הצוות הסיעודי

1. הדין
א. תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 65ג לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן: "הפקודה"), ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"השר" - שר הבריאות;
"המשרד" - משרד הבריאות;
"המנהל" - המנהל הכללי של המשרד, לרבות מי שהמנהל אצל לו בכתב את סמכויותיו לפי תקנות אלה, כולן או מקצתן;
"האגף" - אגף הסיעוד במשרד;
"סגל סיעודי" - אחיות מוסמכות, אחיות מעשיות ומטפלות;
"רשם" - מי שמינהו המנהל הכללי של המשרד להיות רשם הסגל הסיעודי, לרבות סגן רשם;
"הפנקס" - פנקס לרישום סגל סיעודי;
"מורשה לעסוק בסיעוד" - מי שרשום בפנקס;
"מחלה מסכנת":
(1) מחלת נפש;
(2) מחלה העלולה לסכן בריאות בני-אדם שבטיפולו של מורשה לעסוק בסיעוד;
(3) מחלה או כושר לקוי העלולים לשלול מאדם את היכולת לעסוק בסיעוד, לחלוטין, זמנית או חלקית;
"ועדה רפואית" - ועדה שמונתה לפי תקנה 13(ב)(1).

2. פנקס
הרשם ינהל את הפנקס ויקבע את דרכי ניהולו והפרטים שיירשמו בו.

3. ייחוד המקצוע
(א) לא יעסוק אדם ולא יועסק בסיעוד במרפאה אלא אם הוא מורשה לעסוק בסיעוד או בעל היתר זמני לפי תקנה 12, ובהתאם לתקנות אלה.
(ב) אין בתקנה זו כדי למנוע תלמיד סיעוד לעסוק בסיעוד כאמור, בפיקוחו של מורשה לעסוק בסיעוד.

4. תנאים לרישום
זכאי להיות רשום בפנקס אזרח ישראלי או תושב ישראל שגילו למעלה מ- 18 שנים, שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי הוא בעל השכלה בסיעוד וכי יש לו ידיעה בסיסית, לפחות, בעברית.

5. השכלה בסיעוד
(א) לצורך הרישום בפנקס כאחות מוסמכת ייחשב כבעל השכלה בסיעוד מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא בעל תעודה המעידה שעבר בהצלחה את בחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות או בפיקוחו, או תעודה שמשרד החינוך והתרבות מכיר בה כשוות ערך לה;
(2) הוא סיים לימודי סיעוד לאחיות מוסמכות בבית ספר לסיעוד בישראל, שהכיר בו המנהל, בקורס שהמנהל אישר אותו ובהתאם לתכנית שהמנהל קבע, הכל לעניין תקנת-משנה זו;
(3) הוא עמד בבחינות ממשלתיות לאחיות מוסמכות שעורך האגף.
(ב) לצורך הרישום בפנקס כאחות מעשית ייחשב כבעל השכלה בסיעוד מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא סיים כתה י' בישראל במוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, או שהוא בעל השכלה שמשרד החינוך והתרבות או המנהל מכירים בה כשוות ערך לה;
(2) הוא סיים לימודי סיעוד לאחיות מעשיות במוסד בישראל שהמנהל הכיר בו, בקורס שהמנהל אישר ובהתאם לתכנית שהמנהל קבע, הכל לעניין תקנת-משנה זו;
(3) הוא עמד בבחינות ממשלתיות לאחיות מעשיות שעורך האגף.
(ג) לצורך הרישום בפנקס כמטפלת ייחשב כבעל השכלה בסיעוד מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא בעל השכלה כמפורט בתקנת-משנה (ב)(1);
(2) הוא סיים לימודי סיעוד למטפלות במוסד בישראל שהמנהל הכיר בו, בקורס שהמנהל אישר ובהתאם לתכנית שהמנהל קבע, הכל לעניין תקנת-משנה זו;
(3) הוא עמד בבחינות ממשלתיות למטפלות שעורך האגף.
(ד) המנהל רשאי להכיר בתעודה שניתנה מחוץ לישראל כהוכחה מספקת על השכלה בסיעוד, בתנאים או בסייגים או בלעדיהם, ולקבוע בחינות מיוחדות ותקופת אימון מיוחד למי שרכש את השכלתו בסיעוד מחוץ לישראל.

6. תקופת אימון מתקדם
המנהל רשאי לאשר לבית ספר לסיעוד כי בתכנית הלימודים שלו תיכלל תקופת אימון מתקדם (סטאז') בתנאי לסיום הלימודים בו.

7. מומחיות מוכרת
(א) המנהל, לאחר התייעצות בהסתדרות האחיות והאחים בישראל, רשאי בצו:
(1) לקבוע שענף פלוני בסיעוד יהיה מומחיות מוכרת;
(2) לקבוע למומחיות מוכרת תנאים לעניין הכשרה, בחינה, תואר ותעודה;
(3) לייחד פעולות מסויימות בסיעוד לבעלי מומחיות מוכרת;
(4) להורות שיירשמו בפנקס בעלי תואר של מומחיות מוכרת.
(ב) מיום שיוחדה פעולה לבעלי מומחיות מוכרת, או מיום לאחריו שנקבע בצו, לא יעסוק מורשה לעסוק בסיעוד במרפאה בפעולה שיוחדה כאמור אלא אם הוא רשום בפנקס כבעל אותה מומחיות.
(ג) על-אף האמור בתקנה זו רשאי המנהל להורות שמורשה לעסוק בסיעוד שעסק בענף סיעוד לפני שנקבע כמומחיות מוכרת, יהיה רשאי להמשיך בעיסוקו עם או בלי התואר, בתנאים ובהגבלות שיחליט, לרבות בדבר התקופה שבה יהיה רשאי להמשיך בעיסוקו ובדבר הכשרה ובחינה.
(ד) אין בתקנה זו כדי למנוע מתמחה מלעסוק בפעולה כאמור בפיקוח של בעל מומחיות מוכרת.

8. הגשת בקשה לרישום
(א) בקשה לרישום בפנקס תוגש לרשם, באמצעות לשכת הבריאות המחוזית באזור מגוריו של המבקש או מדור הרישום שבאגף, בצירוף העתק מאומת מהמסמכים המעידים על השכלה בסיעוד, תעודה המעידה על אזרחות ישראלית לפי סעיף 15 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, או תעודה של משרד הפנים על מעמדו של המבקש בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
(ב) הרשם רשאי לדרוש פרטים ומסמכים נוספים ואחרים ממבקש רישום.

9. תעודה על רישום
מי שנרשם בפנקס יהא זכאי לקבל תעודה המעידה על רישומו בפנקס.

10. בדיקת מסמכים
הרשם רשאי, בכל עת, לדרוש ממורשה לעסוק בסיעוד שיציג לפניו, תוך זמן סביר שקבע, את המסמכים שעל יסודם נרשם בפנקס.

11. דחיית בקשת רישום
המנהל רשאי להורות שלא לרשום בפנקס אדם, אף אם נתמלאו התנאים האמורים בתקנה 4, אם המבקש הורשע בעבירה שיש עמה קלון או שיש בה כדי להראות שהוא חסר האחריות הדרושה לעיסוק בסיעוד, וטרם חלפו עשר שנים אחרי שרצה את ענשו או אחרי שנסתיימה תקופת התנאי לפי סעיף 52(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הכל לפי העניין ולפי המאוחר יותר, ובלבד שנתן הזדמנות למבקש לטעון טענותיו.

12. היתר זמני
המנהל רשאי:
(1) לתת היתר זמני לתקופה שימצא לנכון לעסוק בסיעוד, לרבות במומחיות מוכרת, למי שאיננו אזרח ישראלי או תושב ישראל ומבלי שיירשם בפנקס, אם הוא:
א. מוזמן לישראל למילוי תפקיד מסויים בסיעוד - בהגבלה לאותו תפקיד;
ב. בא לישראל ברישיון לישיבת ביקור - לתקופת רשיונו, ובתוספת כל תנאי שהמנהל יראה לנכון;
(2) לתת היתר לאזרח ישראלי או לתושב ישראל, המבקש רישום כאחות מוסמכת, לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, עד להשלמת ההליכים ומילוי התנאים הדרושים לרישומו בפנקס בהתאם למעמדו המקצועי;
(3) לבטל את ההיתר הזמני.

13. בדיקה רפואית
(א) המנהל רשאי לדרוש בדיקת כשרו הגופני או הנפשי של מבקש רישום או של מורשה לעסוק בסיעוד והתייצבותו לפני ועדה רפואית.
(ב) (1) לשם בדיקת הכושר כאמור ימנה המנהל, מינוי כללי או מיוחד, ועדה רפואית של שלושה רופאים או שלושה פסיכיאטרים, לפי העניין;
(2) הועדה תגיש את ממצאיה ומסקנותיה בכתב למנהל.
(ג) לא יירשם מבקש הרישום בפנקס כל עוד לא התייצב ונבדק, אם דרש זאת המנהל.
(ד) המנהל רשאי להתלות את רישומו של מורשה לעסוק בסיעוד עד שייבדק, אם דרש זאת המנהל; ההתליה תפורסם בדרך שהמנהל ימצא לנכון.
(ה) (1) נוכח המנהל כי מחלה מסכנת של מורשה לעסוק בסיעוד גורמת לסכנה תכופה עד שאין לחכות לסיום ההליכים בועדה הרפואית, רשאי הוא להתלות את רישומו בפנקס עד להחלטה סופית לפי תקנה 14, וזאת לתקופה עד שלושה חדשים, ובלבד שיעביר את העניין בסמוך למתן ההחלטה בדבר ההתליה לטיפולה של ועדה רפואית;
(2) לא סיימה הועדה הרפואית את ההליכים, עד תום תקופת ההתליה, רשאי המנהל, בהסכמת הועדה הרפואית, להמשיכם לשלושה חדשים נוספים.

14. החלטת הרשם
קבעה הוועדה הרפואית כי מבקש רישום או מורשה לעסוק בסיעוד אינו מסוגל לעסוק בסיעוד, לחלוטין או לשעה, מחמת מחלה מסכנת, או כי הוא מסוגל לעסוק בסיעוד בהגבלות או בתנאים מסויימים, יורה המנהל לרשם לסרב לרשמו בפנקס, ואם הוא רשום בפנקס - למחקו או לאסור או להגביל עיסוקו, בהתאם להמלצות הועדה הרפואית; אסר הרשם או הגביל עיסוק כאמור - יציין זאת בפנקס.

15. אמצעי משמעת
המנהל רשאי, בצו חתום בידו, להורות לרשם לבטל רישום של מורשה לעסוק בסיעוד (להלן: "הנקבל") או להתלותו לתקופה קצובה, על יסוד קובלנה בכתב שהוגשה לו, אם נוכח כי הנקבל עשה אחת מאלה:
(1) התנהג בדרך שאינה הולמת את מקצוע הסיעוד;
(2) השיג את רישומו במצג שוא;
(3) גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידו;
(4) הורשע בעבירה שיש עמה קלון או שיש בה כדי להראות שהוא חסר האחריות הדרושה לעסוק בסיעוד;
(5) לא הציג בפני הרשם מסמכים בהתאם לתקנה 10.

16. הליכי דיון המשמעת
(א) המנהל לא יצווה כאמור בתקנה 15, אלא לאחר שנתן לנקבל הזדמנות להגיש הגנתו בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדה שמינה המנהל, בין דרך קבע ובין לעניין פלוני; הוועדה תהיה של שלושה, שביניהם שניים לפחות מורשים לעסוק בסיעוד הרשומים בפנקס כאחיות מוסמכות ומהם אחות מוסמכת אחת לפחות, מתוך רשימה שתגיש לו הסתדרות האחיות והאחים בישראל; לא הגישה הסתדרות זו רשימה תוך חדשיים לאחר שקיבלה דרישה להגישה, ימנה המנהל אחות מוסמכת שתיראה לו; הוועדה תגיש דין וחשבון בכתב למנהל.
(ב) לעניין תקנת-משנה (א) רואים נקבל כאילו ניתנה לו הזדמנות להגיש הגנה בכתב, אם שלושים ימים לפחות לפני מתן הצו לפי תקנה 15, הומצאה לו אישית, או בדואר רשום לפי מען מגוריו הקבוע, הודעה המפרטת את מהות הקובלנה ואת הכוונה לצוות כאמור בתקנה 15.
(ג) על-אף האמור בתקנת-משנה (א) רשאי נקבל לוותר, בכתב, על הקמת ועדה שתדון בעניינו; ויתר הנקבל כאמור, יהיה המנהל רשאי לצוות כאמור בתקנה 15 גם אם לא מינה ועדה.

17. מחיקת רישום
(א) בנוסף לאמור בתקנה 15, רשאי הרשם למחוק רישום מהפנקס אם:
(1) ביקש מורשה לעסוק בסיעוד למחקו ממנו;
(2) נוכח כי מורשה לעסוק בסיעוד אינו רשאי לשבת בישראל.
(ב) נפטר מורשה לעסוק בסיעוד - ימחוק הרשם את רישומו בפנקס.

18. החזרת תעודה
בוטל רישומו של מורשה לעסוק בסיעוד או הותלה או הוגבל עיסוקו, יחזיר לרשם את התעודה שקיבל בהתאם לתקנה 9 באמצעות לשכת בריאות מחוזית; הוגבל עיסוקו, יהא זכאי לקבל תעודה המעידה על רישומו בפנקס בציון הגבלת עיסוקו.

19. ערר
(א) הנפגע מהחלטה של המנהל לפי תקנות 11, 13(ה), 14 או 15 רשאי לערור עליה בכתב לפני השר תוך שלושים ימים מהיום שבו נמסרה לו הודעה על החלטתו של המנהל.
(ב) ביקש אדם להירשם בפנקס ולא רשמו הרשם תוך שישה חודשים מיום שקיבל את כל הפרטים והמסמכים הדרושים, רשאי הוא לערור על כך לפני השר תוך שישים ימים לאחר תום ששת החדשים האמורים.
(ג) בערר לפי תקנה זו רשאי השר לתת הוראות כפי שיראה לנכון.
(ד) אין בהגשת ערר לפי תקנה זו כדי לעכב את ביצועה של החלטת המנהל, אלא אם הורה השר אחרת בכתב.

20. שמירת דינים
אין בתקנות אלה כדי לגרוע מכוחו של כל דין.

21. הוראות מעבר
(א) מי שהכיר בו המשרד כאחות מוסמכת, כאחות מעשית או כמטפלת, לפי העניין, ערב תחילתן של תקנות אלה ויש בידו תעודה על כך, יראו אותו כמי שרשום בפנקס עם תחילתן ואת התעודה שבידו כתעודה שניתנה לפי תקנה 9.
(ב) על-אף האמור בתקנה 3 אין בתקנות אלה כדי לפגוע במי שמוסד רפואי ציבורי הכיר בו לפני תחילת תקנות אלה, בתיאום עם הסתדרות האחיות והאחים בישראל, כרשאי לעסוק בו בסיעוד והמשיך לעסוק בו וכל עוד הוא עוסק בו כאמור, ותקנות 13, 14, 15, 16 ו- 19 יחולו עליו בשינויים המחוייבים.
(ג) תקנה 5(ב)(1) ו- (ג)(1) לא תחול על מי שהתחיל את לימודיו במוסד כאמור בתקנה 5(ב)(2) או (ג)(2) לפני יום ט"ו באייר התש"ם (1 במאי 1980).
(ד) תקנה 5(א)(1) לא תחול על מי שרשום בפנקס כאחות מעשית או כמטפלת עם תחילתן של תקנות אלה לפי תקנת-משנה (א) ונתקבל ללימודי סיעוד כמפורט בתקנה 5(א)(2) לא יאוחר מיום כ"ט באלול התשמ"א (28 בספטמבר 1981), ועל מי שהחל בלימודי סיעוד לאחיות מוסמכות כמפורט בתקנה 5(א)(2) לפני כ' באלול התש"ם (1 בספטמבר 1980).

ב. תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי-חולים), התשמ"ט-1988 קובעות כדלקמן:

בתוקף סמכותי לפי סעיף 33 לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן: "הפקודה"), וסעיף 19 לפקודת המילדות, 1929, ובאישור שרת הבריאות, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות

1. בתקנות אלה:
"האגף" - אגף הסיעוד במשרד הבריאות;
"הפנקס" - פנקס לרישום מורשים לעסוק בסיעוד או ביילוד בבית-חולים;
"השר" - שר הבריאות;
תק' תש"ן-1990

"ועדה רפואית" - ועדה שמונתה לפי תקנה 19(ב);
"מורשה לעסוק בסיעוד" - מי שרשום בפנקס;
"מחלה מסכנת" - אחת מאלה:
(1) מחלת נפש;
(2) מחלה העלולה לסכן בריאות בני אדם שבטיפולו;
(3) מחלה או כושר לקוי העלולים לשלול ממנו את היכולת לעסוק בסיעוד או ביילוד, לפי העניין, לחלוטין או באופן זמני או חלקי;
"עיסוק בסיעוד" - עיסוק מקצועי כמשלח יד של מורשה לעסוק בסיעוד בבית-חולים, בהתאם להכשרה בסיעוד שקיבל כאמור בתקנות אלה, לרבות ביצוע פעולות או שירותים רפואיים לפי כל דין;
"מיילדת" - כמשמעותה בפקודת המיילדות, הרשומה בפנקס במדור מיילדת;
"תלמיד סיעוד" - מי שלומד סיעוד במוסד שהכירה בו האחות הראשית, לקראת רישומו בפנקס.

ניהול הפנקס

2. (א) האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות (להלן: "האחות הראשית") תנהל את הפנקס; צורת הפנקס ופרטי הרישום בו ייקבעו בידי האחות הראשית.
(ב) בפנקס יהיו מדורים אלה:
(1) מדור אחות מוסמכת;
(2) מדור אחות מעשית;
(3) מדור מיילדת;
(4) מדור מטפלת;
(5) מדור השתלמות מוכרת.

יחוד המקצוע ותחומי העיסוק

3. לא יעסוק אדם ולא יועסק בסיעוד או ביילוד בבית-חולים אלא-אם-כן הוא מורשה לעסוק בסיעוד או מיילדת, או הוא בעל היתר זמני לפי תקנה 15, והוא עוסק בסיעוד או ביילוד בהתאם למדור בו הוא רשום.

תלמיד סיעוד
תק' תש"ן-1990

4. אין באמור בתקנה זו כדי למנוע מתלמיד סיעוד לעסוק בסיעוד בבית-חולים בפיקוחו של מורשה לעסוק בסיעוד ובכפוף לתנאי המוסד שבו הוא לומד.
תנאים כלליים לרישום בפנקס
תק' תש"ן-1990

5. (א) זכאי להיות רשום בפנקס אזרח או תושב ישראל בן 18 שנים או יותר, שהוכיח להנחת דעתה של האחות הראשית כי הוא בעל הכשרה מקצועית כאמור בתקנות אלה וכי יש לו ידיעה בסיסית, לפחות, בעברית, וכי לא הורשע בעבירה שדינה מאסר שיש בה, לדעת האחות הראשית, כדי למנוע עיסוק בסיעוד.
(ב) האחות הראשית רשאית, לעניין מסויים שיפורט על ידה בכתב, לרשום בפנקס תושב ארעי כמשמעותו בסעיף 2(א)(3) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אם הוא ממלא אחר דרישות תקנות אלה.

תנאים לרישום בפנקס במדור אחות מוסמכת

6. בעל הכשרה מקצועית לשם רישום בפנקס במדור אחות מוסמכת הוא מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) בעל תעודה המעידה שעבר בהצלחה את בחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות או בפיקוחו, או תעודה מחוץ לארץ שמשרד החינוך והתרבות אישר כי בעליה זכאי להתקבל לאוניברסיטה בארץ שבה הונפקה, או שיש לו הזכות להתקבל כתלמיד מן המניין למוסד להשכלה גבוהה בישראל שהוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה;
(2) סיים לימודי סיעוד לאחיות מוסמכות בבית ספר לסיעוד בישראל שהכירה בו האחות הראשית או סיים חוג או מגמה אוניברסיטאית בסיעוד בישראל בהתאם לתכנית לימודים שקבע האגף;
(3) הוא עמד בבחינות ממשלתיות לאחיות מוסמכות שערך האגף.

תנאים לרישום בפנקס במדור אחות מעשית

7. בעל הכשרה מקצועית לשם רישום בפנקס במדור אחות מעשית הוא מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) סיים כתה י' בישראל במוסד חינוך מוכר, כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, או המציא אישור ממשרד החינוך והתרבות על השכלה כללית שוות ערך ל- י' כיתות בישראל;
(2) סיים לימודי סיעוד לאחיות מעשיות במוסד בישראל שהאחות הראשית הכירה בו, ובהתאם לתכנית לימודים שקבע האגף;
(3) עמד בבחינות ממשלתיות לאחיות מעשיות שערך האגף.

תנאים לרישום בפנקס במדור מטפלת

8. בעל הכשרה מקצועית לשם רישום בפנקס במדור מטפלת הוא מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא סיים לימודי סיעוד למטפלות בישראל שהאחות הראשית הכירה בו, בהתאם לתכנית לימודים שקבע האגף;
(2) הוא עמד בבחינות ממשלתיות למטפלות שערך האגף, עד יום 1 במאי 1981.

תנאים לרישום בפנקס במדור מיילדת

9. בעל הכשרה מקצועית לשם רישום בפנקס במדור מיילדת הוא מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא רשום בפנקס במדור אחות מוסמכת;
(2) הוא סיים קורס מיילדות במוסד שהכירה בו האחות הראשית, ובהתאם לתכנית לימודים שקבע האגף;
(3) הוא עמד בבחינות ממשלתיות למיילדות שערך האגף.

התנאים לרישום בפנקס במדור השתלמות מוכרת

10. זכאי להרשם בפנקס במדור השתלמות מוכרת מי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא רשום בפנקס במדור אחות מוסמכת או אחות מעשית;
(2) סיים השתלמות מוכרת בנושא, במשך זמן ובמקום שהכירה בהם האחות הראשית, הכל בהתאם לתכנית לימודים שקבע האגף;
(3) הוא עמד בבחינות ממשלתיות שערך האגף ובמתכונת שקבע.

הכרה בהכשרה בסיעוד ובתעודות מחוץ לישראל

11. על-אף האמור בתקנות 6 עד 8, רשאית האחות הראשית לרשום בפנקס במדור המתאים מי שקיבל הכשרתו בסיעוד בחוץ לארץ, במוסד שהכירה בו האחות הראשית, וניתנה לו דיפלומה שהאחות הראשית הכירה בה ובסוגה, ובלבד שרשאית היא להתנות רישום כאמור בעמידה בבחינות מיוחדות, בתקופת אימון מיוחדת, או בהכשרה מקצועית שקבעה.

הגשת בקשה לרישום

12. (א) בקשה לרישום בפנקס תוגש לאחות הראשית באמצעות לשכת הבריאות המחוזית באזור מגוריו של המבקש, או באמצעות האגף, בצירוף העתק מאומת מהמסמכים המעידים על הכשרה מקצועית בסיעוד, תעודה המעידה כי המבקש הוא אזרח ישראלי, לפי סעיף 15 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, או תעודה מאת משרד הפנים על מעמדו של המבקש בישראל, לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
(ב) לבקשה תצורף הוכחה כי המבקש לא הורשע בעבירה כאמור בתקנה 5(א).
(ג) האחות הראשית רשאית לדרוש פרטים ומסמכים נוספים בקשר עם הבקשה האמורה.

תעודה על רישום

13. מי שנרשם בפנקס יהא זכאי לקבל תעודה המעידה על רישומו בפנקס.

דחיית בקשת רישום

14. האחות הראשית רשאית להורות לרשום בפנקס, או לתת היתר זמני למבקש, אף אם הורשע בעבירה כאמור בתקנה 5, או טרם נסתיימו הליכי משמעת שננקטו לגביו לפי תקנות אלה, אם ועדה שמינה המנהל, בראשות עורך-דין הכשיר לשמש שופט שלום וחברים בה אחות מוסמכת עובדת בית-חולים ואחות מוסמכת נציגת המנהל, מצאה כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות רישום.

היתר זמני

15. האחות הראשית רשאית לתת היתר זמני לעסוק בסיעוד:
(1) כאחות מעשית לאזרח או לתושב ישראל המבקש רישום כאחות מוסמכת, עד להשלמת ההליכים ומילוי התנאים הדרושים לרישומו בפנקס; בתנאי שהמסמכים שהגיש מעידים כי הוא בעל הכשרה של אחות מעשית לפחות;
(2) כאחות מעשית, לאזרח או לתושב ישראל המבקש רישום כאחות מעשית או כמיילדת עד השלמת ההליכים ומילוי התנאים הדרושים לרישומו בפנקס, הכל לפי קביעת האחות הראשית.
היתר מוגבל

16. (א) האחות הראשית רשאית לתת היתר מוגבל לעסוק בסיעוד או ביילוד בבית-חולים למי שאיננו אזרח ישראל או תושב ישראל, ואינו מבקש להרשם בפנקס, אם נתקיימו בו הוראות תקנות 6 עד 9 וכן אחד מאלה:
(1) הוזמן לישראל למילוי תפקיד מסויים בסיעוד או ביילוד בבית-חולים באישור האחות הראשית בהגבלה לאותו תפקיד;
(2) בא לישראל ברישיון לישיבת ביקור, כמשמעותו בסעיף 2(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, לתקופת רשיונו.
(ב) האחות הראשית רשאית להגביל תוקפו של היתר מוגבל לזמן, למקום, לעיסוק מסויים, והכל בין בפיקוח של מורשה לעסוק בסיעוד ובין ללא פיקוח כאמור.

בדיקת מסמכים

17. האחות הראשית רשאית בכל עת לדרוש ממורשה לעסוק בסיעוד שיציג בפניה, תוך זמן סביר, את המסמכים שעל יסודם נרשם בפנקס.

פטור מפקודת הרופאים

18. מורשה לעסוק בסיעוד שסיים השתלמות מוכרת כאמור בתקנה 10 שהכיר בה המנהל, והרשום בפנקס במדור השתלמות מוכרת לפי תקנות אלה, פטור מהוראות פקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976, לגבי פעולות או שירותים רפואיים שלמד בהשתלמות המוכרת.

בדיקה רפואית

19. (א) המנהל רשאי לדרוש בדיקת כשרו הגופני או הנפשי של תלמיד סיעוד, של מבקש רישום בפנקס של מורשה לעסוק בסיעוד או של מיילדת וכן את התייצבותו בפני ועדה רפואית.
(ב) לשם בדיקת הכושר כאמור ימנה המנהל, מינוי כללי או מיוחד, ועדה רפואית של שלושה מורשים לעסוק ברפואה לפי העניין; הוועדה תגיש את ממצאיה ומסקנותיה בכתב למנהל.
(ג) לא יירשם מבקש הרישום בפנקס כל עוד לא התייצב ונבדק, אם דרש זאת המנהל.
(ד) המנהל רשאי להתלות את רישומו של מורשה לעסוק בסיעוד או ביילוד עד שייבדק, אם דרש זאת המנהל; התליה כאמור תפורסם בדרך שהמנהל ימצא לנכון.
(ה) (1) מצא המנהל כי מחלה מסכנת של מורשה לעסוק בסיעוד או ביילוד עלולה לגרום לסכנה תכופה למטפלים או לעצמו, עד שאין לחכות לסיום ההליכים בועדה הרפואית, רשאי הוא להתלות את רישומו בפנקס עד להחלטה סופית לפי תקנה 20, לתקופה עד שלושה חדשים, ובלבד שיעביר את העניין בסמוך למתן ההחלטה בדבר ההתליה לבדיקתה של ועדה רפואית.
(2) לא סיימה הוועדה הרפואית את ההליכים עד תום תקופת ההתליה, רשאי המנהל, בהסכמת הוועדה הרפואית, להמשיכה לשלושה חדשים נוספים.

פעולת האחות הראשית

20. קבעה הוועדה הרפואית כי מבקש רישום בפנקס או מורשה לעסוק בסיעוד או ביילוד אינו מסוגל, מחמת מחלה מסכנת, לעסוק בסיעוד או ביילוד, לחלוטין או לשעה, או כי הוא מסוגל לעסוק בסיעוד או ביילוד בהגבלות או בתנאים מסויימים, יורה המנהל לאחות הראשית לסרב לרשמו בפנקס, ואם הוא רשום בפנקס - למחקו או לאסור עיסוקו לזמן או להגביל עיסוקו, בהתאם להמלצות הוועדה הרפואית; אסר המנהל או הגביל עיסוקו כאמור, תציין זאת האחות הראשית בפנקס.

החזרת תעודה

21. בוטל רישומו של מורשה לעסוק בסיעוד או ביילוד או הותלה או הוגבל עיסוקו, יחזיר את התעודה שקיבל לפי תקנה 13 לאגף; הוגבל עיסוקו, תוחזר לו התעודה לאחר שתצויין בה הגבלת עיסוקו.

ערר

22. (א) הנפגע מהחלטה של המנהל או האחות הראשית לפי תקנות 14, 19(ה) או 20 רשאי לערור עליה בכתב לפני השר תוך שלושים ימים מהיום שבו נמסרה לו הודעה על ההחלטה.
(ב) ביקש אדם להירשם בפנקס והאחות הראשית לא הודיעה לו תוך שישה חודשים מיום שקיבלה את כל הפרטים והמסמכים הדרושים את החלטתה בדבר רישומו, רשאי הוא לערור על כך לפני המנהל תוך שישים הימים שלאחר תום ששת החודשים האמורים.
(ג) אין בהגשת ערר לפי תקנה זו כדי לעכב את ביצועה של החלטת המנהל או האחות הראשית אלא אם-כן הורה השר בכתב אחרת.

סודיות

23. מורשה לעסוק בסיעוד או ביילוד לא יגלה מידע בעל-פה או בכתב על אדם שהגיע אליו תוך או עקב עיסוקו המקצועי בין אם המידע נוגע למי שבטיפולו ובין אם הוא נוגע לאדם אחר, אלא באחת מנסיבות אלה:
(1) גילוי המידע דרוש לשם טיפול לפי שיקול-דעתו ובאישור מנהל המחלקה שבו אושפז האדם;
(2) האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילויו וכל עוד לא ביטל בכתב את הסכמתו האמורה.

הוראות מעבר ותוקף

24. (א) מי שהכיר בו המנהל כאחות מוסמכת, כאחות מעשית, כמטפלת או כמיילדת, לפי העניין, ערב תחילתן של תקנות אלה, ויש בידו תעודה על כך, יראוהו כמי שרשום בפנקס ואת התעודה שבידו כתעודה שניתנה לפי תקנה 13.
(ב) מי שבית-חולים הכיר בו לפני י"ט באב תשל"ט (12 באוגוסט 1979) כמורשה לעסוק בסיעוד בבית-חולים רשאי להמשיך לעסוק בסיעוד כל עוד הוא עוסק בבית-חולים ובתנאים שנקבעו לגביו.

תחולה
תק' תש"ן-1990

25. תקנות 15, 16 ו- 17 בתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981, יחולו גם על עיסוק בסיעוד בבתי-חולים.
ביטול

26. תקנות בריאות העם (צוות סיעודי בבתי-חולים), תשמ"א-1981, למעט תקנה 4 - בטלות.

ג. תקנות בריאות העם (צוות סיעודי בבתי-חולים), התשמ"א-1981 קובעות כדלקמן:
בתוקף סמכותי לפי סעיף 33 לפקודת בריאות העם, 1940, אני מתקין תקנות אלה:

תק' תשמ"ט-1988

1. (בוטלה).
תק' תשמ"ט-1988

2. (בוטלה).
תק' תשמ"ט-1988

3. (בוטלה).
תנאי העסקה

4. לא יעסיק בית-חולים מורשה לעסוק בסיעוד אלא בהתקשרות ישירה עם אותו מורשה בין אם הוא עובד במשכורת ובין אם הוא עובד בשכר ובין ללא גמול, ובית-החולים או מנהלו או בעליו ישלמו לו במישרין את גמול עבודתו, במידה שהוא זכאי לו כאמור.

תק' תשמ"ט-1988

5. (בוטלה).

ד. תקנות בריאות העם (אישור תואר מומחה בסיעוד), התשע"ד-2013 קובעות כדלקמן:
בתוקף סמכותי לפי סעיף 33(ד) לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן: "הפקודה"), אני מתקין תקנות אלה:

פרק א': הגדרות

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"אח מומחה" - אח מוסמך בעל תואר מומחה;
"אח מוסמך" - מי שרשום בפנקס, כהגדרתו בתקנות העוסקים בסיעוד בבתי-חולים, במדור אחות מוסמכת, כאמור בתקנה 6 לאותן תקנות;
"ועדה מייעצת" - ועדה שהוקמה לפי תקנה 4;
"מומחה בענף מומחיות" - כל אחד מאלה:
(1) אח מומחה בענף מומחיות, לפי העניין;
(2) רופא בעל תואר מומחה כמשמעותו בתקנה 2 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, בענף רפואה זהה לענף המומחיות, לפי העניין; בענף מומחיות שבו אין ענף רפואה זהה, יהיה ענף הרפואה כולל בתחומו, באופן משמעותי, את ענף המומחיות, לפי העניין;
"מומחה מלווה" - מומחה בענף מומחיות המלווה את האח המוסמך בהכשרתו המעשית באותו ענף מומחיות כמפורט בתקנה 11;
"ענף מומחיות" - ענף המנוי בטור א' שבתוספת הראשונה;
"ראש מינהל הסיעוד" - ראש מינהל הסיעוד במשרד הבריאות או מי שהוא הסמיך לעניין תקנות אלה, כולן או מקצתן;
"תואר מומחה" - תואר שאושר לפי תקנה 2;
"תכנית התמחות" - תכנית לימודים והכשרה מעשית שנקבעה לפי תקנה 9;
"תקנות העוסקים בסיעוד בבתי-חולים" - תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי-חולים), התשמ"ט-1988.

פרק ב': הוראות כלליות

2. תואר מומחה
תואר מומחה יאושר לאח מוסמך מן התארים הנקובים בטור ב' של התוספת הראשונה ולפי תקנות אלה.

3. זכות לתואר מומחה
(א) ראש מינהל הסיעוד יאשר תואר מומחה למי שהתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא אח מוסמך;
(2) הוא סיים השתלמות מוכרת, אם נדרשת כזו, כאמור בתקנה 5;
(3) הוא בעל השכלה בסיעוד כאמור בתקנה 6;
(4) הוא סיים תכנית התמחות לפי פרק ג';
(5) הוא עמד בבחינות לפי פרק ד'.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), רשאי ראש מינהל הסיעוד, לפי המלצה של ועדה מייעצת, לאשר תואר מומחה לאח מוסמך אף אם לא התקיימו בו התנאים שבתקנת-משנה (א)(2) עד (4) ובלבד שעמד בבחינות לפי פרק ד' ושהוועדה השתכנעה כי התקיימו בו כל אלה, לפי העניין:
(1) לעניין השתלמות מוכרת כאמור בתקנת-משנה (א)(2) - הוא בעל השכלה וניסיון מעשי בתחום הכלול בתחומי ההשתלמות המוכרת הנדרשת כאמור בתקנה 5;
(2) לעניין השכלה בסיעוד כאמור בתקנת-משנה (א)(3) - הוא בעל תואר אקדמי ראשון ותואר אקדמי שני שאינם בסיעוד ובלבד שהתואר האקדמי השני הוא בתחום הכלול בענף המומחיות שבו הוא מבקש להתמחות;
(3) לעניין תכנית התמחות כאמור בתקנת-משנה (א)(4) - הוא בעל השכלה וניסיון מעשי בענף ההתמחות שבו הוא מבקש את תואר המומחה.
(ג) מצאה הוועדה המייעצת כי תנאי מהתנאים שבתקנת-משנה (ב)(1) עד (3) לא התקיים במלואו, היא רשאית לדרוש מהאח המוסמך את השלמת התנאי באופן שתורה הוועדה, לפי העניין, כתנאי להמלצתה על אישור תואר מומחה.

4. ועדה מייעצת
(א) ראש מינהל הסיעוד רשאי למנות ועדה מייעצת, בראשותו, לכל אחד מענפי המומחיות.
(ב) חברי הוועדה המייעצת שימונו יהיו מומחים בענף המומחיות שבעניינו התכנסה הוועדה ומספרם לא יפחת משלושה.
(ג) החלטות הוועדה המייעצת יתקבלו ברוב דעות; היו הדעות שקולות, יכריע קולו של יושב ראש הוועדה.

5. השתלמות מוכרת
(א) אח מוסמך המבקש אישור תואר מומחה יסיים השתלמות מוכרת כמשמעותה בתקנה 10 לתקנות העוסקים בסיעוד בבתי-חולים, אם נדרשת כזו לפי טור ג' שבתוספת הראשונה.
(ב) נושא ההשתלמות המוכרת הנדרש לכל ענף מומחיות יהיה אחד מהנושאים המפורטים בטור ג' שבתוספת הראשונה, לצד אותו ענף.

6. השכלה בסיעוד
(א) אח מוסמך המבקש אישור תואר מומחה יהיה בעל תואר אקדמי ראשון ותואר אקדמי שני, ובלבד שאחד מהם, לפחות, בסיעוד.
(ב) לעניין תקנה זו, רשאי ראש מינהל הסיעוד, לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת, לראות בתואר אקדמי שני בענף מומחיות כאילו היה תואר אקדמי שני בסיעוד, ובלבד שהיה באותו ענף מומחיות שלגביו מבוקש תואר המומחה.
(ג) בתקנה זו, "תואר אקדמי" - כל אחד מאלה:
(1) תואר מוכר כמשמעותו בסעיף 22 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1985 (בתקנה זו: "חוק המועצה להשכלה גבוהה") שנתן מוסד מוכר, כמשמעותו בסעיף 9 לאותו חוק (בתקנה זו: "מוסד מוכר"), וכן תואר שהוכר לפי סעיף 28א לאותו חוק;
(2) תואר אקדמי שנתן מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, אשר מוכר כמוסד להשכלה גבוהה על-פי הדין החל באותה מדינה וראש מינהל הסיעוד הכיר במוסד, בתואר ובתכנית הלימודים שלו; לעניין זה, "מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ" - לרבות מוסד בישראל שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל מחוץ לישראל, וניתן לו רישיון כמשמעותו בסעיף 25ג לחוק המועצה להשכלה גבוהה.

פרק ג': התמחות

7. בקשה להתמחות
אח מוסמך המבקש להתמחות יגיש לראש מינהל הסיעוד בקשה להירשם כמתמחה על גבי טופס 1 שבתוספת השניה; ראש מינהל הסיעוד יודיע למבקש, בכתב, על החלטתו.

8. מסמכי הבקשה
לבקשה להתמחות יצורפו כל אלה:
(1) תעודה המעידה על היותו אח מוסמך;
(2) תעודה המעידה כי סיים השתלמות מוכרת, אם היא נדרשת כזו, כאמור בתקנה 5;
(3) תעודה המעידה על היותו בעל תואר אקדמי ראשון ותואר אקדמי שני כאמור בתקנה 6; מבקש שעדיין אין ברשותו תעודה המעידה על תואר אקדמי שני כאמור, יכול להציג אישור בכתב כי סיים את כל חובותיו לקבלת התואר השני;
(4) אישור בכתב, לפי טופס 2 שבתוספת השניה, ממומחה מלווה כי ילווה את האח המוסמך בהכשרתו המעשית כאמור בתקנות 9(2) ו- 11(א).

9. תכנית התמחות
תכנית התמחות לתואר מומחה תכלול את כל אלה:
(1) תכנית לימודים בענף מומחיות, בהיקף של שנה אקדמית, במוסד לימודים שהכיר לצורך תכנית ההתמחות ראש מינהל הסיעוד לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת, ובהתאם לתכנית לימודים שאישר ראש מינהל הסיעוד לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת;
(2) הכשרה מעשית בענף המומחיות במשך 400 שעות לפחות, לפי תכנית שיורה ראש מינהל הסיעוד לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת (בפרק זה: "הכשרה מעשית").

10. רציפות ההתמחות
תכנית ההתמחות תיערך במשך תקופה של שלוש שנים לכל היותר מיום אישור הבקשה להתמחות, זולת אם התקיימו נסיבות מיוחדות שאישר ראש מינהל הסיעוד.

11. הכשרה מעשית
(א) הכשרה מעשית תיעשה בליווי של מומחה מלווה שיאשר לעניין זה ראש מינהל הסיעוד; המומחה המלווה יהיה אחראי להדריך את המתמחה, לתאם את הדרכתו אצל גורמי מקצוע אחרים ולפקח על הכשרתו המעשית.
(ב) הכשרה מעשית תיעשה במוסד מוכר; בתקנה זו, "מוסד מוכר" - יחידה, מוסד רפואי, ארגון רפואי, מכון, מחלקה, חטיבה, מעבדה, מרפאה או מרכז או שירות שאישר לעניין זה ראש מינהל הסיעוד.
(ג) מתמחה רשאי להתחיל בהכשרה מעשית רק לאחר שהציג למומחה המלווה אישור ממוסד לימודים על סיום מחצית, לפחות, מתכנית הלימודים כמפורט בתקנה 9(1).

12. הפסקת הכשרה מעשית
(א) מומחה מלווה הרוצה להפסיק את ההכשרה המעשית של מתמחה אצלו לפני תום תקופת ההכשרה המעשית, יודיע על כך בכתב, בצירוף נימוקים, לראש מינהל הסיעוד ולמתמחה 30 ימים מראש לפחות, זולת אם קיבל היתר מראש מינהל הסיעוד להפסיקה במועד מוקדם יותר.
(ב) מתמחה הרוצה להפסיק את הכשרתו המעשית לפני תום תקופת ההכשרה המעשית, יודיע על כך לראש מינהל הסיעוד ולמומחה המלווה 30 ימים מראש לפחות, זולת אם קיבל היתר מראש מינהל הסיעוד להפסיקה במועד מוקדם יותר.

13. החלפת מומחה מלווה
מתמחה המבקש להמשיך את הכשרתו המעשית בליווי של מומחה מלווה אחר, יגיש לראש מינהל הסיעוד בקשה לכך בצירוף אישור מאת המומחה המלווה המוכן ללוותו; ראש מינהל הסיעוד יאשר את הבקשה כאמור כתנאי להמשך ההכשרה.

פרק ד': בחינות

14. בקשה להיבחן
(א) מי שהשלים את תכנית ההתמחות יפנה לראש מינהל הסיעוד בבקשה להיבחן, לפי טופס 3 שבתוספת השניה.
(ב) לבקשה להיבחן יצורפו כל אלה:
(1) תעודה המעידה על סיום שנת לימודים אקדמית כאמור בתקנה 9(1);
(2) אישור מאת המומחה המלווה על עמידה בתכנית ההכשרה המעשית כאמור בתקנה 11, לפי טופס 4 שבתוספת השניה.
(ג ) ראש מינהל הסיעוד יבדוק את זכאותו של המתמחה להיבחן ויודיע לו, בכתב, על החלטתו.

15. מועדי בחינות
(א) הבחינות בכל ענף מומחיות ייערכו אחת לשנה לפחות, במועדים ובמקומות שיחליט עליהם ראש מינהל הסיעוד.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), רשאי ראש מינהל הסיעוד להחליט כי לא ייערכו בחינות בענף מומחיות בשנה מסויימת, בהיעדר זכאים להיבחן בבחינה, או בהיעדר נרשמים לבחינה.

16. צורת הבחינות ושלביהן
(א) הבחינות יהיו בכתב ובעל-פה.
(ב) עמידה בבחינה בכתב היא תנאי להשתתפות בבחינה בעל-פה.
(ג) הבחינות ייערכו בשפה העברית.

17. ועדת בחינות
(א) ראש מינהל הסיעוד ימנה ועדת בחינות לכל ענף מומחיות.
(ב) חברי ועדת הבחינות יהיו מומחים בענף מומחיות ומספרם לא יפחת משניים בכל ועדה.
(ג) ועדת הבחינות תקבע את שאלון הבחינה בכתב ואת מתכונת הבחינה בעל-פה.

18. סודיות הבחינה
ענייני הבחינות הם סודיים ומי שממלא תפקיד הקשור אליהם לא יגלה דבר עליהם אלא במידה שהוא חייב או רשאי לגלותו על-פי הדין.

19. תוצאות הבחינות
(א) מי שקיבל ציון של 70 אחוזים לפחות בבחינה יראוהו כמי שעבר את הבחינה.
(ב) ראש מינהל הסיעוד יודיע לנבחן בכתב על תוצאות הבחינה.

20. בחינה חוזרת
(א) נבחן שנכשל בבחינה רשאי להיבחן שוב במועד שיורה ראש מינהל הסיעוד, אך לא לפני תום תשעים ימים ממועד הבחינה שבה נכשל.
(ב) נכשל הנבחן פעם נוספת לא יהיה זכאי להיבחן מחדש אלא באישורו של ראש מינהל הסיעוד לאחר שהשתכנע כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת; ראש מינהל הסיעוד רשאי לקבוע כתנאי לבחינה הנוספת עמידה בתכנית שיקבע, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת.

21. עיון בבחינה
(א) נבחן רשאי לעיין במחברת הבחינה.
(ב) נוהלי העיון בבחינה יהיו כמפורט בתוספת השלישית.

22. ערר
(א) נבחן אשר ציונו בבחינה הוא בין 60 ו- 69 אחוזים, רשאי לערור על תוצאות הבחינה.
(ב) נוהלי הערר על הבחינה יהיו כמפורט בתוספת הרביעית.
(ג) ראש מינהל הסיעוד יעביר ערר שקיבל כאמור, בסמוך לאחר קבלתו, לוועדה המייעצת, והוועדה תחליט בערר בתוך שלושים ימים מיום שקיבלה את הערר; החלטת הוועדה המייעצת תהיה סופית.
(ד) הוועדה המייעצת תקבע את סדרי עבודתה ואת אופן בירור הערר.
(ה) ראש מינהל הסיעוד ישלח לעורר את החלטת הוועדה המייעצת בתוך שישים ימים מיום הגשת הערר.

פרק ה': החלטה בדבר מתן תואר מומחה

23. בקשה לאישור תואר מומחה
משסיים המתמחה את הבחינות ואת תכנית ההתמחות יגיש לראש מינהל הסיעוד בקשה לאישור תואר מומחה, בשני עותקים, על גבי טופס 5 שבתוספת השניה.

24. החלטת ראש מינהל הסיעוד
(א) ראש מינהל הסיעוד רשאי שלא להעניק תואר מומחה, למבקש תואר מומחה, אם התקיים במבקש אחד מאלה ולדעת ראש מינהל הסיעוד עלולה להיות לדבר השלכה על עיסוקו כאח מומחה:
(1) הוא הורשע בהליך פלילי או מתנהל נגדו הליך פלילי;
(2) ננקטו נגדו הליכי משמעת כאמור בתקנה 25 לתקנות העוסקים בסיעוד בבתי-חולים.
(ב) אישר ראש מינהל הסיעוד לאח המוסמך תואר מומחה, יודיע לו על כך בכתב.

25. תחילת התואר
תחילת הזכאות לתואר מומחה תהיה מיום שהאח המוסמך עמד בבחינות.

26. פנקס
ראש מינהל הסיעוד ינהל פנקס שבו יירשמו בעלי התארים ותואריהם.

27. ביטול תואר והתלייתו
(א) ראש מינהל הסיעוד רשאי לבטל אישור תואר מומחה או להתלותו לתקופה שיקבע, אם נוכח לדעת שהאישור הושג כתוצאה ממצג שווא או שבעל התואר גילה רשלנות גסה או אי-יכולת בביצוע תפקידיו כבעל אותו תואר מומחה.
(ב) ראש מינהל הסיעוד לא יפעיל את סמכותו לפי תקנת-משנה (א) אלא לאחר שנתן לבעל התואר הזדמנות להגיש את טענותיו בכתב ולטעון אותן לפניו.
(ג) לעניין תקנת-משנה (ב) רואים אדם כאילו ניתנה לו הזדמנות להגיש את טענותיו בכתב אם שלושים ימים לפחות לפני שראש מינהל הסיעוד יחליט על הפעלת סמכותו לפי תקנת-משנה (א), הומצאה לבעל התואר אישית, הודעה על כוונת ראש מינהל הסיעוד לנקוט את אחד האמצעים המפורטים בתקנת-משנה (א), או שההודעה הונחה בשבילו לפי מען מגוריו האחרון הרשום בפנקס, כהגדרתו בתקנות העוסקים בסיעוד בבתי-חולים, או שההודעה נשלחה אליו לפי מענו זה בדואר רשום.
(ד) ראש מינהל הסיעוד רשאי, על-פי בקשה בכתב של אח מומחה, לבטל את אישור תואר המומחה שניתן לו.

28. פרסום
הודעה על ביטול תואר מומחה או התלייתו תפורסם ברשומות.

פרק ו': תחילה והוראות מעבר

29. תחילה
תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן (להלן: "יום התחילה").

30. הוראות מעבר
על-אף האמור בתקנות אלה, אח מוסמך זכאי לתואר מומחה אף בלי שהשתתף בתכנית התמחות, ובלבד שהתקיימו לגביו כל אלה:
(1) הוראות תקנה זו חלות על ענף המומחיות שלגביו הוא מבקש את תואר המומחה, בהתאם למפורט בטור ד' שבתוספת הראשונה;
(2) הוא הגיש לראש מינהל הסיעוד את בקשתו להיבחן בענף מומחיות לא יאוחר מתום שנה מיום שענף המומחיות שלגביו הוא מבקש את תואר המומחה פורסם בתוספת הראשונה;
(3) הוועדה המייעצת אישרה כי התקיימו בו כל אלה:
(א) הוא סיים השתלמות מוכרת, אם נדרשת כזו, לפי תקנה 5;
(ב) הוא היה בעל תואר ראשון או תואר שני, או שלכל הפחות קיבל אישור זכאות לתואר ראשון או לתואר שני; לעניין זה, "תואר" - תואר אקדמי כהגדרתו בתקנה 6(ג) באחד התחומים האקדמיים, שהוכרו כמזכים בהטבה, בין בקידום ובין בשכר, במערכת הבריאות הציבורית, לרבות בתקופה שקדמה ליום התחילה;
(ג) הוא עסק במשך חמש שנים לפחות, בהיקף של חצי משרה לפחות, בסמוך לפני יום התחילה, בענף המומחיות שבו הוא מבקש את תואר המומחה;
(4) עמד בבחינות לפי פרק ד'.

31. תואר מומחה בטיפול תומך לפי הדין הקודם
תואר מומחה בטיפול תומך שניתן לפי צו בריאות העם (קביעת מומחיות מוכרת בתחום הטיפול התומך), התשס"ט-2009 - יראוהו כתואר מומחה שניתן לפי תקנות אלה.

(התוספות לא הוכנסו למהדורה זו)

2. אחריות האחות/אח - יחסי אחות/אח-חולה
המקורות לאחריות האחות/אח מעוגנים בעילות שונות, היפר חובה חקוקה, רשלנות, תקיפה {ראה דיון מקיף בעילות אלה בחלק הדן באחריותו של הרופא}.

אחריותה של האחות כאמור הינה תוצאה של הקשר הישיר בינה לבין החולה באשר לעזרה הסיעודית בלבד ולא מעבר לכך. את טיבה של האחריות ומהות הקשר יש לבחון על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולא באספקלריה של אחריותם של אחרים כמו הרופא, בית-חולים או גורם אחר.

בדיקת האחריות תתבצע רק על-ידי בדיקת שרשרת הפעולות שבוצעו על-ידי האחות במסגרת סיעודה את החולה ועל-פי חובותיה, הן על-פי הוראות בית-החולים או המרפאה ובין על-פי מבחני הרשלנות והעילות דלעיל כפי שנקבעו בפסיקת בתי-המשפט.

המייצר את הקשר בין האחות לחולה אינו אלא הקשר הסיבתי שבין מעשה או פעולה של האחות או היעדר פעולה ובין הנזק שאירע לחולה בשל התנהגות זו. קשר זה במהותו מייצר את אותה חובה המוטלת על האחות לעקוב ולהעריך את מצבו של החולה ככל שהדבר קשור לאותן פעולות סיעודיות אשר על האחות לבצען או לשקול את ביצוען על-פי מצבו של החולה.

ויודגש, אין מדובר בהערכת מצב רפואי שהוא מעשה חות הרופא אלא איתור מצבו של החולה והזעקת הרופא בזמן אמת למראה סימני אזהרה שונים לגבי מצבו.

למשל, אחות הרואה שהחולה מתקשה בנשימה חייבת להזעיק רופא על-מנת לאתר את הסיבה לכך. התעלמות ממצבו זה של החולה והדרדרותו עד כדי מוות או נזק אחר, יביא למסקנה הבלתי-נמענעת כי האחות התרשלה ולא קיימה את מיצוות חובתה הסיעודית.

יודגש כבר עתה כי עקרונות החלת האחריות על רופאים חלים אף על אחות/אח ובמסגרת החובות דלעיל {ראה דיוננו לעיל בשער על אחריות הרופא כלפי החולה}.

יודגש, כי אחריותה של האחות תיבחן תמיד במסגרת חובותיה הסיעודיות כלפי החולה ולא באספקלריהשל אותן נסיבות של אחריות הרופא. מדובר בשתי מסגרות שונות גם אם העקרונות המשפטיים החלים עליהם הם זהים.

3. אחות/אח - סטנדרט התנהגות
"אחות אמורה, ככלל, לפעול על-פי סטנדרט של התנהגות מקצועית, המקובל אצל אחיות של סוג או קבוצה שהיא נמנית עליהם. כך, למשל, אחות מוסמכת חייבת לפעול על-פי סטנדרט המקובל על אחיות מוסמכות. אחות שעבר הכשרה מיוחדת, נתבעת לשמור על סטנדרט גבוה, בהתאם לכך. סטנדרט הזהירות שאחות בית ספר חייבת בו הוא הסטנדרט שבו נתקוט אחת בית ספר סבירה בסיבות דומות. החוק אינו תובע מאף אחד לעשות את הבלתי אפשרי" {כרמי, בספרו סיעוד ומשפט, עמ' 67}.

"כל אימת שבית-משפט צריך לקבוע אם הוכחה רשלנות במקרה מסויים, שומה עליו לנקוט באמת-מידה מעשית, בשים-לב לרקע ההתנהגות הנידונה. אכן, הסטנדרט אינו משתנה על-פי נסיבותיו של כל מקרה, שכן זהו הסטנדרט המקובל בין חברי המקצוע, אלא שמידת הזהירות הוערכה על-ידי סטנדרט זה מותנית בנסיבות המיוחדות של המקרה. אין להחיל לדוגמא את אותו קנה מידה לגבי אחות הפועלת בכפר, בתנאי חירום ולגבי אחות הפועלת בבית-חולים חדיש" {שם, כרמי בספרו הנ"ל}.

"התנהגותה של אחות נבחנת לא רק במה שנוגע לגורם הזהירות אלא גם באשר לרמת מיומנותה. קנה המידה הינו הממצוע הכללי של ההתנהגות הסיעודית המקובלת. האחות חייבת להשתמש במיומנות נאותה. המיומנות הינה יכולת או מומחיות מיוחדת, מידת המומחיות הדרושה עשויה להשתנות על-פי הנסיבות" {שם, כרמי בספרו הנ"ל}.

"אי-שימוש בפרטיקה סיעודית מקובלת הוא, בדרך-כלל, האות הבולט של חוסר זהירות... בחירה בשיטת טיפול זו או אחרת, אינה משמשת כשלעצמה, ראיה על רשלנות מקום שהטיפול גרם נזק. כאשר קיימות שתי שיטות של טיפול סיעודי, על האחות להחליט, לפי הבנתה ומצפונה, באיזו מן השתים לבחור. משבחרה האחות בשיטה מסויימת, והשתמשה בה במומחיות סבירה, לא תישא היא באחריות לתקלה, אפילו נבעה מן הסיכונים של אותה שיטה" {שם, כרמי בספרו הנ"ל}.

4. רישוי
העיסוק במקצועות הסיעוד {בכללם "אחות מוסמכת" ו"אחות מעשית"} בבתי-החולים ובמרפאות בישראל מוגבל למי שהורשו לעסוק במקצועם; אך כאחות מעשית מותר לעסוק גם על-פי היתר זמני.
תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981, מגדירות את המבחנים לכשירות המועמדים ואת דרך הרישוי לעיסוק במקצועות הסיעוד במרפאות.

תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי-חולים), התשמ"ט-1988, קובעות הסדרים זהים ביחס לעוסקים במקצועות הסיעוד בבתי-החולים.

עובד סיעוד המורשה לעסוק במקצועו במרפאה הוא מי שנרשם, בידי מי שהוסמך לכך על-ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות, בפנקס סגל סיעוד. עובד סיעוד המורשה לעסוק במקצועו בבית-חולים הוא מי שנרשם בפנקס המורשים, המנוהל על-ידי האחות הראשית הארצית.

זכאי להירשם כמורשה הוא מי שמקיים שלוש דרישות במצטבר: האחת, רמה מסויימת של השכלה בסיסית שנרכשה במוסד חינוך מוכר בישראל, או המצאת אישור משרד החינוך והתרבות על השכלה כללית שוות-ערך לרמה הנדרשת {כך, למשל, הרמה הנדרשת לאחיות מוסמכות היא תעודת בגרות, ולאחיות מעשיות - עשר שנות לימוד}; השניה, הכשרה מקצועית בלימודי סיעוד, במוסד מוכר בישראל ובהתאם לתכנית לימודים שנקבעה על-ידי אגף הסיעוד במשרד הבריאות; והשלישית, עמידה בבחינות ממשלתיות במקצוע המבוקש, אותן עורך אגף הסיעוד.

ביחס להכרה בכשירות מועמדים, שרכשו את הכשרתם למקצועות הסיעוד מחוץ לישראל, נקבע הסדר מיוחד. בתקנה 5(ד) לתקנות צוות סיעודי, המתייחסת למועמדים לעיסוק במקצועות הסיעוד במרפאות, נקבע לעניין זה כי "המנהל רשאי להכיר בתעודה שניתנה מחוץ לישראל כהוכחה מספקת על השכלה בסיעוד, בתנאים או בסייגים או בלעדיהם, ולקבוע בחינות מיוחדות ותקופת אימון מיוחד למי שרכש את השכלתו בסיעוד מחוץ לישראל".

בדומה, תקנה 11 לתקנות העוסקים בסיעוד מורה, ביחס למועמדים לעיסוק במקצועות הסיעוד בבתי-החולים, כי "על-אף האמור בתקנות 6 עד 8, רשאית האחות הראשית לרשום בפנקס במדור המתאים מי שקיבל הכשרתו בסיעוד בחוץ לארץ, במוסד שהכירה בו האחות הראשית, וניתנה לו דיפלומה שהאחות הראשית הכירה בה ובסוגה, ובלבד שרשאית האחות הראשית להתנות רישום כאמור בעמידה בבחינות מיוחדות, בתקופת אימון מיוחדת, או בהכשרה מקצועית שקבעה".

מן האמור עולה, כי לעניין החיוב לעמוד בבחינות הממשלתיות מבחינות התקנות בין מי שרכש את השכלתו הכללית והמקצועית בישראל לבין מי שהוכשר למקצוע סיעודי בחוץ לארץ.

ביחס לראשון, העמידה בבחינות מהווה חובה מוחלטת, והוא יוכל להיכלל בפנקס המורשים לעסוק במקצוע הסיעודי לו הוכשר, רק אם עמד בבחינות אלו.

ואילו ביחס לשני, חיובו לעמוד בבחינות נתון לשיקול-דעתם, לפי העניין, של המנהל הכללי או האחות הארצית הראשית. בידם הסמכות להכיר בכשירות המועמד גם ללא תנאי, או לתלות את ההכרה בה בתנאים, כחיוב לעמוד בבחינות, תקופת אימון מיוחדת, או הכשרה מקצועית נוספת.

על-פי האמור בתקנה 12(2) לתקנות צוות סיעודי רשאי המנהל "לתת היתר לאזרח ישראלי או לתושב ישראל, המבקש רישום כאחות מוסמכת, לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, עד להשלמת ההליכים ומילוי התנאים הדרושים לרישומו בפנקס בהתאם למעמדו המקצועי".

כיוצא בזה, לפי תקנה 15 לתקנות העוסקים בסיעוד, האחות הראשית רשאית להעניק היתר זמני לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, למי שהוא אזרח ותושב ישראל, אשר ביקש להירשם בפנקס המורשים כאחות מוסמכת, והציג מסמכים המעידים כי הוא בעל הכשרה של אחות מעשית לפחות, או ביקש רישום כאחות מעשית או מיילדת.

מי שקיבל היתר זמני יוכל לעסוק כאחות מעשית עד השלמת ההליכים, או מילוי התנאים שקבעה האחות הראשית, לרישומו בפנקס, הכול לפי קביעת האחות הראשית {בג"צ 7054/97 ח"כ יורי שטרן נ' האחות הראשית הארצית, תק-על 99(1), 308 (1999)}.

ב- ת"פ (יר') 56746-05-13 {מדינת ישראל נ' קאסם עליאן, תק-של 2014(3), 16000 (2014)} נקבע:

" 'ובכל הכרוך בעבודה בסיעוד בבתי-חולים נקבע על-פי סעיף 5 לתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי-חולים), התשמ"ט-1988 נקבע כי: "זכאי להיות רשום בפנקס... וכי לא הורשע בעבירה שדינה מאסר שיש בה, לדעת האחות הראשית כדי למנוע עיסוק בסיעוד'.
מדברי חיקוק אלו עולה, כי ההרשעה אינה מחסום אוטומטי בפני המעוניין לעסוק בסיעוד, אלא הדבר מסור לשיקול-דעתם של הפקידים הממונים (האחות הראשית ו/או ה"מנהל" הוא מנכ"ל משרד הבריאות כהגדרתו בתקנות).
בכל הכרוך בעבודה בסיעוד במרפאות, על-פי סעיף 11 לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981 נקבע כי:

'המנהל (מנכ"ל משרד הבריאות או מי מטעמו - ש.ה.) רשאי להורות שלא לרשום בפנקס אדם... אם המבקש הורשע בעבירה שיש עימה קלון או שיש בה כדי להראות שהוא חסר האחריות הדרושה לעיסוק בסיעוד, וטרם חלפו עשר שנים אחרי שריצה את עונשו או אחרי שנסתיימה תקופת התנאי לפי סעיף 52(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הכל לפי העניין והמאוחר יותר'."

5. רשימת פעולות סיעודיות באחריות האחות/אח
5.1 אבחון סיעודי
"מאידך, היום ניתן להתייחס בבירור אל "אבחון סיעודי", ובנסיבות מסויימות תורשה האחות לחרוג אף לעבר האבחון הרפואי. כך, למשל, במחלקה לטיפול חירום או במחלקה לטיפול נמרץ, אמורות האחיות לאבחן אם נוצר מצב חירום המחייב טיפול רפואי מיידי. הוא הדין במחלקות אחרות, או בנסיבות שונות, בהן חייבת האחות להחליט אם מצב נתון מצוי בתחום טיפולה היא, או שמא הוא טעון טיפול רפואי" {שם, כרמי בספרו הנ"ל, עמ' 115}.

ב- ת"א (יר') 11523/04 {המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2009(2), 26391 (200)} נדונה תביעה הסובבת את הוראות ההסכם רב השנים בין התובע למבטחות השימוש ברכב מנועי, ומעוררת פעם נוספת את המחלוקת בשאלת הצורך בהגשת חוות-דעת רפואית לצורך הוכחת הקשר הסיבתי בין הענקת גימלת סיעוד לאדם הזכאי לכך ובין היפגעותו בתאונת דרכים.

גישת בית-המשפט בעניין זה היתה כי על התובע לתמוך תביעות מעין אלה בחוות-דעת רפואית מאחר וקביעת הקשר הסיבתי הרפואי היא עניין המסור למומחים רפואיים ולא לאחיות.

התובע מתוך מגמה לשכנע את בית-המשפט בטענותיו, בחר להעיד מטעמו את האחות הראשית הארצית ומנהלת מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, ד"ר שושנה ריב"א, על-מנת שזו תבסס את הטענה לפיה קביעת הקשר הסיבתי הרפואי בין אירוע לבין מצב סיעודי היא בגדר לחם חוקה של האחות הסיעודית. בית-המשפט לא קיבל את עמדת התובע וקבע:

"21. אף לאחר עדותה המרשימה של ד"ר ריב"א נראה שאין בדברים שנאמרו על ידה כדי לשנות מהמסקנה כי הוכחת הקשר הסיבתי הרפואי בין הגורמים למצבו התלותי של החולה ובין תאונה שעבר אינה בתחום המומחיות של האחות, ולמצער לא ניתן לחתוך עניינים אלה על פיה. יובהר שבדברים שייאמרו להלן אין בכדי לפגוע בטענה לפיה אחות סיעודית היא המוסמכת להעריך את תלותו של הנפגע במצב הנתון אליו נקלע, לכל הפחות לצורך קביעת הזכאות על-פי החוק. הנחת היסוד לצורך הדיון היא שהאחות הסיעודית מוכשרת ומוסמכת לעשות כן. עניין זה שרוי היה בפולמוס נרחב בהקשר של ביצוע הערכת התלות על-ידי אחות, והדעות השונות שהובעו בספרות המחקרית לכאן ולכאן בהקשר זה נפרשו בהרחבה במסגרת פסק-הדין שניתן בעניין ב- עב"ל 50358/97 עזבון ליבוביץ נ' המל"ל, פד"ע לו 515 (2001). יוער שד"ר ריב"א לא היתה מודעת להתדיינות שהתקיימה בבית-הדין בהקשר להתאמתן של האחיות לביצוע מלאכת הערכת התלות (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 7-5), ונראה שלא היתה חשופה לביקורת שהושמעה בשעתו על "חוסר האחידות ופגיעה באובייקטיביות" הנובעים מהמנגנון של קביעת התלות באמצעות אחות (עב"ל 50358/97 הנ"ל, בעמ' 525). מכל מקום, מאחר ובית-הדין החליט כאשר החליט, אין אלא לקבוע שביצוע הערכת התלות לצורך קביעת הזכאות לגימלת סיעוד מוטל על כתפיה של האחות הסיעודית.
22. בין הקביעה שהאחות הסיעודית מצויידת בכלים המתאימים להערכת תלותו של נפגע ולהערכה של הטיפול לו הוא זקוק, ובין הקביעה כי היא מצויידת גם בהכשרה המלאה והמתאימה לקביעת הסיבה הרפואית המדוייקת להיווצרות מצב זה - הדרך ארוכה. בקבלת טענה מעין זו יש משום חתירה מסויימת תחת הצורך בהכשרת רופאים במסלול אקדמי של שבע שנים ובמסלולי התמחות שונים של שלוש עד ארבע שנים לאחר מכן (ולעיתים תת התמחות של מספר שנים נוספות). אם אכן אחות סיעודית מוסמכת לקבוע את העילה הרפואית המדוייקת למצבו של נפגע על בסיס לימודיה האקדמאיים, שחלקם הלא מבוטל עוסק במדעי הסיעוד ובהתנסות קלינית (עמ' 2 לחוות-דעתה של ד"ר ריב"א), לכאורה אין עוד צורך בהתמחויות ותת התמחויות על שלל גווניהן. ברי כי לא כך הם פני הדברים, ולא ניתן להשוות בין האיבחון הרפואי המבוצע על-ידי אחות לבין זה המבוצע על-ידי מומחה בתחום הרפואי הספציפי. דומה כי לא גחמה היא שהביאה את המחוקק לקבוע שחוות-דעת רפואית תיערך דווקא על-ידי "רופא מומחה" (ראו ההגדרות בתקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וההפניה לתקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973), ולא על-ידי רופא "סתם", וכי עניינים שברפואה יחתכו על-ידי מומחה בתחום הרלוונטי.

23. גם עיון בפסיקתו של בית-הדין לעבודה מעלה שהאחות המבצעת את "הערכת התלות" אינה מוסמכת לקביעת קשר סיבתי רפואי. שעה שנדון טופס הערכת התלות נקבע כי "אין כל משקל נורמטיבי לאותה שיטת ניקוד. אין היא מעוגנת בחוק ואין היא מעוגנת בתקנות, וטוב שאין היא מעוגנת באלה. אין הדבר דומה לקביעת נכות בגין ליקויים רפואיים" (דב"ע מב/59-0 המל"ל נ' סאלח עסאף, פד"ע יד 156, 159 (1983); דב"ע נו/122-0 קלמנוביץ נ' המל"ל, מיום 05.09.96... כן נקבע שבית-הדין ייעזר בעובדות, להבדיל מן ההערכות, שנקבעו טופס (דב"ע נג/182-0 זכריה יפת נ' המל"ל, פד"ע כז 82, 84 (1994)). מכאן שלשיטת בתי-הדין עריכת הערכת תלות אינה דומה לקביעת נכות או לקביעה רפואית; ובית-הדין אינו מסתמך על הערכות האחות בטופס, אלא אך על התיאור העובדתי שבו. על רקע זה קיים קושי של ממש בהנחה שהאחיות נתפסות כמוסמכות לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי, ולא נראה שיהא זה נכון להניח כי דווקא לצורכי ההסכם תיחשב הערכת תלות מעין זו כחוות-דעת רפואית לכל דבר ועניין.

24. אף לו ניתן היה להניח כי לאחיות הכשרה רפואית מתאימה לקביעה וביסוס של קשר סיבתי רפואי ברמה המספיקה להוכחה במשפט אזרחי, המקבילה לזו של רופאים מומחים, הנחה הנראית משוללת יסוד, נראה שבחינת דרך פעולתה של האחות במקרים בהם נערכת "הערכת תלות" על-ידיה, כפי שזו עולה מעדותה של ד"ר ריב"א, מבהירה מדוע לא ניתן להסתמך על קביעות האחות לצורך הוכחת הקשר הסיבתי הרפואי. כפי שהובהר לעיל, האחות מצויידת ב"תעודת רופא", שלעיתים אינה אלא הרישום שערך רופא מטעם החולה בטופס התביעה בנוגע לרקעו של החולה. היא אינה נחשפת למלוא התיעוד הרפואי, וממילא כל מסקנה שתסיק לא יכולה להיות מבוססת כדבעי. אין בידה להפנות את הנבדק לבדיקות רפואיות ובדיקות הדמיה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 27), הנצרכות לעיתים מזומנות לצורך בחינת העילה למצבו. ממילא לא מצויים בידיה הכלים לבחינה מקיפה וכוללת של מצבו, וקיים חשש שלעיתים קרובות מוצג בפניה רק חלק מוגדר ומצומצם מהרקע הרפואי. גם הפעולה המבוצעת על ידה בעת רישום "הערכת התלות" אינה מוכוונת טיפול אלא מוכוונת בחינת תלות לצורך הענקת גימלה. ממילא נדחקת שאלת הקשר הסיבתי לקרן זווית, שהרי גם אליבא דד"ר ריב"א נועדה בחינת הקשר הסיבתי על-ידי אחות סיעודית, בראש ובראשונה, לצורך הערכת המשך הטיפול בנפגע. בעת ביצוע הערכת התלות נאמדת שאלת הקשר הסיבתי רק לצורך הערכה אם המצב קבוע אם לאו, וממילא מצויה היא בדרגת חשיבות פחותה.

25. לא למותר לציין שעיון בפסקי-דין רבים, וגם ממעשים שבכל יום הבאים בפני בית-המשפט, ניתן ללמוד כי רבים מהזכאים לגימלת סיעוד הם אנשים בשנות חייהם האחרונות, הסובלים ממגוון חוליים. עיתים לא עמדו אנשים אלה על זכאותם לפנות ולבקש גימלת סיעוד עד לאותה עת בה איתרע מזלם והם היו מעורבים בתאונה כזו או אחרת. במקרים מעין אלה, כאשר מבוצעת הפנייה לקבלת גימלת סיעוד בשלב שאינו אלא אקראי למדי, עומד בפני האחות אדם שבאמתחתו בעיות רפואיות רבות. על קיומן של חלק מאלה נמסר לאחות ואילו חלקן האחר נותר סמוי מעין האחות, ואף באותם מקרים בהם נמסר תיאור ממצה של החליים והפגעים, מתמקד תיאורה של האחות ברישום במסגרת "הערכת התלות" בביצוע הפעולות בשטח, כפי שאכן ניתן לצפות שתעשה. מכל מקום, ההנחה שהאחות מסוגלת אכן לקבוע כי חלק מסויים מהתלות של החולה נובע משבר ביד, חלקו ממגבלות הנעוצות במחלת לב מתקדמת, חלק אחר בבעיות נוירולוגיות ארוכות שנים וחלקן בגורמים נפשיים או גופניים אחרים מצריכה תפיסה של האחות כמומחית-על במגוון תחומי רפואה. יתירה מזו: קביעה מעין זו כלל אינה נצרכת לצורך ביצוע הערכת התלות, והחשיבות של החלוקה בין הגורמים השונים למצבו של החולה נראית שולית למדי במסגרת ביצוע הערכת התלות לעניין הזכאות לקבלת גימלת סיעוד.

26. העולה מכל האמור לעיל הוא שהאחות הסיעודית אינה בעלת הכשרה מתאימה לביסוס ראייתי של קביעת קשר סיבתי רפואי בין תלותו של נבדק ובין מחלות הרקע או בינה ובין תאונה בה היה מעורב. הכשרתה הרפואית, מקיפה ככל שתהיה, אינה שוות ערך לזו של מומחה רפואי בתחום ספציפי מתאים. להשקפה זו, ככל שהיא נוגעת להיבט הראייתי, שותף מחוקק המשנה בתקנות סדר הדין. מאחר ובמסגרת הערכת התלות הצורך בקביעת הקשר הסיבתי הוא שולי למדי, הרי שמכוחו של קל וחומר לא ניתן כלל להסתמך על אמירות של האחות בהקשר זה כקביעות בעניינים שברפואה. בפועל בית-הדין לעבודה מתעלם מהערכות רפואיות אלה, ומסתמך אך על העובדות המובאות בהערכת התלות. גם לגופו של עניין מבוססת הערכת הקשר הסיבתי, ככל שזו שזורה בדברי האחות בהערכת התלות, על תיעוד רפואי חלקי ביותר, תוך התמקדות בפרק הזמן הסמוך לפגיעת החולה. האחות אינה מוסמכת להפנות את החולה לבדיקות רפואיות או לבדיקות הדמיה, ומכאן שלתיעוד הרפואי החסר מיתוסף היעדר האפשרות לבחינה של הנסיבות הסובבות מצב זה.

27. מכלול עובדתי זה מוביל למסקנה כי בעת עריכת הערכת התלות לא מצויידת האחות הסיעודית בכלים המתאימים לקביעת קשר סיבתי רפואי בין התאונה למצבו של החולה, לא מבחינת הכשרתה הרפואית, לא מבחינת התייחסותו של בית-הדין לעבודה, לא מבחינת היכולת לבסס הערכת מעין זו על תמונה עובדתית- רפואית שלמה וממצה, ולא מבחינת הכוונתה בעת הבדיקה, שאינה מוכוונת טיפול אלא מוכוונת בדיקת תלות והערכת זכאות.

28. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא ניתן לבסס קביעה של קשר סיבתי עובדתי-רפואי על הערכותיה של האחות הסיעודית בעת עריכת הערכת התלות."

5.2 רישום - תיעוד ודיווח
חובת הדיווח והרישום של כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על הטיפול בחולה כמו גם על כל טיפול רפואי רובצת על האחות באותה אמת-מידה הנדרשת מרופא או כל בעל תפקיד האמון על הטיפול בחולה.

אנו מוצאים את חובתה לדווח ולרשום כל סימפטום, תגובה, או שינוי במצבו של החולה. להזכירנו, מידת הקשר השוטף שבין החולה לאחות הינו רציף יותר מזה של הקשר בין הרופא לחולה.

פעולות רבות שהן מחובת האחות לבצע, ובכלל זה מתן תרופות, זריקות וכיוצא באלה, הינן באחריותה השוטפת של האחות, הן בבתי החולים והן במרפאות לסוגיהן. שלא לדבר שכל דיווח או רישום כזה יהא בעל השפעה על ההליך המשפטי, באם יקרה, כתוצאה מתביעת החולה.

זאת ועוד, על האחות לדווח על כל פעולה או מעשה חריג הקשור לטיפול בחולה, בין שמדובר בהתנהגות חריגה שדל החולה עצמו ובין של מי הנמנה על הצוות הרפואי. הסתרת מידע שיש בו כדי להאיר פעולה רשלנית יעמיד את האחות בחזית אחת אל מול החולה ביחד עם הרופא או מי שהתרשל.

אין ספק שמעמדה של אחות שתבוא טרוניה על מעשה או שיטת טיפול, עלול להיפגע אצל הצוות הרפואי והסיעודי, אך אין בכך כדי לפטרה מחובת הדיווח והרישום של אירועים כאלה.

ב- ע"א 9151/08 {מ.ב.ח. ואח' נ' עיריית ירושלים - שירותי בריאות הציבור ואח', תק-על 2012(1), 38 (2012)} נקבע:

"חשיבות הרישום והתיעוד הרפואי הינה מאבני היסוד בכללי הראיות שבדיני הנזיקין בעוולת הרשלנות הרפואית. על בסיס זה העמיד בית-המשפט העליון פסיקה ענפה בדבר החשיבות הקריטית בתיעוד רפואי מלא ומדוייק בזמן אמת. פסיקה זו קיבלה עיגון סטטוטורי בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. על חשיבותו של הרישום עמד חברי המשנה לנשיאה א' ריבלין ב- ע"א 6696/00 בית-החולים המרכזי עפולה נ' פינטו (02.09.02) בקבעו כי הרישום:

"נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טיפול עקבי, רציף ונכון בחולה, המטופל לא-פעם לאורך זמן ועל-ידי אנשי צוות שונים. הוא מעניק כלים לניתוח מושכל של העובדות והממצאים, ובעקבות ניתוח זה - להסקת מסקנות ההולמות את מצבו של החולה ולהפקת לקחים מן ההתרחשויות. הוא נותן תוקף לזכותו של החולה לדעת מהו מצבו הרפואי, מה נעשה בגופו, ומהן האפשרויות העומדות בפניו."

היעדרו של רישום רפואי, כבענייננו, יכול וייצור "נזק ראייתי". על-פי הכלל שנקבע בפסיקה, מקום בו מתקיים נזק ראייתי - מתהפך נטל השכנוע:

"העברת נטל השכנוע במקרה של היעדר רישומים רפואיים מוצדקת היא מן הטעם שהעברת נטל הבאת הראיות לבדו אינה מספקת תרופה נאותה לתובע שניזוק נזק ראייתי. במה דברים אמורים? כאשר בהיעדר רישומים רפואיים עסקינן, הרי שבפני התובע קיים קושי אמיתי להביא ראיות שיוכיחו את תביעתו בהסתברות הדרושה במשפט אזרחי (מעל 50%). במצב דברים זה, העברת נטל הבאת הראיות בלבד אל כתפי הנתבע והותרת נטל השכנוע על כתפי התובע יכבידו על התובע יתר על המידה באופן שהוא עלול להפסיד את תביעתו, בהיעדר רישומים רפואיים מזמן אמת שאינם בשליטתו מלכתחילה. תוצאה זו אינה ראויה לאור העובדה שהנתבע הוא שגרם לנזק הראייתי עקב היעדר רישומים רפואיים. במצב דברים זה אין מקום להטיל על התובע נטל כבד כמו נטל השכנוע, ויש להעבירו אל כתפי הנתבע, כעניין של מדיניות משפטית ראויה."
(דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן ב- ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית-החולים לניאדו, פ"ד
נה(3), 117, 126)

במקרה שנדון ב- ע"א 8549/00 בית-החולים הכללי משגב לדך ירושלים (בפירוק זמני) נ' חמאד אחמד דבאש, פ"ד נו(3), 844, יישמה חברתי השופטת מ' נאור את הכלל האמור:

"העובדה שלא נרשם דבר חריג אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד שלא היה דבר חריג. ודוק, אין לפנינו מצב שבו הנוגעים בדבר זוכרים את האירוע, ובית-המשפט מקבל את עדותם, או שאין חסר במידע על-אף החסר ברישום (השוו ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב, בעמ' 273-272 בפסק-דינו של חברי הנשיא ברק). על-כן אין אני רואה שום יסוד להתערב בקביעת הערכאה הראשונה כי בנסיבות שתוארו, שבהן הרישום לוקה הן בסתירה פנימית והן בחסר ברישום, לא עלה בידי בית-החולים להוכיח שלא התרשל."

אמנם, לא כל היעדרו של רישום או פגם בו חובה ויעבירו את נטל השכנוע. על היעדר הרישום להיות קשור "ישירות בסלע המחלוקת" (ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5), 35, 45; וראו גם ע"א 916/06 כדר נ' הרישנו (28.11.07)). לשון אחר - "חייב להיות קשר סיבתי בין הנזק הראייתי לבין היעדר יכולת מצד התובע להוכיח רכיב בעוולת הרשלנות" (ע"א 2087/08 אורלי מגן נ' שירותי בריאות כללית (12.08.10), להלן: "עניין מגן"). זאת ועוד, נטל השכנוע ראוי לו שיעבור רק כאשר הקושי הראייתי שנגרם על-ידי פעולותיו או מחדל של הנתבע הינו קושי ממשי, לאו קושי בלתי-מוחשי או תיאורטי (וראו: ע"א 11035/07 שירותי בריאות כללית נ' שגיב אביטן (20.07.11)). סבורני כי מקרנו מוצא מקומו בגדר אותם מקרים בהם "נקלע התובע, באשמת הנתבע, למבוי סתום המקשה עליו באופן ממשי וניכר להוכיח את אחד מיסודות עילתו" (ראו ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל (14.12.06))."

5.3 מילוי אחר הוראות רפואיות, טיפולי חירום, הדרכת חולים, מתן תרופות, זריקות, עירוי דם, סיעוד וליווי בחדרי ניתוח
הצורך להבטיח שאחיות תהיינה בעלות ידע והכשרה מתאימים לעסוק בעיסוקן גלוי וברור הוא. אלה עוסקות בשלומם ובריאותם של הנזקקים להן. עליהן לדעת לקרוא מירשמים רפואיים ולהבין מה התרופה שהן נותנות לחולה. עליהן להגיש לו טיפול, כולל הזרקת זריקות, חבישה וכיוצא בזה טיפולים, שאם לא יוגשו, או לא יעשו בדרך מקצועית, עלול הדבר להזיק לחולה. עליהן להבין את הסכנות שבמתן או אי-מתן טיפול רפואי כלשהו.

כל אלה וכן דרישות נוספות ממי שעוסק בסיעוד חולים, דורשים לימוד והכשרה אשר בלעדם כל טיפול בחולה עלול להיות מסוכן. לא יכול, על-כן, להיות חולק, שמקצועות הסיעוד, ובהם מקצוע אחיות מוסמכות, דורשים הסדר, אשר ימנע ממי שאינו בעל כישורים והכשרה מתאימים לכך לעסוק בהם.

הפקודה עצמה אינה מסדירה את מתן ההיתר לעסוק בעבודת סיעוד של חולים בבית-חולים על-ידי אחיות ואין הוראה אחרת על כך בחקיקה ראשית.

הסעיף היחיד הדן בכך בחקיקה ראשית הוא סעיף 33, המסמיך להתקין תקנות בעניין כשרותן של אחיות לעבוד במקצוען.

על רקע זה יש לפרש את סעיף 33 וההסמכה שבו להתקין תקנות בכל הנוגע לאחיות.
הרישא של סעיף 33 דנה, כללית, גם ב"הנהגתם ופיקוחם של בתי-חולים", ואלה כוללים, לכאורה, גם את הצוות בבית-חולים, בא סעיף-קטן (ד), ומציין, שבין יתר התקנות שמוסמך המנהל להתקין, הוא רשאי להתקין תקנות בעניין צוות האחיות מבחינת הכשרתן והאימון שלהן.

יוצא, שהתקנות שהמנהל רשאי להתקין כוללות תקנות ביחס ל- QUALIFICATION של האחיות והאימון שעליהן לעבור.

QUALIFICATIONכולל, על-פי הגדרתו המילונית, "מומחיות, מקצועיות, כושר, מידת התאמה... הכשרה, כשירות" (ראה במילון אלקלעי, מהדורה חדשה מורחבת, 1990). יוצא, שעל-פי הסעיף המסמיך הוסמך מתקין התקנות להתקין תקנות בדבר מקצועיותן, הכשרתן ומידת התאמתן של אחיות בבתי-חולים לעבוד ככאלה.

התקנת תקנות ניהול ופיקוח על בתי-חולים, לרבות התקנת תקנות ביחס למידת מומחיותן, מקצועיותן ומידת התאמתן של האחיות אשר יעבדו בו - כוללת התקנת תקנות המתייחסות לכושרן המתמשך של אלה, בכל עת היותן אחיות, ולא רק בדבר מידת התאמתן ברגע נתון.

מתקין התקנות הוסמך, על-כן, להתקין תקנות, לא רק להסדרת מתן רישיון לעסוק במקצוע האחות, אלא גם כאלה המסדירות את המשך היותן בעלות רישיון כזה, לאור כושרן ומידת התאמתן להמשיך ולעבוד במקצוע האחות.

אובדן כשירות או התאמה של אחות להמשיך לעסוק במקצוע פנים רבות לו. על-אף שבעת רישומה בפנקס נמצאה כשירה למקצועה, ייתכן וכעבור זמן תחדל להתאים לכך. אבדן הכשירות וההתאמה יכול להיות מסיבות רפואיות.

כך הוא, לדוגמה, אם אחות בבית-חולים תחלה במחלה אשר כרוכה ברעד ניכר בידיה, עד שלא תהיה מסוגלת להחזיק בידה מזרק; כך הוא אם תחלה במחלת נפש, או במחלה מדבקת, ותהא מסוכנת לכל הסובבים אותה. לגבי מקרים כאלה של ליקוי גופני או בריאותי, נקבעה דרך להתלות את הרישיון, כקבוע בתקנות 19 ו- 20 לתקנות בתי-חולים.

אך היעדר כושר או התאמה יכול להיות לאו דווקא על יסוד ליקוי גופני או בריאותי. הוא יכול להתקיים גם אם מהתנהגותה של אחות יוברר שאין היא מבצעת במיומנות ובאחריות כנדרש את עבודתה כאחות.

כך, לדוגמה, אם מתוך התנהגות מתמשכת שלה יוברר שאין היא שומרת על הוראות כללי זהירות במתן תרופות; או שאינה נשמעת להוראות האחראים עליה, רופא או אחות ראשית; או בדרך קבע אינה מקיימת את חובותיה כאחות, ובהתנהגותה זו היא מהווה סיכון לחולים אשר בטיפולה.

בכל אחד ממקרים אלה, תחדל מי שהוסמכה כאחות להיות מתאימה - בעלת QUALIFICATION- להמשיך בתפקידה. ניתן יהיה לומר עליה שהיא מהווה סיכון לחולים המטופלים על ידה ואין לה את הכישורים וההתאמה לעבודה הנדרשים מאחות.

לפיכך, התקנת תקנות על-פיהן ניתן יהיה לקבוע שבכל אחד מהמקרים הנזכרים היא חדלה להיות כשרה לשמש כאחות מעשית - להיות רשומה בפנקס במדור אחיות מעשיות - נכללת במסגרת הסמכות של מתקין התקנות {בג"צ 6290/93 אביטל זילכה נ' המנהל הכללי של משרד, פ"ד מח(4), 631 (1994)}.

ב- ת"א (אשדוד) 20693-10-10 {נתלה קובאיבנובה נ' קופת חולים כללית - שירותי בריאות כללית ואח',תק-של 2013(1), 49762 (2013)} נדונה תביעת רשלנות שמעורבת בה אחות במסגרת תפקידה בבדיקות דם. בית-המשפט קבע:

"התובעת, ילידת שנת 1945, הגיעה ביום 19.11.09 לסניף קופת חולים כללית המצוי ברחוב העצמאות באשדוד, לצורך עריכת בדיקות דם שגרתיות.
לטענת התובעת בכתב התביעה וכן בתצהירה, לאחר שהאחות סיימה לקחת דם מן התובעת, התובעת התרוממה מהכיסא עליו ישבה ונתקלה בסטנד, עליו הונחה קודם לכן הזרוע שלה לצורך לקיחת דגימות הדם.
לטענת התובעת בכתב התביעה וכן בתצהירה, האחות אשר טיפלה בה היתה עסוקה בדברים אחרים ולא שמה לב לתובעת, כך שהתובעת קמה מן הכיסא לאחר לקיחת הדם ממנה והאחות לא הזיזה את הסטנד אשר עמד בצורה רשלנית וגרם לתובעת ליפול.
הנתבעות לא הכחישו את אירוע התאונה, אולם טענו כי האירוע האמור אינו מלמד על קיומה של אחריות כלשהי מצד הנתבעת 1.
לטענת הנתבעות, הסטנד לא הוזז מרגע תחילת בדיקת הדם ועד לרגע הנפילה. על-כן לעמדת הנתבעות, בנסיבות אלו לא קיימת כל אחריות לנתבעת 1 בקשר לתאונה. הנתבעות מדגישות, כי מדובר בסטנד רגיל המצוי בכל חדר אחות בקופת חולים ובבתי-חולים, בצבע לבן עם כרית שחורה, גדול וגבוה.
הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי התובעת ראתה את מיקומו של הסטנד וידה הונחה עליו לאורך כל הבדיקה. הסטנד לא הוזז ממקומו, ועל-כן, לא ניתן לדרוש מהנתבעת 1 לבצע פעולה כלשהי, אשר לא בוצעה, ולא ניתן להצביע על רשלנות כלשהי מצד הנתבעת 1.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, במסגרתו תיארה את נסיבות התאונה, כפי שצויינו לעיל.
לתיק בית-המשפט הוגשו תצלומים של מקום התאונה, הכוללים גם תצלומים של הכיסא עליו ישבה התובעת, ושל הסטנד, עליו הניחה את זרועה במהלך בדיקת הדם ובו נתקלה שעה שקמה מהכיסא.
בדיון קדם המשפט שנערך, נתבקשה התובעת להעיד ולתאר במילותיה את נסיבות התאונה. התובעת העידה, כי הלכה לקופת חולים לבדיקת דם, בשעות הבוקר המוקדמות. היא ישבה על הכיסא והאחות ערכה את בדיקת הדם. בתום הבדיקה, האחות הלכה לעמוד ליד המחשב והמשיכה לדבר עם התובעת, תוך שהיא מנחה אותה לגשת לערוך בדיקה נוספת, אולם לא לקחה את הסטנד, עליו הניחה התובעת את הזרוע בעת עריכת בדיקת הדם.
לדברי התובעת, היא רצתה לצאת מהחדר מהצד של הסטנד, כי מהצד השני לא היה מקום, ואז נתקלה בסטנד ונפלה.
בעדותה בבית-המשפט, במסגרת דיון ההוכחות, נחקרה התובעת בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירה, אולם לא נחקרה לעניין נסיבות התאונה.
במצב דברים זה, לאחר שהתרשמתי מעדותה הקצרה של התובעת בפניי בדיון קדם המשפט ונוכח היעדר חקירה נגדית של התובעת בקשר למפורט בתצהירה אודות נסיבות התאונה, יש לקבל את גרסת התובעת לגבי נסיבות התאונה, כפי שפורטו בתצהירה וכן בעדותה במהלך קדם המשפט.
יצויין, כי הנתבעות לא הגישו תצהיר עדות ראשית של האחות, אשר ערכה לתובעת את בדיקת הדם וכן היתה נוכחת בעת שנפלה.
כאמור, אין בין הצדדים מחלוקת של ממש לגבי נסיבות התאונה, אולם הצדדים חלוקים בשאלת קיומה של אחריות מצד הנתבעת 1.
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ואת טענות באי-כוח הצדדים בסיכומים שהוגשו, הגעתי למסקנה לפיה האחריות לתאונה מוטלת במשותף על התובעת ועל הנתבעת 1.
אין ספק, כי לתובעת אחריות לקרות התאונה. התובעת הודתה כי הסטנד היה מונח בין רגליה ועליו הניחה את הזרוע, במהלך ביצוע בדיקת הדם. התובעת ידעה כי הסטנד מונח באותו מקום, ועל-כן, יכולה היתה להיזהר יותר בעת שקמה מהכיסא עליו ישבה וביקשה לצאת מהחדר, ולהימנע מהתקלות בסטנד.
עם-זאת, חוסר הזהירות מצד התובעת, אינו מלמד על היעדר אחריות מצד הנתבעת 1. הנתבעת 1 הינה המחזיקה במקום וכן המעסיקה של האחות אשר ביצעה לתובעת את בדיקת הדם. נסיבות המקרה מלמדות, כי היה על האחות לצפות גם את האפשרות לפיה התובעת תפעל בחוסר זהירות בעת שקמה מהכיסא. על-כן, היה על האחות להסב את תשומת ליבה של התובעת לצורך בנקיטה בזהירות בעת שהיא קמה מהכיסא ובפרט להיזהר מהתקלות בסטנד המונח לידה.
מעדות התובעת עולה, כי האחות לא הסתכלה על התובעת בעת שזו התרוממה מהכיסא. האחות עזבה את מקומה וניגשה אל אזור המחשב, והניחה לתובעת להתרומם בעצמה מהכיסא כשהאחות כבר אינה קרובה אל התובעת. היה על האחות לצפות גם אפשרות לפיה התובעת, אשר סיימה באותה עת את בדיקת הדם והשפעתה של הבדיקה עליה לא היתה ברורה, תפעל בחוסר זהירות בעת שקמה מהכיסא, לרבות האפשרות של היתקלות בסטנד שנותר ליד התובעת.
התובעת אף ציינה בעדותה, כי מבנה החדר, אילץ אותה לנסות ולהתרומם מהכיסא בכיוון הסטנד.
הנה-כי-כן, הנסיבות בהן הותירה האחות את התובעת על הכיסא ולידה הסטנד, בחדר אשר לנוכח צורתו יכול להוביל את התובעת למחשבה כי עליה לקום ולצאת מהמקום מכיוון הסטנד, וזאת מבלי שהיא מסתכלת לעבר התובעת ומוודאת כי זו מתרוממת מהכיסא, תוך שהיא ממוקדת ונזהרת ממכשולים בדרכה, כגון הסטנד, מלמדות על רשלנות מצד האחות.
אילו האחות היתה נותרת בסמוך לתובעת, ולא עוזבת את מקומה, כך שהיא עוקבת מקרוב אחר האופן שבו התובעת קמה מהכיסא בתום בדיקת הדם, או מנחה את התובעת לקום מהכיסא בצורה זהירה, היתה התאונה יכולה להימנע.
כמפורט לעיל, אני סבור כי יש להטיל האחריות במשותף על התובעת ועל הנתבעת 1, שכן רשלנותה של התובעת וחוסר הזהירות מצידה, ביחד עם רשלנות האחות, כמפורט לעיל, השתלבו יחדיו לכדי גורמים אשר הביאו לקרות התאונה. הגורם העיקרי הוא רשלנות התובעת, כאשר גם רשלנות האחות קשורה בקשר סיבתי לתאונה ולתוצאותיה. חלוקת האחריות תועמד כך, שעל התובעת יוטלו 75% מהאחריות לנזקיה ועל הנתבעת 1 יוטלו 25% מהאחריות לנזקי התובעת."

5.4 אחריות האחות כלפי הרופא
החקיקה המסדירה את עבודתם של עובדי סיעוד בבתי-החולים מצויה במקורות שונים, כגון פקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976, תקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001, תקנות בריאות העם (צוות סיעודי בבתי-חולים), התשמ"א-1981 ותקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי-חולים), התשמ"ט-1988.

בכל אלה אין התייחסות ישירה לחובתם של אחים ואחיות כלפי הרופא וכלפי מילוי הוראותיו, על-אף שיחסי רופא-אחות העסיקו לא מעט את המחקר הרפואי והרפואי-היסטורי {ראו על כך באופן כללי שושנה ריב"א "העברת פעולות מרופאים לאחיות" רפואה ומשפט 25, 386 (2001); חיה באליק "העברת סמכויות אבחון וריפוי במצבים שכיחים ובלתי מורכבים מרופאים לאחיות - למה כן?" רפואה ומשפט 38, 81 (2008); ע"פ 7704/13 יעקב מרגולין נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(4), 10360 (2015)}.

5.5 מיילדות
תקנה 9 לתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי-חולים), התשמ"ט-1988, קובעת כי אחד התנאים לרישום בפנקס במדור מיילדת הוא מעבר בחינה ממשלתית למיילדות.

על-פי הכללים הנהוגים לעניין בחינות הרישוי בתחום המיילדות, נדרש לגשת לבחינה לכל המאוחר בתוך שלוש שנים ממועד סיום הלימודים, וזאת כדי להבטיח שלא ייווצר פער זמן ארוך מידי בין סיום ההכשרה המקצועית לבין עמידה בבחינה ותחילת העיסוק במקצוע {בג"צ 8416/04 רות כרמי נ' האחות הראשית הארצית ואח', תק-על 2005(2), 843 (2005)}.

6. עבירות משמעת
6.1 התליית רישוי - מכוח תקנה 19 לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות)
ב- עש"א (ת"א) 44696-08-13 {עמר מוראד נ' כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, תק-מח 2014(1), 43038 (2014)} נדון ערעור על החלטה מיום 31.07.13 בעניינו של המערער, שניתנה על-ידי כב' השופט (בדימוס) א' סטרשנוב, אליו הואצלו סמכויות שרת הבריאות בענייני משמעת, לפי תקנה 19 לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981. בהחלטה זו דחה המשיב את הערר על החלטת מנכ"ל שר הבריאות, אשר השית על המערער עונש התליית רישיון המערער כאח מוסמך למשך חמש שנים. בית-המשפט קבע:

"העובדות הצריכות לעניין
2. המערער, אח מוסמך במקצועו, היה הבעלים של מרפאת ש.ר.ד. בע"מ בכפר קאסם. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, עובר לחודש אוגוסט בשנת 2008 קשר המערער קשר עם עובדי מרפאתו להונות את רשויות הצבא, בכך שסיפקו באופן שיטתי תעודות מחלה כוזבות לחיילים (אשר בפועל שימשו כסוכני משטרה סמויים), על-מנת להגדיל את רווחי המרפאה (תשעה מקרים). בחלק מהמקרים ניתנו תעודות מחלה כוזבות לחיילים שלא התייצבו כלל במרפאה, ולא עברו כל בדיקה. עבור כל תעודת מחלה שולמו 100 ש"ח לקופת המרפאה.

3. ביום 25.09.11 הורשע המערער בבית-משפט השלום בפתח-תקוה (ת"פ 11827-05-09), על-פי הודאתו, בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); מתן תעודה כוזבת, לפי סעיף 281 לחוק, ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק; וכן בניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיפים 29(ב), 25, 415 ו- 438 לחוק. על המערער נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 15,000 ש"ח.

4. לאחר הרשעתו, הוגשה נגד המערער קובלנה למנהל הכללי של משרד הבריאות, על כי הורשע בעבירה שיש עמה קלון, או שיש בה כדי להראות שהוא חסר אחריות הדרושה לעסוק בסיעוד, המהווה עילה להגשת קובלנה כאמור בתקנה 15(4) לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"). אי-לכך, ובהתאם להוראות תקנה 16 לתקנות, מונתה ועדת משמעת לשמיעת הקובלנה ולהכרעה בה. הקובל ביקש להשית על המערער עונש התליה של רישיונו למשך שלש שנים, ואילו המערער ביקש מן הוועדה להסתפק בעונש שהוטל עליו בהליך הפלילי, ולחילופין לקבוע עונש אשר ייקח בחשבון את העונש הפלילי אשר הושת עליו.

החלטת ועדת המשמעת
5. בהחלטתה מיום 28.04.13 (להלן: "החלטת הוועדה"), ציינה ועדת המשמעת כי על-אף שבהליך הפלילי שנוהל בבית-משפט השלום בפתח-תקוה בעניינו של הנקבל, לא נקבע האם יש קלון בעבירות בהן הורשע, הרי שהמערער ובא-כוחו הודו כי בעבירות אלו אכן יש קלון. כן ציינה הוועדה כי היא רואה בחומרה יתירה את מעשי המערער, וכי סוג העבירות בהן הורשע, אופיין ונסיבות ביצוען במסגרת תפקידו המקצועי, מצביעות בעליל על הקלון שדבק בהם. הודגש, כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא פעולה שיטתית, בה קשר המערער קשר עם עובדי המרפאה שבבעלותו ובניהולו, להונות את רשויות הצבא, תמורת כסף אשר הופקד בקופת המרפאה. כך ניצל המערער לרעה את מעמדו ויכולתו, ובמעשיו ובהתנהגותו מעל באמון שניתן לו, תוך פגיעה מהותית ברשויות ובציבור כולו, לתועלתו הפרטית.

6. במסגרת שיקוליה קבעה הוועדה כי לפי סעיף 15(4) לפקודה, היא מוסמכת להטיל עונשי משמעת אם הנקבל "הורשע בעבירה שיש עמה קלון", הא ותו לא, היינו, גם אם ההרשעה אינה נובעת ממעשה או מחדל הקשורים ישירות בעבודתו או התנהגותו של "אח" במובן הסיעודי של המילה, אלא לעצם היותו "אח" במקצועות הסיעוד, הכפוף לתקנות; ובמקרה דנן, המערער הוא "אח" שהיה גם מנהל מרכז רפואי בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, ומעשיו הרי התאפשרו רק עקב מעמדו האמור.

7. הוועדה דחתה את טענת המערער כי מתקיימת אכיפה בררנית עקב כך שהוועדה לא דנה בעניינם של שאר הרופאים ועובדי המרפאה שהיו מעורבים באישומים בהם הורשע המערער. הוועדה קבעה כי הואיל ועניינם של עובדי מרפאה אחרים לא הובא לפניה, ודאי שהוועדה לא הוסמכה להמליץ על התליית רישיונם.

8. הוועדה שקלה לקולא את עברו הנקי של המערער ותרומתו לחברה ולחולים, את האמור בתסקיר המבחן, את גילו הצעיר ואת חלוף השנים מאז ביצוע העבירות; ושקלה מאידך את חומרת העבירות בהן הורשע, ואת הצורך להטיל עונשים מרתיעים בכדי להרתיע עובדי סיעוד אחרים מהתנהגות בת קלון, תוך קביעה כי במקרה זה, האינטרס הציבורי עולה על אינטרס הפרט.
לפיכך, סברה הוועדה כי יש להחמיר עם המערער מעבר לדרישת התביעה, והיא המליצה להתלות את רישיונו למשך חמש שנים.

9. ביום 28.05.13 החליט מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, לאשר את המלצת הוועדה ולאמצה. על החלטה זו הוגש הערר בו דן המשיב.
החלטת המשיב

10. בהחלטתו סיכם המשיב את העובדות הרלוונטיות, החלטת הוועדה, ואת טענות ב"כ המערער וב"כ הקובל. המשיב דחה מספר טענות של המערער, וביניהן את הטענה כי מעד באופן חד-פעמי. המשיב קבע כי מדובר במספר רב של חיילים, ובדפוס התנהגות החוזר על עצמו. כן קבע כדלהלן:
'אמור מעתה, לא מעידה חד-פעמית בפנינו, אלא שיטת רמאות מתוכננת ומבוצעת להפליא, בניצוחו ובהדרכתו של זה העורר. העובדה שהוא היה מנהל המרפאה ולא אח מן השורה, רק מחמירה בעיניי, את התנהגותו כאשר הוא שהיה אחראי ישיר לביצוע זיופי המסמכים וקבלת הכספים, שהופקדו בקופת המרפאה עבורו.
...
גם פסקי-הדין וההחלטות שציטטה ב"כ העורר אינם ברובם, בכל הכבוד, לעניין או ממין העניין. וכי מה הקשר בין מעשה רשלנות מובהק (מקרה פרופ' סמולנסקי) לבין סדרת מעשים זדוניים ומכוונים שביצע העורר, למען בצע כסף? המקרה הדומה ביותר שצוטט על-ידי ב"כ העורר מפורט בהחלטה 09-13 ד"ר רדא תורכי, מיום 13.04.13, שניתנה על-ידי, ובו הותלה רישיון למשך שלוש שנים. אלא שבאותו מקרה, זוייפו המסמכים והתעודות הרפואיות על-ידי הנקבל במחשב בלבד. במקרה דנן, זוייפו המסמכים והתעודות הרפואיות ונמסרו לאנשים, במטרה שיופצו לרשויות הצבא ויגרמו לשחרורם של החיילים, בהסתמך על התעודות הכוזבות.
אשר-על-כן, לא מצאתי ממש בנימוקי הערר, שכולם עמדו לנגד עיניה של ועדת המשמעת, ובהמלצתה למנכ"ל משרד הבריאות, כמו גם לנגד עיני המנכ"ל עצמו. אכן, אמצעי המשמעת שננקט נגד העורר אינו קל, והוועדה אף החמירה בהמלצתה על תקופת ההתליה אף מעבר לעמדת התביעה.
אולם - נוכח חומרת מעשי הזיוף והמרמה שהעורר היה אחראי על ביצועם, השיטתיות שבמעשים והשלכותיהם האפשריות - כל זה עבור בצע כסף לשמו, אין ניתן לומר שהעונש חריג בחומרתו עד שיצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.
סוף דבר - הערר נדחה.'

11. יצויין כי לאחר מתן ההחלטה, פנה המערער למשיב בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו, לאור החלטה אחרת של המשיב בעניין ד"ר מוחמד טהא, שניתנה ימים בודדים לפני ההחלטה דנן. על ד"ר טהא הוטל עונש התליה של חודשיים בלבד בגין עובדות ומעשים דומים."
{ראה גם ע"א 3425/90 ד"ר פינסטרבוש נ' שר הבריאות, פ"ד מו(1), 321 (1991); עש"א 364/08 תייסיר חמאדה נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.12)}

6.2 בהגדרת "עובד ציבור" איננה כלולה אחות - סעיף 34כד לחוק העונשין
ב- ת"פ (ת"א) 31699-08-14 {מדינת ישראל נ' נתי מאיר לחמיש, תק-של 2016(1), 3533 (2016)} קבע בית-המשפט:

"(ג) האם המתלוננת הינה "עובדת הציבור"?
35. עניינה של עבירת העלבת עובד הציבור הוא אך ורק בעלבונות המוטחים ב"עובד הציבור", וזאת כשהוא ממלא את תפקידו או בנוגע למילוי תפקידו. העבירה עצמה אינה כוללת הגדרה של "עובד הציבור" ועל-כן חלה בעניינה ההגדרה הכללית, המופיעה בהוראות סעיף 34כד לחוק העונשין.

36. ייאמר מייד, כי בעבירות אחרות הנוגעות לעובדי הציבור מצא המחוקק לנכון להרחיב את גדרי ההגדרה הכללית האמורה שבסעיף 34כד לחוק. כך נעשה, למשל, בעבירת השוחד, בה הורחבה ההגדרה כך שתכלול גם "עובד של תאגיד המספק שירות לציבור" (ראה בהוראות סעיף 290(ב) לחוק). באופן דומה, תחולת העבירה של תקיפת עובד הציבור הורחבה מעבר להגדרה הכללית של עובד הציבור (ראה בהוראות סעיף 382א(א) לחוק). להבדיל, כאמור, העבירה של העלבת עובד הציבור אינה כוללת הגדרה מיוחדת כלשהי של המונח "עובד הציבור", ועל-כן חלה עליה ההגדרה הכללית והמצומצמת יותר של המונח.

37. לשיטת ב"כ המאשימה, אחות בקופת חולים כללית נכנסת בגדרי החלופה המופיעה בפסקה (10) להגדרת עובד הציבור בהוראות סעיף 34כד לחוק. לפי חלופה זו, המונח "עובד הציבור" כולל גם "נושא משרה או תפקיד על-פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם" (להלן: "חלופת החיקוק").

38. ב"כ המאשימה הפנתה, בהקשר זה, למספר דברי חקיקה, כלהלן:
·חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 - הקובע (בסעיף 3(א)) את זכותו שכל נזקק לטיפול רפואי לקבלו "בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל".
·חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 - המסדיר (בפרק ו') את פעילותן של קופות החולים.
·חוק למניעת אלימות במוסדות טיפול, התשע"א-2011 - שעל פני הדברים חל גם על קופות חולים.
·תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981 - שעניינן בדרכי הרישוי של חברי סגל סיעודי, לרבות אחיות.

39. לטענת ב"כ המאשימה, החיקוקים הנ"ל מצביעים על כך שקופות החולים הן גופים מפוקחים על-ידי המדינה, שחופש הפעולה שלהם מוסדר בדין ומוגבל על-פיו, ועל-כן אחיות העובדות בהן נכנסות בגדר "חלופת החיקוק". בנוסף, כך לגישתה, הגם שייתכן שכאשר מדובר באחות במרפאה פרטית אין מקום לראותה כעובדת הציבור, הרי שכאן עסקינן במרפאה ציבורית ברחובה של עיר, אשר נועדה ליתן שירות לציבור, ובכך יש תמיכה נוספת למסקנה כי יש לראות באחיות העובדות בה "עובדות הציבור".

40. אין בידי לקבל טיעון זה. אכן קיימת בדין רגולציה הדוקה יחסית של פעולתן של קופות החולים, בהשוואה לגופים אחרים, והדבר אף מתבקש-מאליו נוכח המאטריה בהן הן עוסקות. יחד-עם-זאת, יש להבחין הבחן היטב בין רגולציה לבין השתתפות בניהול או מילוי תפקיד לפי חיקוק. כך, למשל, על פני הדברים ברור כי הרגולציה הממשלתית בתחום התאגידים למיניהם אינה הופכת את העובדים בכל תאגיד באשר הוא ל"עובדי הציבור", הגם שהדין מטיל מגבלות רבות ושונות על התנהלות התאגידים בהם הם עובדים, לרבות בקביעת תחומי אחריותם של בעלי תפקידים מסויימים בתאגיד.

41. לא-זו-אף-זו: אם תאמר שדי בקיומה של רגולציה בתחום מסויים כדי להפוך את מי שעובד באותו תחום לעובד הציבור, הרי שבעידן הרגולטורי דהאידנא עובדים רבים מאוד במשק עשויים להיחשב לעובדי הציבור; ועל פני הדברים מדובר בפרשנות מרחיקת לכת. דברים דומים נאמרו על-ידי בית-המשפט העליון בעניין בו נדונה, בין השאר, שאלת האחריות לעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, לפי הוראות סעיף 280 לחוק, שאף לגביה חלה ההגדרה הכללית של "עובד הציבור" שבסעיף 34כד לחוק.
וכך נפסק באותו עניין באשר לפרשנות "חלופת החיקוק":

'... אף אם מבחינה לשונית ניתן לטעון כי כל עיסוק שמוסדר על-פי חיקוק נכלל בגדר "חלופת החיקוק", ברי כי פרשנות זו היא רחבה ביותר, שכן היא מביאה להחלת הנורמות הפליליות המיוחדות החלות על עובדי הציבור על שורה שלמה של עיסוקים לרבות עיסוקים פרטיים, שאף אם הסדרתם בחוק היא חשובה, הרי החלת תכליותיהן של אותן נורמות עליהם היא מרחיקת לכת...

כך למשל (בעניין מאבטחים לפי הוראות החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998 - ש.א.)... האם ישנה הצדקה להחיל על כל אותם מאבטחים את כל הוראות הדין הפלילי החלות על עובדי הציבור? האם בכל מקרה בו אחד מאותם מאבטחים מנצל את כוחו לרעה מתקיימות תכליותיה של עבירת השימוש לרעה בכוח המשרה לפי סעיף 280 לחוק העונשין? האם כאשר אדם כלשהו מעליב מאבטח כזה קיימת הצדקה להעמידו לדין בעבירה של העלבת עובד הציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין? נראה כי התשובה לשאלות אלה היא בשלילה.'
(ראה דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד סג(1), 644 (2009))

42. ואם לא די בכל אלה, הרי שמעצם העובדה שהמחוקק הרחיב את הגדרת עובד הציבור בעבירות אחרות, אך לא עשה כן בעבירה דנא, יש מקום ללמוד כי הדבר נעשה בכוונת מכוון. בהקשר זה ראוי להדגיש במיוחד את העבירה של תקיפת עובד הציבור, לפי הוראות סעיף 382א לחוק. מעבר לכך שהמחוקק נקט בעבירה זו בדרך מרחיבה באשר להגדרת העובדים המוגנים על-פיה (ראה בהוראות סעיף-קטן (א)), הוא מצא לנכון להוסיף ולקבוע חלופה ספציפית של תקיפת "עובד חרום", שעניינה בהגנה על צוותי חירום - שהגדרתם כוללת אח (וכמובן אחות) - העובדים בחדרי מיון (ראה בהוראות סעיף-קטן (ג)).

43. חזקה על המחוקק שלא שיחת מילותיו לריק. לפיכך, אם מצא המחוקק מקום לקבוע בעבירה הנ"ל חלופה מיוחדת הכוללת הגדרות ספציפיות של צוותי חירום רפואיים, לרבות אחיות העובדות בהם, הרי שביסוד הדבר עומדת ההנחה שעובדי צוותים אלה אינם נכנסים בהכרח בגדר עובדי הציבור.

44. העולה מכל המקובץ שהגדרת "עובד הציבור" בהוראות סעיף 34כד לחוק העונשין אינה כוללת, על פניה, תפקיד של אחות בקופת חולים.
בנסיבות אלה, אין כל מקום שבית-המשפט ינקוט בדרך של פרשנות מרחיבה ומאולצת, על-מנת להגיע למסקנה אחרת. מעבר לכך שככלל אין מקום למהלכים פרשניים מרחיבים בפלילים, הדברים נכונים שבעתיים כאשר תוצאתם של מהלכים אלה הינה הרחבת גדריה של עבירה שהינה לא פשוטה כשלעצמה וההלכה הפסוקה קובעת כי יש לפרשה בצמצום."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הצוות הסיעודי