הוראות משלימות (תקנה 28 לתקנות (סדרי דין))

תקנה 28 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:

"28. הוראות משלימות
הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחוייבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה."

מכוח תקנה 28 לתקנות (סדרי דין) הוחלו על הליכי הערעור המינהלי הוראות פרק ל' של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתקנות סדר הדין האזרחי יוחדו הוראות נפרדות לערעור המוגש בזכות לבין ערעור שנדרשת רשות של בית-המשפט לשם הגשתו.

ב- עמ"נ (מחוזי חי') 6698-11-08 {הוועדה המקומית לתכנון חיפה נ' אלישע הלל, תק-מח 2009(1), 15332, 15333 (2009)} קבע כב' השופט א' קיסרי כי כיוון שההליך שבפניו אינו בקשה למתן רשות ערעור ומשלא ניתנה למשיבים רשות להגיש ערעור על ההחלטה אזי יש למחוק את ערעורם על-הסף.

ב- עמ"נ (מחוזי חי') 10344-12-08 {עלי הזימה נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית אבו סנאן, תק-מח 2009(1), 7019 (2009)} קבע כב' השופט ש' ברלינר כי ערעור שכנגד, אותו ניתן להגיש, כך נראה, על-פי הנובע מן ההוראה שבתקנה 28 לתקנות (סדרי דין), המחילה את פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ב- עמ"נ (מינהליים יר') 522/08 {עינית מכון למשקפיים ירושלים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, תק-מח 2008(2), 12808 (2008)} קבע כב' השופט משה סובל כי בעלי הדין יגישו תיקי מוצגים כמפורט בתקנות 438(1) ו-441 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זאת נקבע בהסתמך על תקנה 28 לתקנות (סדרי דין).

ב- עמ"נ (מחוזי ת"א) 102/02 {אלכסנדר אכטמן נ' המועצה המקומית כפר שמריהו, תק-מח 2002(2), 132 (2002)} קבעה כב' השופטת דרורה פלפל כי מקור אחר המחייב את המערער בקיום החלטת ועדת הערר היא תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שחל מכוח תקנה 28 לתקנות (סדרי דין). מכאן, שלאחר שקבעה ועדת הערר את אשר קבעה, חובתו של המערער היתה לשלם את חובו וזאת ללא קשר אם הוגש ערעור לבית-המשפט לעניינים מינהליים, אם לאו.

בין יתר הוראות פרק ל' מצויה גם הוראת תקנה 457 לתקסד"א העוסקת בהבאת ראיות נוספות בערעור. לא מצאנו טעם מיוחד מדוע לא להחיל הוראה זו גם במסגרת ערעורים מינהליים ולאפשר הבאת ראיות נוספות לפחות על-פי אמות-המידה שנקבעו להפעלת התקנה האמורה במסגרת ערעורים אזרחיים.

על-פי תקנה 457 לתקסד"א נדרש בעל דין המבקש להגיש ראיה חדשה בערעור, להראות כי הראיה הינה רלוונטית לעניין הנדון, וכי יהא בצירופה כדי לסייע לו {לעניין זה ראו רע"א 1964/06 יחיא חיריה נ' עיריית לוד, תק-על 2006(2), 4446 (2006)}. כאשר מדובר בראיה הנוגעת לעובדה שאירעה בטרם מתן ההחלטה נשוא הערעור, הרי שניתן להתיר את הגשתה, אם המבקש לא ידע עליה ולא יכול היה לגלותה בשקידה ראויה, ובהנחה שנהג בתום-לב {לעניין זה ראו ע"א 4126/05 סולימאן דרויש חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים, תק-על 2006(2), 4047 (2006)}.

כך לעניין הגשת ראיה נוספת בערעור רגיל, ובערעור מינהלי לא כל שכן. ערעור מינהלי המוגש על החלטת טריבונל מעין שיפוטי, כגון ועדת ערר, שונה מהליך ערעורי רגיל. בית-המשפט המינהלי הינו הערכאה השיפוטית הראשונה הדנה במחלוקות שבין האזרח לרשות. אמנם אין מקום להפוך את הליך הערעור להליך של "שמיעה מחדש", אולם הואיל ובית-המשפט מבקר החלטה מינהלית, דומה כי צפויה גמישות מסויימת גם בנוגע להגשת ראיות נוספות, ככל שיש בהן כדי לסייע בבחינת ההחלטה של הטריבונל המינהלי. כך לדוגמה, ב- בש"א (מחוזי חי') 909/07 {החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (המבקשת ב- בש"א 909/07) נ' עיריית כרמיאל - מנהל הארנונה בעיריית כרמיאל, תק-מח 2007(1), 4932 (2007)} נעתר כב' השופט רון סוקול לבקשה להגשת ראיות נוספות.

ב- עמ"נ (מחוזי יר') 319/06 {מפלגת העבודה - מימד נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 17, תק-מח 2006(3), 6319 (2006)} נפסק מפי כב' השופט נעם סולברג:

"12. אומנם, לא אחת ולא שתיים מצאנו במשפט האזרחי נכונות של בית-המשפט להתיר בדיעבד צירופם של בעלי דין נכונים שלא צורפו מלכתחילה. כך אפשר גם במשפט המינהלי, אם כי גישתו נוקשה יותר מאשר זו של המשפט האזרחי. הדבר בא לידי ביטוי גם בהבדל שבין נוסח התקנות לגבי צירוף משיבים. תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת כך: "בית-המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית-המשפט ליתן פסק-דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה". לעומת-כן, תקנה 6(ב) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת כך: "בית-המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה".

הנה-כי-כן, המשפט האזרחי מעדיף צירוף בדיעבד של משיב ראוי שלא צורף מלכתחילה, העדפה שאינה קיימת במשפט המינהלי.

תקנה 28 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, עניינה בהוראות משלימות, והיא מורה כך: "הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחוייבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה".

לכאורה איפוא חלה בערעור המינהלי דנן תקנה 425 לתקסד"א, זו שמבטאת מגמה חיובית ביחס לצירוף, ולא תקנה 6(ב) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 הנ"ל, המסוייגת יותר. אך לאור הסיפא של תקנה 28 הנ"ל, יש מקום להרהר בדבר. בנסיבות העניין יכול הדבר הזה להישאר בצריך עיון".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוראות משלימות (תקנה 28 לתקנות (סדרי דין))