סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים
הפרקים שבספר:
- מבוא
- חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים - מטרה (סעיף 1 לחוק)
- הגדרת "רשות", "החלטה של רשות" (סעיף 2 לחוק)
- מותב וסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים (סעיפים 5-3 לחוק)
- העברת דיון בעתירה מינהלית (סעיף 6 לחוק)
- עילות סמכויות וסעדים (סעיף 8 לחוק)
- צו ביניים (סעיף 9 לחוק)
- רשם, ערעור ובקשת רשות ערעור (סעיפים 12-10 לחוק)
- עתירה מינהלית - הגדרות, מקום שיפוט, סמכות מקומית (תקנות 1 ו- 2 לתקנות (סדרי דין)
- המועד להגשת עתירה וטענת שיהוי (תקנות 3 ו-4 לתקנות (סדרי דין)
- כתב עתירה (תקנה 5 לתקנות (סדרי דין))
- משיבים בעתירה (תקנה 6 לתקנות (סדרי דין))
- עיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מוקדם (תקנה 8 לתקנות (סדרי דין))
- צו ביניים וצו ארעי (תקנות 9 ו- 9א לתקנות (סדרי דין))
- כתב תשובה (תקנה 10 לתקנות (סדרי דין))
- פרטים נוספים (תקנה 11 לתקנות (סדרי דין))
- הגשת מסמך לבית-המשפט (תקנה 12 לתקנות (סדרי דין))
- סייג למסירת מידע ומסמכים (תקנה 13 לתקנות (סדרי דין))
- עיקרי-טיעון (תקנה 14 לתקנות (סדרי דין))
- ראיות (תקנה 15 לתקנות (סדרי דין))
- סדר הטיעון (תקנה 16 לתקנות (סדרי דין))
- פסק-דין (תקנה 17 לתקנות (סדרי דין))
- אי-התייצבות (תקנה 18 לתקנות (סדרי דין))
- דיון דחוף (תקנה 19 לתקנות (סדרי דין))
- סייג לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 20 לתקנות (סדרי דין))
- העברת דיון בעתירה (תקנה 21 לתקנות (סדרי דין))
- עתירה נגד החלטת ועדת שחרורים
- ערעור מינהלי - מקום שיפוט (תקנה 22 לתקנות (סדרי דין))
- המועד להגשת ערעור מינהלי (תקנה 23 לתקנות (סדרי דין))
- כתב ערעור מינהלי (תקנה 24 לתקנות (סדרי דין))
- המשיב בערעור מינהלי (תקנה 25 לתקנות (סדרי דין))
- העברת חומר לבית-המשפט (תקנה 26 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מקדמי בערעור מינהלי (תקנה 27 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 28 לתקנות (סדרי דין))
- תובענה מינהלית (תקנה 29 לתקנות (סדרי דין))
- סייג להגשת תובענה מינהלית (תקנה 30 לתקנות (סדרי דין))
- ערעור על החלטת רשם
- המועד להגשת ערעור ובקשת רשות לערער ובקשה להארכת מועד (שינוי מועדים) (תקנות 33 ו- 38 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 34 לתקנות (סדרי דין))
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 35 לתקנות (סדרי דין))
- כתבי טענות נוספים (תקנה 36 לתקנות (סדרי דין))
- בקשה תהא בכתב (תקנה 37 לתקנות (סדרי דין))
- חישוב מועדים (תקנה 39 לתקנות (סדרי דין))
- ביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד (תקנה 40 לתקנות (סדרי דין))
- הוצאות (תקנה 41 לתקנות (סדרי דין))
- שמירת תוקף - עיכוב ביצוע וסעד זמני (תקנות 42 ו- 43 לתקנות (סדרי דין))
- תקופת פגרה (תקנה 44 לתקנות (סדרי דין))
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 44א לתקנות (סדרי דין))
כתב תשובה (תקנה 10 לתקנות (סדרי דין))
תקנה 10 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:"10. כתב תשובה
(א) הורה בית-המשפט על הגשת כתב תשובה לעתירה, יוגש כתב התשובה בתוך שלושים ימים אם לא קבע בית-המשפט מועד אחר.
(ב) בכתב התשובה יפורטו אלה:
(1) מען המשיב להמצאת כתבי טענות;
(2) פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבססת התשובה;
(3) עמדת המשיב באשר לסעד המבוקש בעתירה.
(ג) כתב התשובה יהיה ערוך לפי טופס 3 שבתוספת, והעובדות שבו יאומתו בתצהיר או תצהירים אשר יצורפו אליו, כאמור בתקנה 5(ג).
(ד) לכתב תשובה יצורפו, ככל שניתן, העתקים צילומיים של כל המסמכים הנוגעים לעניין.
(ה) משיב שלא הגיש כתב תשובה כאמור, לא יהא רשאי להשמיע את טענותיו בדיון בעתירה אלא ברשות בית-המשפט."
תקנה 10(א) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי במקרה ובית-המשפט הורה על הגשת כתב תשובה לעתירה, על המשיב יהא להגיש את כתב תשובתו בתוך 30 ימים אלא אם בית-המשפט קבע אחרת.
ב- עת"מ (מינהליים יר') 1280/09 {שלמה אזולאי נ' הוועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005, תק-מח 2009(3), 9666, 9668 (2009)} נדונה בקשה לפיה מבוקש ליתן פסק-דין כנגד המשיב בהיעדר הגשת כתב תשובה. כב' השופט משה סובל בדחותו את הבקשה קבע כי "בית-המשפט טרם הורה על הגשת כתב תשובה, ולפיכך לא חלה בנדון תקנה 10(א) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)... המתייחסת למקרה בו 'הורה בית-המשפט על הגשת כתב תשובה לעתירה'".
ב- עע"מ (מינהליים) 3436/04 {משרד הפנים - מדינת ישראל נ' אנדריי איון, תק-על 2004(3), 1792 (2004)} הסכים בא-כוח המשיבים לקבלת הערעור ולביטול פסק-דינו של בית-המשפט קמא מן הטעם שבית-המשפט הכריע בגופה של העתירה מבלי שהורה למערערת להגיש כתב תשובה ומבלי שקיבל את הסכמתה לקיום הדיון בעתירה לגופה על יסוד כתב התגובה לעתירה שהוגש מטעמה. בית-המשפט שלערעור קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית-משפט קמא להשלמת הדיון בעתירה ולאחר שישקול ויחליט אם להורות למערערת להגיש כתב תשובה לעתירה בהתאם לתקנה 10 לתקנות (סדרי דין).
ב- בש"א (מחוזי ת"א) 30761/02 {בוכנר גילה נ' הוועדה המקומית לתו"ב תל-אביב-יפו, תק-מח 2004(2), 10060, 10063 (2004)} נדחתה טענת העותרים לפיה יש למחוק את בקשות המשיבים למחיקת העתירה על-הסף מאחר ואינן נתמכות בתצהירים בכל הקשור לטענות העובדתיות שנכללות בהן. כב' השופט אברהם טל מדגיש בהחלטתו כי הבקשות נשוא החלטה זו הוגשו במסגרת הדיון המוקדם בעתירה ולא חלה בשלב זה על המשיבים חובה לתמוך אותן בתצהיר שכן חובה זו חלה על מי שבית-המשפט הורה לו להגיש כתב תשובה בהתאם לתקנה 10 לתקנות (סדרי דין), ואילו המשיבים טרם הגישו כתבי תגובה לגופה של העתירה.
ב- עת"מ (מחוזי חי') 2423/04 {ליגד השקעות ובניין בע"מ נ' עיריית נהריה, תק-מח 2005(1), 12050 (2005)} נפסק מפי כב' השופט נאמן מנחם:
"3. לפי תקנה 10(א) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אם הורה ביהמ"ש על הגשת כתב תשובה לעתירה, יוגש כתב התשובה בתוך 30 יום.
4. עד היום לא ניתן כתב תשובה וגם לא התבקשה הארכת מועד לכך.
5. אשר-על-כן ניתן בזה צו ביניים האוסר על המשיבה לפעול לגביית כל חוב ארנונה מהעותרים."
על-פי תקנה 10(ב) לתקנות (סדרי דין) על המשיב לפרט בכתב תשובתו לעתירה את מענו להמצאת כתבי טענות; פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבססת התשובה; עמדתו באשר לסעד המבוקש בעתירה.
ב- עת"מ (מחוזי חי') 1149/05 {עומר אחמד בדארנה נ' מועצה מקומית "עראבה", תק-מח 2005(2), 7792, 7799 (2005)} קבע כב' השופט ר' ג'רג'ורה כי על-פי תקנה 10(ב)(2) לתקנות (סדרי דין), "על המשיב היה לפרט בכתב התשובה את הנימוקים שבחוק עליהם מבוססת תשובתו. אי-העמידה בחובה זו גרמה לעבודה מיותרת לבית-המשפט. אין להסכים עם מצב לפיו יוגשו כתבי טענות ללא פירוט התשתית החוקית לביסוס הטענה. בא-כוח המשיבים אינו מפנה להוראות החוק בעניין סמכותה של המועצה לרשום את הילדים בגני העותרת ולהוראות בעניין העברת תלמידים במהלך שנת הלמודים, לאחר הרישום. כמו-כן, בא-כוח המשיבים מפנה "לחוק חינוך חובה והתקנות על פיו", חוק שכלל אינו קיים וכנראה הכוונה לחוק הלימוד והתקנות על פיו. בנסיבות אלו מן הראוי היה לדחות את טענות בא-כוח המשיבים על-הסף, בשים-לב לכמות ולסביכות ההסדרים הקיימים בענייני חינוך, המופיעים בהוראות חוקים ותקנות שונות ומרובות. למרות זאת, החלטתי להתייחס לטענות אלה כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת".
תקנה 10(ג) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי כתב התשובה יהיה ערוך לפי טופס 3 שבתוספת, והעובדות שבו יאומתו בתצהיר או תצהירים אשר יצורפו אליו, כאמור בתקנה 5(ג) לתקנות (סדרי דין).
ב- עת"מ (מחוזי יר') 1032/02 {הפקות מגוונות ומיוחדות בע"מ נ' שר הפנים, ח"כ אלי ישי, תק-מח 2003(3), 14528, 14531 (2003)} העלו המשיבים, בדיון בעל-פה שנערך, נימוק חדש שכלל לא נזכר בכתב-תשובת המשיבים. כב' השופט יהונתן עדיאל בדחותו את הטענה החדשה שהועלתה קבע כי היה על המשיבים לציין הנימוק החדש בכתב התשובה כאמור בתקנה 10 לתקנות (סדרי דין) וכשהיא נתמכת בתצהיר.
ב- עת"מ (מחוזי יר') 1084/03 {ועד הישוב מוצא עילית נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - מטה יהודה, תק-מח 2004(4), 360, 367 (2004)} נפסק מפי כב' השופטת יהודית צור:
"תצהיר משותף למשיבים 1, 2 ו- 3
30. העותרים טוענים, כי התשובה המשותפת למשיבים 1, 2 ו- 3 אינה ראויה. התשובה נתמכת בתצהיר של מתכננת המחוז, הנמנית בין חברי הוועדה המחוזית, המשיבה 2. מתכננת המחוז ייצגה את משיבה 2 בפני משיבה 1, כמשיבה לערר שהגישו העותרים. לפיכך, לטענת העותרים, תצהירה אינו יכול לשמש את המשיבה 1 המשמשת כמוסד תכנון, המבקר את המשיבה 2, בשל ניגוד עניינים. העותרים טוענים כי גם הכללת המשיב 3 בכפיפה אחת עם המשיבה 1 אינה ראויה. המשיב 3 מנהל מקרקעין הכלולים בשטח תחולתה של תוכנית 876 וכן היה מעורב בעסקה מסחרית שנכרתה עם משיבה 5, והוא אף עתיד לזכות במספר יחידות מגורים שייבנו במסגרת הפרוייקט. לטענתם, יש לראות בכתב התשובה של המשיבים 1, 2 ו- 3 ככתב תשובה מטעם משיבה 2 בלבד.
המשיבים טוענים כי העותרים נתפסו לכלל טעות. התצהיר נועד לתמוך בעובדות עליהן נסמך כתב התשובה. כל עוד המצהיר מסוגל לאמת את כל העובדות, המצויות בידיעתו האישית או נטענות למיטב ידיעתו ואמונתו, מיהות המצהיר אינה חשובה. טיעוני העותרים בעניין זה, דינם להידחות.
בהתאם לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (תקנה 10(ג)), התצהיר נועד לאימות העובדות המשמשות יסוד לכתב התשובה. כך, נועד התצהיר גם להוות בסיס לבירור העובדות בדרך של חקירה נגדית. יצויין כי חקירת עדים בעתירות מינהליות נחוצה לעיתים רחוקות בלבד, ובענייננו מטרת התצהיר מתמצה בתמיכת העובדות המופיעות בכתב התשובה.
נוכח עיסוקה של המצהירה (הגב' בינת שוורץ, מתכננת מחוז ירושלים) והאמור בתצהירה נראה, כי אין כל בסיס לטענות שהעלו העותרים נגד התצהיר. לא היתה כל מניעה לתמיכת העובדות המצוינות בכתב התשובה בתצהירה של מתכננת המחוז, אשר הצהירה על העובדות מתוך ידיעתה האישית או למיטב ידיעתה. המשיבים מציינים, כי מתכננת המחוז נטלה חלק בקבלת החלטת הוועדה המחוזית, היא השתתפה בדיוני ועדת הערר של המועצה הארצית כצד להליך וטענה בפני הוועדה. לכן, העובדות שביסוד תשובת המשיבים ידועות לה מידיעה אישית, או מעיון במסמכים רלוונטיים וכן בשל מומחיותה כמתכננת המחוז. אין כל מניעה כי התצהיר ישמש לתמיכה בעובדות הרלוונטיות גם לתשובת משיבים אחרים, בלבד שהעובדות משקפות את האמת ומצויות בידיעתה של המצהירה."
תקנה 10(ד) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי לכתב התשובה יצורפו, ככל שניתן, העתקים צילומיים של כל המסמכים הנוגעים לעניין.
ב- עת"מ (מינהליים יר') 1280/09 {שלמה אזולאי נ' הוועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005, תק-מח 2009(3), 9666, 9668 (2009)} נדונה בקשה לפיה מבוקש ליתן פסק-דין כנגד המשיב בהיעדר הגשת כתב תשובה. כב' השופט משה סובל בדחותו את הבקשה קבע כי הסנקציה על אי-הגשת כתב תשובה אינה, כמו בסדר הדין האזרחי, מתן פסק-דין על יסוד העתירה, אלא, כאמור בתקנה 10(ד) לתקנות (סדרי דין) לפיה משיב שלא הגיש כתב תשובה, לא יהא רשאי להשמיע את טענותיו בדיון בעתירה אלא ברשות בית-המשפט.
יודגש כי, תקנה 10(ה) לתקנות סדרי דין קובעת כי משיב שלא הגיש כתב תשובה, לא יהא רשאי להשמיע את טענותיו בדיון בעתירה אלא אם קיבל את רשותו של בית-המשפט.
ב- עע"מ 9554/10 {הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה ואח' נ' חליפיו של יעקב רויכמן זל ואח', תק-על 2013(1), 4466 (2013)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה שבו נתקבלה עתירה לביטול הפקעת מקרקעין בחדרה על-ידי המערערת, כיוון שטרם מומשה מטרת ההפקעה.
נקבע כי יש על-אף שעתירתם של המשיבים התקבלה מבלי שניתנה למערערות אפשרות להגיש כתב תשובה לעתירה {לפי תקנה 10 לתקנות (סדרי הדין)} לכאורה, מדובר בפגם שנפל בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אולם, הוראת תקנה 8(2) לתקנות סדרי הדין מסמיכה את בית-המשפט שקיים דיון מקדמי בעתירה {כפי שאירע במקרה דנן} לדון ולהכריע בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה, אם ניתנה לכך הסכמה מצד המשיב.
במקרה דנן בית-המשפט קבע כי התנהגות המשיבות ביטאה הסכמה לכך שבית-משפט המחוזי יכריע בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה.
בתום הדיון המקדמי שנערך במסגרת העתירה דנן, קבע בית-המשפט המחוזי כי פסק-הדין יינתן לאחר עיון ולאחר שתישלח הודעה לצדדים. לאחר הדיון המקדמי הוגשו על-ידי בעלי הדין מספר הודעות שבהן נתבקש בית-משפט המחוזי לדחות את מועד מתן פסק-הדין נוכח קיומו של משא ומתן לפשרה.
הודעות אלו יצרו מצג מצד המשיבות כאילו אין מניעה למתן פסק-דין מלבד עצם קיום המשא ומתן. לכן נקבע כי, ניתנה הסכמתן להכרעה בעתירה בלי שיוגש כתב תשובה, ואינן יכולות לטעון כי לא ניתן להן יומן בבית-המשפט.