נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
החזקת רכוש גנוב
ב- ת"פ (חי') 183/03 {מדינת ישראל נ' סיכרולדזה דוד, תק-מח 2004(1), 7677 (2004)} קבע בית-המשפט:"הנאשם נתפס שעות ספורות לאחר אירוע השוד כאשר ברכבו החפצים הגנובים. במצב דברים זה חלה החזקה התכופה, שהינה "חזקה שבעובדה". חזקה שבעובדה הינה חזקה שכוחה הראייתי בא לה מנסיון החיים. כאשר על-פי נסיון החיים מתחייבת מסקנה מסויימת ממסכת עובדות נתונה, הופכת אותה מסקנה, מכוחה של ההלכה הפסוקה החוזרת וקובעת אותה, ל"חזקה שבעובדה" (ראה ספרו של י' קדמי, חלק שלישי, 1474).
מכוחה של "החזקה התכופה" רשאי בית-המשפט לקבוע כי המחזיק ברכוש גנוב, "סמוך" לאחר גניבתו - "מעורב" בגניבת הרכוש, או לפחות "יודע" כי הרכוש שנתפס ברשותו נגנב ובאיזה אופן נגנב. מכוחה של קביעה זו רשאי בית-המשפט להרשיע את הנאשם, שבחזקתו נתפס הרכוש הגנוב "סמוך" לאחר גניבתו, באחריות לגניבת הרכוש, או לקבלתו בידיעה שהוא גנוב (ראה ספרו של י' קדמי, 1480).
הנאשם רשאי ויכול על-ידי הסבריו להפריך את ההנחה או לגרוע מסבירותה ובכך להיחלץ מאחיזתה. מספיק כי הנאשם יעורר ספק על-ידי הסברו. בית-המשפט חייב להרשיע את הנאשם, אלא אם הוא משוכנע מעל לספק סביר, שעל-פי מבחני ההגיון ונסיון החיים אשמתו של הנאשם מחוייבת המציאות. על בית-המשפט לשאול עצמו האם בנסיבות העניין יש להרשיע את הנאשם במעשה השוד או רק בהחזקת הרכוש הגנוב, בידעו שהושג בדרך של פשע (ראה ספרו של י' קדמי, 1481)."