הלכות שונות

1. האם הצהרון אותו מנהלת המערערת מהווה מטרד אותו יש לעצור?
ב- ע"א (חי') 59841-01-15 {ציפורה כהן נ' נציגות הבית המשותף מרחוב זמנהוף 35/אינשטיין 58 חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.06.15)} נדון סכסוך בנוגע להפעלת צהרון על-ידי המערערת בתחומי דירותיה {להלן: "הצהרון"}.

המערערת טענה כי היא מנהלת את הצהרון מאז שנת 1989, ללא כל הפרעה וכי הסכמתם של כל הדיירים להפעלתו במשך כל כך הרבה שנים הינה בעלת משמעות.

עוד הוסיפה המערערת כי בצהרון יש פחות מ- 36 ילדים והפעילות מתבצעת רק בשעות הצהריים, בימים א' עד ה', וכי אין כל מטרד של רעש או אחר סביב הפעלת הצהרון.

המשיבים טענו כי בצהרון נוכחים 36 ילדים, והפעלתו מהווה מטרד - לרבות בשל הרעש שהילדים מקימים, ההמולה שקיימת בעת מגיעים ההורים לאסוף את הילדים, ובשל חסימת החניות והמדרכה בעת הגעת ההורים - במסגרת פעילות עסקית בבניין שנועד למגורים.

בית-המשפט קבע כי נדרש היתר לשימוש חורג לצורך הפעלת הצהרון בו מדובר ואין משמעות לשם של העסק, קרי, משפחתון, או צהרון או שירותי שמרטפות וכו'.

כל עוד לא יינתן בידי המערערת היתר שכזה היא מנועה מלהמשיך את הפעילות.

יצויין כי בהחלטה עולים השיקולים של מתקני הגיינה מתאימים, שטחי משחק, מקומות למנוחתם ואכילתם של הילדים, תנאי תברואה ובטיחות נאותים, הסדרי תחבורה וחניה מתאימים ועוד {תקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון יום, התשכ"ח-1968) בהם נקבעו תנאים תכנוניים למבנה המיועד למעון ילדים כגון טיב הבניה, מידות המבנה, קיום חצר, מקום בידוד ועוד}.

2. השיקול של מניעת מטרדים ושמירה על איכות החיים גובר על הרצון לקיים במקום גן ילדים
ב- עת"מ (חי') 43571-12-14 {יצחק אשורי נ' ועדת הערר המחוזית לתו"ב חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.15)} נדונה עתירתם של דיירי בניין מגורים כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית שאשרה שימוש חורג לגן ילדים בבניין.

העותרים שהם דיירי הבניין טענו כי גן הילדים מהווה שימוש חורג מתכנית קיימת, ואין בכך כל "צורך תכנוני". העותרים טענו כי קיומו של גן הילדים מהווה הפרעה משמעותית לאיכות חייהם, בשל מטרדי רעש, בעיות חניה, השתלטות על הרכוש המשותף ואין להם מנוח בביתם.

המשיבים טענו כי באזור המגורים שבתכנית ניתן להקים גני ילדים ובתי ספר, ולכן מדובר בשימוש חורג מהיתר, כאשר יש לעשות שימוש במבחן ההתאמה.

עוד טענו המשיבים, כי אין חובה בדין להצמיד מקומות חניה כתנאי לשימוש בדירה כגן ילדים.

בית-המשפט לעניינים מינהליים {להלן: "בית-המשפט"} קיבל את העתירה ופסק כי הסמכות ליתן היתר לשימוש חורג הינה בגדר חריג.

בית-המשפט קבע כי במסגרת שיקול-דעתה אמורה היתה הוועדה המקומית לבחון כיצד השימוש החורג מתיישב עם אינטרסים תכנוניים שונים וכיצד הוא ישפיע על הסביבה בה נעשה שימוש זה.

השימוש החורג לא יעלה לכדי סטיה ניכרת מתכנית החלה על הבניין. במקרה דנן, הפרשנות המתאימה לתכנית המתאר המקומית החלה על הבניין, הינה כי אין התכנית מאפשרת שימושים ציבוריים מסחריים בתוך האזור שהוגדר למגורים, בכלל זה שימוש של גן ילדים.

קיימת הפרעה קשה לדיירי המקום, מבלי שהונחה תשתית עובדתית לכך שיש צורך תכנוני לקיומו של גן פעוטות נוסף, ומבלי שהמשיבים הראו כי המקום מתאים לשימוש החורג שמבוקש בו.

סופו-של-יום, בנסיבות אלה, השיקול של מניעת מטרדים ושמירה על איכות החיים גובר על הרצון לקיים במקום גן ילדים.

3. האם שהות בקבוצה מרובת ילדים מהווה גורם דחק נפשי עם השלכות קשות לבריאותם והתפתחותם של ילדים?
ב- עת"מ (יר') 11721-02-12 {שחר שטראוס נ' משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.12)} העותרים הם הורים לפעוטה הלומדת בגן "קן השלום" שבעיר אשדוד.

הגן נמצא בבעלותה של משיבה 2, חברה עירונית האחראית על ניהול אותם גנים ומעונות באשדוד, השייכים ל"חברה למתנ"סים", ובכללם המעון בו מצוי הגן הנדון.

את שנת הלימודים בגן החלו 18 פעוטות, אשר עליהם הופקדו 4 אנשי צוות.

עניינה של העתירה דן בהחלטת משיב 1 לשלב בגן 3 פעוטות בסיכון, נוסף על הפעוטות שכבר רשומים בו.

העותרים ביקשו מבית-המשפט להורות למשיב למצוא פתרונות חלופיים לשלושה הפעוטות שבסיכון, ובמילים אחרות, שיורה על הוצאת הפעוטות הללו מן המעון על-מנת שתפוסת הילדים בו תהיה על-פי התקינה הקבועה בקריטריונים.

עוד טענו העותרים כי בטרם החליטו להכניס את בתם למעון איש לא אמר להם כי יתכן ומספר הילדים יעלה על 18, וכי כעולה מהמלצות הוועדה המייעצת לרישוי ולפיתוח סטנדרטים למסגרות חינוכיות בגיל הרך, שפורסמו באתר האינטרנט של המשיב, שהות בקבוצה מרובת ילדים "מהווה גורם דחק נפשי עם השלכות קשות לבריאותם והתפתחותם של ילדים".

בית-המשפט דחה עתירה של הורים נגד החלטת החברה העירונית לתרבות, ספורט ומרכזים קהילתיים באשדוד לשלב בגן שלושה פעוטות בסיכון מעבר לכמות הפעוטות שכבר לומדים בו בקובעו, כי מדובר בהחלטה סבירה וראויה של הרשויות שאין על בית-המשפט להתערב בה.

בית-המשפט קבע כי היה עדיף אם עתירה זו לא היתה מוגשת מאחר וטענת העותרים היתה כי חוק פעוטות בסיכון לפתור אך את בעיותיהם של פעוטות, שמצב הסיכון בו הם נתונים התברר רק בעת ההרשמה למעונות, והיא אינה מתקבלת על הדעת.

מצב סיכון עלול להתברר לרשויות הרווחה בשלבים מאוחרים למועד ההרשמה, כפי שהוא גם עלול להיווצר בשלבים מאוחרים יותר.

בית-המשפט מצא כי פרשנות לפיה משהסתיים מועד ההרשמה לא ניתן יהיה עוד לשבץ במעונות פעוטות בסיכון, הינה פרשנות חסרת שחר, החותרת תחת תכליתו של חוק פעוטות בסיכון, ונראה כי עיקר תשובתם של העותרים היתה "לא בבית ספרנו", או שהבעיה אינה בעייתם.

עוד מצא בית-המשפט כי הזכות של פעוט להשמתו במעון הסמוך למקום מגוריו אינה זכות מוחלטת, ושיקול-הדעת של הרשויות המופקדות על כך צריך להיות סביר.

על הגורם המוסמך להביא בחשבון את מספר הילדים במעון, את שטחו, ואת גודל צוות המטפלות, אין ליצור במעון סיטואציה העלולה להביא את הילדים הלומדים בו לידי "דחק נפשי", וכפועל יוצא, נראה שהחלטת המשיב היתה סבירה ומאוזנת.

עוד ציין בית-המשפט, כי גם לאחר הוספת הפעוטות, שטח המעון נותר גדול מן הנדרש על-פי הנהלים, וכך גם יחס המטפלות לילדים. הסטיה היחידה מן הנוהל היא במספר הילדים.

בית-המשפט לא סבר כי תוספת של 3 פעוטות, בנסיבות האמורות, היא בבחינת התנהלות בלתי-סבירה, המצדיקה את התערבותו של בית-המשפט בהחלטתם של אנשי מקצוע המופקדים על רווחתם של כלל הפעוטות הלומדים במעון.

מהנחיה כזו ניתן לסטות, מטעמים סבירים וענייניים {עע"מ 469/03 השרון שירות טקסי בע"מ נ' גבריאל נבון, ממונה על תכנון תחבורה ציבורית, מחוז תל-אביב, פ"ד נח(3), 729 (2004)}.

צרכיהם של פעוטות בסיכון וזכותם המעוגנת בחוק פעוטות בסיכון, הם בבחינת טעם סביר וענייני ביותר, ועל-כן לא מצא בית-המשפט עילה להתערב בשיקול-דעתו של המשיב.

4. האם הפעילות בגן ילדים הפועל ללא רישיון עלולה לגרום לבעיות תברואה קשות, הן למבקשים והן לילדים המצויים בו?
ב- רע"א (יר') 44002-08-11 {נחמה גרבר נ' אברהם חביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.09.11)} הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבים בבית-משפט השלום במסגרתה עתרו לסעד של צו מניעה קבוע ולסעד כספי של פיצויים בסך 30,000 ש"ח על נזקיהם.

המבקשים טענו כי המשיבים הפעילו בבניין גן ילדים, עשו שימוש חורג במקרקעין מבלי שהיה בידיהם היתר לכך, והפרו בכך את הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 {להלן: "חוק התכנון והבניה"}, את הוראות הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965, ואת תקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון יום), התשכ"ה-1968.

מלבד העילה של הפרת חובה חקוקה טענו המבקשים בתביעתם גם לקיומו של מטרד רעש, כמשמעותו בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 ומטרד ליחיד כמשמעותו בפקודת הנזיקין.

בד-בבד עם הגשת התובענה העיקרית עתרו המבקשים למתן צו מניעה זמני החופף למעשה לצו המניעה הקבוע שנתבקש במסגרת התביעה.

המבקשים טענו כי המשיבים גורמים במעשיהם להפרעה קשה למנוחתם ולשלוותם של יתר השכנים, ולנזקים לרכוש המשותף.

המצב החמיר מהמועד בו שכרו המשיבים את הדירה והחלו להפעיל בה גן ילדים בין השעה 7:00 בבוקר לבין השעה 19:00 בערב, שאז לדבריהם הפכו חיי השכנים בבניין לסיוט.

הגן, בו שוהים למעלה מעשרים ילדים, פועל ללא רישיון, והפעילות בו עלולה לגרום לבעיות תברואה קשות, הן למבקשים והן לילדים המצויים בו.

המשיבים הצביעו על מורכבות הסוגיה של הפעלת פעוטונים בבתי מגורים ברמה הארצית, הצורך הציבורי בקיומם של הפעוטונים בסמוך לבתי מגורים, שהביא ברשויות מקומיות רבות למדיניות המתירה את השימוש בבתי מגורים לפעוטונים ללא צורך בקבלת היתר לשימוש חורג גם כשהדבר אסור לפי התב"ע, ולהחלטות רבות של ועדות הערר לתכנון ובניה המתירות שימוש חורג בבתי מגורים לפעוטונים חרף התנגדויות מצד שכנים.

בהקשר זה המשיבים הצביעו על הודעה של היועץ המשפטי לממשלה מחודש מרץ 2011 בה חיווה דעתו כי ראוי ואין מניעה לקבוע נוהל מעבר שיאפשר פעילות גנים בבתי מגורים בטרם קבלת היתר לשימוש חורג, מבלי שהדבר יהווה עבירה, בדומה לנוהל המעבר הקיים לגבי רשיונות עסק.

בית-המשפט דחה את בקשת המבקשים לאסור על המשיבים לקיים בבניין גן הילדים, מעון או פעוטון, וזאת הן בשל השיהוי בהגשת הבקשה והן בשל מאזן הנוחות בין הצדדים הנוטה לטובת המשיבים.

בית-המשפט קמא קבע כי נזק זה לצדדים שלישיים עולה על הנזק שייגרם למבקשים במידה והסעד הזמני המבוקש על ידם לא יינתן.

בית-המשפט גם למד משיהוי המבקשים בהגשת הבקשה כי אין מדובר במטרד שלא ניתן לשאתו במשך תקופה נוספת, עד להחלטת עיריית ירושלים בעניינם של המשיבים ו/או עד למציאת פתרון אחר לפעילות הגן.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, מאחר וההלכה הפסוקה קובעת כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים ונדירים, שהמקרה הנידון אינו נמנה עליהם {רע"א 7039/09 דודאי נ' Parker Holding Ltd, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.09); רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.08); רע"א 17815/09 דוד נ' נשואה אקלסנס שירותי בורסה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.09)}.

במקרה זה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא ניתן לומר כי המבקשים שקטו על שמריהם ולא עשו דבר עד לערב פתיחת שנת הלימודים, שכן אין מחלוקת כי הם פנו לעיריה עם פתיחת הגן והמתינו לפעולותיה.

עם-זאת, אין מדובר בהליך של עתירה מנהלית בו יש צורך למצות הליכים מול הרשות בטרם הפנייה לבית-המשפט, ולכן ככל שמדובר לטענת המבקשים במטרד קשה ובלתי-נסבל {ובמקביל גם מפגע תברואתי}, היה עליהם לפנות לאלתר לבית-המשפט להפסקת המטרד הקשה המשבש לחלוטין את כל חייהם, בטרם פנו לעיריה או במקביל לכך.

עוד יצויין, כי על המבקשים היה להביא בחשבון את התקרבות פתיחת שנת הלימודים {שכבר החלה} ולהקדים את פנייתם לבית-המשפט במטרה לנסות לעצור את פתיחת הגן בדירה לפני תחילת שנת הלימודים, ככל שהם סברו שהם זכאים לקבל סעד זה.

סידור ילדים, יהיה גילם אשר יהיה, במוסדות לימוד ובמסגרות משמרת נעשה בדרך-כלל לפני תחילת חודש ספטמבר כל שנה ולעניין זה אין הבדל בין ילדי בית ספר וילדי גן ופעוטונים.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט המחוזי, מצא כי יש לשמור על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, מצב העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש פסק-הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי.

ב- ע"פ (נצ') 846/01 {הרצל משה נ' ועדה לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.02)} בפירוש התכנית החלה על המבנה בו התנהל הפעוטון נשוא הערעור, הסכימה באת-כוח המשיבה כי ניתן לקיים פעוטון למרות שהמילה "פעוטון" איננה מופיעה במפורש בתכנית.

התכנית התירה גני ילדים {מגיל 3 עד 4} ומעונות יום אך לא הזכירה את המילה פעוטונים.

בית-המשפט מצא כי ניתן לומר כי פעוטון הכולל 18 ילדים הוא במהותו מעון יום פרטי והוא מותר על-פי התכנית למרות שהדבר לא צויין במפורש בתכנית.

בית-המשפט לא התעלם מכך שהפעוטון עונה על צורך חברתי ראשון במעלה של מתן מסגרת מתאימה לאיכלוס פעוטים בזמן שהוריהם יוצאים לעבודה.

אולם, בית-המשפט לא מצא כי בפירוש המילה "מגורים" אין מקום לכלול פעוטון המשמש למטרות רווח והכולל 18 פעוטים.

לא ניתן להתעלם מהסממנים המסחריים והציבוריים של הפעוטון נשוא הדיון שנועד ל- 18 ילד, הן על-פי הגישה המקלה, ולמרות היעדרה של הוראה חוקית הקובעת אימתי הופך שימוש בלתי-חורג של קבוצה קטנה של פעוטים לשימוש חורג.

בית-המשפט הסכים עם הדעה כי איסור הפעלת פעוטונים באיזורי מגורים מהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, כאשר קבע כי זהו צורך אמיתי וחיוני וראוי שיתקיימו פעוטונים בכל סביבת מגורים לשרת את כל דיירי האיזור, למרות שקיומם עלול להפריע לשכנים קרובים.

נקיטת מהלך של סגירת פעוטון במקום אחד והעברתו למקום אחר שגם הוא יהיה באיזור המגורים לא יפתור את הבעיה.
אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי יש מקום להתיר שימוש חורג כאשר המבנה שנועד לשימוש החורג עונה על הקריטריונים שיש בהם כדי לשמור על בטיחות הפעוטים, רווחתם ועל הוראות חוק התכנון והבניה, וזאת מבלי לפגוע פגיעה של ממש בשכנים הגובלים ובלבד שהמבנה המיועד יענה גם על התנאים הספציפיים הקבועים בתכנית החלה על המקום.

גם במקרה זה, בית-המשפט דחה את הערעורים.

5. האם הקמת גן הילדים הינה הפרעה של ממש העשויה להזיק לבריאות המבקשים?
ב- ת"א (ת"א) 15064-07-12 {יואב גולוב ו- 4 אח' נ' אורן נגל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.07.12)} נדונה בקשה דחופה לסעד זמני, אשר יאסור על המשך הפעלתו של גן ילדים, אשר המשיבים 2-1 {להלן: "המשיבים"} הקימו והחלו בהפעלתו, בסמוך למקום מגוריהם של המבקשים, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי.

המבקשים חששו כי הדבר יפגע עוד יותר במרקם חייהם, בשלוות נפשם ובבריאותם.

הקמת הגן, כך טענו המבקשים, היתה מלווה ברעשים רמים בכל שעות היום והלילה, בביצוע עבודות באופן בלתי-בטיחותי, וככלל בהחרדת המבקשים עד כדי הסבת בעיות קשות לבריאותם.

המשיבים טענו כי לשיטתם, לא היה מנוס מהפעלת הגן, משאכסניית הגן הקודם ניטלה מהם.

הם הגישו בקשה להיתר לשימוש חורג, ומגוון אישורים ניתנו להם כבר במסגרת הליך זה, אישורים המלמדים על כך שהפעלת הגן אינה עולה כדי מטרד.

המשיבים שמו דגש רב על כך שנוכח מצוקת הגנים והפעוטונים הקשה, והצורך בהפעלת גנים ופעוטונים המוקמים דרך טבע באיזורי מגורים, החליטו הרשויות שלא לאכוף את הדין על מי שהקים גן ועתר להיתר לשימוש חורג, אך טרם קיבל היתר.

המשיבים סברו שמקום שבו רשויות התכנון אינן רואות לנכון לפעול לסגירת גנים נטולי היתר, כל עוד בעליהם פועלים להשגת היתר כיאות, הרי ששומה על בית-המשפט האזרחי להימנע מלהתערב ולהורות על סגירת הגן.

בית-המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי גן ילדים יכול ליצור מטרד מסויים לשכניו.

עיקר המטרד גלום בתחבורה הערה הכרוכה בהבאת הילדים לגן באשמורת הבוקר ובאיסופם בתום יום הגן, ברעש הכרוך בהבאת הילדים ובפיזורם, כמו גם ברעש הנשמע מפי הילדים או הצוהלים או בקשר עם הפעלתם, וודאי כך עת שוהים הילדים בחצר חיצונית.

בית-המשפט הבהיר כי ניתן לומר שההפרעה הגלומה בגן ילדים היא הפרעה של ממש, כהגדרת סעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכי היא מוחשית מספיק על-מנת להפריע לשכני הגן ובעיקר למבקשים 2-1 לעשות "שימוש סביר במקרקעין" נוכח קיום הגן.

במקרה זה, קבע בית-המשפט, גן הילדים פועל שלא כדין.

היתר לשימוש חורג - אין לו, ואין ודאות כמובן שיינתן בעתיד. הפעלת הגן עמדה גם בניגוד להוראותיו המפורשות של חוק התכנון והבניה, אשר אינו מכיר בקיומו של "היתר חורג זמני לשימוש חורג".

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי לא מדובר רק במטרד אלא גם בהפרה של חובה חקוקה ומפורשת {ראה חוק התכנון והבניה}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הלכות שונות