סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים
הפרקים שבספר:
- מבוא
- חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים - מטרה (סעיף 1 לחוק)
- הגדרת "רשות", "החלטה של רשות" (סעיף 2 לחוק)
- מותב וסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים (סעיפים 5-3 לחוק)
- העברת דיון בעתירה מינהלית (סעיף 6 לחוק)
- עילות סמכויות וסעדים (סעיף 8 לחוק)
- צו ביניים (סעיף 9 לחוק)
- רשם, ערעור ובקשת רשות ערעור (סעיפים 12-10 לחוק)
- עתירה מינהלית - הגדרות, מקום שיפוט, סמכות מקומית (תקנות 1 ו- 2 לתקנות (סדרי דין)
- המועד להגשת עתירה וטענת שיהוי (תקנות 3 ו-4 לתקנות (סדרי דין)
- כתב עתירה (תקנה 5 לתקנות (סדרי דין))
- משיבים בעתירה (תקנה 6 לתקנות (סדרי דין))
- עיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מוקדם (תקנה 8 לתקנות (סדרי דין))
- צו ביניים וצו ארעי (תקנות 9 ו- 9א לתקנות (סדרי דין))
- כתב תשובה (תקנה 10 לתקנות (סדרי דין))
- פרטים נוספים (תקנה 11 לתקנות (סדרי דין))
- הגשת מסמך לבית-המשפט (תקנה 12 לתקנות (סדרי דין))
- סייג למסירת מידע ומסמכים (תקנה 13 לתקנות (סדרי דין))
- עיקרי-טיעון (תקנה 14 לתקנות (סדרי דין))
- ראיות (תקנה 15 לתקנות (סדרי דין))
- סדר הטיעון (תקנה 16 לתקנות (סדרי דין))
- פסק-דין (תקנה 17 לתקנות (סדרי דין))
- אי-התייצבות (תקנה 18 לתקנות (סדרי דין))
- דיון דחוף (תקנה 19 לתקנות (סדרי דין))
- סייג לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 20 לתקנות (סדרי דין))
- העברת דיון בעתירה (תקנה 21 לתקנות (סדרי דין))
- עתירה נגד החלטת ועדת שחרורים
- ערעור מינהלי - מקום שיפוט (תקנה 22 לתקנות (סדרי דין))
- המועד להגשת ערעור מינהלי (תקנה 23 לתקנות (סדרי דין))
- כתב ערעור מינהלי (תקנה 24 לתקנות (סדרי דין))
- המשיב בערעור מינהלי (תקנה 25 לתקנות (סדרי דין))
- העברת חומר לבית-המשפט (תקנה 26 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מקדמי בערעור מינהלי (תקנה 27 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 28 לתקנות (סדרי דין))
- תובענה מינהלית (תקנה 29 לתקנות (סדרי דין))
- סייג להגשת תובענה מינהלית (תקנה 30 לתקנות (סדרי דין))
- ערעור על החלטת רשם
- המועד להגשת ערעור ובקשת רשות לערער ובקשה להארכת מועד (שינוי מועדים) (תקנות 33 ו- 38 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 34 לתקנות (סדרי דין))
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 35 לתקנות (סדרי דין))
- כתבי טענות נוספים (תקנה 36 לתקנות (סדרי דין))
- בקשה תהא בכתב (תקנה 37 לתקנות (סדרי דין))
- חישוב מועדים (תקנה 39 לתקנות (סדרי דין))
- ביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד (תקנה 40 לתקנות (סדרי דין))
- הוצאות (תקנה 41 לתקנות (סדרי דין))
- שמירת תוקף - עיכוב ביצוע וסעד זמני (תקנות 42 ו- 43 לתקנות (סדרי דין))
- תקופת פגרה (תקנה 44 לתקנות (סדרי דין))
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 44א לתקנות (סדרי דין))
העברת דיון בעתירה מינהלית (סעיף 6 לחוק)
סעיף 6 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:"6. העברת דיון בעתירה מינהלית
מצא בית-משפט לעניינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק."
תקנה 21 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:
"21. העברת דיון בעתירה
(א) בקשה מטעם עותר להעברת דיון בעתירה לבית-המשפט העליון, לפי סעיף 6 לחוק, תוגש עם הגשת העתירה.
(ב) בקשה להעברת דיון מטעם משיב או מטעם היועץ המשפטי לממשלה, תוגש בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מסיום הדיון המוקדם בעתירה; ציווה בית-המשפט על הגשת כתב תשובה בלי לקיים דיון מוקדם בעתירה, תוגש הבקשה לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת כתב התשובה.
(ג) בקשה להעברת דיון תיערך בכתב, ויפורטו בה הנסיבות המיוחדות המצדיקות העברת הדיון לבית-המשפט העליון.
(ד) החליט בית-המשפט שהבקשה אינה מצריכה תגובה, ידחה אותה על אתר.
(ה) החליט בית-המשפט שהבקשה מצריכה תגובה, יבקש מבעלי הדין להגיב עליה, בכתב או בעל-פה, במועד שיקבע.
(ו) על אף האמור בתקנות-משנה (א) ו- (ב), רשאי בית-המשפט, בכל שלב של הדיון, אם ראה הצדקה לכך:
(1) להתיר לבעל דין או ליועץ המשפטי לממשלה להעלות בקשה להעברת הדיון, בכתב או בעל-פה;
(2) להחליט על העברת הדיון לבית-המשפט העליון, לאחר שנתקבלה תגובת בעלי הדין, בכתב או בעל-פה;
(3) לבקש התייחסות מטעם היועץ המשפטי לממשלה לשאלה אם מן הראוי להעביר את הדיון לבית-המשפט העליון."
תחולתו של סעיף 6 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים {להלן ייקרא: "החוק"} הנה כאשר הוגשה לבית-משפט לעניינים מינהליים עתירה המצויה בגדרי סמכותו העניינית. אין הסעיף הנ"ל מכשיר לריפוי פגם של חוסר סמכות עניינית. נבהיר כי, השימוש בסעיף 79 לחוק בתי-המשפט אינו הולם מצב, בו סדרי הדין ומתכונת הגשת ההליך בבית-המשפט המוסמך עשויים להיות שונים מסדרי הדין וממתכונת הגשת ההליך בבית-המשפט בו ננקט ההליך נטול הסמכות {ראו עת"מ (מינהליים יר') 1898-09 שאהין שאהין נ' "אבני ראשה" המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית, תק-מח 2010(2), 7840 (2010); רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, תק-על 2005(2), 1447 (2005)}.
כלומר, סעיף 6 לחוק מסמיך את בית-המשפט לעניינים מינהליים להורות מיוזמתו, או לבקשת בעל דין, על העברת הדיון בעתירה לבג"צ, אם העתירה "מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת". ואולם, תנאי מוקדם למתן החלטה לפי סעיף 6 לחוק, בדבר העברת הדיון, הִינו קיומה של סמכות לבית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה.
ב- עת"מ (מחוזי יר') 8943/08 {הטירה בגעש בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה - ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), תק-מח 2008(4), 11000 (2008)} דחה כב' השופט י' נועם את בקשתה החלופית של העותרת, להעברת הדיון בעתירה לבג"צ. הסיבה לדחיית הבקשה נעוצה בכך כי משנקבע, כי לבית-משפט לעניינים מינהליים, אין סמכות עניינית לדון בעתירה, נשמט הבסיס מהבקשה החלופית להעברת הדיון בעתירה לבג"צ.
עוד נקבע כי נושא העתירה אינו בסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים ולכן, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה בתי-המשפט, נמנע כב' השופט י' נועם מלהורות, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, על העברת הדיון לבג"צ.
ב- עת"מ (מחוזי נצ') 176/09 {דר' אליאס שקור הארכיבישוף של העדה היוונית קתולית (מלכית) בישראל נ' משרד החינוך, תק-מח 2010(1), 12034 (2010)} נדונה בקשת המשיב להעברת הדיון לבית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בטענה כי הוא המוסמך לדון בה מבחינת הסמכות המקומית ומנגד בקשת העותרים, כי בית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו על-פי סעיף 6 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, ויורה על העברת הדיון בעתירה לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק.
כב' השופטת אסתר הלמן בדחותה את טענת המשיב קבעה כי הסדרת מסגרת לימוד לתלמידי בית הספר, המתנהל בדבוריה, נשוא העתירה, היא סוגיה חשובה, ללא ספק; אולם, חשיבותה איננה בעלת מעמד או רגישות מיוחדים, המצדיקים העברת הדיון בסוגיה לבג"צ.
מדובר בסוגיה שאיננה חורגת מעניינו הפרטני של בית הספר המדובר, וככזו, המקום הראוי לבררה הוא בבית-המשפט המינהלי המוסמך לדון בה {ראה גם בג"צ 1762/09 ועד הורי בית ספר שובו במבשרת ציון ואח' נ' שרת החינוך ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (24.02.09)}.
ב- עת"מ (מחוזי חי') 1178/05 {אייזינגר יחיאל ואח' נ' ממשלת ישראל, תק-מח 2006(1), 1789 (2006)} נדונה בקשה של העותרים להורות על העברת העתירה לבג"צ. כב' השופט מנחם נאמן ציין, במקרה זה, כי במידה והיה רואה לנכון להורות על העברת העתירה לבג"צ, הרי שהיה עושה זאת מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט, בשל חוסר סמכות, ולא מכוח סעיף 6 לחוק, המאפשר העברת הדיון בעתירה המינהלית לבית-המשפט העליון בשבתו כבג"צ כאשר העתירה מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת.
בנוסף, קבע כי אין בכוונתו להורות על העברת הדיון מאחר וב- רע"א 3748/05 {בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, תק-על 2005(2), 1447 (2005)}, נקבע כי העברה מעין זו הינה בעייתית ולכן עדיף להימנע ממנה.
ב- עת"מ (מחוזי ת"א) 1384/04 {ג'י פרידמן נ' עיריית רעננה, תק-מח 2004(2), 6830 (2004)} נדונה עתירה מינהלית לביטול הפקעה במקרקעי העותרים. המשיבות העלו טענה לפיה יש להגיש עתירה לביטול הפקעת מקרקעין לבג"צ ולא לבית-המשפט לעניינים מינהליים. כב' השופטת שרה גדות דחתה טענה זו וקבעה כי במקרה דנן, אין העניין שנדון בעתירה מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת.
ב- בש"א (מחוזי ת"א) 3608/02, ת"א (ת"א) 2516/01 {ט' ענבר נ' כסלו שלום ואח', תק-מח 2002(2), 3186 (2002)} שקל כב' השופט גבריאל קלינג אם לא ראוי לעשות שימוש בסמכות על-פי סעיף 79 לחוק בתי-המשפט, ולהעביר את העניין שבפניו לבג"צ.
לעניות דעתו, לא ראוי כי ערכאה נמוכה תכפה על בית-המשפט העליון דיון בעניין שלא ייראה לבית-המשפט העליון כי ידון בו. העברת עניין על-פי סעיף 79 לחוק בתי-משפט משמעה שבית-המשפט שאליו הועבר העניין חייב לדון בו, שכן נאמר בסעיף 79(ב) כי אותו בית-משפט לא יעביר עוד את העניין שהועבר אליו.
עוד נקבע, כי אין מגיעים לאותה תוצאה כאשר ההעברה היא על-ידי בית-משפט לעניינים מינהליים מכוחו של סעיף 6 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים. על אותה העברה לא חלה הוראתו של סעיף 79(ב) לחוק בתי-משפט, ומוסמך בית-המשפט העליון להורות על החזרתו של אותו עניין לבית-המשפט לעניינים מינהליים שהעבירו אליו.
בנוסף, ישנו טעם נוסף שלא להעביר את העניין לבג"צ והוא השוני שבסדרי הדין שעל פיהם נערכו כתבי הטענות. עוצמתו של טעם זה פחותה, אך גם לו יש משקל. לו הועברה התובענה לבג"צ, היה צורך לערוך את כתבי הטענות מחדש, ולא היה בכך יתרון משמעותי למי מבעלי הדין. התובענה נמחקה.
ב- בג"צ 1802/12 - {פרופסור יוסי יונה ואח' נ' משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ואח', תק-על 2012(1), 5774 (2012)} חסם בית-המשפט את דרכו של העותר, הן מחמת שיהוי והן מחמת ניסיונו לעקוף את סמכות בית-המשפט על-פי חוק חופש המידע, בקבעו דבר קיומו של סעד חלופי ובהתייחס לסעיף 6 לחוק.
טענת העותרים היתה כי העתירה נושקת לשאלות הנוגעות לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, וכי העתירות, שהוגשו ככלל לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, ראויות להתברר בבית-המשפט דנן לאור ההיבטים הציבוריים, רחבי ההיקף, של הנושא, ולאור העובדה שהמתנה לתשובות בעניין הבקשה לפי חוק חופש המידע עלולה לסכל את ההליך ולהפכו לתיאורטי.
נקבע כי, הדרך הראויה לקבלת מידע מרשויות ציבוריות מוסדרת בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, סעיף 7 לחוק האמור מסדיר את נוהל הגשת הבקשות לקבלת מידע מהרשות, אשר יכולה לקבל בקשה במלואה, לקבלה חלקית או לדחותה. בהתאם לכך, רשאי מבקש המידע לעתור כנגד החלטת הרשות.
אשר-על-כן, עתירה על החלטת רשות ציבורית תידון בבית-המשפט לעניינים מינהליים בהתאם לאמור בסעיף 17 לחוק חופש המידע.
טענת העותרת בעתירה דנן, כי דחיפות העניין וחשיבותו, לא מאפשרת המתנה להליך רגיל, המוסדר בחוק חופש המידע, לא התקבלה על-ידי בית-משפט, מאחר ו"קיצורם של ההליכים" אינה סיבה להעתקת דיון מבית-המשפט המחוזי לבית-המשפט בשבתו כבג"צ.
זאת ועוד נאמר כי, חוק חופש המידע מכיל איזונים מהותיים ודיוניים, לא בנקל ניתן לשנות את נקודת שיווי המשקל של איזונים אלו.
במתווה דיוני מסוג זה, רשאי צד להביא עניינו בפני בית-המשפט העליון, ככל שהוא מוצא לנכון, במסגרת הליך של ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים.
נוסף על-כך, באשר לעמדת העותרים לפיה ראוי שהעניין יידון לפני בית-משפט זה. נקבע כי החוק בסעיף 6, אמנם מעניק שיקול-דעת בעניין, אך הוא נתון לבית-המשפט בלבד. בעתירה דנן, העותרים פעלו על דעת עצמם, תוך עשיית "סדר דין עצמי".
בנסיבות עתירה זו לרבות מחדל השיהוי, בית-המשפט סבר כי לא היה מקום לבצע קיצור דרך העוקף את הפרוצדורה הקבועה במסגרת חוק חופש המידע.
ב- עת"מ (חי') 4620-09-14 {פנחס זמיר נ' פרקליטות המדינה, תק-מח 2014(4), 36108 (2014)} נדונה בקשת העותר להורות על העברת הדיון בעתירה לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים. לטענת המבקש, היה על בית-המשפט להעביר את הדיון בעתירתו לבית-המשפט הגבוה לצדק, אשר לו הסמכות השיורית לדון בכל עניין לרבות בעניין דנן. המשיבים התנגדו לבקשה ועמדו על דחיית העתירה על-הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
בית-המשפט קיבל את בקשת המשיבה וקבע כי, לא אחת נפסק בעבר כי שעה שבית-משפט מחליט כי עניין שהובא בפניו איננו בסמכותו אלא בסמכות בית-המשפט הגבוה לצדק, עדיף שיסלק את התובענה על-הסף ולא יורה על העברתה.