botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

רופא עור

1. שירותי בריאות כללית - מחלת עור "ילפת שטוחה" - התביעה נדחתה
ב- ת"א (חי') 6993-07-09 {י' א' נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2014(3), 6755 (2014)} התובעת, אובחנה בתחילת שנות התשעים כסובלת ממחלת עור הקרויה "ילפת שטוחה", שהינה מחלת עור דלקתית כרונית. פרט למחלה זו התובעת סובלת גם מסכרת, מנופאוזה מוקדמת, תת פעילות של בלוטת התריס ושומני דם מוגברים.

באוקטובר 2001 התפרצה מחלת העור אצל התובעת בשנית, והתבטאה, בין היתר, בתפרחת לאורך הגפיים, העשויה מקשריות ורבדים מעובים. במהלך ביקוריה של התובעת בקופת החולים אצל רופא עור ורופא המשפחה, טופלה בטיפולים מקומיים וסיסטמיים, לרבות באמצעות קורטיקוסטרואידים, אשר לא הביאו להטבה.

משגם טיפול זה לא הביא להטבה, הופנתה התובעת למרפאת העור של בית החולים בילינסון לצורך הערכת מחלתה והתאמת הטיפול בה.

התובעת לא הגישה חוות-דעת של מומחה ברפואת העור לתמיכה בטענת הרשלנות הנטענת על ידה - לאמור בשאלה האם היתה הצדקה במקרה דנן למתן הטיפול נשוא התביעה והאם הטיפול שניתן לתובעת ניתן לפי הנוהלים המקובלים באותה עת.

התובעת הודיעה לבית-המשפט, בהודעה מיום 14.09.11, כי לאחר שעיינה בחוות-דעתה של פרופ' פרידמן, אין בכוונתה לצרף חוות-דעת מטעמה בתחום רפואת העור.

בית-המשפט קבע כי השאלה האם היתה הצדקה במקרה דנן למתן הטיפול נשוא התביעה והעדפתו על פני אפשרויות טיפול אחרות במחלת העור ממנה סבלה התובעת, והשאלות האם היתה התווית נגד למתן הטיפול התרופתי בפסורלן, והאם אותו טיפול ניתן לפי הנוהלים המקובלים במועדים הרלוונטיים לתביעה, הינן שאלות שברפואה, וכמצוות הדין, כדי להוכיחן היה על התובעת להגיש חוות-דעת של מומחה בתחום הרלוונטי, שהינו רפואת העור.

בית-המשפט לא סבר כי הסתמכותה של התובעת, על חוות-הדעת של המומחית מטעם הנתבעת, היה בכוחה לסייע לה בהוכחת תביעתה.

בסיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי ההחלטה לתת לתובעת את הטיפול שניתן לה, לא לקתה ברשלנות כלשהיא.

זאת ועוד. בית-המשפט דחה טענותיה של התובעת בדבר התרשלות הצוות הרפואי של בית החולים במהלך הטיפול נשוא התביעה, לרבות במעקב שבוצע אחרי מצבה של התובעת.

התובעת סובלת ממחלת כבד אוטואימונית, שאפשר וקיננה בה כבר מזה שנים אחדות, אלא שדוכאה בעקבות התרופות הקורטיקוסטרואידיות שקיבלה, ואשר לא היה לה ביטוי בבדיקות שנערכו לה, עובר למתן הטיפול נשוא התביעה.

במצב דברים זה, אף אם מחלה אוטואימונית זו שופעלה כתוצאה מן הטיפול בפסורלן, לא ניתן לבוא חשבון עם הנתבעת על מתן הטיפול, בשעה שלא הייתה כל אינדיקציה מוקדמת למחלת כבד אצל התובעת.

2. בית חולים אסף הרופא - טיפול פוטודינמי נגד פצעי אקנה - בית-המשפט פסק לתובעת סך של 80,000 ש"ח
ב- ת"א (פ"ת) 36534-03-12 {ר' ש' נ' ד"ר שרייבר סמדר ואח', תק-של 2014(4), 10063 (2014)} פנתה התובעת, ילידת 1986, לטיפול בפצעי אקנה אצל הנתבעת 1.

הנתבעת 1 הינה רופאה אשר הציגה עצמה כרופאה מומחית לטיפול בעור ופצעי אקנה וכמנהלת תחום טיפולים פוטודינמיים במרכז הרפואי אסף הרופא.

הנתבעת 2 הינה מדינת ישראל, אשר בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה הבעלים ו/או המפעילה ו/או המנהלת של בית החולים אסף הרופא ומעסיקת הנתבעת.

בחודש ספטמבר 2008 או בסמוך לכך ראתה התובעת פרסום של מרפאה של בית החולים, אודות טיפול מיוחד, המביא להפסקת הופעתם של פצעי אקנה. התובעת אשר סבלה מפצעי אקנה בפניה וכן בגב ובחזה, פנתה לבית החולים וקבעה פגישה עם הנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת הסבירה לתובעת כי הטיפול המוצע הינו טיפול פוטודינמי, שאינו טיפול חודרני ומבוצע בעזרת אור בלבד.

עוד הסבירה הנתבעת לתובעת, כך לטענתה, כי מדובר בטיפול חסר סיבוכים, תופעות לוואי או סיכונים ולאחריו יתכן ויהיו לה מעט פצעים במשך ימים ספורים וכי כעבור 10 ימים לא יצאו עוד פצעים בכלל.

התובעת שעמדה להתחיל בלימודי המשפטים, הייתה בחופשה עד תחילת שנת הלימודים ועל-כן קיבלה את הצעת הנתבעת וקבעה מועד לתחילת ביצוע הטיפול.

בתאריך 16.09.08 בוצע לתובעת טיפול בגב אשר עבר ללא כל בעיות. בתאריך 07.10.08 עברה התובעת את הטיפול בפניה ובחזה. הטיפול ארך למעלה משלוש שעות והיה כרוך בסבל גדול ולטענת התובעת מצבה לאחר הטיפול היה קשה מנשוא.

פניה של התובעת היו נפוחים אדומים וצרובים. במשך יומיים או שלושה בערו פניה של התובעת כאילו נכוו והיא לא יכלה לשהות שלא מול מאוורר. בחלק התחתון של הלסת התפתחה נפיחות קשה.

הנתבעת אשר התקשרה לשאול לשלומה של התובעת, קיבלה לטענת התובעת תיאור של המצב ולא הביעה כל דאגה.

כעבור ימים ספורים התמלאו פניה של התובעת בנקודות לבנות שנראו כהפרשות של שומן וימים ספורים אחר כך החל העור להתקלף בקילופים עבים.

אז החלו להופיע על פניה של התובעת פצעי ענק ומצבה של התובעת הלך והחמיר. עור הפנים התמלא בפצעים קטנים וגדולים ואודם חריף בכל מקום נטול פצע. כך היה מצבה של התובעת, לטענתה, במשך למעלה מחמישה חודשים.

התובעת טענה כי נמנעה מלצאת את ביתה, במרבית התקופה סירבה להיפגש עם חברותיה בביתה. לטענת התובעת, טופס ההסכמה לטיפול הפוטודינמי, עליו הוחתמה, לא כלל התייחסות לסיכון דומה לזה שהתובעת חוותה וההסבר שנתנה הנתבעת לתובעת מיעט ולמעשה איין את ההסברים שבטופס.

התובעת המשיכה במעקב אצל הנתבעת, טופלה בתרופות על-פי מרשמים שקבלה מן הנתבעת ובמקביל טופלה , באישור הנתבעת, על-ידי קוסמטיקאית.

בחודש מאי 2009 ניתן היה לראות שיפור במצבה של התובעת אולם על פניה נותרו צלקות עמוקות רבות כמותן לא היו לה כלל בטרם הטיפול הפוטודנמי. אז פנתה התובעת לד"ר יצחק שלקוביץ אשר הציע לבצע טיפול פילינג עמוק בפניה על מנת לטשטש את הצלקות.

התובעת ביצעה את טיפולי הפילינג, אשר שיפרו את מצבה בצורה משמעותית, אולם עור פניה לא שב להיות כפי שהיה טרם הטיפול הפוטודנמי, הצלקות שעל פניה לא נעלמו ועור פניה נותר מחוספס.

לכתב התביעה צורפה חוות-דעת פרופ' דן מלר, אשר מצא כי הטיפול הפוטודנמי שקיבלה התובעת גרם להתפרצות קשה של זיהום בעור פניה, דבר אשר גרם לפצעים קשים רבים, גדולים ואדומים, צריבה קשה, לנפיחות וקילופים קשים של העור משך חמישה חודשים. עוד מצא פרופ' מלר כי לאחר ריפוי הפצעים נותרו לתובעת צלקות עמוקות ומכערות בעור הפנים והתובעת נזקקה לטיפול של פילינג כימי עמוק שבוצע בשני שלבים, בהפרש של חודשיים בין האחד לשני והיה עליה להימנע מחשיפה לשמש משך כחצי שנה.

עוד קובע פרופ' מלר כי אין כל דמיון בין ההסברים אודות הסיבוכים ומשך קיומם ככתוב בטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת, לבין המצב אשר התרחש בפועל לאחר הטיפול. לטעמו של פרופ' מלר התמונה שקיבלה התובעת מההסבר הכתוב ומדבריה של הרופאה הינה אשליה אופטימית אשר לא עמדה במבחן המציאות והסתברה כלא נכונה.

פרופ' מלר קבע בחוות-דעתו כי בהנחה שדבריה של התובעת נכונים והיא אכן לא יצאה מביתה במשך חמישה חודשים מיום הטיפול, לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 5 חודשים ולאחר טיפולי הפילינג שביצע ד"ר שלקוביץ אשר התפרסו למשך חודשיים, הייתה נכותה הזמנית בשיעור 30% למשך שישה חודשים נוספים.

התובעת טענה כי בשל הימנעותה של הנתבעת מלהבהיר לה את הסיכונים הצפויים, נשללה ממנה האפשרות ליתן הסכמה מדעת לטיפול וכי אילו הוסברו לה הסיכונים שהתממשו, כלל לא הייתה מסכימה לעבור את הטיפול והנזק היה נמנע, שכן טרם הטיפול סבלה מבעיית אקנה קלה בלבד ופניה לא היו מצולקים בצלקות עמוקות ורבות כלאחר הטיפול.

עוד טענה התובעת כי בית החולים הפר את חובת הגילוי כלפיה בכך שלא מסר לה מידע מלא אודות הטיפול וסיכוניו ואודות הסבל הממושך האפשרי לאחריו ובכך פגע בזכותה לאוטונומיה על גופה.

לטענת הנתבעות התובעת חתמה על טופס ייעודי ברור ומפורט של הסכמה מדעת, בו פורטו כל הסיבוכים והסיכונים הקיימים וזאת מעבר להסברים אשר ניתנו לתובעת על-ידי הנתבעת טרם מתן הטיפול הרפואי.

עוד טענו הנתבעות כי הטיפול הרפואי אשר הוענק לתובעת בבית החולים היה טיפול מיומן ומקצועי בהתאם לפרקטיקה הרפואית אשר הייתה מקובלת בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

בית-המשפט קבע כי הנתבעת ובית החולים לא מסרו לתובעת מלוא המידע הנדרש אודות תופעות הלוואי האפשריות והסיכונים העולים מן הטיפול, על מנת שתקבל החלטה מושכלת באם לבצע את הטיפול ומועד הטיפול המתאים בנסיבות.

לנוכח הסבל הרב אשר עבר על התובעת במשך ארבעה חודשים, עד שהחלה לצאת מביתה, יש לקבוע כי חולה סביר לא היה מבצע את הטיפול לו הוסבר לו הסבר מלא ומפורט אודות תופעות הלוואי הצפויות, עוצמתן ובעיקר משכן.

גם במשקפיים הבוחנות את הדברים לנוכח תוכניותיה של התובעת הרי שגם בחינת ההחלטה שהייתה מקבלת החולה הספציפי לו הייתה יודעת כי צפוי לה תהליך החלמה סוער וקשה למשך 4-3 חודשים, לא היתה מבצעת את הטיפול.

יש לתמוה כי הנתבעת לא צילמה את התובעת במהלך ביקוריה הרבים אצלה לאחר הטיפול כחלק מתהליך המעקב והרישום הרפואי הנדרש בטיפול מעין זה.

הנתבעת אף לא גילתה לתובעת כי אינה רופאה מומחית בתחום בו מבוצע הטיפול. גם עניין זה פוגע בזכותה של התובעת לקבלת גילוי ויש בו משום הפרת חובתם של הנתבעת ובית החולים לביצוע חובת הגילוי המוטלת עליהם.

עוד נקבע כי הנתבעת ובית החולים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם בגילוי מידע לתובעת אשר באופן סביר היה דרוש לה לגיבוש החלטה מושכלת באם לבצע את הטיפול הפוטודינמי.

אילו הייתה מקבלת התובעת הסבר מלא ונכון אודות משך התהליך, עוצמתו וחומרתו לא הייתה מתחילה בטיפול במועד כפי שבוצע.

הפרת חובת הגילוי הביאה לכך שהתובעת לא יכולה היתה לקבלת החלטה מושכלת אודות הצפוי לה בשל הטיפול ועל-כן הנני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לנזק אשר נגרם לתובעת.

בית-המשפט פסק לטובת התובעת סך כולל של 80,000 ש"ח {50,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני; 30,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה}.