רופא משפחה

1. קופת חולים כללית - אי-אבחון דלקת ריאות - התביעה נדחתה
ב- ת"א (יר') 48823-05-10 {ג'ומאנה מנסור נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2014(3), 6665 (2014)} פנתה התובעת {ביום 02.06.03}, ילידת 1979, לרופא המשפחה שלה, ד"ר ניקולא גסאן, שהועסק באותה עת על-ידי שירותי בריאות כללית, היא הנתבעת, והתלוננה על חום גבוה וצמרמורת.

לטענתה, רופא המשפחה שילחה לביתה ללא טיפול ומבלי שהורה על עריכת בדיקות כלשהן.

למחרת היום שבה ופנתה התובעת לרופא המשפחה, התלוננה בפניו על חום גבוה ועל קוצר נשימה, אולם גם הפעם, לטענתה, שולחה לביתה מבלי שנבדקה וללא טיפול תרופתי.

כשפנתה אליו בשלישית, ביום 04.06.03, הורה הרופא על הפנייתה המיידית לחדר מיון.

התובעת הובאה באמבולנס לבית החולים "הדסה הר הצופים", והוחלט לאשפזה לאחר שאובחנה דלקת ריאות.

על-פי הנטען בכתב התביעה, מאז אותו אשפוז סובלת התובעת מדלקות ריאה חוזרות, מספר פעמים בשנה, ומברונכיאקטזיות שהן תולדה של דלקת הריאות הקשה בה לקתה.

בין השאר, טענה הנתבעת כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבה של התובעת כיום לבין מחלתה הראשונית כפי שהתבטאה טרם אשפוזה. בהקשר זה מדגישה היא שאין חולק כי טיפול אנטיביוטי מקובל לא היה מונע את צמיחתו של החיידק שאובחן, וכי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי טיפול רשלני טרם אשפוזה הוא שגרם לסיבוכים כתוצאה מהתפתחות חיידק זה.

בית-המשפט דחה את התביעה בקובעו כי מצא פרכות מהותיות בגרסתה של התובעת.

עוד נקבע, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שהיה על רופא המשפחה להפנותה לבדיקות מעבדה, לצילום חזה או לכל בדיקה אחרת, להורות על טיפול אנטיביוטי כלשהו או להקדים את הפנייתה לחדר המיון, והכל ביומיים שקדמו לאשפוזה.

משכך, לא הוכיחה כי התנהלותו של הרופא חרגה מן ההתנהלות הסבירה של רופא משפחה בעת מעשה, להבדיל מחוכמה לאחר מעשה. בית-המשפט ציין, כי גם לו היה מגיע למסקנה כי התנהלותו של הרופא חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר, לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלותו של הרופא לבין ההחמרה שחלה במצבה והנזק שנגרם לה עקב כך.

2. אי-מילוי הוראות רופא המשפחה
לא אחת, בית-המשפט מוצא פגם בהתנהלות התובע בכך שהתובע עצמו אינו ממלא אחר הוראותיו של רופא המשפחה, ומנסה להשליך את תוצאותיהן על התנהגותו של הרופא {ראה למשל ת"א (נצ') 123-08 מאהר מזאוי נ' קופת-החולים של ההסתדרות הכללית, תק-מח 2012(1), 16564 (2012)}.

נכון אומנם, כי לרופא המשפחה ידע רב יותר מאשר למטופלו. לעיתים, כאשר הוא רואה כי מטופלו אינו פועל על סמך הוראותיו, באופן המסכן את בריאותו ואולי אף את חייו, חובה עליו לעשות כל שביכולתו על-מנת לוודא כי המטופל עבר את הבדיקה וכי תוצאות הבדיקה ימסרו.
יחד-עם-זאת, יש לזכור כי מלאכת יומו של רופא המשפחה עמוסה לעיפה ולא תמיד יוכל רופא המשפחה לעקוב אחרי מטופלו.

יתרה-מזאת, הטלת חובת מעקב, תטיל נטל בלתי-סביר על הרופא. לא ייתכן כי לאחר כל התוויה לעריכת בדיקה רפואית כלשהיא או הנחיה לנטילת תרופה, יהא על הרופא המטפל לעקוב אחר מטופלו, לחפשו ולוודא את תוצאות ההתוויה.

כלומר, הטלת חובת מעקב גורפת, גם כאשר ניתן למטופל הסבר סביר והחלטתו אם לאמץ את המלצת הרופא היא מושכלת, תטיל נטל בלתי-סביר על הרופאים.

כמעט כל בדיקה דיאגנוסטית - בדיקת דם, שתן, אולטרה סאונד, או רנטגן, לדוגמה, יכולה לאשש אבחנה כלשהיא - ולו בעלת סבירות א-פריורית נמוכה - המחייבת טיפול רפואי.

מכאן, שרבות הן הבדיקות שאם המטופל יחליט שלא לבצען, עלול הדבר להוביל לנזק רפואי למטופל. כך הוא הכלל לגבי המלצות רפואיות שונות - לערוך בדיקה, לעבור טיפול רפואי, ליטול תרופה, או לשנות מהתנהגות - המלצות שאם המטופל לא יפעל לפיהן, קיימת תדיר אפשרות מסויימת שהדבר יגרום לו לנזק רפואי.

ובכל זאת, כעניין של מדיניות משפטית אין הצדקה לחייב באופן גורף כל רופא לערוך "מעקב שוטף" שהמטופל יפעל בהתאם להמלצה הרפואית. הטלת חובה שכזו, שאיננה בת-מימוש, תוחלתה היחידה היא בהסרת האחריות מן המטופל לקבלת החלטות שגויות מדעת, גם אם נמסר לו מידע מספק {ע"א 2813/06 קופת-חולים לאומית נ' ציפורה זליג, תק-על 2010(3), 1020 (2010)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

רופא משפחה