נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
חזקה בהבנת כתב האישום
ב- ב"ש (חי') 4976/02 {אמר עומר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(3), 11447, 11448 (2002)} קבע בית-המשפט:"כפירתו של נאשם באשמה, בין שהיא באה מפיו ובין שהיא באה מפי סניגורו, יוצרת חזקה שבעובדה כי תוכנו של כתב האישום הוסבר לו והוא הבינו. חזקה על סניגור שאין הוא כופר כפירה בעלמא, אלא לאחר שליבן תוכנו של כתב האישום עם שולחו. לית מאן דפליג, כי ב-4.9.02 נכחה מתורגמנית לשפת הסימנים, כך שברור כי לפחות במועד זה, היתה יכולת תקשורת טובה בין העורר לסניגור. יש איפוא להניח כי בטרם כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, הסביר לו בא-כוחו את האמור בכתב האישום.
קביעתי דלעיל משתמעת, לא רק מהגיון הדברים ומנסיון החיים, אלא גם מפסיקתו של בית-המשפט העליון ב- בג"צ 5319/98 עלי אל עקובי נ' מדינת ישראל, דינים עליון נד 826 (1998):
'אמנם, הפרוטוקול אינו כולל הודעה מפורשת של הסניגור לבית-המשפט כי קרא את כתב האישום באזני העותר והסביר לו את תכנו, וכן אינו משקף את אישורו של העותר על כך, כדרישת הוראת סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, אולם מהודעתו של עורך-דין מרוז על הכפירה בעובדות כתב האישום, שעה שהעותר נוכח באולם, ניתן לכאורה להסיק כי הדברים נאמרו על דעתו לאחר שכתב האישום הוקרא והוסבר לו'."