision dated October 27,1992, the Superme Court admitted that the refusal to indentify the source of the merchandise was sufficient to establish a presumption that the supply was of an unlawful nature.'
הנה-כי-כן רואים אנו כי נושא הסתרת מקור הרכישה של הסחורות על-ידי המפיץ הבלתי-מורשה, אפילו הוסתר המקור על-ידי הסרת הסימון המיוחד שנועד לזהות מקור זה, לא היה בלתי-חוקי, ועד לא מכבר, (שנת 1992), כדי לבסס תביעה בעילה של תחרות בלתי-הוגנת, היה זה מחובתו של התובע למנוע את השיווק על-ידי מפיץ בלתי-מורשה, להוכיח שאותו מפיץ רכש את הסחורות בדרך בלתי-חוקית.
פסק-דין Azzaro שינה מצב זה בכך, שהעביר את חובת ההוכחה על חוקיות הרכישה על המפיץ הבלתי-מורשה, בהניחו חזקה שהסתרת מקור הרכישה מלמד על אי-חוקיותה של הרכישה.
אך אם נחזור לענייננו, יש לזכור כי ראשית, עילה של תחרות בלתי-הוגנת טרם התבססה אצלנו כעילה לסעד נגד מתחרה כזה, ושנית, גם אם יתקבל סוף סוף החוק למניעת תחרות בלתי-הוגנת, שההצעה שלו מתגלגלת זה שנים במסדרונות משרד המשפטים, כלל לא ברור שאותה חזקה שמצאה לה מקום בפסיקה האירופית, לפיה הסתרת מקור הרכישה על-ידי מפיץ בלתי-מורשה מלמד, לכאורה, על רכישה בלתי-חוקית, תכבוש לה מקום גם אצלנו.
התשובה, על-כן, לשאלה שהעמדנו לעיל, חייבת להיות שבנסיבות הקיימות אין מוטלת חובה על היבואן והמפיץ הבלתי-מורשה, לגלות ליצרן או ליבואן והמשווק הבלעדי, את המקור ממנו הוא רוכש את הסחורה המקורית."