botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות (סעיפים 21 ו- 22 לחוק)

סעיפים 21 ו- 22 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 קובעים כדלקמן:

"21. ועדת בדיקה
(א) בחוק זה, "ועדת בדיקה" - ועדה שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או של נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי, על-ידי כל אחד מאלה:
(1) מנהל מוסד רפואי לגבי טיפול רפואי שניתן במסגרת אותו מוסד;
(2) מנהל קופת חולים לגבי טיפול רפואי שניתן במוסד ממוסדות קופת החולים;
(3) המנהל הכללי או מי שהוא הסמיך.
(ב) ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה יימסרו למי שמינה את הוועדה ולמטופל הנוגע בדבר, והוראות סעיף 18 יחולו בשינויים המחוייבים; הממצאים והמסקנות כאמור יימסרו גם למטפל העלול להיפגע ממסקנות הוועדה.
(ג) פרוטוקול דיוניה של ועדת הבדיקה יימסר רק למי שמינה את הוועדה ולמנהל הכללי.
(ד) בית-משפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל, וכן, על-אף האמור בסעיף 18(ג), להורות על מסירת הממצאים והמסקנות למטופל, אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו; הוראה כאמור יכול שתינתן במסגרת הליך שמתנהל בפני בית-המשפט או על-פי בקשה אשר תוגש לבית-משפט שלום.
(ה) החליט המנהל הכללי לפתוח בהליך משמעתי על-פי דין או להגיש תלונה נגד אדם בשל חשד למעשה פלילי, רשאי הוא להורות על מסירת הפרוטוקול, לצורך ניהול החקירה או ההליך המשמעתי, לאדם המוסמך לכך, וכן למטפל שנגדו נפתח ההליך או הוגשה התלונה.

22. ועדת בקרה ואיכות
(א) בחוק זה, "ועדת בקרה ואיכות" - אחת מאלה:
(1) ועדה פנימית של מוסד רפואי שהקים מנהל המוסד לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי;
(2) ועדה שהקים מנהל קופת חולים לשם שיפור איכות שירותי הבריאות במוסדות קופת החולים;
(3) ועדה שהקים המנהל הכללי לשם שיפור איכות שירותי הבריאות.
(ב) תוכן הדיונים שהתקיימו בוועדת הבקרה והאיכות, הפרוטוקול, כל חומר שהוכן לשם הדיון ושנמסר לה, סיכומיה ומסקנותיה, יהיו חסויים בפני כל אדם לרבות המטופל הנוגע בדבר ולא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי.
(ג) על-אף האמור בסעיף-קטן (ב) סיכומיה ומסקנותיה של ועדת הבקרה והאיכות יימסרו למי שמינה את הוועדה, ורשאי הוא לעיין בפרוטוקול דיוני ועדת הבקרה והאיכות ובכל חומר אחר שנמסר לה.
(ד) מצא מי שמינה את הוועדה כי קיימת לכאורה עילה לנקיטת אמצעי משמעת על-פי דין כלפי מטפל יודיע על כך למנהל הכללי.
(ה) ממצאים עובדתיים שקבעה ועדת הבקרה והאיכות הנוגעים למצבו של מטופל, לטיפול בו ולתוצאותיו, יתועדו ברשומה רפואית מיד עם קביעת הממצאים, אם לא היו רשומים קודם לכן, ויהיו חלק מהרשומה הרפואית."

מטרת החסיונות הקבועים בסעיפים 21 ו- 22 לחוק זכויות החולה היא לאפשר לרופאים, וכן לגורמים נוספים המעידים לפני הוועדות והלוקחים בהן חלק, להעיד ללא מורא ולהתבטא בחופשיות, כדי לאפשר לוועדת הבדיקה ולוועדת הבקרה והאיכות לבצע את תפקידיהן באופן מיטבי {עת"מ (יר') 883-07 התנועה לחופש המידע נ' משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.05.11)}.

השאלה אם ניתן לקבל כראיה דו"ח של ועדה שבדקה אירוע רפואי התעוררה לראשונה בהלכת סילוורמן {רע"א 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4), 281 (1983)}.

באותה פרשה מדובר היה בוועדת חקירה שמונתה על-ידי משרד הבריאות לשם בדיקה של מקרה פטירה, בעקבות ניתוח שנערך בבית-חולים ממשלתי.

בית-המשפט קבע בפרשת סילוורמן כי קיימים שלושה תנאים לקבילות של דו"ח ועדת חקירה, ואלה הם:

האחד, הדברים נמסרו מפיו של מי שהוסמך או הורשה בשעתו על-ידי בעל הדין לחקור את הנושא;

השני, נערכה חקירה בהתאם להרשאה כאמור;

השלישי, הדברים נמסרו לרשות הממנה, שהיא בעל הדין, או לגורם רשמי אחר.

הדגש בפרשת סילוורמן היה על כך שמדובר היה שם בהודאה שילוחית. הגוף שמינה את ועדת החקירה - משרד הבריאות - היה גם הגוף הנחקר - בית-חולים ממשלתי. בשל זהות זו נקבע שניתן להציג כראיה את דו"ח ועדת החקירה.

כשלוש-עשרה שנים לאחר שניתן פסק-הדין בפרשת סילוורמן נחקק חוק זכויות החולה העוסק בזכויות של אדם המקבל טיפול רפואי. על-פי חוק זכויות החולה ניתן להקים ועדות שונות לבחינה ולבדיקה של טיפול רפואי בחולים.

אחת מן הוועדות הינה ועדת בדיקה, בה עוסק סעיף 21 לחוק זכויות החולה. ועדה כזו מוקמת על-מנת לבדוק תלונה של אדם המבקש או מקבל טיפול רפואי או של נציגו "לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי".

ועדה כזו יכולה להתמנות על-ידי מנהל המוסד הרפואי הרלוונטי, על-ידי מנהל קופת החולים הרלוונטית, או על-ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוסמך על ידו.

בכל הנוגע לדו"ח ועדת בדיקה קובע סעיף 21(ב) לחוק זכויות החולה כי "ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה יימסרו למי שמינה את הוועדה ולמטופל הנוגע בדבר, והוראות סעיף 18 יחולו בשינויים המחוייבים; הממצאים והמסקנות כאמור יימסרו גם למטפל העלול להיפגע ממסקנות הוועדה".

סעיף 21(ג) לחוק זכויות החולה קובע, כי פרוטוקול דיוניה של ועדת בדיקה "יימסר רק" למי שמינה את הוועדה ולמנכ"ל.

על-פי סעיף 21(ד) לחוק זכויות החולה רשאי בית-המשפט להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל, אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו {רע"א 7731/04 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל, פ"ד סב(2), 409 (2007)}.

אם-כן, דוגמה נוספת לאיזון שקבע המחוקק בין הערך של גילוי האמת בהליך המשפטי לבין ערכים נוגדים ומתחרים מצויה בהוראת סעיף 21 לחוק זכויות החולה, המסדיר את אופן פעולתן של ועדות בדיקה לבדיקת תלונות מטופלים או אירועים חריגים הנוגעים למתן טיפול רפואי.

הוראות סעיף 21 לחוק זכויות החולה מבחינות בין ממצאי ועדת הבדיקה ומסקנותיה אותם רשאי המטופל לקבל לבין הפרוטוקול של הדיונים בפני ועדת הבדיקה אותו ככלל המטופל אינו רשאי לקבל, וזאת אלא אם בית-המשפט "מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו" {דנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נ' מאיר שמש, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.014.12)}.

על-פי סעיף 21(ב) לחוק זכויות החולה ממצאיה ומסקנותיה של ועדת הבדיקה ימסרו למטופל.

על-פי סעיף 22(ה) לחוק זכויות החולה ממצאים עובדתיים שקבעה ועדת הבקרה והאיכות הנוגעים למצבו של מטופל, לטיפול בו ולתוצאותיו יתועדו ברשומה הרפואית ויהיו חלק ממנה {ת"א (ת"א) 15965-12-10 עזבון המנוח איליה גלינקין ז"ל נ' שרותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.11)}.

סעיף 21(ד) לחוק זכויות החולה מחיל חסיון על דיוני הוועדה, למעט אם "הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותו".

האיזון העקרוני שבחוק מציב חסיון מפני מסירת הפרוטוקול לידי המטופל. בנוסף לו יש לערוך איזון שיפוטי בין הערכים המוגנים. המבחן שהוצב, הוא של "אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק" {ע"א 4708/03 לילי חן נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3), 274, 299 (2005); ת"א (מרכז) 28257-09-09 ראובן אילן יהושע נ' ד"ר בני מור, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.07.12); ת"א (יר') 1604-05-10 פלונית נ' בית-החולים הגליל המערבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.12.10)}.

כלומר, על בית-המשפט להשתכנע שלפרוטוקול יש חשיבות של ממש בהכרעת המחלוקת בין הצדדים.

נעיר כי הדוגמאות שהובאו בפרשת לילי חן, שבהן יש משקל רב לבקשת הגילוי התייחסו למקרים שבהם מדובר ברשומה רפואית שנמצאה בפני הוועדה ושוב לא ניתן להביאה לבית-המשפט וכן כאשר מדובר בעניינים עובדתיים שאחרת לא ניתן לרדת לחיקרם.

יש מקום לגלות את הפרוטוקול גם כאשר קיים בסיס ראייתי, להבדיל מאפשרות תאורטית או ציפיה בלבד, לקיומה של אי-התאמה מהותית בין העדות שנמסרת בבית-המשפט לבין עדותו של אותו עד כפי שנמסרה לפני ועדת הבדיקה. אי-התאמה כזו יכול שתעלה למשל מדו"ח הוועדה.

גילוי הפרוטוקול יכול שיהא מוצדק גם במקרים שבהם נתגלו סתירות מהותיות בין עדותו של עד בבית-המשפט, לבין עדותו לפני הוועדה, או שנתגלו סתירות בין עדותו של עד כזה לבין עדותם של עדים אחרים.

בדומה, יהא מקום לשקול את הגילוי במקום שבו עולים ספקות רציניים בנוגע למהימנות גרסתם של עדים אשר העידו לפני ועדת הבדיקה.

יובהר כי החסיון יוסר רק אם קיימת אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית צדק. אפשרות זו תתקיים, בין-היתר, מקום בו יעלו חשדות ממשיים לשיבוש הליכי משפט בפני הוועדה ומקום בו לגילוי הפרוטוקול תהא חשיבות של ממש להכרעת המחלוקת שבין הצדדים.

זאת ועוד. העובדה שנפלו פגמים וליקויים בעבודת הוועדה, אינה מצדיקה את גילוי הפרוטוקול משום שאין בהם לכשעצמם כדי לקדם את בירור האמת. גם החשש להתרשלות או לכשל אחר במתן הטיפול הרפואי אינו יכול להוות שיקול התומך בהסרת החסיון {בש"א (ת"א) 177156/07 סגל מאלי נ' שירותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.09.08); ראה גם ע"א 1252/15 ד"ר אפרים רימון נ' מלכה שמול, תק-על 2015(3), 4145 (27.07.15)}.