שיטות טיפוליות

1. האם נכון לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בקהילה טיפולית?
ב- בש"פ 1981/11 {מדינת ישראל נ' אשר סויסה, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.03.11)} בית-המשפט העליון דן בערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים, בגדרה הורה בית-המשפט, בניגוד להמלצת שירות המבחן, על שחרור המשיב לחלופת מעצר בקהילה טיפולית.

במסגרת הדיון בחן בית-המשפט אם, מתי, ובאילו תנאים ישלח בית-המשפט נאשם לחלופת מעצר בדמות טיפול גמילה מסמים, זאת כאשר ריכז בית-המשפט את השיקולים המנחים לחריגה מהכלל הנ"ל, קרי, את השיקולים והמבחנים לשליחת נאשם לגמילה בשלב המעצר.

בית-המשפט קבע כי ככלל, העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש ולא שלב המעצר.

ככל שימצא בית-המשפט הדן בתיק העיקרי כי הנאשם מתאים לגמילה, יש להותיר זאת לשלב גזירת הדין.

לפני סיום, הוער, כי ברגיל, שליחתו של נאשם למוסד גמילה צריכה להיעשות בדרך של העברה מ"דלת לדלת" ואין להיעתר לבקשת נאשם לשחרר אותו רק למספר שעות על-מנת שיתאפשר לו להתארגן לפני כניסתו למוסד.

היעתרות לבקשה כמוה כהנחת מכשול בפני עיוור, באשר יש להניח כי את פרק הזמן הזה ינצל הנאשם להתארגנות מסוג אחר, קרי, להצטיידות בסם טרם כניסתו למוסד ושמא לביצוע עבירות נוספות באותה הזדמנות.

המשיב לא התחיל בהליך גמילה בסמוך לפני ביצוע העבירות, שירות המבחן הביע דעתו שלוש פעמים רצופות כי המשיב אינו מתאים להליך גמילה, כך שאין כל אינדיקציה להסתברות גבוהה של הצלחה בגמילה. המשיב נמצא זמן רב במעגל הסמים וצבר עבר פלילי נכבד.

המשיב הפר עשרות פעמים את תנאי מעצר הבית שהושתו עליו, וביצע שורה של עבירות תוך כדי הפרת מעצר הבית ואף עלה בידו להסיר את האזיק האלקטרוני. המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות של ממש, כולל נהיגה ברכב ללא רישיון במהירות ובפראות, באופן המסכן את העוברים ושבים.

נאשם כגון זה, הוא לא אחד שבית-המשפט יכול לתת בו אמון, ולא זה הנאשם שניתן להניח כי יש בחלופת המעצר כדי להקהות מסוכנותו לציבור.

אשר-על-כן, בית-המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2. האם שיטת הטיפול היתה לפי המדיניות המאושרת על-ידי הממשלה?
ב- ע"א (חי') 4726/97 {שר הבריאות נ' ש.נ.ס שיקום נפגעי סמים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.98)} נדונו ערעור והערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה בו נקבע, כי אין להורות למשיבה לסגור את המוסד לגמילה מסמים אותו היא מנהלת, ויש לתת לה הזדמנות למלא אחר התנאים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא, זאת למרות שאינה זכאית לרישיון על-פי התנאים הנדרשים על-פי הדין.
המדינה טענה כי עד לחקיקתו של חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993, לא נדרשה המשיבה לרישיון לצורך עיסוק זה, אך עם הכנסו לתוקף של חוק פיקוח זה, נדרשה המשיבה לקבל רישיון לצורך המשך ניהול המוסד ולשם כך נדרשה לעמוד בתנאי החוק ובתקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (בקשה לרישיון למוסד משולב), התשנ"ד-1994 ובתנאי תקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (תנאי קבלה ושהיה של מטופלים במוסד משולב), התשנ"ד-1994 {להלן: "התנאים"}.

המשיבה טענה כי החלטת המערערים ניתנה תוך חריגה מסמכות, וכי יש להורות להם להמנע מליזום כל הליך המונע מגופים שונים להתקשר עימה בקשר לקליטת מטופלים במוסד.

תקנה 3 לתנאים, המתייחסת למוסד משולב, מחייבת שיטת טיפול שקיבלה אישור ממנהל המחלקה לטיפול בנפגעי סמים שבמשרד העבודה והרווחה וכן מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרות שבמשרד הבריאות, כאשר שיטת הטיפול ו/או שינויה, צריכים להיות תואמים למדיניות הכוללת שאושרה על-ידי הממשלה.

במקרה דנן, בית-המשפט סבר כי יש עליו להורות על סגירת המוסד ש.נ.ס, מיידית, כאשר אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכות המשיבה מלחזור ולפנות בבקשה לרישיון, לאחר שתמלא את כל התנאים הנדרשים על-פי הדין.

עוד הוסיף בית-המשפט כי ייתכן שלו קיימה המשיבה חלק מהותי מן הדרישות שנקבעו על-ידי השרים, על-פי הדין, ונדרשה לזמן רב יותר כדי להשלים את התנאים האחרים, כי אז היה מקום - כפי שנעשה גם בפועל - להאריך את המועד ולהמנע מהוצאת הודעת הסגירה.

3. צו סגירה
ב- ע"פ (חי') 268/97 {בן סיטון צ'רלי נ' שר הבריאות ואח', תק-מח 97(2), 1038 (10.07.1997)} נדון ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בחיפה בה דחה את הערר שהגיש המערער על צו סגירה שניתן נגדו לגבי המוסד מגו"ש (מרכז גמילה ושיקום) בית-המשפט קבע:

"2. הרקע הוא כדלקמן: המערער היה בעבר מכור לסמים וישב שנים ארוכות בבתי-הכלא. לכשנגמל, החל בפעילות למען גמילת מכורים לסמים ובשנת 93' החל להפעיל את המוסד הנ"ל בעתלית.
ביום 15.07.93 נחקק חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"), המסדיר את פעולת המוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, מחיל עליהם פיקוח, ומתנה את קיומם ברישיון.
בעקבות ביקורות שנעשו במוסד של המערער, נמצא שהמוסד אינו עומד בקריטריונים הקבועים בתקנות להפעלת מוסד משולב וביום 10.12.95 הודיע המערער למשיבים על סגירת המוסד.
למרות זאת, חידש המערער את הפעלת המוסד. בעקבות זה ניתן ביום 30.04.96 צו הסגירה עליו מערער המערער. ביום 10.11.96 פנה המערער אל הוועדה שהוקמה לפי החוק, וביקש לקבל רישיון להפעלת מוסד משולב פנימייתי למשתמשים בסמים.
רישיון כזה לא ניתן לו עד היום.
3. החוק נועד לחול על כל מוסד המטפל במשתמשים בסמים. החוק ממיין את המוסדות האלה ל- 3 סוגים: מוסד המעניק טיפול סוציאלי לרבות פסיכוסוציאלי בלבד; מוסד המעניק טיפול רפואי בלבד. והמוסד השלישי הוא זה המשלב את שני הטיפולים האלה.
כל אחד מן המוסדות טעון רישוי כאמור בסעיף 4 לחוק: "לא יהיה אדם בעלים של מוסד משולב, ולא ינהל אדם מוסד בעצמו או באמצעות אחרים אלא-אם-כן יש למוסד רישיון, ולא יפתח אדם מוסד כאמור כל עוד לא ניתן הרישיון". הוראה זו חלה, פרט לעניין הבעלות, על כל סוגי המוסדות.
באשר למוסדות הפועלים ללא רישיון: מוסד משולב אפשר לסגור על-פי הוראת סעיף 9 לחוק. מוסד לטיפול סוציאלי ניתן לסגור על-סמך חוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965 (ראה סעיף 3(א)(1) לחוק וסעיף 5(16) לחוק). מוסד לטיפול רפואי נתון לפיקוח על-פי הוראות פקודת בריאות העם, 1940 (ראה סעיף 3(א)(2) וסעיף 17 לחוק), וניתן לסגור אותו מכוח הוראת סעיף 25א לפקודה.
4. בית-המשפט קמא ראה את המוסד שמפעיל המערער, כמוסד משולב. המערער טוען כי לא הוכח שהמוסד הוא אכן משולב, ולפיכך הצו שהוצא אינו חוקי, ולא היה זה בסמכותם של המשיבים לחתום עליו.
אין לקבל טענה זאת. נעשו ביקורות במוסד של המערער, ומהן נכחו המשיבים לדעת שמדובר במוסד משולב. המערער הגיש בקשה לקבל רישיון להפעלת מוסד משולב. חזקה היא, שהוא הגיש את הבקשה על-מנת לאפשר לו לקבל רישיון למוסד שאותו הוא מפעיל, ולא על-מנת לקבל רישיון, למוסד מסוג אחר.
ערכאת הערעור אינה שמה עצמה במקומם של המשיבים. אין זה מתפקידה למיין ולקבוע את סוגו של המוסד. תפקידה לבדוק את שיקול-הדעת המינהלי של המשיבים, בסוגרם את המוסד.
במקרה דנן, נעשתה הסגירה לאחר שהמשיבים בדקו את העובדות, ונוכחו לדעת שיש הכרח בסגירת המוסד שהוא לפי טיבו משולב, ואין הוא עונה על התנאים הנדרשים על-פי החוק ועל-פי תקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (תנאי קבלה ושהייה של מטופלים במוסד משולב), התשנ"ד-1994.
לא רק זאת, גם המערער אינו יכול להיות מנהל מוסד משולב. לפי סעיף 48 לתקנות דרוש שתהא לו הכשרה כעובד סוציאלי או כפסיכולוג קליני או שיקומי מומחה או מוסמך בקרימינולוגיה קלינית או רופא, יש לו נסיון ניהולי מתאים והוא נעדר רישום פלילי. דרישות אלה לא מתקיימות במערער.
5. לאור כל האמור לעיל, אני מציע לדחות את הערעור."

4. מגורים למשתמשים בעבר בסמים
ב- ת"א (עכו) 137-05-10 {קרול מוסקוביץ ואח' נ' שמעון כהן ואח', תק-של 2010(2), 128729 (13.06.2010)} נדונה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על משיבים 2-1 להשכיר את הבית ברח' הערבה 102 בכרמיאל למשיבה מס' 3 והאוסר על משיבה מס' 3 לשכור את הבית לצורכי שיכון דיירים מטעמה. בדחותו את הבקשה קובע בית-המשפט כי:

"2. המבקשים הינם תושבי רח' הערבה ומייצגים, לטענתם, קבוצת תושבים המתגוררים ברח' הערבה ובסמוך לו. משיבים 1 ו-2 הינם בעלי הבית. משיבה מס' 3 היא עמותה המשמשת מוסד שיקומי לנפגעי סמים (להלן: "העמותה").
3. המבקשים הגישו בקשתם בכתב למתן סעד זמני. בהתאם להחלטת כב' השופט ג'מיל נאסר הבקשה העוברה לתגובת המשיבים, בכתב. לאור צאתו של כב' השופט ג'מיל נאסר לשבתון, הבקשה הועברה לטיפולי. נקבע דיון במעמד הצדדים אשר התקיים ביום 27.05.10 בנוכחות המבקשים ומנהלי המשיבה 3. לדיון לא התייצבו משיבים 2-1 על-אף שהגישו תגובתם בכתב.
4. הדיון נפרס על פני שעה ארוכה. חלקו התנהל תוך רישום הדברים בפרוטוקול וחלקו באופן בלתי-פורמלי. ניתנה אפשרות לכל מי מנציגי הצדדים לאמר את דברו, תוך פניה ישירה של צד כלפי רעהו. הנני מוצאת לנכון לציין כי שני הצדדים טענו ביחס לדברים הקרובים מאוד לליבם, מי באשר לפרוייקט השיקום של נפגעי סמים המנוהל על ידו והוא מקדיש לו את חייו ומי אשר מבקש להגן על שלוות משפחתו וביתו. למרות שניתן היה לכאורה לצפות לאפשרות להתלהטות הרוחות, הדיון התנהל תוך שמירה על כבוד ותרבות דיון, שהלוואי והיו נחלת כל הדיונים המתנהלים בבתי-המשפט. הערכתי לצדדים על מנהגם. תקוותי היא כי התנהלות זו סייעה ולו במעט לצדדים לראות את המחלוקת זה בעיניו של חברו ולהפיג ולו במעט את החששות של המבקשים ולסייע לעמותה להבין ללב התישבים, על-מנת שתוכל לפעול טוב יותר לקרוב הלבבות, כפי שהיא מבקשת לעשות.
5. עוד אציין, כפי שציינתי בדיון, כי לטעמי, ניתן להבין לחששות המבקשים, ואין מקום לדחותן על-הסף במחי יד. רבים בחברה מכירים בצורך בשילוב אוכלוסיות שונות בחברה ובכלל זה נפגעי סמים, על-מנת לסייע להם לשוב למוטב, לרווחת החברה כולה. אולם, לכולם נוח כי הדבר נעשה בחצרותיהם של אחרים. דעתם יכול ותשתנה לפתע כאשר יתברר כי הם אלו אשר נדרשים לקבל את המשימה החברתית של כלל החברה לשכונתם, כשכנים לילדיהם. דומני כי החששות מובנים. לעניין זה אבקש להביע את התרשמותי כי המבקש 3, מר עמוס קולט, אכן ביקש לבחון את הדברים וללמוד על פעולת העמותה טרם הגשת התביעה לבית-המשפט. הבינותי כי נערכו נסיונות הדברות בין הצדדים, אולם הפערים גדולים.
6. המבקשים הגישו בקשתם כנסמכת על שני יסודות - עילת המטרד והטענה כי מדובר בשימוש בבית מגורים הנוגד את הוראות הדין. במהלך הדיון החליטו המבקשים למחוק בשלב זה מבקשת הסעד הזמני את עילת המטרד ונותרה השאלה המשפטית האם השימוש המבוקש בבית נוגד את חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הצדדים וויתרו על חקירות המצהירים וסיכמו טענותיהם ב- ע"פ.
העמותה
7. בהתאם לתצהירו של ד"ר פלד, מטעם העמותה, העמותה מפעילה מוסד לגמילה מסמים בישוב עילבון, פעילה בתחום זה מזה 16 שנים. העמותה שכרה את הבית מהמשיבים ומבקשת לשכן בו עד 10 אנשים שנגמלו משימוש בסמים. לאחר הגמילה מועברים מטופלים מהמרכז בעילבון לשילוב באוכלוסיה הכללית, שיכונם בבית הינו השלב האחרון בדרך זו והינו לתקופה של 6 חודשים כל אחד. המטופלים שעתידים לעבור לשלב זה נבחרים על-ידי אנשי מקצוע של העמותה מתוך אלה שסיימו את הטיפול בהצלחה ונמצאו מתאימים לכך (סעיפים 15, 26 לתצהיר ד"ר פלד).
דיון משפטי קודם
8. ברקע הבקשה שלפני הליכים שנוהלו במסגרת בקשה לצו למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 בפני כב' השופטת שלאעטה-חלאילה בבית-משפט השלום הקריות (ב"ש 1/2010). באותו הליך ביקשה הוועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל צו זמני כנגד המשיבים אשר לפני, למניעת פעולות, סעד הנועד למנוע פעילות במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר. בהחלטתה המפורטת והמנומקת מיום 11.4.10 קבעה כב' השופטת שלאטה-חלאילה כי אין מניעה מבחינת חוקי התכנון והבניה לעשות שימוש בבית כפי שמתעתדת העמותה לעשות. השופטת קבעה בהחלטתה המלומדת והמנומקת כי המדובר בשימוש לצרכי מגורים וכי אף אם המדובר במעון, הרי שמדובר בשימוש מותר לאור הוראות סעיף 63א לחוק התכנון והבניה.
9. לטענת המבקשים השימוש אותו מבקשת העמותה לעשות בבית נוגד את הוראות הדין ובפרט את חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בהיות האזור מוגדר אזור למגורים; מדובר במעון המחייב רישיון מטעם משרד העבודה והרווחה, שלא ניתן; נדרשים רשיונות נוספים, כגון רישיון עסק, שאף הם לא הוצאו.
10. בדיון לפני טענו המבקשים כי על-אף שמדובר בסוגיות משפטיות זהות, הרי יש טעם לשוב ולהכריע בשאלה. לשיטתם, על-אף שנכחו בדיונים באותו הליך, הרי שלא היו צד להליך ועל-כן אין מדובר במעשה בי דין לגביה. עוד הם מציינים כי הוגש ערעור על החלטת כב' השופטת שלאטה-חלאילה ואין המדובר בפסק-דין חלוט. לטענתם נפלה טעות משפטית בהחלטה ומאחר ומדובר בשני בתי-משפט מאותה ערכאה, הנדרשים לאותה סוגיה, יש לשוב ולבחון את הסוגיה בפני בית-משפט זה.
טענות הצדדים
11. אין מחלוקת כי בהתאם לחוק התכנון והבניה מותר להפעיל בבית שנועד למגורים, על-פי תכנית המתאר, גם מעון ובלבד שלא יגורו בו למעלה מ- 6 חוסים. הקושי מתעורר נוכח העובדה כי בבית עתידים להתגורר עשרה דיירים. אלה הם תנאי המכרז שבו זכתה העמותה. המבקשים טוענים כי מעון כזה דורש אישור משרד העבודה והרווחה ולפיכך ובהיעדר אישור כזה, לא חל ההיתר למגורי חוסים הקבוע בסע' 63א לחוק התכנון והבניה.
12. המשיבים תומכים בהחלטת כב' השופטת שלאטה-חלאילה. לטענתם אין מדובר במקום בו נערכים טיפולים. כמו-כן אין מדובר בבניין מאוכלס. לפיכך, על-פי הוראות החוק, לא נדרש היתר מיוחד, אין מגבלה ביחס למספר הדיירים היכולים לשהות במקום ואין כל מניעה לעשות בבית את השימוש המתבקש.
דיון
13. קראתי את החלטתה היסודית והמקיפה של כב' השופטת שלאטה-חלאילה ודומני כי אין בה פן שלא נבחן. עם-זאת, מאחר ולא מדובר בהחלטה המחייבת מותב זה, ולהניח דעתם של הצדדים אדון בשאלה המשפטית והיא האם רשאית העמותה על-פי דין לעשות את השימוש אותו היא מבקשת לעשות בבית.
14. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לחלותו של סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הקובע:
"63א. מעונות לחוסים (תיקונים: התשנ"ה, התשס"ב(4))

(א) יועדה בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים, יראו ייעוד כאמור כאילו הוא כולל גם היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון או למגורי נכי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרת מגורים עצמאית או מוגנת, ובלבד שבבניין מגורים מאוכלס לא יגורו יותר משישה חוסים; הגבלה זו לא תחול לגבי בניין מגורים שאינו מאוכלס; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדה מקומית לכלול בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת, קרקע שיועדה בתכניות כאמור למטרת מוסדות, מעונות או טיפול בנזקקים, בכל מספר שהיא
...
(ב) בסעיף זה:
"מעון" - כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965;
"חוסים" - כמשמעותם בהגדרת מעון..."
חוקים רלבנטיים נוספים הם חוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965 המגדיר:
" 'מעון' - מקום המשמש, או הנועד לשמש, כולו או חלקו, מקום מגורים או מקום שהיה לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני, או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993, המשמש או שנועד לשמש לטיפול (להלן: "חוסים").".
וחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993, המגדיר:
" 'מוסד' - מקום המשמש או שנועד לשמש לטיפול סוציאלי, רפואי או משולב ליותר משני אנשים המשתמשים בסמים בין אם הטיפול ניתן במוסד או במקום אחר, בדרך של אשפוז, מגורים, שהיית יום או שהיית לילה ובין בדרך אחרת";
15. שילוב הוראות החוקים דלעיל מעלה כי במעון מתגורררים חוסים, לרבות במוסד לטיפול במשתמשים בסמים. מוסד לטיפול במשתמשים בסמים הינו מקום שנועד לטיפול סוציאלי, רפואי או משולב ליותר משני אנשים המשתמשים בסמים.
16. לטענת העמותה הדיירים המיועדים הינם משתמשים בסמים לשעבר, לא יתבצעו בבית טיפולים, מדובר בשלב מעבר מהמעון בו ישנו טיפול לבין חיים רגילים בקהילה. השוהים בבית כפופים למערכת כללים אותם פרטה, לרבות איסור מבקרים ואיסור שימוש ברכב פרטי. השימוש בבית עתיד להיות למגורים בלבד (סעיף 25-24 לתגובה). כך גם נקבע בהסכם השכירות (סעיף 7).
17. בשלב זה ניתן לקבוע כי, לכאורה, לאור היות הדיירים המיועדים אנשים שאינם משתמשים כיום בסמים והיות והפעילות המיועדת בבית היא למגורים בלבד, ללא כל טיפול הרי אין המדובר במוסד כהגדרתו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים ולפיכך אף לא במעון כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות.
לפעילות אין אופי מסחרי נושא רווחים שיכול היה לשלול קביעה כי המדובר בשימוש לצרכי מגורים, העובדה שמדובר באנשים שהתקבצו למגורים יחדיו באמצעות גורם חיצוני אף היא אינה שוללת היות השימוש למגורים (ראה ע"פ 410/87 דבורה רן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן, פ"ד מא(4), 72 (11.10.87)).
18. במצב דברים זה, משהוגדרו הדיירים כמי שאינם משתמשים כיום בסמים, הרי אין המדובר בהפעלת מעון כי אם בשימוש בבית לצרכי מגורים. לפיכך, ממילא אין תחולה במקרה זה לסעיף 63א לחוק התכנון והבניה. השימוש בבית למגורים מותר ככזה בהיותו תואם את התב"ע. בהיות השימוש למגורים, לכאורה אף לא נדרש לו רישוי אחר. די בכך כדי להכריע גורל הבקשה. לעניין זה אציין כי בכל מקרה בו נרכש בית או נשכר בית לצורך מגורים, אין לשכנים כל יכול להתנגד לכנסיתם של הדיירים החדשים על בסיס עברם הפלילי הנטען או אף בהווה של שכניהם החדשים.
19. אולם, מאחר ולא התקיים דיון הכולל חקירות הצדדים, אזי לטעמי לא אוכל להסתפק בקביעה כי אין מדובר במי שהם בבחינת "משתמשים בסמים". ברי לכל, כי מדובר במי אשר השתמשו בסמים, והגיעו למגורים אלה בשל שמוש זה, לאחר תהליך טיפולי שעברו בעמותה. על-כן, מוצאת אני לנכון לבחון את הפרשנות לה טוענים המבקשים באשר לסעיף 63א.
המבקשים טוענים כי בהיעדר אישור של משרד העבודה והרווחה לא חלה ההקלה שבסעיף, המאפשרת פתיחת מעון באזור מגורים.
20. ב- ע"א 8797/99 חנן אנדרמן ואח' נ ועדת הערר המחוזית חיפה, פ"ד נו(2), 466 (20.12.01) נקבע:
"לפי סעיף 63 א לחוק התכנון והבניה, מעון לחוסים... נחשב, מבחינה תכנונית, לבית מגורים. בבניין מאוכלס, ניתן לאפשר מגוריהם של שישה חוסים. בבניין בלתי-מאוכלס - אין מגבלה...כך, ניתן לא רק לשלב 'חוסים' בודדים (עד שישה כאמור) בקהילה באמצעות מגורים בדירות בבתי מגורים רגילים אלא ניתן אף לנהל 'מעון' ליותר משישה 'חוסים' באזור המיועד למגורים בלבד." (סעיף17, 18 לפסק-הדין).
נקבע כי ההסדר שבסעיף 63א נועד להעניק למעון לחוסים מעמד של בית מגורים רגיל (סעיף 19 לפסק-הדין).
21. לו הייתי קובעת כי מדובר במעון בהיותו מוסד כמשמעו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993, נדרש היה רישיון לפעילותו מכוח חוק זה וייתכן ורשיונות נוספים. היעדרו של רישיון נדרש עפ"י חוק יכול להוות בסיס למתן צו מניעה. בא-כוח העמותה הבהיר בדיון כי רשיונות התבקשו, אך זאת למעלה מהצורך וכי שאלת הצורך ברשיונות לפעילות בבית, בהתחשב באמור בהחלטת כב' השופטת שלאעטה-חלאילה, ובהיות השימוש בבית לצרכי מגורים תישקל בשנית. אציין כי במהלך הדיון טענו מי מהמבקשים לעניין הרשיונות. הודעתי כי ההחלטה תינתן בשיהוי וניתן יהא להשלים בדיקותיהם לעניין קיומם של רשינות. לא הוגש דבר.
22. לדידי, כאמור, משלא עתידים להנתן טיפולים כלשהם בבית, לאור העובדה כי אין הכוונה לשכן בו משתמשים פעילים בסמים, לכאורה ולצורך הדיון בשלב זה אין הבית נכנס להגדרת מוסד בחוק ולפיכך אין צורך ברישיון לפעילותו. זאת ועוד. אף לו היה מדובר במוסד, מקובלת עלי עמדתה של כב' השופטת חלאילה, לפיה ייתכן מצב בו הרישיון שהוצא למוסד העמותה בעלבון יספק לצורך כך וזאת לאור הגדרת מוסד (עמ' 21 להחלטתה).
23. באשר למספר החוסים - לו הייתי קובעת כי מדובר במעון, הרי שכפי שנקבע בסעיף 63א ובעניין אנרדמן לעיל, אין מגבלה על מספר חוסים בבניין שאינו מאוכלס. הבית אינו נמצא בבניין רב קומות, מדובר בבית צמוד קרקע. לפיכך חל הסיפא של הסעיף הקובע כי אין מגבלה ביחס למספר החוסים (לעניין האבחנה בין בניין מאוכלס לשאינו מאוכלס ראה ת"א (הר') 902/03 טורנר מאיר ואח' נ' אקי"ם אגודה לאומית לקימום מפגרים, תק-של 2005(2), 22885 , 22889 (2005)).
24. לסיכום, המבקשים לא הראו מניעה חוקית לשימוש אותו מבקשת העמותה לעשות בבית או כי תתקיים בו פעילות ללא רישיון הנדרש עפ"י דין. לפיכך סיכויי התביעה אינם גבוהים. די בכך להביא לדחיית הבקשה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שיטות טיפוליות