עיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות (סדרי דין))

1. מבוא
תקנה 7 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:

"7. עיון בעתירה (תיקון: התשע"ה)
(א) עתירה תובא, בהקדם האפשרי ולאחר המצאת אישור המצאה לפי תקנת-משנה (ב), לעיון בית-המשפט, והוא רשאי:
(1) להורות למשיב להגיש תגובה מקדמית לעתירה או לעניינים שקבע, תוך מועד שקבע;
(2) למחוק או לדחות עתירה - כולה או מקצתה - על-הסף, על-פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית-המשפט;
(3) להחליט בבקשה להארכת מועד לפי תקנה 3(ג);
(4) להורות לעותר להגיש תצהיר משלים או הודעה משלימה בעניינים שקבע, או להגיש נוסח מתוקן של העתירה באופן שהורה;
(5) לקבוע כי יתקיים דיון מוקדם בעתירה במעמד הצדדים, ומשעשה כן, יגישו המשיבים תגובתם לעתירה או לעניינים שקבע (להלן: "כתב תגובה"); כתב התגובה יוגש לבית-המשפט ויומצא לשאר בעלי הדין במועד שקבע בית-המשפט; לא קבע מועד, יוגש כתב התגובה לבית-המשפט ויומצא לשאר בעלי הדין לא יאוחר מארבעה ימים לפני מועד הדיון;
(6) לקבוע כי משיב יגיש כתב תשובה לפי תקנה 10 (להלן: "כתב תשובה"); ורשאי הוא להגדיר את העניינים הטעונים תשובה.
(ב) לא תובא עתירה לעיון בית-המשפט כאמור בתקנת-משנה (א) אלא-אם-כן הגיש העותר לבית-המשפט אישור בדבר המצאת העתירה כדין לפי תקנה 35."

הסמכות המסורה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בדונו בעתירה מינהלית רחבה היא. כך, למשל, רשאי בית-המשפט אף לדחות את העתירה על-פי כתב העתירה בלבד וללא בקשת תגובת המשיב כאמור בתקנה 7(2) לתקנות (סדרי דין) {עע"מ (מינהליים) 210/08 פרויס הסגיל והדי נ' משרד הבינוי והשיכון ירושלים, תק-על 2008(4), 4484, 4487 (2008)}.

זאת ועוד. נראה להלן, כי תקנות 7(2) ו- 7(5) לתקנות (סדרי דין) הינן התקנות השימושיות ביותר.

2. תקנה 7(2) לתקנות (סדרי דין)
2.1 מבוא
על-פי תקנה 7(2) לתקנות (סדרי דין), בית-המשפט מוסמך למחוק או לדחות עתירה, כולה או מקצתה, על-הסף, על-פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית-המשפט.

אם כן, נשאלת השאלה מהם אותם המקרים בהם יקבע בית-המשפט כי העתירה "אינה מגלה עילה להתערבות". מסקירת הפסיקה להלן, נוכל ללמוד מהן אותן עתירות בהן בית-המשפט לא יתערב מחמת שהעתירה איננה מגלה עילה.

2.2 הגשת עתירה שניה לאחר שהעתירה הראשונה נדחתה בעבר על-ידי בית-המשפט
כאשר עתירה שהוגשה הינה גלגול שני של ניסיון העותר לקבל את מבוקשו ולאחר שעתירה מינהלית קודמת וזהה אותה הגיש העותר לבית-המשפט נדחתה, יש בכך כדי לקבוע כי עסקינן בעתירה שאינה מגלה עילה להתערבות {עת"מ (מינהליים יר') 1848/09 רוסתם מנוקיאן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, תק-מח 2010(1), 875 (2010)}.

ב- בש"א (מינהליים יר') 736/09 {הרב יוסף קירש נ' ציון גבאי - יו"ר הוועד המקומי צור הדסה, תק-מח 2009(3), 502 (2009)} קבע כב' השופט משה סובל באשר לסעד השני שנתבקש בעתירה כי "מתן אפשרות להפעלת קייטנת 'שורשים' במבנה בית הספר 'הדסים' - מהווה ניסיון להשיג באמצעות העתירה הנוכחית את מה שלא עלה בידי העותרים להשיג באמצעות העתירה הקודמת, אותה הגישו ביום 23.06.09 ובה ניתן פסק-דין בהסכמת הצדדים ביום 30.06.09. פסק-דין זה סיים את ההתדיינות בסוגיית מקום הפעילות של הקייטנה, ולא ניתן לפותחה שוב.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 20199-06-09 {אחמד נעימה נ' משטרת ישראל, תק-מח 2009(2), 17815 (2009)} נדונה עתירה לפיה נתבקש בית-המשפט להורות למשטרה לקבוע תנאים לרישוי עסקו של העותר וזאת בתוך 48 שעות, דבר שהוא בלתי-סביר בעליל ואינו מצריך כל תשובה מצד מי מהמשיבות, כדברי כב' השופט א' קיסרי.
בדחותו את העתירה קבע כב' השופט א' קיסרי כי הסמכות למתן רישיון עסק נתונה לעיריה, אשר עליה לפעול בעניין זה בהתאם לחוות הדעת שהיא תקבל מן הגורמים השונים המעורבים בתהליך הרישוי ובהם גם המשטרה. במקרה וסירבה העיריה, על יסוד חוות-דעת של המשטרה לתת רישיון עסק, יכולה החלטתה לעמוד לביקורת שיפוטית של בית-משפט זה, אלא שבמקרה הנוכחי הדבר כבר קרה ועתירת העותר נדחתה ופסק-הדין שניתן כבר על-ידי בית-המשפט מפורט ומנומק.

עוד נקבע כי אם דעתו של העותר אינה נוחה מן התוצאה שאליה הגיע בית-המשפט אזי פתוחה בפניו הדרך להשיג על פסק-הדין והעתירה הנוכחית אינה יכולה לשמש תחליף להשגה כזאת. העתירה נדחתה מבלי לבקש תשובה מאיזה מן המשיבות.

2.3 הגשת עתירה המקדימה את זמנה
ב- בש"א (מינהליים יר') 1015/09 {קופי פבריס נ' שר הפנים, תק-מח 2009(4), 3642, 3643 (2009)} כב' השופט משה סובל מחק עתירה בהסתמכו על תקנה 7(2) לתקנות (סדרי דין) תוך שהוא קובע כי 'במענה לפניית בא-כוח העותרים בעניינם, השיבה ממונה ביקורת גבולות במשרד הפנים ביום 27.10.09 כי 'כל מקרה נבחן לגופו באופן פרטני תוך תשומת-לב למכלול הנסיבות'; היינו, שטרם התקבלה החלטה פרטנית בעניין הרחקה או משמורת של העותרים. בנסיבות אלה, העתירה בעניינם של עותרים 5-2 מוקדמת בכל מקרה. היה ויינתן לגבי מי מהם צו הרחקה, כי אז יוכלו העותרים לתקוף את הצו בבית-המשפט".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 998/07 {אבו סעד ג'ורג' נ' הלשכה האיזורית למינהל אוכלוסין, תק-מח 2008(1), 3037 (2008)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי "משהעתירה הוגשה כחמישה חודשים בלבד לאחר הגשת הבקשה ובטרם נתן המשיב החלטה בבקשה, מקובלת עלי עמדת המשיב שהעתירה הינה מוקדמת ויש למחוק אותה על-הסף, מחמת אי-מיצוי ההליך המינהלי".

ב- בש"א (מחוזי יר') 2919/07 {רוזארו פרנקלין נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-מח 2007(4), 14162 (2007)} דחה כב' השופט יהונתן עדיאל את העתירה על-הסף בין-היתר מפני שהעותר לא פנה אל המשיבים קודם להגשת העתירה וביקש להוציא לו אשרות ישיבה בישראל.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 3319/06 {רוזלי (לי) רוזנטל נ' ועדת ערר לתכנון ובניה - מחוז חיפה, תק-מח 2006(4), 1941, 1942 (2006)} נפסק מפי כב' השופט גדעון גינת:

"2. קיבלתי תגובה בכתב מאת המשיבים 2, 3 ו- 4 וכן קיבלתי ביום 23.10.06 הודעה נוספת מאת העותרים בתגובה להחלטת ביניים שניתנה על-ידי ביום 18.10.06. לאחר עיון בתיעוד הכתוב שהוגש בשלב זה, החלטתי, לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, למחוק את העתירה, שכן, אין היא מגלה עילה להתערבות בית-המשפט בשלב זה.

3. ועדת הערר המחוזית החזירה את הדיון לוועדה המקומית. דיון זה מתקיים במעמד העותרים. העותרים יכולים להביא את כל טענותיהם העובדתיות והמשפטיות כאחת בפני הוועדה המקומית, קודם למתן החלטה בעניין. בנסיבות אלה, אינני רואה טעם מעשי בדיון בבית-המשפט בשלב זה בהחלטה של ועדת הערר, שרק החזירה את העניין לערכאה הדיונית. אם, בסופו של ההליך בפני רשויות התכנון, יהיו העותרים בדעה שיש מקום לביקורת שיפוטית לגבי ההחלטה הסופית, הרי יוכלו, במסגרת זו, גם לתקוף את החלטת ועדת הערר המחוזית מתאריך 06.07.06 נשוא העתירה הנוכחית. לקחתי בחשבון, שאפשר והתוצאה האופרטיבית של הדיון בפני הוועדה המקומית, במעמד כל הנוגעים בדבר, תייתר את המשך ההליכים המשפטיים בעניין זה. ברור, שאין בהערותיי כאן כדי להשפיע על שיקול-דעתן של רשויות התכנון והבניה בעת הדיון בהליכים בפניהם".

2.4 אי-הגשת טיעון משלים/הבהרה על-ידי העותר
ב- עת"מ (מחוזי חי') 18103-05-09 {תיאטרון אלמידאן נ' משרד החינוך התרבות והספורט, תק-מח 2009(2), 17808 (2009)} נפסק מפי כב' השופט א' קיסרי:

"העותר הגיש עתירה שבה התבקש בית-המשפט 'להורות למשיב להעביר ללא כל דיחוי את סכום התמיכה שעליו התחייב המשיב' כלפי העותר.

לאחר עיון בעתירה התבקש העותר להגיש טיעון משלים המבהיר על איזה עובדות ניתן לבסס את סמכותו של בית-משפט זה לדון בעתירה, ובעקבות כך הגיש העותר ביום 01.06.09 הודעה ובה הוא טוען כי ביסוד העתירה עומדת התחייבותו של המשיב להעניק לעותר מענק או תמיכה, וכי התחייבות זו הינה בגדר התחייבות שלטונית שעליה הסתמך העותר עת תכנן את תקציבו לשנת 2008.
בהחלטה נוספת מיום 10.06.09 התבקש העותר להגיש, תוך 10 ימים, הבהרה נוספת שבה יציין לאיזה מן הסעיפים בתוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים, התשס"א-2000 ניתן לייחס את סמכותו של בית-משפט זה.

מטעם כלשהו לא הוגשה עד עתה הבהרה כזו ועל-פי הסמכות הנתונה לי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אני מורה על מחיקת העתירה."

ב- עת"מ (מחוזי חי') 4728-11-08 {שאכר זרעיני בע"מ נ' מחלקה לשרותים חברתיים - אעבלין, תק-מח 2008(4), 14520 (2008)} קבע כב' השופט א' קיסרי כי "בדיון שהתקיים ביום 27.11.08 קיבלה על עצמה העותרת להודיע, תוך שבעה ימים, אם היא עומדת על שמיעת העתירה. הודעה כזו לא נמסרה עד עתה ועל יסוד הסמכות הנתונה לי בתקנה 7(2) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 אני מורה על מחיקת העתירה מחמת שאין היא מגלה עילה להתערבות בית-המשפט".

2.5 טענות העותר בעתירתו כלליות וסתמיות
ב- עת"מ (מחוזי חי') 15532-05-09 {לאפי ח'ורי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "גבעת אלונים", תק-מח 2009(2), 8342 (2009)} נדונה עתירה לפיה מבוקש מבית-המשפט להורות על ביטול צו ההריסה. עוד נתבקש בית-המשפט ליתן סעד זמני לפיו יורה למשיבה להימנע מלהוציא אל הפועל את הצו עד אשר יינתן פסק-דין סופי בעתירה.

כב' השופט א' קיסרי הורה על מחיקת העתירה מחמת הסיבה כי טענות העותר הן כלליות וסתמיות ואין בהן ולו טענה אחת שהיתה יכולה להביא את בית-המשפט לשקול את אפשרות ביטולו של הצו בגדר שיקול-הדעת שנקבע בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה.

ב- בש"א (מחוזי יר') 2919/07 {רוזארו פרנקלין נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-מח 2007(4), 14162 (2007)} מבקשים העותרים בעתירתם להורות למשיבים ליתן להם אשרת ישיבה בישראל, להנפיק להם אשרת עבודה ולהסדיר את מעמדו של העותר אצל מעסיק מתאים בעל היתר העסקה. לטענת העותרים משטרת ההגירה החתימה ו/או אילצה את העותר 1 לחתום על מסמך לפיו עליו לעזוב את הארץ.

כב' השופט יהונתן עדיאל בדחותו את העתירה על-הסף קבע כי העתירה אינה ברורה ובאופן בו נוסחה היא אינה מניחה תשתית עובדתית שיש בה כדי להצדיק מתן הסעדים המתבקשים על-ידי העותרים. זאת ועוד. לא ברור מהעתירה על יסוד איזו עילה העותר דורש מהמשיבים ליתן לו אשרת ישיבה בישראל. נימוק נוסף לדחייתה של העתירה הוא שהעותר לא פנה אל המשיבים קודם להגשת העתירה וביקש להוציא לו אשרות ישיבה בישראל.

2.6 טענות העותר אינן מגלות עילה להתערבות
ב- עת"מ (מחוזי יר') 1004/08 {שירוקי ליובוב נ' המשרד לאיכות הסביבה, תק-מח 2009(2), 3044 (2009)} נדונה עתירה שעניינה בטענת העותרת כי בחדר מגוריה במלון דיפלומט בירושלים ובמקומות ציבוריים נוספים, ישנה קרינה במידה העולה על המותר. כב' השופט דוד חשין הורה על מחיקת העתירה מחמת הסיבה כי מצא כי "הסבריהם של המשיבים כמספקים, ועיון בתוצאות הבדיקות השונות שבוצעו מלמד באופן חד-משמעי כי רמת הקרינה במקום מגוריה של העותרת במלון דיפלומט הינה תקינה ואין בה כל סיכון".

2.7 נושא העתירה לא בסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים
ב- עת"מ (מחוזי חי') 727-08 {שריף חברה למסחר והשקעות בע"מ נ' עיריית חיפה, תק-מח 2009(1), 9997 (2009)} קבע כב' השופט א' קיסרי כי נראה לו "שהעיריה צודקת גם בטענותיה האחרות לפיהן אין העניין נשוא העתירה בא בגידרה של סמכותו העניינית של בית-משפט זה. נכון הדבר שלפי סעיף 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, מוסמך בית-משפט זה לדון ב'ענייני ארנונה לפי כל דין' אלא שהוראה זו אינה מאפשרת לעותרת לעקוף את חובתה להגיש ערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, כפי שאינה מאפשרת נקיטת הליכים שתכליתם לשמש תחליף לערר על החלטות סופיות בהשגות שנטען כי העותרת הגישה והן נדחו".

ב- עת"מ (שלום נצ') 196/08 {המועצה הדתית יבנאל נ' המועצה המקומית יבנאל, תק-של 2009(1), 12404, 12408 (2009)} עסקינן בתביעה כספית בה מבוקש להורות למשיבה לשלם לעותרת כספים בגין חלקה של המשיבה בתקציב העותרת, כמתחייב מההחלטות שר הדתות, ועדת השרים והחלטת הממשלה. כב' השופטת מוניץ נחמה בדחותה את העתירה מחמת חוסר סמכות קובעת כי עסקינן בתביעה כספית זהה לתביעה שכבר הוגשה בעבר על-ידי העותרת, בתוספת סכומים שעל-פי הנטען חייבת המשיבה בגין חלקה בתקציב העותרת לשנים 2008-2002.

לאור הנ"ל, הורתה כב' השופטת מוניץ נחמה על דחיית העתירה על-הסף וזאת מחוסר סמכות עניינית ובציינה כי על העותרת להגיש את התביעה לסעד כספי בבית-המשפט האזרחי המוסמך לכך ולא בבית-המשפט לעניינים מינהליים.
ב- עת"מ (מחוזי יר') 8085/08 {רמי חדד נ' משרד התחבורה, תק-מח 2008(2), 1348, 1349 (2008)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי העתירה שבפניו אינה נופלת במסגרת סמכותו העניינית. עוד נקבע, כי "משמערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת בחוזה, השאלה האם העותר זכאי לקבלת אורכה לבצע התחייבות שקיבל על עצמו בחוזה, אם לאו, היא שאלה מתחום מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, שאינה נופלת בגדר 'ענייני מכרזים' כמשמעותו של מונח זה בתוספת הראשונה של החוק. גם העובדה שמקורו של החוזה שנכרת בין הצדדים במכרז אינה הופכת את נושא הדיון ל'ענייני מכרזים'".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 930/07 {רימא יעקוב נג'אר נ' מדינת ישראל - שר האוצר, תק-מח 2007(4), 7234, 7235 (2007)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי "בין אם טוענת העותרת כי הליכי ההפקעה עצמם בוצעו שלא כדין ובין אם טוענת היא כי ההפקעה בטלה בגין שיהוי במימושה או בעריכת הליכי הסדר מקרקעין ותוכניות בניה, הסמכות לדון בעתירתה אינה מסורה לבית-משפט זה... על-פי הפסיקה {רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, תק-על 2005(2), 1447 (2005)}. בהמשך החיבור נעסוק בהרחבה בפרשנות שניתנה לסעיף 6 חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 לפיו "מצא בית-משפט לעניינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק"} אין מקום להורות במקרים מסוג זה על העברת הדיון לבית-המשפט העליון...". לפיכך, ובהתאם להוראות תקנה 7(2) לתקנות (סדרי דין), דין העתירה להימחק.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 4156/07 {ע.ס.א. רשת גנים בע"מ נ' משרד החינוך, תק-מח 2007(2), 7171, 7172 (2007)} קבע כב' השופט גדעון גינת כי "הנימוק הנוסף המצדיק דחייתה של העתירה בשלב הנוכחי הוא היות הסעד המהותי העיקרי הנתבע בה, סעד כספי... סעד כספי מעין זה רשאית העותרת לתבוע בבית-משפט השלום המוסמך".

ב- עת"מ (ב"ש) 55006-02-15 {גלינה הלמן נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי, תק-מח 2015(1), 25216 (2015)} נקבע כי על-פי תקנה 7(ב) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), על העותר בעתירה מינהלית לפרט בעתירתו, בין-היתר, את "הוראות החיקוק המסמיך שלפיו התקבלה החלטת הרשות שנגדה הוגשה העתירה". במקרה דנן, פרטים אלה נעדרים מהעתירה.
לאור זאת, ובהתאם להוראת תקנה 7(4) לתקנות הנ"ל, הורה בית-המשפט לעותר להודיע את הפרטים דלהלן: מהי החלטת הרשות כנגדה מוגשת העתירה? מי היא הרשות שכנגד החלטתה מוגשת העתירה? מה הן הוראות החוק המסמיך שלפיו התקבלה ההחלטה נגדה הוגשה העתירה?

בית-המשפט קבע כי אם וכאשר לא תתקבל הודעת העותר עם הפרטים לעיל תימחק העתירה דנן על-הסף.

2.8 בית-המשפט לעניינים מינהליים אינו ערכאת ערעור על החלטותיו של בית-משפט השלום
ב- עת"מ (מינהליים יר') 290/07 {שלמה מור (מואס) נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2007(1), 9735 (2007)} קבע כב' השופט משה סובל כי "משעה שעמדת העיריה נתקבלה על-ידי בית-המשפט, ההחלטה שגיבשה את החיוב הכספי אינה עוד שלה אלא של בית-המשפט. ממילא, ובהתאם לדיני מעשה בית-דין, כל עוד פסק-הדין בתוקף, חובת התשלום על פיו עומדת על רגלים עצמאיות ואינה תלויה יותר במסירת שומת היטל השבחה על-ידי העיריה או בנכונותה של שומה כזאת, ככל שנמסרה. בית-המשפט לעניינים מינהליים אינו ערכאת ערעור על החלטותיו של בית-משפט השלום; ואם העותר סבור כי נפל משגה בפסק-הדין או בהחלטה של בית-משפט השלום שלא לבטל את הפסק, עליו לפעול בהתאם לאפיקים המותווים למצבים כאלה בדיני הפרוצדורה האזרחית".

2.9 שיהוי בהגשת העתירה
ב- עת"מ (מחוזי חי') 1195/05 {שמואל זליקסון נ' עיריית חיפה משרד מהנדס העיר האגף לרישוי ופיקוח על הבניה, תק-מח 2005(2), 7758 (2005)} נפסק מפי כב' השופטת שושנה שטמר:

"העותר מבקש כי נבטל את היתר הבניה שהוציאה עיריית חיפה ביום 23.09.04 למר ישראל פדר. העותר הוא בעל דירה בבניין לגביו ניתן היתר הבניה האמור, והוא מבקש להפסיק את עבודות הבניה, הכוללות סגירת מרפסות ופתיחת פתח בגג הבניין.

סבורה אני כי דין העתירה להימחק על-הסף, וזאת מכוח תקנה 7(2) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

2. העתירה הוגשה בשיהוי ניכר. היתר הבניה המדובר לא הוצג לפני, ועל-פי כתב העתירה הוא ניתן בתאריך הנקוב לעיל. תקנה 3 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת כי עתירה המכוונת נגד החלטה של רשות מינהלית תוגש בלא שיהוי, ולא יאוחר מ- 45 ימים לאחר שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. העותר צירף מכתב אשר נשלח אליו ממשרד מהנדס העיר חיפה בתאריך 25.01.04. מן המכתב ניתן להבין כי ההחלטה על היתר הבניה היתה ידועה לעותר חודשים רבים לפני הוצאתו של ההיתר בפועל. העותר התנגד להוצאת ההיתר לפני הרשויות המוסמכות, וקיבל הודעה כי הוועדה התחשבה בטענות המתנגדים בחלקן, וכן שהיא משהה את הוצאת ההיתר למשך 30 יום על-מנת לאפשר לעותר לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת.

משלא עשה כן במועדים הקבועים, אלא באיחור של למעלה משנה וחצי, מוצאת אני לנכון למחוק את הבקשה על-הסף."
{להרחבה על טענת השיהוי ותנאיה ראו בפרק 2 בשער שני לעיל העוסק בתקנה 3 ו-4 לתקנות (סדרי דין)}

3. הגשת תגובה מקדמית לעתירה - תקנה 7(א)(2) לתקנות (סדרי דין) - גירוש העותר מן הארץ
על-פי תקנה 7(א)(2) לתקנות (סדרי דין) בסמכותו של בית-המשפט לבקש מן המשיב תגובה מקדמית בטרם ימחק או ידחה את העתירה על-הסף. מסקירת הפסיקה עולה כי במקרים העוסקים בגירוש {כב' השופט יהונתן עדיאל ב‑ בש"א (מחוזי יר') 7423/04 כטארי השאם נ' מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין, תק-מח 2004(2), 11139 (2004); בש"א (מחוזי יר') 8103/03 ג'יהאן פריז מוסא חרובי נ' שר הפנים, תק-מח 2003(4), 8483 (2003); בש"א (מחוזי יר') 7979/03 פאטמה עאשור שחאדה קואזבה נ' שר הפנים, תק-מח 2003(4), 5401 (2003)} העותר מן הארץ, בית-המשפט ביקש מן המשיב ליתן תגובה מקדמית לעתירה.

4. קביעת דיון מוקדם במעמד הצדדים - תקנה 7(א)(5) לתקנות (סדרי דין)
תקנה 7(א)(5) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בסמכותו של בית-המשפט לקבוע כי יתקיים דיון מוקדם בעתירה במעמד הצדדים. משעשה כן, על המשיבים להגיש את תגובתם לעתירה או לעניינים שקבע בית-המשפט. כתב התגובה כאמור, יוגש לבית-המשפט ויומצא לשאר בעלי הדין במועד שקבע בית-המשפט. במקרה ובית-המשפט לא קבע מועד להמצאת כתב התשובה, יוגש כתב התגובה לבית-המשפט ולשאר בעלי הדין לא יאוחר מ- 4 ימים לפני מועד הדיון הקבוע.

ב- עע"מ (מינהליים) 7131/03 {מרדכי גבריאלי נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, תק-על 2004(3), 707, 708 (2004)} נפסק מפי כב' השופטת א' חיות:

"1. פסק-דינו של בית-משפט קמא ניתן על בסיס העתירה ותגובות המשיבים בכתב, אך מבלי שבעלי הדין הוזמנו לדיון ומבלי שניתנה להם הזדמנות להישמע. מהלך של הכרעה בעתירה מינהלית בלא דיון, אפשרי על-פי תקנה 7(2) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הקובעת, כי בית-המשפט רשאי "למחוק או לדחות עתירה - כולה או מקצתה - על-הסף, על-פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית-המשפט". דא-עקא, מתוך פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומתוך נימוקיו עולה כי העתירה דנן הוכרעה לגופם של דברים ואין מדובר בדחיית העתירה על-הסף. אי-לכך יש, לכאורה, טעם בטענה המקדמית שהעלו המערערים בערעור שבפנינו ולפיה ראוי היה לזמנם לדיון ולשמוע את טיעוניהם בטרם תוכרע העתירה ומשלא נעשה כך לא ניתן להם יומם בבית-המשפט.

2. יחד-עם-זאת, מן הטיעונים לגופו של עניין שהעלו המערערים במסגרת הערעור שבפנינו בכתב ובעל-פה ספק רב בענייננו האם מבחינה מהותית יש בפי המערערים טענות נוספות על אלה שטענו באופן מפורט בעתירה, אשר בכוחן לשנות מן התוצאה שאליה הגיע בית-משפט קמא, ומתעורר החשש כי המערערים נאחזים בטענה הפרוצדוראלית, המוצדקת לעצמה, על-מנת להאריך את הדיון ולסבכו בלא שיש בכך צורך אמיתי. אשר-על-כן, אנו מורים על החזרת הדיון לבית-משפט קמא על-מנת שיזמן את בעלי הדין לדיון בפניו, ישמע את טענותיהם בהתאם לסדרי הדין הנוגעים לעניין ועל-מנת שישוב ויבחן את הכרעתו לנוכח טענות אלה."

ב- עת"מ (מינהליים יר') 1589/09 { All nations convection Jerusalem ע"ר 58029662 נ' שר הפנים, תק-מח 2009(3), 4294, 4295 (2009)} נפסק מפי כב' השופט משה דרורי:

"1. בפניי בקשה לקביעת דיון דחוף בפגרה בעתירה של העותרים, בעניין הסדרת מעמדם של ארבעה עובדים זרים לקבלת מעמד של ישיבת ביקור מסוג ב/1 במסגרת העסקתם אצל העותרות 1 ו- 2, אשר לטענת העותרים הם מוסדות המוכרים כמוסד דתי על-ידי המשרד לענייני דתות.

2. בעתירה מפורטת תרומתם ופעילותם של העותרות 1 ו- 2, אשר פועלות בעניינים הומאניטריים ועוסקות "בהבאת צליינים לישראל ובהחדרת אהבת ישראל וערכיה לליבותיהם של מאמיניה" (סעיף 1 לעתירה).

3. לדברי העותרים, בבסיסם של הארגונים הנ"ל, עותרות 1 ו- 2 "עומדים ערכים יהודיים ראשונים במעלה, מהווים אבן היסוד ביחסים בין ישראל לאומות העולם, ותורמים תרומה ממשית לקידום האינטרס היהודי" (סעיף 3 לעתירה).

4. העובדים הזרים ששמם מופיע בעתירה, נחוצים לצורך פעילות העותרות 1 ו- 2, והבאתם ארצה זכתה להמלצת מר אברהם לוין, מנהל המחלקה ליחסים בין לאומיים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, כנטען בסעיף 6 לעתירה.

5. הבקשות שהגישו העותרות להענקת אשרת שהייה לעובדים הזרים, נדחו על-ידי משרד הפנים, "מחשש להשתקעות" (נספח א' לעתירה).

6. בא-כוח העותרים מסביר בעתירתו, כי יש דחיפות בדיון בעתירה, וזאת, כלשונו "על-מנת למנוע התמשכות הפגיעה בזכויותיהם של העותרים ובתפקודם" (עמ' 1 לעתירה).

7. לאחר שעיינתי בעתירה, נחה דעתי כי אכן מוצדק במקרה זה לפעול על-פי תקנה 7(5) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ולקבוע דיון מוקדם בעתירה."

ב- עת"מ (מינהליים ת"א) 1543/05 {אלון כרמלי נ' עיריית הרצליה, תק-מח 2005(4), 3814, 3815 (2005)} נפסק מפי כב' השופט עמירם בנימיני:

"6. הואיל והתגובה המקדמית של המשיבות 2-1 איננה נתמכת בתצהיר, לא אתייחס לטענות שהן מעלות לגופה של העתירה, וגם לא לטענה בדבר אי-גילוי נאות והיעדר נקיון-כפיים. טענות אלו דורשות תצהיר. למעשה, גם הטענה של שיהוי שמעלות המשיבות 2-1 מצריכה תצהיר, שכן כידוע טענה זו איננה מוכרעת אך ורק על-פי המבחן הסובייקטיבי, קרי: התנהגות העותרים, אלא גם על-פי מבחן אובייקטיבי הנוגע לתוצאה שנגרמה לרשות ולצדדים שלישיים כתוצאה מהשיהוי (ראה: ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין, פ"ד נו(3), 385, 398-397 (2002)). בנוסף יש לבחון גם את הגורם השלישי הרלוונטי לעניין השיהוי: חומרת הפגיעה בשלטון החוק (בג"צ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(6), 25, 40-39 (2002); עע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3), 673, 678 (2002); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי בישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5), 433, 448 (2003)). בנקודות אלו דרושה תשתית עובדתית, שלא ניתן להניחה בהיעדר תצהיר.

ככלל, וכך יש לדעתי להנחות, מן הראוי שתגובה מקדמית לעתירה תהא נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, למרות שתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 דורשות תצהיר רק בכתב תשובה, ולא בכתב תגובה המוגש לקראת הדיון המוקדם בעתירה (ראה: תקנה 7(5) למול תקנה 10(ג)). יש מעט מאוד עתירות, שניתן להכריע בהן לגופן, או במסגרת טענות-סף, בלא כל תשתית עובדתית מצד המשיבים."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות (סדרי דין))