botox
הספריה המשפטית
נטלים וחזקות - דין ומהות

הפרקים שבספר:

הסעת נוסעים בשכר

ב- ת"א (עפ') 2012/02 {צוהייב מוחמד ח'טיב ואח' נ' מסארווה מוחמד ואח', תק-של 2004(1), 1925, 1928 (2004)} קבע בית-המשפט:

"11. לבסוף, הערה בדבר נטלי ההוכחה בשאלת הסעת נוסעים בשכר. העובדה כי נטל השיכנוע מוטל על המבטח, אין פירושו של דבר כי המבוטח פטור בלא-כלום. על הנסיבות השונות שמשפיעות על חובת הראיה עמד חברי כב' השופט ת' אור בפרשת סיני:

'ייתכנו מקרים שבהם יתחשב בית-המשפט לעניין כמות הראיות שתידרש מהמבוטח בנסיבות מיוחדות שעל-פיהן העובדות לאמיתן ידועות למבוטח, ולמבטח קיים קושי להוכיח את מעורבותו של המבוטח בקרות מקרה הביטוח. ייתכנו נסיבות אחרות שבהן גם למבוטח אין כל ידיעות על דרך אירוע מקרה הביטוח, והוא יהיה נאלץ להסתמך על נסיבות עובדתיות אובייקטיביות שיוכחו ועל עדותו שלו. במקרה כזה יכול להיות משקל רב לעדותו של המבוטח ולרושם שזו תעשה על בית-המשפט. בנסיבות מתאימות גם ייתכן שיועבר נטל הבאת הראיות מהצד שעליו נטל ההוכחה אל משנהו.' (שם, 688-687). (השווה לדברי כב' השופטת ש' נתניהו בפרשת וייסנר, 854).

12. על-פי עקרונות דיני הראיות הכלליים, מאחר שדבר ההסעה בתמורה או שלא בתמורה מצוי בידיעתו המיוחדת של הנוהג ברכב, הוא נושא בנטל הבאת הראיות (ראה א' הרנון דיני ראיות, חלק ראשון (התשמ"ה-1985), 204). לכן, אם נמנע מלהביא ראיה כלשהי בדבר הסעה שלא בתמורה, הוא עלול לשאת בסיכון כי תביעתו תידחה על יסוד כמות הוכחה מופחתת מצד המבטח בדבר הסעה בשכר."

מהראיות שנשמעו מדובר ברכב של המעביד שקיבל אותו כנגד חוב שהיתה חייבת לו החברה הרשומה כבעלים במשרד הרישוי. הנתבע 1 עבד אצל מעבידם של התובעים ואין מתקיימים על-פי הראיות שנשמעו האלמנטים הדרושים לצורך "קיטלוגה" של הנסיעה כהסעה בשכר.

אני מודעת לאי-הדיוקים והסתירות שנתגלו בעדויות באשר למקום איסופם של התובעים על-ידי הנתבע, האם הובאו התובעים ברכב אחר עד לשטחי המדינה שם הועברו לרכב נשוא הדיון אך בעיניי אין בסתירות ואי-דיוקים אלו כדי לשנות כהוא זה מהמסקנה אם מדובר בהסעה בשכר אם לאו.

אני אף מודעת לעדות המבולבלת הן של נתבע 1 והן של המעביד אך אין בכך כדי לבסס מסקנה בדבר היות ההסעה הסעה בשכר המוחרגת על-פי תנאי הפוליסה.

הטענה לפיה הנתבע 1 ניהל עסק עצמאי לביצוע הסעות לא הוכחה כלל ואין בראיות שהוגשו משום תשתית ראייתית להוכחת טענה זו. העובדה שהנתבע 1 הוא קרוב משפחה של המעסיק ושזה היה יום עבודתו הראשון על-פי טענתו, אין בו כדי לבסס טענה של הסעה בשכר.

מן הסתם לא נטען כי התובעים שילמו כסף תמורת הסעתם. תשלום משכורת על-ידי המעביד לנתבע 1 איננו בגדר תשלום על הסעה בשכר והדוגמה שהובאה על-ידי עורך-דין בלאגה בנקודה זו ממחישה בצורה יפה את חוסר ההגיון בקבלת טיעון זה של בא-כוח נתבעת 2.

המסקנה המתחייבת עד כה היא שאין מדובר במקרה דנן באירוע של הסעה בשכר ועל-כן חריג זה איננו חל."