דיון מוקדם (תקנה 8 לתקנות (סדרי דין))

תקנה 8 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 {להלן: "תקנות (סדרי דין)"}, קובעת כדלקמן:

"8. דיון מוקדם בעתירה (תיקון: התשע"ה)
בדיון מוקדם רשאי בית-המשפט:
(1) לתת כל הוראה שרשאי הוא לתת לפי תקנה 7;
(2) בהסכמת המשיב, לדון ולהכריע בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה;
(3) למחוק או לדחות את העתירה, כולה או מקצתה;
(4) בלי לגרוע מהאמור בפסקה (2) להורות כל הוראה אשר יש בה כדי לייעל את הדיון, ובכלל זה להורות על ניהול הדיון בעתירה בדרך של סיכום טענות בכתב."

תקנה 8(1) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בדיון מוקדם שנערך בעתירה, רשאי בית-המשפט ליתן כל הוראה לפי תקנה 7 לתקנות (סדרי דין). כלומר, בית-המשפט בדונו בדיון מוקדם רשאי להורות על מחיקת העתירה או דחייתה כאמור בתקנה 7(2) לתקנות (סדרי דין); להורות לעותר להגיש לבית-המשפט תצהיר משלים או הודעה משלימה בעניינים שקבע כאמור בתקנה 7(4) לתקנות (סדרי דין).

תקנה 8(2) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בהסכמת המשיב, רשאי בית-המשפט לדון ולהכריע בעתירה שהוגשה לו כאילו הוגש בה כתב תשובה. מן הוראות התקנה למדים אנו כי כדי לדון בעתירה גופה, בדיון שנקבע לדיון מקדמי, נדרשת הסכמתו של המשיב לקיום הדיון כאמור.

הוראות התקנה הנ"ל לא עוסקת בהסכמת או אי-הסכמת העותר לדיון כאמור. לדעתי, הסכמתו של העותר לקיום הדיון לגופה של העתירה אינה נדרשת מחמת הסיבה כי המחוקק יצא מנקודת הנחה כי מטרתו של העותר לקיים את הדיון לגופה של העתירה במהירות המירבית ואל לו "לסחוב" את הדיון בפרט כאשר המשיב נתן הסכמתו.

בטרם יקבל בית-המשפט לעניינים מינהליים עתירה מינהלית, עליו להקפיד על זכותו של המשיב להגיש כתב תשובה {ראה תקנה 8(2) לתקנות (סדר דין)}.

כלומר, על-פי סעיף 8 לתקנות (סדרי דין), בכדי לקבל עתירה בעקבות דיון מוקדם בלא שהוגש כתב תשובה נדרשת הסכמת המשיב ולא הסכמת העותר.

ב- עת"מ (מרכז) 40299-02-14 {זמיר ששון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז ואח', תק-מח 2014(3), 34732 (2014)} ציין בית-המשפט את תקנה 8(4) לתקנות (סדרי דין) אודות קיומו של דיון מוקדם בעתירה.

העותר ביקש הגשת סיכומים בכתב לבית-המשפט, זאת לאחר שבית-המשפט קיים בעתירה דנן שתי ישיבות ארוכות בעל-פה, שבהן נשמעו טיעוני הצדדים באריכות.

בנוסף, זימן בית-המשפט את הצדדים לישיבה בה השמיע את עמדתו ביחס לסיכויי העתירה, והמליץ לעותרים לשקול לחזור בהם מן העתירה.

במסגרת תקנה 8(4) לתקנות (סדרי דין) בית-המשפט רשאי להורות כל הוראה אשר יש בה כדי לייעל את הדיון, ובכלל זה להורות על ניהול הדיון בעתירה בדרך של סיכום טענות בכתב.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן, התקיימו שני דיונים ארוכים וממצים, שבמהלכם נשמעו באריכות טענות הצדדים ואף נבחנו ביסודיות החלופות התכנוניות שהציעו העותרים.

טרם מתן פסק-דין בעתירה הומלץ לעותרים, כאמור, לשקול צעדיהם. על-כן במצב דברים נדחתה בקשת העותר.

ב- עת"מ (מחוזי נצ') 107/08 {סימי בטיטו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הצפון, תק-מח 2008(3), 14516, 14517 (2008)} קבע כב' השופט אברהם אברהם כי "המשיבים השיבו לעתירה, מקצתם - בתשובה מפורשת לעתירה גופה, מקצתם נתנו את תשובתם לבקשה ליתן צו ביניים. מכל מקום, בפתח הדיון היום, שנועד להיות דיון מקדמי בעתירה, שאלתי להסכמת המשיבים לקיומו של דיון בגופה של עתירה עוד היום, וההסכמה ניתנה. על-כן הוריתי, בגדר סמכותי שלפי תקנה 8(2) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, כי הדיון בעתירה יתקיים היום, חרף התנגדות בא-כוח העותרים, הגם שלא יכולתי לראות כל פגיעה דיונית שעשויים אלה לסבול כתוצאה מקיומו של הדיון עוד היום, הנחה שנתבררה לי כנכונה בדיעבד לאחר ששמעתי את טיעוני בא-כוח העותרים, שידע לטעון היטב לגופה של עתירה".

תקנה 8(3) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בדיון מוקדם בית-המשפט רשאי למחוק או לדחות את העתירה, כולה או מקצתה. הרציו בתקנה זו, הינו שאם אין טעם או הצדקה להמשיך בהליך כאשר כבר ברור בשלב המקדמי שלא קיימת עילה שתצדיק מתן פסק-דין לטובת העותר. המבחן יהיה בדיקת העתירה עצמה שכן, היה וקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים שהיא נחוצה להכרעה, למשל, העניין אינו מתאים לדחיית או מחיקת העתירה על-הסף {דברי כב' השופט ניל הנדל ב- עת"מ (מחוזי ב"ש) 301/06 אייל מסיקה נ' עיריית נתיבות, תק-מח 2006(3), 981 (2006)}.

זאת ועוד. כב' השופט א' גורן מבהיר בספרו {סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), 768} כי על-פי תקנה 8(3) לתקנות (סדרי דין), לבית-המשפט המינהלי יש סמכות לדחות או למחוק עתירה על-הסף, כולה או מקצתה, כאשר הנימוקים, הם בדרך-כלל נימוקים שהיו ניתנים על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק, כמו היעדר עילה ראויה להתערבות, שיהוי והיעדר נקיון-כפיים. בית-המשפט המינהלי אינו מוגבל בסמכותו לדחות על-הסף עתירה מינהלית והוא רשאי לעשות כן מכל נימוק ראוי.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 1178/05 {אייזינגר יחיאל ואח' נ' ממשלת ישראל, תק-מח 2006(1), 1784, 1788 (2006)} קבע כב' השופט מנחם נאמן כי די היה לו "בכך שהעתירה אינה מגלה כל עילה ראויה להתערבותי בנסיבות הקיימות, כדי להביא לדחיית העתירה, אם כי גם טעמים נוספים נראים לי כמצדיקים דחייתה... הטעם הנוסף שמצדיק בעיני את דחיית העתירה הוא היעדר זכות עמידה לעותרים מחמת 'מעשה עשוי'".

ב- עת"מ (מחוזי חי') 147/00 {אדר' שמואל גלבהרט נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, תק-מח 2001(2), 1783, 1786 (2001)} קבעה כב' השופטת ב' גילאור כי "באשר לפן הדיוני, אני דוחה את ההשוואה לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן על-פי תקנה 8(3) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מוקנית לבית-המשפט המינהלי סמכות לדחות או למחוק עתירה על-הסף כולה או מקצתה, כאשר הנימוקים, הם בדרך-כלל נימוקים שהיו ניתנים על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק בהיעדר עילת התערבות ראויה, מחמת שיהוי והיעדר נקיון-כפיים, ובית-המשפט המינהלי אינו מוגבל בסמכותו לדחות על-הסף עתירה מינהלית והוא רשאי לעשות כן מכל נימוק ראוי".

תקנה 8(4) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בסמכותו של בית-המשפט, בדיון מוקדם, להורות כל הוראה אשר יש בה כדי לייעל את הדיון, ובכלל זה להורות על ניהול הדיון בעתירה בדרך של סיכום טענות בכתב.

ב- עע"מ (מינהליים) 5128/04 {עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, תק-על 2008(2), 2824, 2826 (2008)} עסקינן בערעור על החלטת כב' השופטת ש' דותן לפיה נדחתה בקשתה של המערערת להגשת כתב תגובה לעתירה חרף הסכמתה להגיש סיכומים בכתב מבלי שיהיה צורך לקיים דיונים נוספים בין הצדדים וחרף העובדה כי העותרות/המשיבות הגישו כבר את סיכומיהן על-פי ההסכמה כאמור. להסכמה זו הגיעו הצדדים בדיון מוקדם בעתירה שנערך בבית-המשפט כאמור בתקנה 8 לתקנות (סדרי דין).

בבקשה נטען כי "עם לימוד התיק הגיעו לידיעת עורך בקשה זו נתונים רבים ונוספים אשר לא היו ידועים לבא-כוח העיריה שעה שזו הגישה תגובתה בתיק, נתונים ועובדות אשר יש בהם כדי לשפוך אור שונה לגמרי על הליך זה". עוד נטען כי העובדות האמורות שעניינן, בעיקר, במגעים שהיו בין הרשויות השונות בעניין הפרוייקט, משליכות על פרשנות הסכם הפטור. כמו-כן, עולה מהבקשה עמדת העיריה כי חיוב החברות בתשלום היטל הנחת צינורות נועד לממן את חלקן בעלות כלל תשתיות העל המשרתות את המתחם, ובכך יש להשליך על חוקיות גבייתו.

כב' השופטת ש' דותן בדחותה את הבקשה קבעה כי "כאשר הגיע זמן האמת והיה על (העיריה) להגיש את סיכומיה נזכרה לפתע והגישה בקשה לתיקון כתב התגובה. מעיון בבקשה עולה, כי המשיבה אשר החליפה את באי-כוחה מבקשת להעלות טענה עובדתית חדשה לפיה מינהל מקרקעי ישראל והעיריה הגיעו להבנות אלה או אחרות באשר לחיוב בהיטלים ובאגרות נשוא העתירה. מעבר לטענה התמוהה שאיש מטעם העיריה לא ידע על הבנות אלה עד להגשת הבקשה, אני סבורה שגם לגופו של עניין, הסכמות אלה אינן רלוונטיות למחלוקת שבפני מאחר שהעותרת לא היתה צד להן. מעבר לבקשה התמימה לכאורה להוספת עובדות מסתבר כי מאחורי הבקשה מסתתר ניסיון לעשות תפנית בכל טיעוני המשיבה ולטעון כי מעבר לחיוב בהיטלים ובאגרות הנוגעים לפיתוח השכונה מגלמים ההיטלים חיוב כלל עירוני שנועד לשמש להוצאות פיתוח מעבר לשכונה המסויימת טענה זו היתה ידועה לבאי-כוח העיריה והיה עליהם להעלותה בעת הגשת התגובה. אני סבורה שיש מידה רבה של (חוסר) תום-לב בניסיון להגניב טיעון משפטי חדש באיצטלה של הוספת עובדות אשר לגביהן כבר קבעתי שאינן רלוונטיות... לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה".

כב' השופט ע' פוגלמן בקבלו את הערעור קבע:

"10. מן הכלל אל הפרט: במקרה שלפנינו הוגשה הבקשה להגשת כתב תגובה מתוקן בשלב מאוחר. אין גם מחלוקת כי הנתונים והטענות אותם ביקשה העיריה להציג בכתב התגובה המתוקן לא נולדו לאחר הגשת כתב התגובה המקורי, וניתן היה להציגם במסגרתו. בצד האמור, לתיקון המבוקש חשיבות ניכרת לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. עניינו של התיקון המבוקש לא רק בשאלת פרשנות מסמכי המכרז, באופן שישליך על השאלה אם תחויבנה החברות בתשלום היטלים לקופת הציבור בסכום ניכר (כפי הנטען על-ידי הצדדים, המחלוקת ביניהם נסבה על תשלום היטלים בסך של כעשרים מיליון ש"ח), אלא גם בשאלת עצם סמכותה החוקית של העיריה לגבות את ההיטל האמור בנסיבות המקרה. מן העבר השני ניצב הנזק שעלול להיגרם למערערות כתוצאה מקבלת התיקון. במקרה שלפנינו, לא מצאנו כי היעתרות לבקשה תשלול מן החברות טענה העומדת להן, או תפגע בזכויותיהן הדיוניות. היעתרות לבקשה מחזירה, אמנם, את הדיון בעתירה לשלב שלאחר הגשת כתב התגובה, ובכך ייגרם עיכוב בבירורה. אולם, כפי שנפסק, "...עבירת הזמן, כשהיא לעצמה, אין לה השפעה מכרעת, אם לא התחיל בינתיים הבירור והמשפט התקדם..." (עניין דנגור, בעמ' 432, שם מצוטט האמור אצל זוסמן, בעמ' 354-353). זאת ועוד. במקרה שלפנינו, מכוח הסכמת הצדדים, התבררה העתירה בדרך של סיכומים בכתב, ומבלי שננקטו הליכים נוספים. לפיכך, אין לומר כי העתרות לבקשה - אשר מחייבת לחדש את בירור העתירה - תגרום להכבדה ניכרת או לסרבול של ממש. ער אני לכך כי החברות הגישו את הסיכומים מטעמן, קודם למועד הגשת הבקשה לתיקון כתב-הטענות. עם-זאת, לא נטען כי עצם הגשת הסיכומים גרמה לפגיעה דיונית כלשהי בחברות, ועל הטרחה שנגרמה להן ניתן לפצותן בדרך של הטלת הוצאות על העיריה. החברות טענו בנוסף כי עצם חלוף הזמן פוגע בהן, שכן עליהן לקבל תשובה סופית בדבר חיובן בהיטל הנחת צינורות ובאגרות בניה. גם אם נקבל טענה זו של החברות, אין בה לגבור על מכלול השיקולים שהוצגו, בנסיבות בהן התיקון חיוני לבירור השאלות השנויות במחלוקת.

סיכום
11. על יסוד הטעמים עליהם עמדנו, סבורים אנו כי היה מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב תגובה. לפיכך, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שהחלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים, שדחתה את הבקשה, מבוטלת. העיריה תהא זכאית להגיש כתב תגובה מתוקן כמבוקש על ידה, וזה יוגש לבית-המשפט לעניינים מינהליים בתוך 30 יום מהיום. המשך הדיון בעתירה יהיה לפי הוראותיו של בית-המשפט לעניינים מינהליים. בנסיבות אלה, על-מנת לאפשר המשך דיון בעתירה ומבלי שאנו נוקטים עמדה לגופה, מבוטל גם פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים. משכך, מתייתרים ערעורי הצדדים על פסק-הדין והם נמחקים בזה. כפי שהודגש, אין אנו מחווים דעה בטענות הצדדים לגופן, ואלה שמורות להם."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דיון מוקדם (תקנה 8 לתקנות (סדרי דין))