botox
הספריה המשפטית
סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים

הפרקים שבספר:

משיבים בעתירה (תקנה 6 לתקנות (סדרי דין))

תקנה 6 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:

"6. משיבים בעתירה (תיקון: התש"ע)
(א) המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.
(א1) המשיבים בעתירה נגד החלטת ועדת ההשגות, נוסף על האמור בתקנת-משנה (א), יהיו כל מי שהיה בעל דין להליך לפני הוועדה, למעט העותר.
(ב) בית-המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה."

על-פי תקנה 6 לתקנות (סדרי דין), התשס"א-2001 המשיבים בעתירה יהיו גם "כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה" כאשר בית-המשפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון להורות על צירוף משיב. בצירוף כאמור, ולאחר שבית-המשפט שמע את טענותיהם של כל הצדדים הנוגעים לעניין, וכשיש בידו תמונה מלאה שלמה ואמינה, יוכל בית-המשפט לבסס את החלטתו כדבעי {עת"מ (מחוזי יר') 1166/09 עיריית ירושלים (המבקשות) נ' איברהים גודה (העותרים), תק-מח 2009(3), 5121, 5124 (2009); בג"צ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4), 403 (1994)}.

התיקון לתקנה הוסיף משיבים נוספים לעתירה והם כל מי שהיה בעל דין להליך לפני הוועדה, למעט העותר. למעשה מהווה התיקון הבהרה לכך שלא רק מי שנפגע או עלול להיפגע אלא גם אחרים וזאת ברוח הפסיקה שנפסקה לעניין תקנה 6 לתקנות (סדרי דין).

ההוראה שבסיפא לתקנה 6(א) לתקנות (סדרי דין) מעגנת את הכלל שנקבע בפסיקה, לפיו יש לצרף כמשיב לעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק את מי שעלול להיפגע מקבלתה. על הכלל, טעמיו והחריגים לו, נאמרו הדברים הבאים מפי כב' השופט י' זמיר {בג"צ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4), 403 (1994); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף (2008), 316-303}, היפים גם כאשר עסקינן במחיקת עתירה בשל אי-צירוף משיב:

"יש לצרף כמשיבים (לעתירה) גם גופים ואנשים אחרים, שאף כי בית-המשפט אינו מתבקש לצוות עליהם דבר, הם עלולים להיפגע באופן ממשי מצו שייצא, אם ייצא, מאת בית-המשפט. אלה הם בדרך-כלל גופים ואנשים פרטיים... אכן אין זה כלל של ברזל. בנסיבות מסויימות אפשר שבית-המשפט לא יקפיד עם העותר בעניין זה, כגון, אם הפגיעה בצד שלישי מזערית, אם יש יסוד להניח כי אין הוא מעוניין לטעון לפני בית-המשפט, או אם ברור כי אחד המשיבים יציג באופן מלא וטוב גם את הטענות הנוגעות לאותו צד... אך הכלל הוא כלל, ולא פעם דחה בית-המשפט עתירות שלא קיימו את הכלל... וטעמו של דבר ברור מאליו. ראשית, חס וחלילה לבית-המשפט לפגוע בזכויותיו של אדם, או להרשות לאחר לפגוע בזכויותיו של אדם, בלי שניתנה לאותו אדם הזדמנות נאותה להציג את עניינו לפני בית-המשפט. ושנית, מי שנוגע לעניין ועלול להיפגע מצו של בית-המשפט, אין כמוהו להציג את הצד שכנגד, כדי שבית-המשפט יוכל לבסס את החלטתו על תמונה שלמה ואמינה של המצב."

כלומר, כי אין להידרש לעתירה אלא-אם-כן צורף אליה כמשיב מי שעלול להיפגע מקבלתה {בג"צ 353/67 "אגד" בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד כב(1), 332 (1968). טעמו של הכלל כפול. האחד, שאין לפגוע בזכויותיו של אדם מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את עניינו בפני בית-המשפט. השני, שמי שעלול להיפגע ייטיב מכל אדם אחר להציג את עניינו {בג"צ 1901/94 ח"כ עוזי לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4), 403 (1994)}.

חשוב להדגיש כי על-פי תקנה 6(ב) לתקנות (סדרי דין) יש לבקש את רשותו של בית-המשפט כאשר מעוניינים לצרף משיב או עותר לעתירה, שאם לא יעשו כן, בית-המשפט ימחק את המשיב או העותר שצורף ללא רשות. כך לדוגמה, ב- עת"מ (מחוזי ת"א) 1826/05 {ממן יעקב ואח' נ' עיריית הרצליה, תק-מח 2007(3), 11407, 11412 (2007)} מחקה כב' השופטת דרורה פלפל את העותרים שצורפו לעתירה ללא רשותו של בית-המשפט.

כפי שנראה בפרק זה, כאשר עסקינן בעתירה, המבקשת לקבוע את העותר כזוכה במכרז או המבקשת לבטל את המכרז, מן הדין הוא לצרף את כל המשתתפים במכרז כמשיבים לעתירה {ראה גם עת"מ (מחוזי ת"א) 2074/05 רב נוי חברה לטיפול ואחזקת גנים בע"מ נ' עיריית ת"א יפו, תק-מח 2005(4), 6656, 6660 (2005); עת"מ (יר') 436/02 טרילוג בע"מ נ' הרשות לשמירת הטבע, תק-מח 2002(2), 365 (2002); עת"מ (יר') 686/02 איי אס אס אשמורת נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(3), 1362 (2002); עת"מ (ב"ש) 267/01 המאירי הסעות נ' עיריית אשקלון, תק-מח 2002(1), 2421 (2002)}.

תקנה 6(א) סיפא לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), קובעת, בין-היתר, כי כל מי שעשוי להיפגע מקבלת עתירה מינהלית יצורף אליה כמשיב.

תקנה 6(ב) לתקנות סדרי הדין קובעת שבית-המשפט לעניינים מינהליים רשאי להורות על צירופו של משיב בכל שלב משלבי הדיון אם הוא רואה בכך צורך.
הסדר זה זהה באופיו להסדר שנקבע בעניין צירוף משיבים לעתירות לבית- המשפט בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק {ראו: עע"ם 9168/05 טווקולי נ' מנהל אגף רישוי ופיקוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.05.08), פסקה 4 }.

אי-קיום החובה מכוח תקנה 6(א) לתקנות סדרי הדין, לצרף כמשיב גורם שעלול להיפגע מקבלת העתירה, יכול שיקים עילה לסילוק העתירה על-הסף. טעמו של כלל זה הוא כפול: ראשית, בית-המשפט לא יפגע בזכויותיו של אדם מבלי שניתנה לו הזדמנות לומר את דברו. שנית, צירופו של צד שכנגד מסייע להציג לפני בית-המשפט תמונה מלאה ואמינה, שעליה יוכל לבסס את הכרעתו {ראו לעניין זה: בג"צ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4), 403, 415 (1994)}.

בצד האמור לעיל, סילוק תביעה בגין אי-צירוף משיבים רלוונטיים איננו תוצאה הכרחית בכל מקרה, שכן בית-המשפט לעניינים מינהליים רשאי לצרף כל מי שעלול להיפגע גם אם לא נתבקש לעשות כן על-ידי העותר.

בנפרד מכך נזכיר כי בנסיבות מסויימות אפשר שבית-המשפט לא יקפיד עם העותר בעניין זה, כגון, אם הפגיעה בצד שלישי מזערית, אם יש יסוד להניח כי אין הוא מעוניין לטעון לפני בית-המשפט, או אם ברור כי אחד המשיבים יציג באופן מלא וטוב גם את הטענות הנוגעות לאותו צד. אולם כך ייעשה אך בנסיבות חריגות ויוצאות דופן {ראו למשל: עע"מ 4877/11 שושנה זיסמן ואח' נ' משרד הפנים מחוז ת''א ועדת ערר מחוזית ואח', תק-על 2013(1), 3882 (2013)}.

ב- בג"צ 6017/10 {אדם טבע ודין נ' שר התשתיות הלאומיות ואח', תק-על 2012(3), 333 (2012)} נדחתה בקשת העותרת להוסיף את משרד החקלאות ופיתוח הכפר כמשיב לעתירה, וזאת בנימוק שהאינטרסים עליהם אמון אותו משרד עלולים להיפגע בפרויקט בו מדובר בעתירה. בהקשר דנן רלוונטית תקנה 6 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין).

המשיבים התנגדו לבקשה דנן בין-היתר בציינם כי אין משרד החקלאות צד העלול להיפגע, וכן כי תגובת המדינה מייצגת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, המגובשת בשילוב כלל גורמי הממשלה הרלבנטיים.

בית-המשפט קבע כי, הכלל הגדול הוא כי התמונה כולה תהא לפני בית-המשפט וכל מי שיש לו רלבנטיות יישמע.

זאת ועוד, נאמר כי במקרה דנן נראה כי אין צורך לצרף את משרד החקלאות כצד פורמלי, לא רק מפני שאין סעד מתבקש כנגדו, אלא מפני שבמישור המהותי "הוא כבר בפנים", במובן של הרלבנטיות לכאורה {ולא כ"צד נפגע" דווקא}, ובעיקר בהיותו חלק מן הממשלה כולה.
בית-המשפט קבע כי אין הבדל של ממש אם משרד החקלאות מופיע כמשיב או אם לאו {זאת בהנחה שבידי העותרים למקד את עתירתם למשרד פלוני, וחובתם לעשות כן אם השר או גורם אחר במשרד הוא רשות מוסמכת לעניין שיקול-הדעת שהופעל} אך במקרה דנן בית-המשפט סבר כי כוונת העתירה כנגד הגורמים שהינם הרלבנטיים לדעת העותרים צויינו כנדרש.

מעבר לכך, ציין בית-המשפט כי מדינת ישראל יש אחת, וממשלה יש אחת, ויועץ משפטי לממשלה אחד ופרקליטות מדינה אחת שמייצגים את כל גופי המדינה.

אשר-על-כן, כאשר מובאת בפני בית-המשפט עמדה מסוימת, עליה לייצג מדיניות ממשלתית אחת.

יתר-על-כן, צויין כי גם במקרים שבהם בחרו עותרים לרשום כמשיבים משרדי ממשלה מסויימים, ובכפוף לעניינים הספציפיים של הפעלת סמכות על-ידי רשות מוסמכת, יש לראות בכלל ובמהות את כל הממשלה כמשיבה, ועל הפרקליטות לזהות אם ישנם חילוקי דעות בנושא שלפניה ויש להם רלבנטיות לעתירה.

בית-המשפט קבע כי חזקה על הפרקליטות כזרוע היועץ המשפטי לממשלה, שגישת משרד החקלאות, תהא לנגד עיניה ככל הנחוץ בבואה לערוך דבריה לפני בית-המשפט, ומבחינה זו במהות תהא התמונה מלאה וראויה.

ב- בר"מ 1469/12 {מנואל קונסבלר ואח' נ' עמותת תושבים למען נווה צדק ואח', תק-על 2012(2), 5289 (2012)} התייחס בית-המשפט בפסק-דין לתקנה 6(א) סיפא לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) לפיה כל מי שעלול להיפגע מקבלת עתירה מינהלית יהיה משיב בה.

צויין כי תקנה 6(ב) לתקנות סדרי הדין, קובעת כי בית-המשפט רשאי להורות על צירופו של משיב בכל שלב משלבי הדיון. וכי הסדר זה זהה באופיו להסדר החל בעניין צירוף משיבים לעתירות לבית-המשפט בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק.
זאת ועוד, אי-קיום החובה מכוח תקנה 6(א) לעיל, לצרף כמשיב את כל מי שעלול להיפגע מהעתירה, עלול להקים עילה לסילוק עתירה על-הסף.

עם-זאת נקבע כי, יש מקרים שבהם צירוף כל הגורמים הרלוונטיים מעורר קושי. כך, למשל, במקרה שהעותר אינו יודע שצד שלישי מסוים עלול להיפגע מהעתירה או שצירוף כל הצדדים שעלולים להיפגע ממנה כרוך במשאבים רבים באופן שעלול לסכל את הגשתה.

במקרים מעין אלה לא תימחק העתירה על-הסף בגין אי-צירוף כל המשיבים הרלוונטיים, אך מי שעלול להיפגע ממנה רשאי לבקש להצטרף אליה כמשיב.

נאמר כי, באמות-המידה לדיון בבקשת צד שלישי להצטרף לעתירה לפי תקנה 6(ב) האמורה, בית-המשפט יאזן בין מידת הפגיעה שהעתירה עלולה לגרום למבקש, לבין מידת הסרבול והארכת הדיון שייגרמו כתוצאה מהצירוף.

זאת ועוד, בית-המשפט עשוי לדחות בקשה לצירוף אם הפגיעה הינה מזערית ואם יש יסוד להניח כי המבקש אינו מעוניין לטעון בבית-המשפט, או כאשר אחד המשיבים האחרים לעתירה יציג באופן הולם את טענותיו.

השאלה שנבחנה במקרה דנן היא האם ראוי להיענות לבקשה של צד שלישי להצטרף כמשיב לעתירה, מקום שזיקתו אליה {הפגיעה שעתידה להיגרם לו} נובעת מהחלטת ביניים, ולא מהסעדים הסופיים המבוקשים בעתירה.

בית-המשפט סבר כי מקור הכלל לצירוף משיבים לעתירה הינו בכללי הצדק הטבעי המחייבים להעניק למי שעלול להיפגע מקבלת העתירה הזדמנות להציג את עמדתו וטענותיו קודם שתינתן החלטה. הצירוף אף נועד לסייע לבית- המשפט להכריע על סמך תשתית עובדתית רחבה יותר.

טעמים אלה נכונים גם ביחס למי שעלול להיפגע מהחלטת ביניים שניתנת במסגרת עתירה, אף אם אין בסעד הסופי המבוקש כדי לפגוע בו. בין כך ובין כך, נקבע כי מן הראוי ליתן לו את יומו בבית-המשפט, כפוף ליתר המבחנים לצירוף בעלי דין.

ב- עת"מ (חי') 13940-01-15 {תחנת תדלוק פקיעין בע"מ נ' מועצה אזורית מעלה יוסף, תק-מח 2015(2), 6989 (2015)} נדונה בקשה להתיר לעותרת לצרף את המועצה המקומית פקיעין כצד ג' להליך. בבקשה נטען כי העותרת שילמה את מיסי הארנונה נשוא העתירה למועצה המקומית פקיעין שכן הנכס נשוא החיוב היה בשטחה המוניציפאלי של המועצה המקומית.

עוד נטען כי לאור עמדת המשיבה לפיה הנכס היה מצוי בשטחה של המשיבה ולא בשטח המועצה המקומית היה צורך לצרף גם את המועצה המקומית פקיעין. המשיבה התנגדה לצירוף.

כב' השופט רון סוקול קבע כדלקמן: בהליך של עתירה מינהלית יש לצרף את הרשות שאת החלטתה תוקף העותר וכן כל מי שעלול להיפגע מתוצאות ההליך {בהתאם לתקנה 6 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)} אין בתקנות הליך לצירופו של צד ג' בדרישת שיפוי וכדומה.

זאת ועוד, סבר כב' השופט רון סוקול כי מהמסמכים שהוגשו לבית-המשפט היה נראה כי אם תידחה העתירה הדבר עלול להשפיע על המועצה המקומית שתידרש להשיב כספים שקיבלה. ועל-כן המועצה המקומית פקיעין הינה בעל דין שעלול להיות מושפע מתוצאות ההליך. צירוף המועצה המקומית ימנע גם תוצאות סותרות בהליכים נפרדים.

אשר-על-כן, התיר כב' השופט רון סוקול את צירופה של המועצה המקומית פקיעין כמשיבה לעתירה.

ב- עת"מ (נצ') 43375-09-14 {מפעל ברודני בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז צפון, תק-מח 2015(1), 28964 (2015)} נדונה בקשה לסילוק עתירה על-הסף בטענה כי לבית-המשפט אין הסמכות לדון בעתירה נגד המשיב בהיותו אדם פרטי שאינו נושא תפקיד רשמי.

העותרת טענה כי המבקש צורף כמשיב על תקן של מי שעלול להיפגע {בהתאם לתקנה 6 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)} וכי הודע לו על-כך מבעוד מועד. לטענתה לא היתה מניעה מצידה למחקו מן העתירה וכי היא איננה מתנגדת לכך.

בית-המשפט ציין את תקנה 6(א) לתקנות סדרי הדין הקובעת מי הם המשיבים בעתירה המינהלית. המשיבה העיקרית תהיה הרשות, שנגד החלטתה מכוונת העתירה. משיבים נוספים הם: כל רשות אחרת הנוגעת בדבר וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

בנסיבות המקרה דנן, קבע בית-המשפט כי היה הצורך בצירופו של המבקש כמשיב בעתירה, צירופו היה נחוץ בהתאם להוראות תקנה 6(א) הנ"ל, אך מאחר

ולאור נכונותה של העותרת למחוק את העתירה כנגד המשיב, הורה בית-המשפט על מחיקת העתירה נגד המשיב.

ב- עת"מ (מינהליים ת"א) 2687-09 {אלקו נכסים בע"מ נ' שפיר מבנים ונכסים בע"מ, תק-מח 2010(1), 8183, 8184 (2010)} נדונה בקשת הצטרפות לעתירה. כב' השופט קובי ורדי בדחותו את בקשת ההצטרפות קבע כי בנסיבות המפורטות הוא לא מצא שאלקו עלולה להיפגע מהעתירה ולכל היותר אם תתקבל העתירה יחזור ההיתר שהיה לעמוד על כנו.

עוד נקבע כי היענות לבקשה תביא להכבדה על בירור העתירה וסירבולה, מה גם שלכאורה סיכויי הבקשה והעתירה גבוהים. זאת ועוד. צירוף אלקו לא יאפשר לבית-המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות במחלוקות הכרוכות בתובענה, כאשר בעניין זה יש לשקול את שאלת היעילות הדיונית ובין-היתר המועד בו הוגשה הבקשה וההכבדה על ניהול ההליך {ראה לעניין זה גם רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' ליאון קורלנד, תק-על 2007(2), 5306 (2007)}.
ב- עת"מ (מינהליים ת"א) 2613/08 {מוסה סאלם נ' עיריית ראש העין, תק-מח 2009(3), 13967, 13972 (2009)} קבעה כב' השופט שרה ברוש כי "על העותרים היה לצרף לעתירה כמשיבים את הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה וכן את בעלי הזכויות בחלקות 100 ו- 101 השוכנות דרומית לחלקה 117, אשר עלולים היו להיפגע אם תוואי הדרך יוזז דרומית ב- 4 מטרים, היתה מתקבלת". משלא עשו כן, נקבע כי זהו טעם נוסף לדחיית העתירה.

ב- עת"מ (מחוזי יר') 8600/08 {מלונות שלום בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, תק-מח 2009(1), 2822, 2825 (2009)} קבעה כב' השופטת מוסיה ארד כי "מן הראוי היה שהעותרת, שטענה כי במקרקעין מבוצעות עבודות ללא היתר, לא תימנע מלצרף לעתירה גם את תנאי המחלקה לאיכות הסביבה שצורפו להיתר ואשר בין השאר, מתירים לעמותה להפנות חלק מעודפי העפר 'לתשתית כביש חדש באיזור על-פי אישור מנהל מח' הדרכים'. כמו-כן, היה על העותרת לפרט בעתירתה את מלוא התשתית העובדתית הנוגעת לעניין, ובכלל זה את העובדה כי הגישה ערר נגד החלטת הוועדה המקומית ליתן היתר בניה לעמותת שלו"ה וכי ערר זה נדחה. זאת ועוד, מן הראוי היה שהעותרת תצרף מלכתחילה כמשיבה לעתירה את עמותת שלו"ה, שאין כל ספק כי הינה בגדר 'מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה'".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 1046/07 {נביל עיסא נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, תק-מח 2008(4), 12048, 12049 (2008)} (להלן ייקרא: "פרשת נביל עיסא") הצדדים ניהלו משא-ומתן ולאור זאת נמנע כב' השופט נעם סולברג מלמחוק את העתירה על-הסף בשל אי-צירוף משיבים הנוגעים בעניין נושא העתירה.

במקרה דנן, העותר לא איפשר מתן פתחון-פה למשיבים הכרחיים בעתירה זו לפי נושאה, גם לא חודשים ארוכים לאחר שהועמד על הצורך לעשות כן. ולכן, משראה כב' השופט נעם סולברג כי העותר לא עשה כל מאומה בקשר לצירוף האמור, הורה הוא על מחיקתה של העתירה על-הסף.

ב- עת"מ (מחוזי יר') 8459/08 {אחמד עפאנה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 2008(3), 9822 (2008)} (להלן ייקרא: פרשת "אחמד עפאנה") החליט כב' השופט יהונתן עדיאל למחוק את העתירה על-הסף בשל אי-צירופה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה כמשיבה נוספת בעתירה.

ההבדל בין פרשת אחמד עפאנה לפרשת נביל עיסא היא בכך שבפרשת אחמד עפאנה סברו העותרים כי לא היה מקום לצרף משיבים נוספים. לעומת-זאת, בפרשת נביל עיסא העותר הסכים למעשה כי היה צריך לצרף משיבים נוספים לעתירתו, ואף-על-פי-כן, נמנע מלעשות מעשה לשם כך.

ב- בש"א (מחוזי חי') 1317/08 {אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פאר וייסנר - יו"ר מפלגת הירוקים, תק-מח 2008(3), 10179, 10181 (2008)} נפסק מפי כב' השופט א' קיסרי:

"לכאורה, יש אמנם טעם בטענת המשיב 9 שלפיה תקנה 6 לתקנות המינהליות אינה מתאימה למקרה, שכן אט"ד אינה מי שיכולה להיפגע מקבלת העתירה. משום כך, מתקבל על הדעת שאט"ד גם אינה בגדר "משיב ראוי", הנזכר בתקנה 6(ב) לתקנות המינהליות, אשר אי-צירופו יכול להביא למחיקת העתירה.

עם-זאת, נראה לי שהפירוש שיש לתת לתקנה 6(ב) לתקנות המינהליות, המאפשרת לבית-המשפט לצרף עותר או משיב, הוא כזה המאפשר לקבל את הבקשה ולהורות על צירופה של אט"ד כמשיבה.

תקנה 6(ב) מאפשרת לבית-המשפט להורות, בכל שלב של הדיון, על צירוף עותר או משיב או על מחיקתם של אחד מאלה. הפירוש שלפיו צירופו של משיב אפשרי רק כאשר מדובר במי שעלול להיפגע מקבלת העתירה אולי מתיישב עם לשון תקנה 6(א), אולם אם הייתי מקבל פירוש זה ייתכן שהיה עלי לשקול אפשרות צירופה של אט"ד כעותרת, דבר שגם אותו מאפשרת לי תקנה 6(ב) לתקנות המינהליות. עם-זאת, כיוון שאט"ד ביקשה להצטרף כמשיבה, ניתן להניח שאלה זו לעת מצוא.

בנוסף, ניתן להשקיף על טענותיה של אט"ד, התומכת בעתירה, כעל טענות שהן בבחינת תוספת (או תיקון) לכתב העתירה. דומה, שאין מי שיחלוק על כך שלבית-המשפט סמכות להרשות תיקון של כתב-טענות כל אימת שהדבר דרוש לשם בירור יעיל של המחלוקת (כפוף לכך שהצד האחר לא ייפגע עקב התיקון, ואין טענה כי זהו המקרה כאן - למעט עניין השיהוי שאליו אתייחס להלן), ולכן גם בכך יש משום נימוק כדי להרשות את צירופה של אט"ד כמבוקש.

לכך אוסיף כי עיון בפסק-הדין ב- עע"מ 6523/07 {אדם טבע ודין ואח' נ' צוקי ארסוף בע"מ ואח', תק-על 2007(3), 3842 (6.09.070)} אינו מביא למסקנה ברורה לכאן או לכאן. באותו עניין החליט בית-המשפט לאפשר את צירופה של אט"ד כמשיבה דווקא ונראה, כי שאלת פרשנותה של תקנה 6(ב) לא עלתה כלל על הפרק.
כך או כך, לא נראה לי שתקנה 6(ב) של התקנות המינהליות מהווה מכשול לצירופה של אט"ד, ונותרו טענות השיהוי שהעלו המשיבים 10-3.

בנסיבות העניין נראה לי כי אין בטענה זו כדי להצדיק את ההתנגדות לבקשה. ראשית, מפני שטענת השיהוי הועלתה על-ידי המשיבים גם כלפי העותרים המקוריים. לכן, אם יהיה בה כדי להועיל לדחיית העתירה עצמה, אזי ממילא היא תהיה טענה מועילה כלפי אט"ד ולכן אין צורך שטענה זו תחסום את אט"ד מלהביא את דברה בגדר העתירה. שנית, גם אם במידה פחותה של חשיבות, אם טענת השיהוי מתייחסת לפער הזמנים שבין הגשת העתירה לבין הגשת הבקשה הנוכחית, הרי שמדובר בפרק זמן של חודש ימים אשר אני מתקשה לראותו כשיהוי שיהווה טעם מספיק לדחיית הבקשה.

סיכומו-של-דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על צירופה של המבקשת כמשיבה מס' 9 בעתירה שב- עת"מ 538/08."

ב- עע"מ (מינהליים) 9168/05 {מלכה (אמא) ורוני טווקולי נ' שוטה חובל, מנהל אגף רישוי ופיקוח בעיריית תל-אביב-יפו; הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב, תק-על 2008(2), 2403, 2406 (2008)} קבע כב' השופט ע' פוגלמן כי "די היה באי-צירופו של ענבר כמשיב לעתירה כדי להביא למחיקתה. ממילא, גם דין הערעור בעניין ההיתר שניתן לענבר לפתיחת הדלת לחצר (שגם במסגרתו לא התבקש צירופו כמשיב - וראו החלטת כב' השופטת ע' ארבל מיום 27.11.05) להידחות".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 672/07 {אורי יואלי בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, תק-מח 2007(4), 2226, 2230 (2007)} קבעה כב' השופטת מוסיה ארד כי "דין העתירה להידחות גם בגין אי-צירוף בעליה הנוספים של החלקה כמשיב לעתירה. העותרים לא חלקו על טענות המשיבים לפיהן הבעלים הנוסף של החלקה מתנגד לתוכנית בטענה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הקביעות שנתנו בהליך המשפטי שניהלו הצדדים בנוגע לפירוק השיתוף בחלקה. בנסיבות אלו, היה על העותרים לפעול בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ולצרף את הבעלים הנוספים של החלקה כמשיב לעתירה, כמי שקבלת העתירה עלולה לפגוע בו. משלא צורף הבעלים הנוסף כמשיב לעתירה, דין העתירה להידחות אף מהטעם הזה".

ב- עת"מ (מחוזי חי') 4195/07 {איברהים אידריס נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבואות אלונים, תק-מח 2007(3), 3227, 3232 (2007)} קבע כב' השופט ר' שפירא כי "אשר לטענתו של העותר בדבר פגיעת התוכניות החלות על האיזור גם בתושבים אחרים של אעבלין, הרי שהיה עליו לצרף כצדדים לעתירה את אותם תושבים אשר לטענתו נפגעים גם הם ויש באי-צירוף צדדים העלולים להיפגע טעם למחיקת העתירה".

ב- בג"צ 702/05 {בצרה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, תק-על 2007(2), 2641, 2643 (2007)} קבע כב' השופט ד' חשין כי במקרה דנן, בו מבקשת העותרת את ביטולה של התוכנית באיחור של כשנה מאז שאושרה, צירופם של מי שעלולים להיפגע מקבלתה נדרש, ולו רק כדי לברר את השאלה האם חל שינוי במצבם במשך הזמן שחלף מאז כניסתה לתוקף ועד להגשת העתירה, ואם חל שינוי כזה - מהו היקפו.

עוד נקבע כי "במקרה זה, דרישה לצירופם של כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה, בשל היקף הנפגעים הפוטנציאליים, מציבה קשיים טכניים וכלכליים, ולפיכך, עמידה על צירופם של כל מי שהמשיבות ביקשו לצרף, עלולה לסכל את הגשת העתירה. לאור ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות בסיסית ויסודית, בין אם היא בעלת מעמד חוקתי ובין אם לאו... אין לסכלה על-ידי דרישה לצירוף כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה".

לבסוף, נקבע כי "בעתירה עתירת נפגעים פוטנציאליים, כמו זו שבפנינו, צריך היה, למצער, לצרף את הוועדות המקומיות והרשויות המקומיות (מקום שאין חפיפה ביניהן), או לפחות להודיע להן על הגשת העתירה ועל תוכנה, כדי ליתן להן הזדמנות להחליט אם ברצונן להצטרף כמשיבות לעתירה אם לאו... משעה שהעותרת לא עשתה כן, גם לא לאחר שהמשיבות העלו את הטענה, יש לקבל את טענתן, ולדחות את העתירה על-הסף".

ב- עת"מ (מחוזי ת"א) 1840/06 {לשכת המסחר תל אביב / הארגון הארצי לשירותי כוח אדם בישראל נ' מכבי שירותי בריאות, תק-מח 2007(1), 9554, 9556 (2007)} נדונה בקשה למחיקת העתירה מחמת אי-צירוף משיבים לעתירה. לטענת המשיבה, החברות הזוכות "עלולות להיפגע מקבלת העתירה" ומשלא צורפו לעתירה יש להורות על מחיקתה.

בדחותה את הבקשה למחיקת העתירה קבעה כב' השופטת נורית אחיטוב כי "קבלת כל אחד מהסעדים המבוקשים בעתירה עשויה לפגוע בחברות הזוכות. עם-זאת - ובפרט לנוכח השלב הראשוני בו מצוי בירור העתירה - ניתן להורות על צירופן של החברות הזוכות כמשיבות לעתירה. לא בנקל ימחק בית-משפט עתירה אם הפגם ניתן לתיקון". לאור קביעה זו, צורפו החברות הזוכות במכרז, כמשיבות לעתירה.
ב- עת"מ (מחוזי יר') 1077/06 {כוח עצמה בע"מ נ' קרן קיימת לישראל, תק-מח 2007(1), 8082, 8084 (2007)} אפשרה כב' השופטת יהודית צור לעותרת להגיש עתירה מתוקנת תוך צירוף החברה שזכתה במכרז כמשיבה נוספת.

ב- עת"מ (מחוזי נצ') 1125/06 {אדיוסיסטמס בע"מ נ' המועצות המקומיות כעביה, טבאש, תק-מח 2007(1), 9737, 9743 (2007)} טענו המשיבות, כי עתירת העותרות נפגמה בכך שלא כל הצדדים העשויים להיפגע מקבלת העתירה צורפו לה כמשיבים, כמצוות תקנה 6 לתקנות (סדרי דין), שכן במכרז השתתפו שתי מציעות נוספות, ואותן לא צרפו העותרות כמשיבות. כב' השופט אברהם אברהם בדחותו טענה זו קבע כי טענה זו של המשיבות אין לקבל, "על שום ששתי המציעות שלא צורפו כמשיבות בעתירה נפסלו בידי ועדת המכרזים, ולכן לא באו כלל בחשבון. אילו רצו שתי מציעות אלה להתמודד עם פסילתן על-הסף בידי ועדת המכרזים - היה בידיהן לעשות כן בהליך נפרד. מן ההליך בו פתחו העותרות בעתירתן שלפנינו אין שתי המציעות שנפסלו עשויות להיפגע כלשהו, משכבר נפגעו על-ידי פסילת הצעותיהן במכרז".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 958/05 {טלמור אופיס (1960) בע"מ העותרת ב- עת"מ 958/05 נ' מדינת ישראל, תק-מח 2006(3), 621, 633 (2006)} קבע כב' השופט י' נועם כי "דין עתירתה של טלמור אף להיות מסולקת על-הסף מחמת אי-צירופה של הראל, שזכתה כספק חלופי במכרז, כמשיבה בעתירה, וזאת בניגוד להוראת תקנה 6 לתקנות... הראל לא עתרה כנגד זכייתה של טלמור הואיל והזכיה בוטלה על-ידי ועדת המכרזים. משביקשה טלמור לבטל את ההחלטה בדבר ביטול הזכיה, היה עליה לצרף את הראל כמשיבה לעתירתה, על-מנת שתינתן לה האפשרות להשמיע טענותיה נגד הזכיה המקורית - טענות שלא הושמעו על ידה מחמת ביטול הזכיה".

ב- עת"מ (מחוזי נצ') 1101/05 {אהליאב מראד העותרים ב- עת"מ 1101/05 נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון המשיבים בעת"מ 1101/05, תק-מח 2006(2), 5528, 5531 (2006)} נפסק מפי כב' השופט אברהם אברהם:

"... ראשית נציין, כי תקנה 6(ב) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 נותנת בידי בית-המשפט להורות, 'בכל שלב משלבי הדיון', 'על צירופו של עותר או משיב'. התקנה אינה קובעת את הנסיבות בהן ראוי לצרף עותר (או משיב). נראה, כי הצירוף צריך שייעשה, כל מקום שהוא עשוי להועיל לבירורה של עתירה, או - במקרה של צירופו של משיב - כאשר אותו משיב 'עלול להיפגע מקבלת העתירה' (את זאת אנו גוזרים מן הסיפא לסעיף-קטן 6(א), הקובע את המבחן לצירופו של משיב לעתירה).

ככל שהדברים נוגעים לצירופם כמשיבים לעתירה, המבקשים אינם עשויים להיפגע כתוצאה מקבלתה של עתירה, שהרי הם מבקשים לתמוך בה, ולבטל את התוכנית בה עסקינן. את בקשתם (החליפית, יש לומר) להצטרף כמשיבים לעתירה יש לדחות, איפוא.

ואשר לבקשתם להצטרף כעותרים: אמרנו, כי את הצירוף ראוי לעשות, מקום שהוא עשוי לסייע לבירור העתירה. לא ראינו, כי צירוף המבקשים כעותרים עשוי היה להוסיף דבר על הטענות שהעלו מראד ומזרחי בעתירתם. נשים-לב, כי בא-כוחם (עורך-דין בן גל) הוא גם בא-כוחם של העותרים מראד ומזרחי. בעתירתם של האחרונים הוא פרס את כל שהמבקשים טוענים לו בבקשת הצירוף. צירוף המבקשים, על-מנת שיטענו אותן טענות כפי שטוענים מראד ומזרחי, ומפיו של אותו עורך-דין, לא עשוי היה להוסיף דבר לבירור העתירה."
ב- עת"מ (מחוזי יר') 316/06 {אדריכל ישראל גודוביץ' נ' משרד האוצר - החשב הכללי, תק-מח 2006(2), 301, 305 (2006)} קבעה כב' השופטת יהודית צור כי אותם צדדים שלישיים שהגישו את ההצעות במכרז לא צורפו לעתירה, בניגוד לתקנה 6(א) לתקנות (סדרי דין), המחייב את העותרים לצרף לעתירה "כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה". לפיכך, "יש לדחות את טענת העותרים כי אין פגיעה בזכויותיהם של המציעים שהגישו הצעות במכרז. העותרים מבקשים מבית-המשפט סעד של ביטול המכרז ובנסיבות אלה אך ברור הוא כי כל מי שהגיש הצעה במכרז ויש לו ציפיה סבירה לזכות בו, עשוי להיפגע אם העתירה תתקבל. גם מטעם זה לא ניתן להעניק לעותרים את הסעד המבוקש".

ב- בש"א (מחוזי יר') 1190/06 {איגוד יבואני הרכב נ' ענף חלקי חילוף רכב ואביזרים בלשכת המסחר תל-אביב, תק-מח 2006(1), 9179, 9180 (2006)} נדונה בקשה להורות על צירופו של המבקש כמשיב לעתירה, וזאת בהתאם לתקנה 6 לתקנות (סדרי דין). בקבלו את הבקשה קבע כב' השופט דוד חשין כי לדידו "די במעורבותו של האיגוד (המבקש) הן בשלב אישור הצו המוסכם והן בשלב המגעים עם הממונה לתיקון הצו המוסכם בנושא הסכמי תחזוקה, כדי להצדיק את צירופו של האיגוד כמשיב ובכך לאפשר לו להשמיע את קולו בעתירה זו. זאת, על-אף שהמבקש עצמו אינו צד לצו המוסכם ועל-אף שלא היה צד לעתירה הקודמת. בהקשר זה אציין כי מוצא אני ממש אף בטענתו הנוספת של האיגוד, ולפיה גם מטעמים של הגינות שיפוטית, יש לאפשר את צירופו להליך זה, בהינתן שהעותר 1, גוף המאגד את יבואני וסוחרי החלפים בישראל".

ב- בש"א (מחוזי יר') 8188/04 {בועז תמיר נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2005(1), 595, 596 (2005)} נדונה בקשתו השניה של המבקש למחוק את העתירה על-הסף, בשל אי-צירופו כמשיב לה ולחילופין, להורות על צירופו כמשיב לעתירה. בקבלו את הבקשה לצירוף המבקש כמשיב לעתירה קבע כב' השופט דוד חשין כי מהחומר שבפניו "עולה, לכאורה, כי המבקש אכן עלול להיפגע מקבלת העתירה, ולא רק משום ההתדיינות הקודמת בעניין מטרד הרעש כתוצאה מהפעלת דיסקוטק בנכס (ולו גם בשם עסק אחר ובין צדדים אחרים), אלא גם ובעיקר, משום שהפניית המבקש להתדיין עם העותרים בפני בית-המשפט האזרחי בעילה של מטרד נזיקי, כפי שמציעים העותרים, עלול ליצור סתירה בין פסיקתו של בית-משפט זה לבין פסיקתו של בית-המשפט האזרחי".

ב- בש"א (מחוזי יר') 7881/04 {א.ד.ם אקספרס (אירועים) בע"מ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון, תק-מח 2004(3), 5375, 5377 (2004)} קבע כב' השופט דוד חשין כי "בניגוד לטענת העותרת, קבלת העתירה אכן תפגע בזכות של המבקשת. שכן, אם תתקבל עתירתה של העותרת, חרף הפגם שנפל בהצעתה, יהיה בכך משום פגיעה בזכותה של המבקשת לשוויון בהליכי המכרז, שהרי כאמור, הצעת העותרת כהצעת המבקשת נפסלה בשל אותו הפגם. ובלשונה של המבקשת עצמה: 'כנטען בבקשה, עניינה של המבקשת עלול להיפגע מקבלת העתירה, שכן העותרת, כמו גם המבקשת, לא עמדה בתנאי-הסף של המחיר המירבי שנקבע במכרז... ואין להתיר מצב שבו העותרת תזכה במכרז לבדה, תוך קיפוח המבקשת' (סעיף 6 לתגובת המבקשת). לפיכך, על-פי תקנה 6(א) לתקנות, כמי שעלולה להיפגע, יש לצרפה כמשיבה לעתירה זו".

ב- בש"א (מחוזי יר') 7944/03 {סלים גבר נ' יוסוף אבראהים, תק-מח 2003(3), 16320, 16321 (2003)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי "במקרה שלפנינו, המבקשים אינם בגדר 'מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה'. שהרי, העתירה אינה מתייחסת למבקשים אלה ולא מתבקש בה סעד כלשהו נגדם. עצם העובדה שלמבקשים, כמי שמתמודדים בבחירות, עניין בתקינות הפנקס או במניעת מחיקתם של אנשים כאלה או אחרים מפנקס הבוחרים, אין בה די כדי להקנות להם מעמד בהליך זה כמי שעשויים להיפגע מקבלת העתירה".