סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים
הפרקים שבספר:
- מבוא
- חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים - מטרה (סעיף 1 לחוק)
- הגדרת "רשות", "החלטה של רשות" (סעיף 2 לחוק)
- מותב וסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים (סעיפים 5-3 לחוק)
- העברת דיון בעתירה מינהלית (סעיף 6 לחוק)
- עילות סמכויות וסעדים (סעיף 8 לחוק)
- צו ביניים (סעיף 9 לחוק)
- רשם, ערעור ובקשת רשות ערעור (סעיפים 12-10 לחוק)
- עתירה מינהלית - הגדרות, מקום שיפוט, סמכות מקומית (תקנות 1 ו- 2 לתקנות (סדרי דין)
- המועד להגשת עתירה וטענת שיהוי (תקנות 3 ו-4 לתקנות (סדרי דין)
- כתב עתירה (תקנה 5 לתקנות (סדרי דין))
- משיבים בעתירה (תקנה 6 לתקנות (סדרי דין))
- עיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מוקדם (תקנה 8 לתקנות (סדרי דין))
- צו ביניים וצו ארעי (תקנות 9 ו- 9א לתקנות (סדרי דין))
- כתב תשובה (תקנה 10 לתקנות (סדרי דין))
- פרטים נוספים (תקנה 11 לתקנות (סדרי דין))
- הגשת מסמך לבית-המשפט (תקנה 12 לתקנות (סדרי דין))
- סייג למסירת מידע ומסמכים (תקנה 13 לתקנות (סדרי דין))
- עיקרי-טיעון (תקנה 14 לתקנות (סדרי דין))
- ראיות (תקנה 15 לתקנות (סדרי דין))
- סדר הטיעון (תקנה 16 לתקנות (סדרי דין))
- פסק-דין (תקנה 17 לתקנות (סדרי דין))
- אי-התייצבות (תקנה 18 לתקנות (סדרי דין))
- דיון דחוף (תקנה 19 לתקנות (סדרי דין))
- סייג לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 20 לתקנות (סדרי דין))
- העברת דיון בעתירה (תקנה 21 לתקנות (סדרי דין))
- עתירה נגד החלטת ועדת שחרורים
- ערעור מינהלי - מקום שיפוט (תקנה 22 לתקנות (סדרי דין))
- המועד להגשת ערעור מינהלי (תקנה 23 לתקנות (סדרי דין))
- כתב ערעור מינהלי (תקנה 24 לתקנות (סדרי דין))
- המשיב בערעור מינהלי (תקנה 25 לתקנות (סדרי דין))
- העברת חומר לבית-המשפט (תקנה 26 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מקדמי בערעור מינהלי (תקנה 27 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 28 לתקנות (סדרי דין))
- תובענה מינהלית (תקנה 29 לתקנות (סדרי דין))
- סייג להגשת תובענה מינהלית (תקנה 30 לתקנות (סדרי דין))
- ערעור על החלטת רשם
- המועד להגשת ערעור ובקשת רשות לערער ובקשה להארכת מועד (שינוי מועדים) (תקנות 33 ו- 38 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 34 לתקנות (סדרי דין))
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 35 לתקנות (סדרי דין))
- כתבי טענות נוספים (תקנה 36 לתקנות (סדרי דין))
- בקשה תהא בכתב (תקנה 37 לתקנות (סדרי דין))
- חישוב מועדים (תקנה 39 לתקנות (סדרי דין))
- ביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד (תקנה 40 לתקנות (סדרי דין))
- הוצאות (תקנה 41 לתקנות (סדרי דין))
- שמירת תוקף - עיכוב ביצוע וסעד זמני (תקנות 42 ו- 43 לתקנות (סדרי דין))
- תקופת פגרה (תקנה 44 לתקנות (סדרי דין))
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 44א לתקנות (סדרי דין))
סייג לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 20 לתקנות (סדרי דין))
תקנה 20 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:"20. סייג לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי
(א) תקנות סדר הדין האזרחי לא יחולו על הליכי הדיון בעתירה; ואולם בעניין שלא הוסדר בתקנות אלה, רשאי בית-המשפט לנהוג בעתירה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחוייבים, אם ראה כי התקיימו כל אלה:
(1) הדבר דרוש לצורך הכרעה בעתירה;
(2) אין בכך דבר שאינו מתיישב עם החוק, עם תקנות אלה או עם מהות ההליך המינהלי;
(3) אין בכך כדי לפגוע בקיום ההליך באופן הוגן ויעיל.
(ב) לא ינהג בית-המשפט כאמור בתקנת-משנה (א) אלא-אם-כן נתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ומטעמים שיירשמו."
תקנה 20(א) לתקנות (סדרי דין) קובעת מפורשות כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא יחולו על הליכי הדיון בעתירה. יחד-עם-זאת, במקרה שלא הוסדר בתקנות אלה, בית-המשפט רשאי לנהוג בעתירה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחוייבים, אם ראה כי התקיימו התנאים להלן ובמצטבר:
א. הדבר דרוש לצורך הכרעה בעתירה;
ב. אין בכך דבר שאינו מתיישב עם החוק, עם תקנות אלה או עם מהות ההליך המינהלי;
ג. אין בכך כדי לפגוע בקיום ההליך באופן הוגן ויעיל.
כלומר, תקנות סדר הדין האזרחי, אינן חלות מאליהן בבית-משפט לעניינים מינהליים ולפי תקנה 20(א) לתקנות (סדרי דין), החלתן על עניין המתברר בפני בית-משפט לעניינים מינהליים, מצריכה, בין השאר, שלא יהא בכך סתירה למהותו של ההליך המינהלי. כך לדוגמה, ב- עת"מ (מחוזי חי') 2960-05-09 {משה קוטלר נ' עיריית חדרה, תק-מח 2009(2), 13072 (2009)} קבע כב' השופט א' קיסרי כי לדעתו הסעד הזמני לו עותרים המבקשים אינו עולה בקנה אחד עם ההליך המינהלי ולכן יש לדחות את הבקשה.
כידוע, הגישה של בתי-המשפט ביחס לתיקון כתבי הטענות היא גישה ליברלית המאפשרת לבעל דין את יומו בבית-המשפט ובלבד שהתיקון יהיה רלוונטי כדי לאפשר הכרעה בשאלות שבמחלוקת, תוך איזון בין הזכויות הדיוניות והמהותיות של בעלי הדין. לא אחת נפסק כי "כאשר מבקשים לתקן כתב-טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול-דעתו של בית-המשפט: הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; השניה - האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר" {ראה לעניין זה ר"ע 330/85 מנחם אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח', פ"ד לט(2), 556 (1985)}.
אם כן, תקנה 20(א) לתקנות (סדרי דין), מאפשרת פניה מסוייגת אל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעניין שלא הוסדר בתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים. ב- עת"מ (מחוזי ת"א) 2067/06 {גליק לימור נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, תק-מח 2007(3), 2369 (2007)} נדונה בקשה להגשת עתירה מתוקנת. כב' השופטת דרורה פלפל קבעה כי בנסיבות המקרה דנן, ובהתחשב בעובדה שעסקינן בהליך מינהלי שמטרתו ליתן סעד מהיר ויעיל, היא לא סבורה שיש להיענות לבקשת העותרים לתיקון העתירה והמשך דיון בה שכן, גם על-פי הגישה הליברלית שננקטה בפסיקה בהתייחס לתיקון כתבי טענות בסדר דין אזרחי, אין להתיר תיקון המשנה לחלוטין את בסיס התביעה. לאור קביעות אלה, נמחקה העתירה.
אין בתקנה 20 לתקנות (סדרי דין), כדי לאיין את ההסדר שנקבע בהליכים האזרחים, בשל-כך שהוא מחריג את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן הן אינן המקור הנורמטיבי לדיון במשפט חוזר אזרחי, שהוא יציר הפסיקה {גם לו היו התקסד"א המקור הנורמטיבי לכך, תקנה 20 לעיל אינה שוללת תחולתן באופן מוחלט, אלא מאפשרת להחיל את תקנות סדר הדין האזרחי מקום שהעניין לא הוסדר בתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים}.
{ראו: עת"מ (חי') 27635-04-14 מירב צמח סלע נ' חיה אבני תק-מח 2014(3), 33213 (2014)}.
לעניין זה, יפים דברי בית-המשפט העליון {בעע"מ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6), 433 (2005)} שם נקבע בהתאם לתקנה 20 לתקנות (סדרי דין) כי אופי הדיון והבירור העובדתי בערכאה המינהלית אינו זהה למתכונת הדיון הנערך בערכאה האזרחית.
נקבע כי, במצב בו תובענה חורגת ממסגרת של עתירה מינהלית ונושאת אופי "אזרחי", עשוי להתעורר הצורך בבחינה ראייתית ובבירור עובדתי יסודי, מקום שעל שופט שדן בעתירה מינהלית, חלות "הגבלות" כללי הדין המינהלי, מגבלות אשר במידה רבה עשויות לשלול אפשרותו לטיפול כנדרש בתובענה בעלת אופי "אזרחי".
ולפיכך, הליך המתנהל בערכאה האזרחית, מבחינה פרקטית, מתאים יותר מהליך המתנהל בערכאה המינהלית לבחינתן של שאלות עובדתיות, באופן שבו הוא מקנה לבית-המשפט את האמצעים הדרושים לקביעתה של תשתית ראייתית אמינה. דבר העשוי לשמש, במצבים מסויימים, נימוק לבטל פסק-דין שניתן בעתירה מינהלית, כאשר היה מקום להגישה כתובענה אזרחית לערכאה אזרחית רגילה.
במקרה דנן, נראה כי עתירת המשיב כנגד המערער אינה בגדר עתירה שבית-המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בה, זאת מאחר שאינה נימנת על אחד העניינים המפורטים בסעיף 5 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים. ככלל, פסק- הדין שניתן בחוסר סמכות עניינית, דינו בטלות.
נקבע כי נראה איפוא כי בית-המשפט לעניינים מינהליים חרג מסמכותו ופסק-הדין שניתן על ידו דינו בטלות. אך אף-על-פי-כן ניתן לומר כי אם בית-המשפט המחוזי, בשבתו כבית-משפט אזרחי, היה מוסמך לדון בתובענה של המשיב כנגד המערער, אזי, בית-המשפט לעניינים מינהליים מהווה מחלקה בתוך בית- המשפט המחוזי ולכן גם הוא מוסמך לדון בתובענה.
זאת ועוד, נאמר כי במידה היושב בדין בבית-המשפט לעניינים מינהליים הוא היושב בדין בבית-המשפט המחוזי ועל-כן כישוריו, נסיונו ומקצועיותו כשופט זהים הם.
אשר-על-כן בית-המשפט קבע כי הוא אינו רואה חריגה מסמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בעצם כך שלא נמצא טעם מהותי המצדיק את בטלות פסק-הדין אותו היה מוסמך באותה מידה ליתן בית-המשפט המחוזי.
בית-המשפט ציין את העובדה כי בבואו של בית-המשפט לפוסל פסק-דין שניתן שלא במסגרת הסמכות העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים היא מורכבת.
מדובר בשיקולים סותרים, כי מחד-גיסא, בית-המשפט לעניינים מינהליים הינו "מחלקה" בבית-המשפט המחוזי ומכאן שישנה זהות בין השופטים בערכאות הללו, ומאידך-גיסא, אין חולק כי ההליך הראוי מבחינה דיונית הינו בית-המשפט האזרחי.
זאת ועוד, באשר למדיניות המשפטית, האינטרס הכללי הוא לחלוקה ברורה ככל האפשר בין תחום המשפט המינהלי לתחום האזרחי. נקבע כי השאלה האם לבטל את פסק-הדין שניתן לכאורה בחוסר סמכות נתונה לערכאת הערעור אשר מחוייבת בבחינת המחלוקת בין הצדדים תוך בחינת התשתית העובדתית והכרעה בפן העובדתי.
בנוסף, ערכאת הערעור מחוייבת בבחינת הסוגיה האם ניהול הדיון בהתאם לסדרי הדין המיוחדים לדין המינהלי מקפחים את זכויותיו הדיוניות של מי מהצדדים או כדי לסכל את בירורה המלא של התובענה.
ב- עע"מ 7752/12 {ישראל אסל נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2014(4), 3868 (2014)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית- משפט לעניינים מינהליים, כאשר השאלה שבמוקד הערעור היא האם המשיבה, בהחלטותיה למתן פטור מדמי היתר פעלה כ"עוסק" כמובנו בפרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
בערעור דנן נדונה סוגיית שאלת אופי הדיון והבירור העובדתי בבית-המשפט לעניינים מינהליים והאם ככלל הוא שונה ממתכונת הדיון הנערך בהליך האזרחי וזאת בהתייחס לתקנה 20 לתקנות (סדרי דין).
נקבע כי אכן, אופי הדיון והבירור העובדתי בבית-המשפט לעניינים מינהליים, כאשר מדובר בעתירות מינהליות, שונה, ככלל, ממתכונת הדיון הנערך בערכאה האזרחית.
אך חרף האמור לעיל נמצא על-ידי בית-המשפט כי באשר לתובענות ייצוגיות {כמו במקרה דנן} קובעת תקנה 19(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, לפיה על-אף האמור בכל דין, כאשר המדובר בתובענה ייצוגית שנדונה בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים לא יחולו תקנות (סדרי דין).
לכן נקבע כי, כאשר נדרש בית-המשפט לעניינים מינהליים לתובענה ייצוגית {כולל לבקשה לאישור תובענה ייצוגית}, עליו לפעול לפי הכללים הדיוניים החלים בבית-המשפט האזרחי {מחוזי או שלום לפי העניין}.
בנוסף נאמר כי, ההנחה היא כי מאחר שממילא שופטי בית-המשפט לעניינים מינהליים מוסמכים לשמוע תיקים אזרחיים, הדיון שהובא בפניהם גם יתקיים בפניהם, אך "דרך המלך" בעניינו היא כמובן להגיש את התובענה מלכתחילה לבית-המשפט האזרחי.
ב- בש"א (מחוזי נצ') 1123/06 {עבדאללה חמאיסי נ' מועצה מקומית ריינה, תק-מח 2006(2), 5692 (2006)} נדונה בקשה לתיקון כתב העתירה. כב' השופט אהרן אמינוף קבע כי בית-המשפט לעניינים מינהליים רשאי לפנות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בהתקיים התנאים שהפורטים בתקנה 20(א) לתקנות (סדרי דין).
באותו עניין, קבע השופט המלומד, ובקבלו את הבקשה לתיקון העתירה, כי בנסיבות המקרה ובמיוחד לאור סירובה של משיבה 1 להעמיד לרשות העותר את כל המסמכים הרלבנטיים, בטרם התערבותו של בית-המשפט, קבלת הבקשה לתיקון כתב העתירה לא תגרום לסרבולו של ההליך המינהלי אלא דווקא תעזור לבית-המשפט לחדד את הפלוגתאות ולהכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים.
כך גם, חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים אינו מסדיר את סוגיית סילוק על-הסף ומכאן שיש לשאוב הוראות אלו מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {בש"א (מחוזי ת"א) 32213/06 מדינת ישראל-משרד האוצר, מינהל נכסי הדיור הממשלתי נ' אם.בי.אם נחלת בנימין אחזקות בע"מ, תק-מח 2006(4), 5881 (2006)}.
תקנה 20(ב) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בית-המשפט לא ינהג כפי שקובעת תקנה 20(א) לתקנות (סדרי דין), אלא אם נתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ומטעמים שיירשמו.