תביעות ייצוגיות

1. מכבי שירותי בריאות - האם המשיבות הפרו את חובת הגילוי והטעו את הצרכנים שעה שלא הציגו בפניהם את מלוא המידע הרלוונטי באשר להשלכות השינוי ברכיבים הבלתי-פעילים של תרופת האלטרוקסין על המטופלים?
ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 16584-10-11 {רונית פלג נ' פריגו ישראל פרמצבטיקה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.05.15)} בית-המשפט נדרש לבקשת אישור תובענה ייצוגית שעניינה בהתנהלות המשיבות בעת הפצת פורמולציה חדשה של התרופה אלטרוקסין בישראל בשנת 2011.

בבקשה טענו המבקשים כי המשיבות הפרו את חובת הגילוי והטעו את הצרכנים שעה שלא הציגו בפניהם את מלוא המידע הרלוונטי באשר להשלכות השינוי ברכיבים הבלתי פעילים של התרופה על המטופלים.

המשיבות 1 ו- 2 סברו כי לציבור המטופלים באלטרוקסין בישראל לא קמה עילה לתביעה ייצוגית בעקבות שינוי הפורמולציה של התרופה. זאת, משום שלרוב המטופלים לא נגרמו נזקים כלשהם כתוצאה מהמעבר לפורמולציה החדשה ורבים מהם יודעו באופן יעיל על השינוי.

ביסוס עילת תביעה, כך טענו, יחייב לקיים בדיקה פרטנית לגבי כל מטופל באשר לנזק שנגרם לו, כך שתובענה ייצוגית אינה הכלי המתאים לניהול ההליך. המשיבה 2 {להלן: "פריגו"} הדגישה עוד כי היא פעלה על-פי הדין ועל-פי נהלי משרד הבריאות בסוגיה, ועל-כן לא יכולה לעמוד למטופלים כל עילת תביעה נגדה.

המשיבה 3 הדגישה כי היא לא היתה היצרנית או המפיצה של הפורמולציה החדשה בישראל. אשר-על-כן, לשיטתה אין כל יחסים צרכניים בינה ובין הקבוצה הנטענת.

עוד טענה משיבה 3, כי הוכח שהיא פעלה בהתאם לדרישות הרגולציה בכל הנוגע להעברת המידע הרלוונטי למשרד הבריאות.

בכלל זה הדגישה משיבה 3 שהיא העבירה את דו"ח הבטיחות המלא משנת 2008 למשרד הבריאות בחודש פברואר 2008, ואילו מידע שנתקבל מאוחר יותר ממילא הועבר על-ידי גלקסו העולמית לאספן ולא אליה.

עוד טענה משיבה 3 כי לא התקיים כל קשר סיבתי בין ההטעיה הנטענת המיוחסת לגלקסו ובין הנזקים הנטענים, וכי הנזקים הנטענים עצמם חסרי תקדים במשפט הישראלי.

המשיבה 4 {להלן: "קופת-חולים מכבי"}, גרסה כי אין למבקשים או לחברי הקבוצה כל עילת תביעה נגדה, וכי הטענות שהופנו נגדה לא נכללו בבקשת האישור והן מהוות הרחבת חזית פסולה.

קופת-חולים מכבי טענה כי אין לראות בה "עוסק" לצורך חוק הגנת הצרכן. עוד טענה קופת-חולים מכבי, כי החובות להפצת המידע חלות על בעל הרישום, וכי קופת-חולים מכבי נהגה לפי הוראות משרד הבריאות ועל-כן אין לה כל אחריות.

על כך הוסיפה משיבה 4 כי ממילא הפרקטיקה הנוהגת בעת שינוי פורמולציה של תרופה היא ביצוע בדיקת דם כך שלא היתה כל חשיבות בהפצת המידע.

המשיבה 5, {להלן: "קופת-חולים כללית"}, העלתה טיעונים דומים לאלו שהועלו על-ידי מכבי, כאשר טענה כי אינה נחשבת ל- "עוסק" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, ויש לסווגה כ"רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות, ועל-כן ממילא מתחייבת דחיית הבקשה.

לגוף הדברים קופת-חולים כללית טענה כי אין כל חובה בדין המחייבת העברת מידע בנוגע לשיווק תרופות על-ידי קופת החולים, וכי הטענות שהופנו על-ידי המבקשים כלפי פריגו וגלקסו סותרות את הטענות שהופנו נגד הכללית.

עוד טענה קופת חולים כללית, כי לפי המידע שעמד לנגד עיני הכללית במועד הרלוונטי לא היה בסיס להפצת המידע לרופאים.

בית-המשפט קיבל את הבקשה כנגד אחת המשיבות ופסק כי פרשה זו מעוררת את השאלה האם המשיבות, כולן או חלקן, נושאות באחריות לנזק כלפי המבקשים, וכלפי קבוצת התובעים אותה הם מבקשים לייצג, בגין הפרת החובה ליידע מבעוד מועד, כלומר, בטרם הוחל בשיווק הפורמולציה החדשה של תרופת האלטרוקסין, בדבר הצורך בניטור לאחר שהמטופל החל לעשות שימוש בפורמולציה החדשה.

בית-המשפט קבע כי לעניין זה, טענות בדבר הפרקטיקה הרפואית, או האפשרות למסור מידע באמצעות רופא מטפל, אינן יכולות להצדיק את דחיית הבקשה.

הטעם לכך הוא שגם לרופאים המטפלים, רובם ככולם, לא נמסר מידע הולם מבעוד מועד, ואילו הפרקטיקה הרפואית אינה ברורה לרופאים כפי שהיה צריך להיות ברור מההתנסות בהחלפת הפורמולציה של האלטרוקסין במדינות אחרות, ואינה מונעת לא היווצרות נזק מהסוג של יציאה מאיזון בתקופה שבין בדיקות תקופתיות, ולא היווצרות של נזק מהסוג של בהלה ציבורית בעקבות הפרסומים התקשורתיים.

בית-המשפט פסק כי על-מנת שתובענה תנוהל כתובענה ייצוגית אין צורך כי כל השאלות המהותיות יהיו משותפות לכלל חברי הקבוצה.

במקרה זה, המבקשים הרימו את הנטל המוטל עליהם להראות שקיים אפשרות סבירה, ואף למעלה מכך, שיקבע כי מחברי הקבוצה הוסתר מידע שהיה קיים, ושראוי היה למוסרו בזמן אמת, כך שאי העברת המידע מהווה הפרת החובות הקבועות בחוק הגנת הצרכן.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי על-מנת להקים עילת תביעה נדרש לבחון לא רק שלמטופל לא נמסר מידע שהיתה חובה למסור אותו, אלא גם להצביע על זהות הגורם או הגורמים העשויים לשאת באחריות להטעיה הצרכנית.

עוד ציין בית-המשפט כי שאלת האחריות אכן מעוררת שאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, אולם רק לגבי אחת המשיבות, פריגו, יש אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט, כי אין מקום לאשר את המשך הדיון בתובענה כלפי המשיבות 5-3.

גם ביחס לשאלת הנזק, ככל שזו נוגעת לנזק של פגיעה באוטונומיה, שגרמה לתחושות שליליות {להבדיל מהנזקים של כאב וסבל} הרי שמתעוררות שאלות עובדתיות-משפטיות משותפות לכלל הקבוצה, אשר קיימת אפשרות סבירה שיוכרעו לטובת הקבוצה.

לעניין הסעדים אשר נתבעו- פיצוי בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.

בית-המשפט קבע כי בהתאם לסמכותו לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות בא-הכוח המייצג זכאי לשכר טרחה בגין טיפולו בתובענה עד לשלב זה בסך כולל של 150 אלף ש"ח בתוספת מע"מ.

סכום זה ישולם על-ידי המשיבה 2 בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.

2. משרד הבריאות - אפילפסיה - התביעה נדחתה
ב- ע"א 1415/13 {ל.ב נ' היינץ רמדיה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.14)} נדונה הסוגיה האם נזקיה של המערערת הסובלת מאפילפסיה מסוג ESES{הגורמת לרגרסיה תפקודית לאחר תקופה של התפתחות תקינה}, נגרמו עקב צריכת הפורמולה הצמחית הפגומה של "רמדיה"?

המערערים טענו כי נזקיה של המערערת נגרמו עקב צריכת הפורמולה.

המערערים טענו, כי רמדיה סיפקה מוצר פגום ומשכך, נטל ההוכחה אמור ליפול לפתחם של המשיבים.

המערערת צרכה רמדיה צמחית באופן בלעדי למשך ארבעה חודשים, סבלה ממספר אפיזודות של הקאות, חוסר תיאבון ואי שקט, קיים קשר בין אפילפסיה לבין חסר בתיאמין, המערערת סבלה מהתפרצות של אפילפסיה בסוף שנת 2004 ומחקרים הוכיחו כי גם 10 שנים לאחר פגיעה מוחית טראומטית יש סיכוי ללקות באפילפסיה.

אשר-על-כן, המערערים טענו כי היה על בית-משפט קמא לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הלקויות מהן סובלת המערערת לבין הפורמולה הפגומה שצרכה.

המערערים תמכו את תביעתם בחוות-דעתם של פרופ' בן-עמי סלע, ביוכימאי במקצועו, ושל ד"ר אלי הימן, נוירולוג ילדים.

מנגד, תמכו המשיבים את הגנתם בחוות-דעתו של פרופ' שטינברג. משרד הבריאות תמך עמדתו בתצהירו של פרופ' אור-נוי שערך מחקר לגבי ילדים שניזונו מהרמדיה הפגומה.
בית-המשפט העליון {מפי כב' השופט י' עמית בהסכמת המשנה לנשיא מ' נאור והשופטת ד' ברק ארז} דחה את הערעור מאחר והמערערים לא הסתמכו על חוות-דעת מומחים מטעמם.

בית-המשפט קבע כי המערערים לא הוכיחו כי המערערת סבלה מחסר בתיאמין, ולא הוכח שבזמן החשיפה לחסר, המערערת סבלה מתסמינים שניתן לקשור אותם לחסר בתיאמין.

עיקרו-של-דבר, הרגרסיה בהתפתחותה של המערערת החלה כשלוש שנים לאחר שהפסיקה לצרוך את הרמדיה הפגומה.

הדבר העיד על היעדר קשר סיבתי בין צריכת הרמדיה לבין הנזק, נוכח ההנחה כי חסר בתיאמין המביא למחלה מטבולית, מתבטא בזמן אמת, בעת הפגיעה.

הנחה זו עמדה בבסיס חוות-דעתו ועדותו של המומחה מטעם המשיבים, היא אומצה על-ידי בית-המשפט קמא, והמערערים לא הביאו כל ראיה להפרכתה.

בנוגע לטענה כי היה על בית-המשפט לנקוט במבחן ההטיה הנשנית על-פי הלכת עדן מלול {דנ"א 4693/05בית-חולים כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.08.10)}, ולפסוק לזכותם פיצוי לפי הסתברות, בית-המשפט העליון קבע, כי בהיעדר עמימות סיבתית, ממילא אין להידרש למבחן ההטיה הנשנית, וזאת, בנוסף לנימוקים נוספים בגינם אין להידרש למבחן זה.

עוד הוסיף בית-המשפט העליון, כי בהיעדר קשר סיבתי לנזק, אף אין מקום להידרש לתביעה בגין פיצוי באוטונומיה בגין הנזק הספיצפי נשוא התביעה. בכל הנוגע לתביעה בגין פגיעה באוטונומיה כתוצאה מהטעייה לגבי רכיבי הפורמולה הנובעת מהתחושות השליליות עקב כך והמשותפת לכלל צרכני הרמדיה, הוגשה תובענה ייצוגית כנגד רמדיה, המהווה מעשה בית-דין החוסם את המערערים מלתבוע ברכיב זה.

3. חברה לייצור ושיווק של תרופות - התקרחות גברית - הבקשה נתקבלה
ב- ת"צ (יר') 4517-09-10 {מיכאל משה נ' מרק שארפ ודוהם (ישראל-1996) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.09.13)} נדונה בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה בטענה כי המשיבה, משווקת תרופת ה"פרופסיה" לטיפול בהתקרחות גברית, לא פירטה בעלון לצרכן המצורף לתרופה את מלוא תופעות הלוואי שלה, תוך הפרת חובת הגילוי המוטלת עליה.

המבקש טען כי המשיבה, משווקת תרופת ה"פרופסיה" בישראל, לא פירטה בעלון לצרכן המצורף לתרופה, את מלוא תופעות הלוואי של התרופה תוך הפרת חובת הגילוי המוטלת עליה.

עוד הוסיף המבקש, כי חרף קיומם של מחקרים רפואיים המצביעים על כך שהפרופסיה פוגעת בפוריות הגבר, בחרה המשיבה, מטעמים מסחריים, שלא לציין את הדבר בעלון לצרכן המצורף לתכשיר.

המבקש טען כי מדובר בפרט מהותי ביותר אודות התכשיר, שחובה היה על המשיבה לציינו, ואם היה יודע על סיכון זה, לא היה רוכש את התכשיר ולא היה עושה בו שימוש.

המבקש הוסיף וטען כי המשיבה ציינה בעלון לצרכן המצורף לתרופה בישראל, רק חלק מן המידע אותו פירטה בעלונים לצרכן שצורפו לתרופה במדינות אחרות, בין היתר בהתייחס לתופעות הלוואי של התרופה.

המשיבה טענה בתשובתה כי יש לסלק התובענה על הסף, וזאת מאחר ובבסיס התובענה עמדה טענה שברפואה שפרופסיה גורמת לאי פריון גברי - וזו לא נתמכה בחוות-דעת רפואית או מדעית כנדרש.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק כי על התובע הייצוגי להניח תשתית ראייתית מספקת שמקימה סיכוי סביר להכרעה לטובתו. בית-המשפט עשוי להידרש, כבר בשלב אישור התובענה הייצוגית, להכרעה בחלק מהשאלות העולות, לבחון אם התובענה מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים, זאת מבלי להפוך את הליך האישור לגורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית.

בית-המשפט קבע כי הבחינה הלכאורית בשלב האישור אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים ויש להביא בחשבון את פערי המידע המובנים הקיימים בין הצדדים, הפועלים בדרך-כלל לטובת הנתבע.

האיסור על הטעיה וחובות הגילוי בחוק הגנת הצרכן תכליתן להבטיח כי הצרכן יקבל מידע אמין על מוצר, כדי שיוכל להחליט באורח שקול אם לרכוש אותו.

הטעיה יכולה להיות במעשה, בדרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות, או במחדל, בדרך של אי גילוי פרטים שיש חובה לגלותם.

עוד הוסיף בית-המשפט כי התנאי הבסיסי לקיומה של חובת גילוי היא שהצד הכפוף לה ידע או היה צריך לדעת את המידע שמדובר בו. עם-זאת, אין די בידיעת המידע ואי גילויו כדי להצמיח טענת הטעיה, ויש להוכיח כי קיימת חובת גילוי שלא מולאה.

חוק הגנת הצרכן, שתכליתו צרכנית, עשוי להטיל על עוסק חובת גילוי רחבה יותר מזו המוטלת עליו על-ידי הרגולטור. חובת הגילוי, יהא מקורה אשר יהא, אינה מוחלטת ואינה משתרעת על כל פרטי המידע האפשריים בנוגע לתרופה.

נראה כי יש למסור לצרכן מידע הדרוש לו, באורח סביר, כדי להגיע להחלטה מושכלת בנוגע לשימוש בתרופה.

במקרה דנן, המשיבה ציינה את "תופעת הלוואי" בעלונים האירופיים אך לא ציינה זאת באותה תקופה ממש בעלון הישראלי. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בפרט מהותי לעסקה.

עובדות אלה, כמו גם שינוי העלון בישראל לאחר הגשת התובענה, מהווים תשתית עובדתית מספקת, לצורך שלב זה של הדיון, כדי לקבוע כי המשיבה הפרה, לכאורה, את חובת הגילוי המוטלת עליה וביצעה הטעיה אסורה. עם-זאת, העילה מוגבלת החל מהתקופה בה גילתה המשיבה את התופעה בעלוניה באירופה.

בית-המשפט פסק כי ככלל, על-מנת שתובע יזכה בסעד כספי בעוולה צרכנית, עליו להוכיח נזק וקיומו של קשר סיבתי בינו לבין ההתנהגות העוולתית. חוק תובענות ייצוגיות מאפשר להעניק סעדים לטובת הציבור במקרים בהם אין זה מעשי להוכיח את הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה ואת הקשר הסיבתי בינו לבין התנהלות המזיק. ככל שעילת התובענה היא הטעיה במחדל, יש מקום להגמשה לעניין הוכחת הקשר הסיבתי.

העניין נשוא התובענה נכלל בגדר העניינים בגינם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. יש בתשתית הלכאורית שהונחה כדי לגבש אפשרות סבירה כי השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה תוכרענה בתובענה לטובתה.

בית-המשפט מצא כי השאלה המשותפת העיקרית הטעונה הכרעה היא האם עוולה המשיבה כלפי חברי הקבוצה בכך שלא גילתה בעלון לצרכן את "תופעת הלוואי", אך העילה קמה משנת 2008. שונות אפשרית בין חברי הקבוצה לעניין הנזק, או קשיים בכימותו, אינם מצדיקים דחיית בקשת האישור, כאשר תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
לתובע עילת תביעה אישית והתקיים, לכאורה, הקשר הסיבתי הנדרש בין המעשה לבין הנזק ובנוסף, התביעה היא גם לצו עשה וצו מניעה ולגביהם אין צורך להוכיח נזק וקשר סיבתי.

סיכומו-של-דבר, אמנם נפלו פגמים בניהול התובענה, אולם האפשרות לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית אך בשל פגמים בהתנהלותו הדיונית של התובע הייצוגי צריכה להישמר למקרים חריגים, שענייננו איננו נמנה עמם.

4. משרד הבריאות - צמצום תופעת העישון - העתירה נדחתה
ב- בג"צ 5975/12 {חטיבת מפיצי הסיגריות במכונות אוטומטיות נ' משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.07.13)} נדונה עתירה לביטול החוק להגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א-2011 {להלן: "התיקון" או "החוק"}.

בתיקון נקבע איסור על הצבת מכונות אוטומטיות לממכר מוצרי טבק החל מיום 01.01.14.

סעד נוסף אשר ביקשו העותרים בעתירה היה לגבי השעיית תוקפן של תקנות הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (איסור הצבת מכונות למכירת מוצרי טבק בקרבה למוסדות חינוך) (הוראת שעה), תשע"א-2011 {להלן: "התקנות"} שהותקנו לתקופת הביניים, בהן נקבע איסור על הצבת מכונות אוטומטיות לממכר מוצרי טבק במרחק של 1,000 מטרים לפחות מבית ספר או מוסד חינוך.

המשיב 1, {משרד הבריאות}, סבר כי דין העתירה להידחות, הן ביחס לתיקון הן ביחס לתקנות, כאשר תחילה טען המשיב 1 ביחס לתיקון כי אין מדובר בהכרח בפגיעה חוקתית, אך גם אם אכן ישנה פגיעה, הרי שהיא עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה ועל-כן אינה מקימה עילה להתערבות בית-משפט זה.

המשיבה 2, כנסת ישראל, סברה אף היא כי דין העתירה להידחות. בתשובתה התייחסה המשיבה אך ורק לטענות שהועלו נגד התיקון, בהיותה הרשות המחוקקת, ולא לטענות שהועלו נגד התקנות שהתקין המשיב 1.

טעמיה דמו לטעמים שהובאו בעמדתו של המשיב 1.

יצויין כי המשיבה הדגישה בתשובתה את זמן ההתארגנות הארוך שנקבע בחוק {למעלה משנתיים}, ואת הטענה שהאמצעים החלופיים, אלו שהציעו העותרים או אחרים, אינם מגשימים את תכליות התיקון.

עוד ציינה המשיבה כי התועלת הצומחת מן החוק היא משמעותית ומביאה למזעור תופעה שלילית ביותר.

בג"צ {מפי כב' הנשיא גרוניס ובהסכמת כב' השופטים חיות וסולברג} דחה את העתירה ופסק כי הטענה שסעיף חוק הוא בלתי חוקתי נבחנת במספר שלבים, כאשר על העותר להוכיח קיומה של פגיעה בזכות חוקתית, ואם תימצא פגיעה בזכות חוקתית על הרשות להוכיח כי הפגיעה מוצדקת בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה הקובעת כי על-מנת שפגיעה בזכות חוקתית תימצא מוצדקת, עליה להיעשות בחוק ההולם את ערכי מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

תנאי המידתיות פורש בפסיקה ככולל שלושה מבחני משנה: קשר רציונלי בין האמצעי החקיקתי לבין מטרת החקיקה; מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה; ומבחן המידתיות במובן הצר המשווה את התועלת הצומחת מן ההסדר לפגיעה הנובעת ממנו

בשלב ראשון של הבחינה החוקתית, כדי לקבוע האם חוק פוגע בזכות חוקתית, יש לבחון את היקפה המושגי ותחום התפרשותה של הזכות החוקתית. הזכויות החוקתיות אינן זכויות מוחלטות. הגבלת הזכות נעשית הן בשלב הראשון, בו יש לבחון את קיומה של הפגיעה, הן בשלב השני בו נבחנת עמידת החוק הפוגע בתנאי פיסקת ההגבלה. שני השלבים נפרדים, אך יש בהם כדי להשפיע אחד על השני.

בג"צ פסק כי ניתן לקבל שהתיקון, המגביל את אופן השיווק של מוצרי טבק, פוגע בחופש העיסוק של העותרים, בציינו כי הגבלה זו היא חלקית, כיוון שהתיקון לא שלל מהעותרים את האפשרות לעסוק בשיווק מוצרי טבק באופן כללי, אלא הגביל את יכולתם לשווק במכונות אוטומטיות.

בג"צ פסק כי הטענה לפגיעה בקניין של העוצרים נוכח ירידת ערכן של המכונות לא הוכחה.

האמצעי שנבחר הוא המתאים ביותר, מבין האמצעים שהוצעו, ואשר בכוחו להגשים את כלל התכליות במידה סבירה.

בג"צ פסק כי הבחירה לאסור הצבת מכונות הינה סבירה, המגשימה את המטרה ונופלת לגדרי מרחב התמרון החקיקתי. אשר למבחן המידתיות במובן הצר, יש תועלת הרבה הגלומה בהסדר שתכליתו למנוע תופעה שלילית ביותר, הגורמת לנזקים בריאותיים וחברתיים קשים ומוכחים.

גם אם גלומה בהסדר פגיעה חוקתית, יש יחס ראוי בין התועלת לבין הפגיעה; הטענה לפגיעה בשוויון נדחתה ונקבע כי אין לומר כי העותרים מצויים בקבוצת שוויון אחת עם משווקי מוצרי טבק בדרכים אחרות.

אשר-על-כן, נפסק כי התיקון עומד במבחני פיסקת ההגבלה ולכן הוא חוקתי.

עוד הוסיף בג"צ כי הטענות נגד חוקיות התקנות בטענה כי לא ניתנה לעותרים זכות טיעון, אף שהם נפגעים מן התקנות, נדחו הן מאחר שאין חובה לקיים הליך של שיתוף הציבור בהליכי התקנת תקנות וחקיקת משנה או בהליכי חקיקה ראשית, לרבות כאשר פרטים מסויימים נפגעים מכך, והן מאחר שהעותרים היו מעורבים בהליכי החקיקה.

עוד קבע בג"צ כי קביעת המרחק אינה תפקידו של בית-המשפט אלא של השר המוסמך.

בית-המשפט בוחן רק אם המרחק שנקבע אינו סביר במידה קיצונית.

משיב 1 טען כי השיקול שהביא לקביעת המרחק הוא שיקול של מסלול הליכה רגלי מהמוסד החינוכי. בנסיבות אלה, וללא תשתית עובדתית לסתירה, לא הוכח פגם המצדיק התערבות שיפוטית בתקנות.

5. משרד הבריאות - רפואה גרעינית - העתירה נדחתה
ב- בג"צ 5077/11 {איזוטופיה מולקיולר אימג'ינג נ' הרוקח המחוזי לשכת הבריאות המחוזית מחוז המרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.12)} נדונה השאלה האם ההחלטה לבטל את האישור שניתן לעותרת להכין מוצר מסויים שהיא ייצרה היא מידתית?

דובר בסוגיה בה העותרת הינה מפעילה של "בית מרקחת גרעיני", דהיינו בית מרקחת שעיסוקו הוא ביצוע רקיחות של תכשירים המכילים, בין היתר, רכיבים רדיו-אקטיביים, וזאת עבור מחלקות ומכונים שונים לרפואה גרעינית בישראל.

המשיב 1 הודיע לעותרת כי בהתאם להנחיית המשיב 2 {מנכ"ל משרד הבריאות}, הוא מבטל את האישור שניתן לעותרת להכין מוצר מסויים שהיא ייצרה {"הכנה רוקחית" של תכשיר מסוג "Sestamibi"}, אותו ייצרה ב"תהליך רציף".

העותרת העלתה בעתירה מספר טענות מנהליות כנגד ההחלטה האמורה, כאשר לשיטתה, ההחלטה הנ"ל התקבלה בחוסר סמכות, מבלי שיהיו לה נימוקים מספקים וללא שניתנה לעותרת זכות שימוע. בנוסף העותרת טענה כי ההחלטה איננה מידתית.

המשיבים טענו כי קיים נימוק ראוי ומידתי לביטול, שהוא כי בתחילה בוטל האישור של העותרת לייצר את ההכנה בתהליך שאיננו רציף, מאחר שתהליך זה היה כרוך בשילוב שני רכיבים, שמתוכם הרכיב ה"קר" היה דומה בצורה אסורה לתכשיר רשום של איסורד.

בהמשך, אמנם ניתן לעותרת אישור חדש לייצר את ההכנה בתהליך אחר {תהליך רציף}, אולם בדיקה מקיפה שערכו הגורמים הרלבנטיים במשרד הבריאות, בעקבות מתן האישור החדש, העלתה כי האישור ניתן בטעות, ומכאן החלטת הביטול.

המשיבים טענו כי התברר למשרד הבריאות כי הנחת היסוד שעליה הם הסתמכו, על-פיה מה שנחשב ל"תכשיר רשום" הוא רק ה"רכיב הקר", ולא המוצר המוגמר - איננה מקובלת בעולם, והיא איננה ישימה.

אשר-על-כן, בעוד שאמנם נהוג לרשום רק את ה"רכיב הקר" כתרכיב רשום בפנקס, המדיניות הראויה היא לראות בפועל את המוצר הסופי כתכשיר שעליו חלה ההגנה שניתנת ל"תכשירים רשומים", וזאת מכיוון שהוספת הרכיב ה"חם" {הרדיואקטיבי} לרכיב ה"קר" נתפסת רק כהכנת התכשיר לשימוש, ולא כ"רקיחה" של חומר חדש, שאיננו רשום כביכול.

מסקנה זו משמעותה כי אין נפקות לתהליך שבו נוצרת ההכנה, שכן בשתי השיטות נוצר חומר שדומה לחומר הרשום על-שם איסורד. לכן, לפי המשיבים, לא ניתן לתת לעותרת אישור לייצור ההכנה, שכן כבר קיים "תכשיר רשום ומשווק המהווה תחליף טיפולי סביר", כלשון נוהל משרד הבריאות.

עוד טענו המשיבים כי עובדות אלה הוסברו לעותרת, והיא ידעה עליהן, ועל-כן לא היה מקום לטענתה של העותרת כי לא ברור לה מהן הסיבות לביטול האישור שניתן לה.

סיכומו-של-דבר, המשיבים הדגישו כי החלטה הביטול מבטאת מדיניות רוחבית, אשר תוחל בנסיבות המתאימות גם על גורמים אחרים, וביחס לתכשירים אחרים.

בית-המשפט קבע כי החלטת ביטול האישור שניתן לעותרת להכין תכשיר מסוג "Sestamibi", אותו ייצרה ב"תהליך רציף", ניתנה בסמכות על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות, אף שהיא נמסרה לעותרת בפועל על-ידי הרוקח המחוזי.

בית-המשפט קבע כי ההחלטה התבססה על טעמים ענייניים, היא מידתית ולפני קבלתה ניתנה לעותרת זכות שימוע כדין.

אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את העתירה ופסק כי העותרת תשלם את שכר טרחת עורכי-הדין של המשיבים 2-1 ביחד ו- 3, בסכום של 15,000 ש"ח, לכל קבוצה של משיבים {ובסך הכל: סכום של 30,000 ש"ח}.

6. משרד הבריאות - סיגריות אלקטרוניות - העתירה התקבלה
ב- בג"צ 6665/12 {אי.סיג בע"מ נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.12.14)} נדונה עתירה נגד החלטת המשיבים להחיל על יבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות את הוראות פרק ז' לפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א-1981 {להלן: "הפקודה"}, שתוצאתה בפועל היא מניעת יבוא סיגריות אלקטרוניות ושיווקן בישראל.

עיקר הדיון נסב אודות השאלה: האם החלטת המשיבים ניתנה בחוסר סמכות?

העותרת טענה כי החלטת המשיבים ניתנה בחוסר סמכות, כאשר לטענתה, סמכות המשיבים לפקח על רעלים רפואיים, מכוח סעיף 48 לפקודה מוגבלת לפיקוח על רעלים שמשמשים לצרכים רפואיים {סמי מרפא ותכשירים רפואיים}, והיא אינה חלה על מוצרים שאינם משמשים לצרכים רפואיים, כגון הסיגריות האלקטרוניות והמוצרים הנלווים להן, שהם מוצרי צריכה.

עוד הוסיפה העותרת, כי הניקוטין שבסיגריות האלקטרוניות לא נועד לתכלית של שימוש רפואי, אף לא לשיטת המשיבים, ועל-כן אין בידי המשיבים הסמכות לאסור או להגביל יבוא ושיווק הסיגריות האלקטרוניות מכוח סעיף 48 לפקודה.

עוד טענה העותרת, כי בשל הפגיעה הקשה הצפויה מהחלטת המשיבים בחופש העיסוק שלה, אין די בהסמכה משתמעת בפקודה, אלא יש הכרח שההסמכה תהיה מפורשת.

המשיבים טענו מנגד, כי יש בידיהם הסמכות לפקח על סיגריות אלקטרוניות בהתאם להוראות פרק ז' לפקודת הרוקחים במסגרתו כלול סעיף 48 הנזכר לעיל.

ניקוטין הוא בגדר "רעל רפואי", ועל-כן יש למשיבים סמכות להגביל מוצרים העושים בו שימוש, גם שלא לצרכים רפואיים.

עיקר תגובת המשיבים - הן בתגובה לעתירה המקורית, וביתר שאת בתגובתם לעתירה המתוקנת - התמקדה בצורך להגביל ולאסור את היבוא והשיווק של סיגריות אלקטרוניות מטעמים של טובת הציבור, ובבקשתם לתת להם שהות נוספת להשלמת הליך של חקיקה בו החלו לנקוט.

המשיבים ציינו כי בתחילה הוחלט על התקנת תקנות שעניינן איסור ייצור או שיווק של סיגריות אלקטרוניות, אך לאחר בחינת הנושא במשרד המשפטים הונחה משרד הבריאות לפעול לעיגון האיסורים והמגבלות על הסיגריות האלקטרוניות אותם הוא מבקש לקדם, במסגרת של חקיקה ראשית ייעודית, ולא בתקנות.

בג"צ קבע כי החלטת המשיבים לאסור יבוא סיגריות אלקטרוניות ומוצרים נלווים להן, מכוח הוראות פרק ז' לפקודת הרוקחים, וכפועל יוצא ממנה הגבלת חופש העיסוק של העותרת, נעשתה בהיעדר הסמכה בחוק, ולפיכך היא בטלה.

7. משרד הבריאות - קרם מרגיע להנקה - הבקשה נתקבלה
ב- ת"צ (ת"א) 10-09 {שירלי נדל רגב נ' כימפל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.12)} נדונה סוגיה בה המשיבה ייבאה קרם מרגיע לפטמות סדוקות בעת ההנקה.

על-פי הרישיון שקיבלה ממשרד הבריאות, אחד התנאים וההגבלות לשיווק הקרם: "בתנאי שעל האריזה יצוינו הוראות השימוש".

בהוראות השימוש המופיעות על אריזתו של הקרם צויין בשפה האנגלית:No need to remove before breastfeeding.

משרד הבריאות פנה למשיבה במכתב בדרישה להסרת המשפט הנ"ל ולהוסיף אזהרה לפיה יש לשטוף היטב את אזור הפטמה לפני ההנקה ולהוריד את שאריות הקרם.

המשיבה לא פעלה בהתאם לאמור במכתב.

המבקשים טענו בבקשתם לאישור תביעתם כייצוגית כי נשים מניקות עשו שימוש בקרם בעת ההנקה מבלי ששטפו את שאריותיו, ובכך נגרם הן להורים והן לצאצאים, כמו גם לכלל חברי הקבוצה, נזק של עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה המחייב פיצוי.

עוד הוסיפו המבקשים לעתירה, כי יש להורות על השבת הסכום ששילמו חברי הקבוצה עבור רכישת הקרם. לחלופין, עתרו להורות על-פיצוי לתועלת הציבור וכן להורות על הפסקת שיווק הקרם ללא האזהרה הנדרשת.
המשיבה טענה כי לא היתה סיבה אמיתית שבדין לשינוי בתנאי הרישיון שכן אין כל חשש באי הסרת הקרם קודם להנקה.

בית-המשפט קבע כי יש לקבל את הבקשה כתובענה ייצוגית, מאחר ועילות התביעה נמנית על העילות המוזכרות בחוק כעילות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית.

עילות התביעה הן הטעיה בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה, הפרת סעיפים 12, 15 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ועשיית עושר ולא במשפט.

עוד נטען כי המשיבה התרשלה, ועל-כן, קבע בית-המשפט כי עילות תביעה אלה מאפשרות הגשת הבקשה והתובענה.

בית-המשפט קבע כי המשיבה לא התייחסה לעניין זה, ובכך יש כדי להוות הסכמה לטענת המבקשים כי עילות התביעה אמנם ראויות להתברר במסגרת תובענה ייצוגית.

בית-המשפט מצא כי משרד הבריאות לא פעל באופן תקין עת לא שלח רישיון מתוקן למשיבה הכולל כיתוב של נוסח חדש של אזהרה ביחד עם המכתב.

מאידך, אין להתעלם מהעובדה ולפיה המכתב מתייחס בכותרתו לרישיון שהוצא למשיבה לשיווק התמרוק.

עוד מצא בית-המשפט כי עותק מהמכתב אף נמצא פיסית בתיק התמרוק שבמשרד הבריאות יחד עם הרישיון המקורי. בכך יש כדי ללמד שהרישיון המקורי שונה ותוקן באמצעות המכתב.

עובדת אי קבלת הרישיון המתוקן על-ידי המשיבה לא יכולה ללמד על כך שהמשיבה היתה רשאית להתעלם מהנחיית משרד הבריאות.

המשיבה הבינה שהמכתב מהווה הנחיה אופרטיבית לכל דבר ועניין, כמו גם שינוי בתנאי הרישיון המקורי, אלא שיש להתייחס להנחיה זו רק ביחס למשלוחים עתידיים.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי במסקנה זו אין כדי לייתר את העובדה לפיה משרד הבריאות אמור היה להנפיק למשיבה רישיון מתוקן, ולא עשה כן, אך העובדה ולפיה לא הוצא רישיון מתקן אינה אלא תקלה בהתנהלות משרד הבריאות שאינה מקטינה מחובת בעל הרישיון לפעול בהתאם להנחיה החדשה.

8. חברות לייצור ושיווק של אוכל לתינוקות - הבקשה שלא לאחד את הבקשות כתובענה ייצוגית - נדחתה
ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 2313-05-08 {אלינור אלפסי נ' כמיפל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.03.10)} נדונה השאלה האם ראוי לאחד את הדיון בבקשות, כאשר המבקשים בשתי הבקשות התנגדו לאיחוד.

המבקשים טענו כי המשיבות הסתירו מציבור הצרכנים את הוראות הבטיחות לצרכן המתחייבות מהמצאות החומר בבקבוקים, בניגוד להנחיית משרד הבריאות, ולא הביאו לידיעת הציבור מחקרים וחוות-דעת המלמדים על הסיכון שבדליפת החומר.

המשיבה 2 ב- ת"א (מחוזי מרכז) 4538-05-08 {מורן זיסר נ' אינטרסן (1996) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.08)} התנגדה גם היא לאיחוד הדיון משום החשש כי איחוד הדיון יסרבל אותו ויגדיל את ההוצאות המשפטיות.

עיקר הנימוק הוא השלב בו נמצאת התביעה בתל-אביב, שהיתה בעת מתן התגובה סמוך לפני שמיעת הוכחות, ואילו כעת מצויה היא בשלב הסיכומים, כנראה. המשיבה 2 מוסיפה כי יש למחוק את התביעה נגדה בהיעדר סמכות בינלאומית לבית-משפט בישראל לדון בעניינה, שכן לא ייצרה ואינה משווקת את הבקבוקים שנמכרו בישראל.
ככל שתאוחדנה התביעות תשקול משיבה זו לבקש סילוק התובענה נגדה על הסף. לשיטתה מוטב להשהות את הדיון בענייננו עד הכרעת הדיון בתל אביב, שמא יימלכו המבקשים בדעתם ויחזרו בהם מן התובענות.

המשיבות ב- ת"צ (מחוזי מרכז) 2313-05-08 {אלינור אלפסי נ' כמיפל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.04.09)} הותירו לשיקול-דעת בית-המשפט את האיחוד המוצע, בכפוף לכך שלא תיגרע זכות מזכויותיהן הדיוניות כתוצאה מן האיחוד, תוך שציינו כי שתי התובענות עוסקות באותו העניין, ושתיהן הוגשו על-ידי אותם עורכי-דין, אם כי בשם תובעים שונים.

המשיבה 1 ב- ת"א (מחוזי-מרכז) 4538-05-08 {מורן זיסר נ' אינטרסן (1996) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.08)} הותירה אף היא לשיקול-דעת בית-המשפט, מבלי לייתר דיון בשאלות הנבדלות המתעוררות בבקשות השונות.

בית-המשפט קבע כי איחוד הדיון בהליכים שונים חותר למניעת סיכון של החלטות סותרות בעניינים דומים, קידום יעילות דיונית וחיסכון בזמן שיפוטי.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון במקרה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגזרים ממאפייניה הייחודיים של בקשה כזו, וכאשר חוק תובענות ייצוגיות מציב את יעילות הדיון בתובענות הייצוגיות כאחת ממטרות החוק הנטען בשתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית דומה בה המשיבות ייצרו, ייבאו, שיווקו, ומכרו כוסות ובקבוקי האכלה לתינוקות שכללו את החומר ביספינול A, שעלול להוות סיכון לתינוקות אם הוא דולף ונמהל בדבר אוכל, כאשר המשיבות לא גילוזאת על המוצרים או אריזותיהם.

9. מרכז רפואי רבין - גמילה מעישון - נתקבל הסדר פשרה
ב- בש"א (ת"א) 1877-06 {שרית טל נ' מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון), פורסם באתר האינטרנט נבו (31.05.10)} נדונה סוגיה בה התובעות, היו במועדים הרלוונטיים לתובענה מעשנות כבדות וביקשו להיגמל. נשאלה השאלה האם הטיפול שקיבלו התובעות נעשה מבלי שנאמר או הוסבר להן כי הינו בגדר ניסוי רפואי?

בשלהי שנת 2001 פנו התובעות לקבלת טיפול רפואי נגד עישון במרפאה לגמילה מעישון בבית-החולים "בילינסון", שבבעלותה של שירותי בריאות כללית, ואולם, זמן קצר לאחר קבלת הטיפול שבו התובעות לעשן.

התובעות טענו כי בדיעבד התברר להן כי הטיפול הרפואי לכאורה שקיבלו היה טיפול ניסיוני - שניתן להן ללא היתר מתאים ממשרד הבריאות ומבלי שהן חתמו על טופס הסכמה להשתתפות בניסוי, וחמור מכך, מבלי שנאמר או הוסבר להן כי מדובר בטיפול שהינו בגדר ניסוי רפואי.

אשר-על-כן, הגישו התובעות תביעה כספית נגד הנתבעים, וכן בקשה לאישורה כייצוגית. הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור היא כל המטופלים בטיפול הגמילה שניתן במרפאה על-ידי בית-החולים.

עילות התביעה היו בראש ובראשונה מתחום הגנת הצרכן.

בתגובה לבקשת האישור הכחישו הנתבעים כי טיפול הגמילה היה טיפול ניסיוני, כאשר לגרסתם מדובר בטיפול רפואי שניתן כדין על-ידי בית-החולים למטופלים.

הנתבעים טענו כי טיפול הגמילה התחיל בראשיתו כטיפול ניסיוני שקיבל את אישורה של ועדת הלסינקי כנדרש על-פי תקנות בריאות העם, ועם סיומו בהצלחה הביא בית-החולים לשינוי ההתוויה הרפואית של אחת התרופות שניתנו למטופלים במסגרת הטיפול - ובעקבות שינוי זה שוב לא היה טיפול הגמילה טיפול ניסיוני, אלא טיפול רפואי שאין צורך באישורים כלשהם על-מנת לתיתו למטופלים.

עוד הוסיפו הנתבעים, כי ישנה תמיכה לטענותיהם בממצאיה של הוועדה הפנימית אשר קבעה כי אין מקום להורות על הפסקתו של הטיפול.

הנתבעים ביקרו את חוות-דעתו של פרופ' הלקין, כאשר לטענתם חוות-דעת זו נסתמכה על נתון עובדתי שגוי, שלפיו השימוש בתרופות שניתנו למטופלים בטיפול הגמילה חרג מן המטרה הקבועה בהתוויות שלהן.

ההתוויות של התרופות מתארות את הפעילות שהן מבצעות ולא בהכרח את השימושים הטיפוליים המותרים בהן - ומשכך אין כל יסוד לקביעתו של פרופ' הלקין כי טיפול הגמילה ניתן על-ידי בית-החולים שלא כדין רק משום שבהתוויות -של התרופות שבהן נעשה שימוש לא צויין באופן מפורש כי הן מתאימות לגמילה מעישון.

לסיכום טענותיהם, טענו הנתבעים כי בכל מקרה טיפול הגמילה ניתן על-ידי בית-החולים בתום-לב - מתוך מחשבה ואמונה כנה כי הוא מגיש למטופלים טיפול רפואי כדין, בהתאם להתוויות של התרופות שבהן נעשה שימוש.

בשלב המקדמי של הדיון בבקשת האישור, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בית-המשפט אישר את הסדר הפשרה וקבע בכך מעשה בית-דין בעניינם של כל אותם מטופלים שרכשו וקיבלו את טיפול הגמילה בבית-החולים - בעילות של הטעיה, ניצול מצוקת הצרכן ופגיעה באוטונומיה.

בית-המשפט קבע כי הנתבעים ישלמו לתובעות גמול בסכום של 80,000 ש"ח לכל אחת, ושכר טרחה לבאי כוחן בסכום של 600,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
ההטבה תשולם על-ידי הנתבעים לכל אחד מחברי הקבוצה אשר קיבל את טיפול הגמילה ללא קשר להצלחת טיפול זה בעניינו.

10. משרד הבריאות - מזון לפעוטות - הבקשה נדחתה
ב- ת"א (ת"א) 2593/05 {סלומון דניאל נ' גורי יבוא והפצה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.05.11)} נדונה סוגיה בה המבקשים הם הוריו של קטין אשר נהגו לרכוש עבורו מחית גזר מתוצרת חברת גרבר שהמשיבה היא המשווקת שלה בארץ.

לימים נמצא כי המחית מכילה רמות גבוהות של היסוד המתכתי הרעיל קדמיום. המבקשים ביקשו לאשר את התביעה שהגישו כתביעה ייצוגית.

המבקשים טענו כי משרד הבריאות קבע, וקביעתו היא קביעה מחייבת, כי הכמות המקסימאלית של קדמיום במוצר היא 1 PPB. משרד הבריאות פרסם הנחיות מחייבות בהקשר זה.

תוצאות הבדיקה במעבדה בחיפה העידו על ריכוזים העולים בהרבה על הריכוז המותר. כך גם עולה מכול הבדיקות שנערכו על-ידי המשיבה.

המבקשים טענו כי קביעותיו של המומחה מטעם המשיבה, אינן יכולות להחליף קביעות של הרשות המוסמכת, משרד הבריאות.

עוד טענו המבקשים, כי המשיבה הסתירה מהם את העובדה שלא ביצעה כל בדיקה לאיתור מתכות כבדות, הדרושה לפני שיווק המוצר, כאשר גם לאחר תוצאות הבדיקה במעבדה בחיפה, המשיבה לא בצעה את הבדיקות שהיה עליה לבצע, ואף לא הודיעה מיידית לציבור על כך שנמצאה במוצר כמות חריגה של קדמיום.

המוצר לא הורד מהמדפים ביום 11.05.05, לאחר שהתקבלה ההודעה על קיומה של כמות חריגה של קדמיום במוצר.
המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה ואת התביעה, מאחר ומדובר בתביעה שהוגשה בחיפזון, והתנהלותה של המשיבה היתה לטענתה ללא רבב.

המשיבה ציינה כי היא קיבלה משלוח של המוצר עם תעודת בדיקה מארה"ב, שהוגשה למשרד הבריאות. לאחר מכן הסתבר בבדיקה אקראית כי ריכוז הקדמיום במוצר עולה על זה שהופיע בתעודת הבדיקה מארץ המוצא ולכן הוקפא השיווק של המשלוח הזה, והוא הועבר לבדיקה נוספת.

המשיבה טענה כי לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה השגויה של מכון התקנים, נאסף המוצר מהמדפים, בהתאם להוראות משרד הבריאות. המשיבה טענה כי המבקשים נהגו בחוסר תום-לב, כאשר העלו טענות עובדתיות מטעות, כגון הטענה כי היה פרסום מטעה לפיו המוצר הוא בריא במיוחד, או הטענה לפיה למוצר לא בוצעו בדיקות בארץ המוצא, באשר המוצרים נאספו מהמדפים בצורה מהירה ומקצועית.

עוד טענה המשיבה, כי המוצר ששווק אינו מסוכן לבריאות בכמויות שבנם של המבקשים צרך אותו, וזאת גם לפי עמדת משרד הבריאות.

בנוגע לריכוז הקדמיום, נטען כי קדמיום היא מתכת המצויה כמעט בכול חומר ביולוגי. הטענה ביחס לריכוז ה"מותר" נובעת משני מכתבים של המשרד הבריאות, שאינם הנחיות מחייבות.

עמדת משרד הבריאות ביחס לריכוז הקדמיום המקסימאלי אף אינה עקבית, היא עמדה בסתירה לעמדתו של המומחה מטעם המשיבה, והיא עמדה אבסורדית.

עמדת המשיבה היתה כי אם לא היו מתקבלות תוצאות הגבוהות במיוחד בבדיקה השגויה הראשונה של מכון התקנים, לא היה משרד הבריאות דורש את איסוף המוצרים מהמדפים.

בית-המשפט דחה את הבקשה לאישור תביעה העוסקת בהימצאות ריכוזי היסוד המתכתי הרעיל קדמיום במחית גזר של גרבר כתובענה ייצוגית בקובעו, כי ישנו קושי רב בקביעת חברי הקבוצה המיוצגת והוכחתם, ולכן הדרך לבירור התביעה כתביעה ייצוגית איננה עוד הדרך ה"יעילה וההוגנת".

11. משרד הבריאות - צרכנות - הבקשה נדחתה
ב- בש"א (חי') 6666/01 {רון קלנר נ' "תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.05)} נדונה בקשה לאישור תביעה ייצוגית, על-פי חוק הגנת הצרכן, כנגד "תנובה" בטענה כי המוצר "מאמא עוף" הוצג ושווק כעוף טרי בעוד מדובר בעוף מעובד.

המבקש טען כי הוא רכש את המוצר נשוא התביעה בעקבות הצגתו כמוצר טרי. בבקשה ציין המבקש כי "תנובה" הציגה את המוצר נשוא התביעה {עוף/הודו במרינדה} כמוצר "טרי" במספר דרכים.

המבקש טען כי המוצר נכלל בהגדרת מוצר "מעובד" בהיותו עוף או הודו שעברו תהליך של טיפול והשרייה במרינדה ואף הוספה להם חומצה לקטית המורידה את רמת החומציות ומאריכה את חיי המדף.

מוצר זה הינו מוצר מעובד ואינו יכול להיכלל בהגדרת מוצר "טרי", שכן, לשיטת המבקש, מוצר בשר {בקר, עוף,הודו וכד'} טרי, הינו בשר שלא עבר שום טיפול למעט פריסה ואריזה בוואקום, באווירה מבוקרת וכי אורך חיי המדף של מוצר בשר טרי הינו לכל היותר 4 ימים מהשחיטה בלבד.

עוד טען המבקש, כי אין ולא קיים בישראל כל "תו טריות", אין ולא קיימת כל הגדרה ל"תו טריות", ואין כל גוף המוסמך להעניק "תו טריות" כזה או אחר במדינת ישראל.

המשיבה פתחה את טענותיה בטענה מקדמית לפיה התביעה כמו גם הבקשה, לקו בפגם מהותי-היעדרה של חוות-דעת של מומחה או תעודת רופא התומכת בטענות המבקש המתייחסות לנזקים בריאותיים אפשריים ולפגימה בבריאותו של המבקש כתוצאה מצריכת המוצר, וזאת בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לגופו של עניין, המשיבה טענה כי אין כל הגדרה סטטוטורית מחייבת למונח "טרי" בהקשר הרלוונטי ואין כל הגדרה סטטוטורית אחרת המונעת מהמשיבה לעשות במונח זה שימוש על-מנת לתאר מוצר שלה התואם לדעתה את המונח "טרי", וממילא אין במעשיה כדי להפר הוראה חוקית כלשהיא אשר על הפרתה ניתן לבסס תביעה.

המשיבה מוסיפה כי מחדלו של המבקש למלא דרישה זו מביא לכך כי על בית-המשפט להתעלם מכל אותן טענות המתייחסות לנזקים בריאותיים אפשריים.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק כי הצגת המוצר נשוא התביעה - שאין חולק כי הוא מוצר "מעובד" - כ"טרי", אינה עומדת בהכרח בסתירה למצב העובדתי כפי שהיה קיים בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, שכן אז טרם היתה הגדרה סטטוטורית מחייבת למונח "טרי" בקשר עם שיווק של עוף/הודו ומוצריהם ולא היתה גם הוראה סטטוטורית כלשהיא השוללת הצגת מוצר עוף "מעובד" כמוצר "טרי".

מכאן שלא מדובר בהטעיה הנובעת מהסתמכות המבקש על תיאור המוצר נשוא התביעה כמוצר "טרי".

העובדה ששני הצדדים {העוסק והצרכן} מבינים בצורה שונה, אם בכלל, את המונח "טרי", אינה מעידה בהכרח על הטעייה באשר לעניין מהותי בעסקה.

לצורך ההכרעה בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית ובשאלה האם הוכחה ההטעיה הנטענת על-ידי המבקש, אין כלל צורך לדון בשאלת הפרשנות הנכונה שיש ליתן למונח "טרי".
עוד הוסיף בית-המשפט, כי אין לקבל את הטענה לפיה גם בהיעדר הוכחת נזק, אין לשלול את זכותה של כל קבוצת התובעים לקבלת פיצוי בגין עגמת הנפש והדאגה המיותרת שנגרמה לציבור הצרכנים עקב רכישת המוצר והגילוי המאוחר שאין מדובר במוצר טרי אלא מעובד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תביעות ייצוגיות