נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
שוחד
ב- עש"מ 7118/04 {דן בן ישראל שילה נ' נציבות שירות המדינה, תק-על 2004(4), 1369, 1371 (2004)} קבע בית-המשפט:"...די אם נציין, כי הפסיקה קבעה חזקה שבעובדה להוכחת היסוד הנפשי והמודעות. חזקה זו נובעת מנסיון החיים ומהשכל הישר, והיא יוצרת הנחה לכאורה לפיה הענקת טובת הנאה לעובד ציבור על-ידי הקשור עמו באופן רשמי, מיועדת עבור פעולה הקשורה בתפקידו (ע"פ 521/87 מדינת ישראל נ' עינב, פ"ד מה(1) 418, 424 מול ז' (1990)). הווי-אומר: 'הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם, אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו' (ע"פ 763/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 824, 826 מול ו' (1978); ראו גם בפרשת בן עטר, ע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר, פ"ד נג(4), 695, 716 מול ג'-ה' (1999)). מכיוון שברגיל מתנות לזרים אינן ניתנות חינם, פשיטא, שאם הוענקה מתת לעובד הציבור בזיקה לתפקידו 'עובר הנטל אל הנאשם להראות כי לא היה מודע לכוונת נותן השוחד ליתן אותו על-מנת לקבל טובת הנאה הקשורה בתפקידו כעובד ציבור' (בן עטר, שם, 716 מול ד'). גם בעל מפעל הטורבינות - ולא רק היזמים - ידע כי המדובר בפקיד ציבור ישראלי שעיסוקו נוגע, בין היתר, לענייני תשתיות ואנרגיה, ובכלל זאת ניצול אנרגיית הרוח להפקת חשמל; כשם שידע שטורבינות המיוצרות על ידו מיועדות לחווה המוקמת על-ידי היזמים, במסגרת הליכים שהיו להם עם הרשויות. המערער קיבל איפוא מימון של טיסה הלוך ושוב ושהייה במקום, כל זאת רק בעקבות תפקידו הציבורי ולא בנוגע לענייניו הפרטיים.
... די לנו בכך שהמערער, כפקיד ציבור, מומן על-ידי בעלי אינטרסים נוגדים, זאת אך ורק לאור תפקידו הציבורי ולא משיקולים אחרים...אין זאת, אלא שאינטרסים הנוגעים לתפקידו הציבורי של המערער, הם אלה שעמדו ביסוד הנדיבות לממן לו שהייה במלון וטיסות כדי להגיע לעיר בה נמצא המפעל."
ב- ת"פ (ת"א-יפו) 40421/01 {מדינת ישראל נ' אלגריסי שמעון, תק-מח 2004(2), 6746, 6752 (2004)} קבע בית-המשפט:
"פסק-דין המנחה בסוגיית קבלת שוחד על-ידי איש ציבור הינו ע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר, פ"ד נג(4), 695 (1999), בו כב' השופט י' זמיר מפרט מהו היסוד הנפשי הנדרש בסעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ואלו דבריו:
'המודעות הנדרשת מעובד ציבור היא, שהוא לוקח מתת, בלשונו של סעיף 290 לחוק העונשין, 'בעד פעולה הקשורה בתפקידו'. מה פירוש? עובד הציבור צריך להיות מודע לכך שהמתת ניתנת לו בקשר למילוי תפקידו, כלומר, שהיא לא ניתנה לו, ולא היתה ניתנת לו, כאדם פרטי, אילולא היה נושא באותו תפקיד.'
עוד ממשיך ומפרט:
'מודעות זאת... מתבססת על חזקה שבעובדה, הנובעת מנסיון החיים, כי מתת לעובד הציבור, מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מכאן נבעת גם חזקה שבעובדה (הניתנת, כמובן, לסתירה) כי עובד הציבור הלוקח מתת כזאת מודע לכך שהמתת ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מודעות זאת יכולה להתבטא, לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, גם בעצימת עיניים מצד עובד הציבור.' (שם, פסקה 14)."