נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
אחריות קפידה
ב- ע"פ (י-ם) 7629/03 {רפאל אוחנה נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004(1), 4585, 4589 (2004)} קבע בית-המשפט:"בעבירות מסוג אחריות קפידה יוצאת התביעה ידי חובת ההוכחה עם הוכחת היסוד העובדתי, והנטל מועבר לשכמו של הנאשם להוכיח כי פעל ללא מחשבה פלילית או ללא רשלנות, וכן - וזו דרישה מוגברת המיוחדת לאחריות קפידה - כי נקט את כל האמצעים למניעת העבירה. הרעיון המונח בבסיס העבירות של אחריות קפידה הוא קיומה של חזקת רשלנות הניתנת לסתירה. זאת, בניגוד לאחריות "מוחלטת" המבוססת על חזקת רשלנות, שאינה ניתנת לסתירה. מעצם ביצוע היסוד העובדתי של העבירה מסיקים כי הנאשם היה רשלן, ואולם מאפשרים לו לסתור מסקנה זו ולהוכיח כי לא היה רשלן, ובכך להשתחרר מעולה של האחריות הקפידה. ואולם, המדובר בחזקת רשלנות המטילה חובת זהירות מוגברת. 'ההצעה מעלה את סטנדרט הזהירות הנדרש. כדי להשתחרר מהאחריות הקפידה אין די להראות כי הנאשם נקט אמצעים סבירים למניעת התקלה, אלא נדרש כי הוא יעשה 'כל שניתן כדי למנוע את העבירה'. כשמדובר בפעילות יומיומית - והעבירות של תקנת הציבור שבגינן נהוג להטיל אחריות קפידה מתייחסות לפעילות כזו - ספק אם הדרישה לעשות את כל שניתן היא אכן דרישה מציאותית' (מ' גור-אריה "הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992" משפטים כד(1), (התשנ"ד-1994), 9, 33-32)."