הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- הממסד הרפואי ויחסי חולה-רופא
- "עיסוק ברפואה"
- רישוי - כללי
- חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008
- תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (נושאי בחינות), התש"ע-2009
- פקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976
- תקנות הרופאים (פרסומת אסורה), התשס"ט-2008
- תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973
- ההלכה הפסוקה בסוגיות רישוי שונות
- פסיכולוגים ופסיכיאטרים - כללי
- חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977
- חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984
- תקנות הפסיכולוגים
- הקוד האתי
- קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל - 2004
- גילוי חומר המתייחס לטיפול נפשי של מתלוננות בעבירות מין
- תכליתו של סעיף 2 לחוק הפסיכולוגים וועדת הרישום
- בקשה להסרת חיסיון מדיוני ועדת משמעת לפי חוק הפסיכולוגים
- לימודי פסיכולוגיה
- התחזות
- רפואת שיניים - כללי
- תחומיה של רפואת השיניים
- פקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), תשל"ט-1979
- תקנות רופאי שיניים
- רישיון ניהול מרפאות שיניים באמצעות תאגידים לטכנאי שיניים
- עבירות משמעת וענישה
- ארנונה למרפאות שיניים
- רפואת עיניים - אופתלמולוגיה (Ophthalmology) - כללי
- נוירו-אופתלמולוגיה
- רפואת עור - Dermatology
- אורטופדיה
- כירורגיה
- רפואת חירום
- רפואה אלטרנטיבית - משלימה - כללי
- מוהל - ברית-מילה
- טיפולי לייזר
- שיזוף במיטת שיזוף
- טיפול בחוקן
- חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 - הדין
- מימון בדיקת מי שפיר וחוק ביטוח בריאות ממלכתי
- שירותי נט"ן
- עדכון התעריף השנתי של העותרות על טיפולים פרא-רפואיים הניתנים לילדים בקופות החולים - העתירה התקבלה
- זכות לפיצוי מהמדינה או מקופות החולים לתשלומים הקשורים במעשה תרומת הכליה
- חוק ציוד רפואי, תשע"ב-2012 ותקנות
- תרופות ורוקחות
- סמכות ליתן ולבטל אישור מוצר רוקחות
- העברת ניהול מיזם הקנאביס הרפואי בישראל ללא מכרז
- תחליף החלב רמדיה - קשר סיבתי לאפילפסיה
- מידע רפואי שיש להעביר למטופלים כאשר ישנו שינוי ברכיבי התרופה - התביעה הייצוגית אושרה
- סמכות משרד הבריאות למנוע ייבוא סיגריות אלקטרוניות, לא היתה מעוגנת בחוק - העתירה התקבלה
- העותרים {מפיצי סיגריות במכונות} טענו לפגיעה בשל האיסור על הצבת מכונות אוטומטיות לממכר מוצרי טבק - העתירה נדחתה
- אירועים כתוצאה מנטילת תרופה
- החולה - כללי - מבוא
- חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו
- מטרת החוק (סעיף 1 לחוק)
- הגדרות (סעיף 2 לחוק)
- הזכות לטיפול רפואי (סעיף 3 לחוק)
- איסור הפליה (סעיף 4 לחוק)
- טיפול רפואי נאות (סעיף 5 לחוק)
- מידע בדבר זהות המטפל (סעיף 6 לחוק)
- דעה נוספת (סעיף 7 לחוק)
- הבטחת המשך טיפול נאות (סעיף 8 לחוק)
- קבלת מבקרים (סעיף 9 לחוק)
- שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל (סעיף 10 לחוק)
- טיפול רפואי במצב חירום רפואי או סכנה חמורה (סעיף 11 לחוק)
- בדיקה רפואית בחדר מיון (סעיף 12 לחוק)
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי ואופן מתן הסכמה מדעת (סעיפים 13 ו- 14 לחוק)
- טיפול רפואי ללא הסכמה (סעיף 15 לחוק)
- מינוי בא-כוח למטופל (סעיף 16 לחוק)
- חובת ניהול רשומה רפואית (סעיף 17 לחוק)
- זכות המטופל למידע רפואי (סעיף 18 לחוק)
- שמירת סודיות רפואית (סעיף 19 לחוק)
- מסירת מידע רפואי לאחר (סעיף 20 לחוק)
- ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות (סעיפים 21 ו- 22 לחוק)
- השגה (סעיף 23 לחוק)
- ועדות אתיקה (סעיף 24 לחוק)
- אחראי לזכויות המטופל (סעיף 25 לחוק)
- אחריות מנהל מוסד רפואי (סעיף 26 לחוק)
- הוראות לגבי כוחות הביטחון (סעיף 27 לחוק)
- עונשין ועוולה אזרחית (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 29 לחוק)
- תחולה על המדינה (סעיף 30 לחוק)
- שינוי התוספת (סעיף 31 לחוק)
- ביצוע ותקנות (סעיף 32 לחוק)
- תקנות זכויות החולה (דרכי מינוי, תקופת כהונה, וסדרי עבודה של ועדות אתיקה), התשנ"ז-1996
- החולה החסוי - חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ג-1962 - מבוא
- אפוטרופסות - חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ג-1962
- תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין וביצוע), התש"ל-1970
- תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), התשמ"ט-1988
- מוסד האפוטרופוס הכללי
- הכרזת פסלות על-פי החוק - מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו
- חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991
- נאשם שאינו יכול לעמוד לדין - אי-שפיות במשפט הפלילי
- דיני המעצרים והדין העוסק בחולי נפש
- חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969
- חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)
- תביעות נזיקין נגד רופאים בגין רשלנות רפואית - מבוא
- רשלנות רפואית
- חובת הזהירות - תנאי ראשון
- הפרת חובת הזהירות - תנאי שני
- קיומו של קשר סיבתי - תנאי שלישי
- הוכחת הנזק - תנאי רביעי
- רשלנות רפואית - עקרונות כלליים
- נזק ראייתי
- רשלנות רפואית - נטל ההוכחה -נזק ראייתי
- אשם תורם
- הקטנת הנזק
- עוולת התקיפה - מבוא
- ההגנה - סעיף 24 לפקודת הנזיקין
- ניסוחו של כתב התביעה בעוולת התקיפה ונטל ההוכחה
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיף 13 לחוק זכויות החולה
- הפרת חובה חקוקה - מבוא
- חובת הפירוט
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיפים 13 עד 16 לחוק זכויות החולה
- טענת זיוף
- חובת ניהול רשומה רפואית - סעיף 17 לחוק זכויות החולה
- סודיות רפואית - סעיף 19 לחוק זכויות החולה
- המומחה הרפואי וחקירתו - מבוא
- הגשת חוות-דעת רפואית ופטור מהגשתה
- בדיקה רפואית והגשת חוות-דעת מטעם בעל דין אחר
- מומחה מטעם בית-המשפט
- הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת
- שכרו של המומחה
- סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו
- בקשת הוראות
- חוות-דעת מומחה שמינה בית-המשפט ושליחת שאלות הבהרה
- בדיקה רפואית נוספת
- תיקון כתב טענות עקב חוות-דעת מומחה
- אי-קיום התקנות
- פסילת חוות-דעת
- חוות-דעת מומחה בראי פקודת הראיות
- הולדה בעוולה - מבוא
- פרשת זייצוב - המחלוקת
- תסמונת "גולדנהר" (ליקוי גופני)
- תסמונת "דאון" (פיגור שיכלי)
- דחיית תביעה בעילה של "הולדה בעוולה" - אי-השתת הוצאות משפט
- חסר כף יד ימין
- מום מולד בעיניים ועיוורון
- האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו שלו לפיצוי בגין נזקו?
- הריון לא רצוי
- רשלנות בלידה
- אורולוגיה
- רופא שיניים
- השתלות
- פלסטיקה וקוסמטיקה וכירורגיה פלסטית
- כלי דם
- רופא עור
- הרדמה
- אף-אוזן-גרון
- חדר מיון
- פסיכיאטריה
- קרדיולוג - בעיות לב
- נשים
- רופא משפחה
- עיניים
- סרטן
- שונות
- האם תביעתו של המוסד לביטוח לאומי כפופה לדיני ההתיישנות?
- היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין - רשלנות רפואית
- האם דו"ח ועדת בדיקה קביל בתביעת רשלנות רפואית
- מימון חוות-דעת
- תפקידה של הערכאה המבררת תביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית והתערבותה של ערכאת הערעור
- האחות/אח - מבוא
- מינהל הסיעוד - אחות/אח
- בעלי תפקידים אחרים
- הצוות הסיעודי
- הביטוח הסיעודי
- גמלאות - קבלת שירותי סיעוד על-ידי מי שמקבל גמלה בכסף (סעיף 225ב לחוק)
- מעונות - כללי
- בית-אבות הגדרה משפטית
- חוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965
- תקנות הפיקוח על המעונות
- דברי חקיקה שונים
- רישוי בתי-אבות ודיור מוגן
- חוק הדיור המוגן, התשע"ב-2012
- חוזה ההתקשרות בין הקשיש לבית-האבות ומוסדות הדיור המוגן - בעין ההלכה המחייבת
- הפעלת מרכז יום לקשישים
- הקמת תחנת דלק במרחק קטן מדיור מוגן האם יש להעדיף שמירה על בריאות הדיירים אל מול האינטרס הכלכלי של העותרת?
- תכנון ובניה , פרק ז': זכאות לגמלת סיעוד לשוהה בבית-אבות
- סיווג דיירים של מוסד סיעודי
- על מי מוטלת האחריות למימון השמתם של זקנים תשושים בבית-אבות?
- מהותה של האחריות לשלומו של קשיש חסר ישע
- חוק לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים), התשי"ב-1952
- חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993
- מוסדות לגמילה מסמים - כללי
- אבחנה בין סוגי המוסדות
- שיטות טיפוליות
- תקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון יום), התשכ"ח-1968
- מעון יום
- הלכות שונות
- תקנות הפיקוח על מעונות (החזקת חוסים במעונות ללוקים בשכלם), התשכ"ז-1967
- חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969 ותקנותיו
- אבחון
- גישת חוקי התכנון והבניה - הוראות בתכנית מיתאר מקומית - מעונות לחוסים - דירות קטנות (סעיפים 63א, 63ב לחוק)
- חוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג-1953
- תקנות האנטומיה והפתולוגיה
- העדפת רצון המת על פני דעת קרוביו - סעיף 6 לחוק האנטומיה והפתולוגיה
- שמירת דגימות ובדיקה היסטולוגית של דגימה
- חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958
- חוק הפונדקאות - היסטוריה חקיקתית
- חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996
- הגדרות (סעיף 1 לחוק)
- הסכם לנשיאת עוברים (סעיף 2 לחוק)
- אישור הסכם (סעיף 5 לחוק)
- משמורת - אפוטרופסות ומסירה (סעיף 10 לחוק)
- חזרה מהסכמה (סעיף 13 לחוק)
- ההלכה הפסוקה
- חוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 - כללי
- פרשנות
- ייחוד ואיסור פעולות
- תרומת ביציות למטרת הולדה
- תרומת ביציות למטרת מחקר
- מאגר המידע
- מרשם היילודים
- אנונימיות וסודיות
- עונשין
- הוראות שונות
- תקנות תרומת ביציות (תשלום פיצוי בשל פעולת שאיבת ביציות ותשלום אגרה בעד אישור רופא אחראי) (הוראת שעה), התשע"ב-2012
- חוק מידע גנטי, התשס"א-2000 - מטרת החוק (סעיפים 2-1 לחוק)
- בדיקה גנטית - רישוי ומתן ייעוץ גנטי (סעיפים 10-3 לחוק)
- לקיחת דגימת DNA (סעיפים 16-11 לחוק)
- מסירת מידע גנטי (סעיפים 23-17 לחוק)
- עריכת בדיקה גנטית לקטין, לחסוי או לפסול דין, לשם אבחון וטיפול רפואי ולשם מחקר (סעיפים 28-24 לחוק)
- עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (סעיפים 28א-28יז לחוק)
- מניעת הפליה (סעיפים 30-29 לחוק)
- שימוש במידע גנטי על-ידי רשויות הביטחון (סעיפים 37-31 לחוק)
- עונשין (סעיפים 39-38 לחוק)
- הוראות שונות (סעיפים 45-40 לחוק)
- תיקונים עקיפים (סעיפים 47-46 לחוק)
- תחילה, תחולה, הוראות מעבר והוראת שעה (סעיפים 51-48 לחוק)
- תקנות מידע גנטי
- השתלת איברים - מבוא
- חוק השתלת איברים, התשס"ח-2008 ותקנות
- איסור סחר באיברים (סעיף 3 לחוק)
- עבירות על-פי חוק השתלת איברים וענישה
- החזר הוצאות השתלה - תביעות נגד קופת חולים ומשרד הבריאות
- עקרון קדושת החיים
- הצעת חוק החולה הנוטה למות
- חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005
- הלכות
- בריאות הציבור - מבוא
- רישוי עסקים
- הוספת טיפולי שיניים משמרים לילדים
- אחריות לנושא תברואתי של ביעור יתושים
- תביעות ייצוגיות
רופא עור
1. שירותי בריאות כללית - מחלת עור "ילפת שטוחה" - התביעה נדחתהב- ת"א (חי') 6993-07-09 {י' א' נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2014(3), 6755 (2014)} התובעת, אובחנה בתחילת שנות התשעים כסובלת ממחלת עור הקרויה "ילפת שטוחה", שהינה מחלת עור דלקתית כרונית. פרט למחלה זו התובעת סובלת גם מסכרת, מנופאוזה מוקדמת, תת פעילות של בלוטת התריס ושומני דם מוגברים.
באוקטובר 2001 התפרצה מחלת העור אצל התובעת בשנית, והתבטאה, בין היתר, בתפרחת לאורך הגפיים, העשויה מקשריות ורבדים מעובים. במהלך ביקוריה של התובעת בקופת החולים אצל רופא עור ורופא המשפחה, טופלה בטיפולים מקומיים וסיסטמיים, לרבות באמצעות קורטיקוסטרואידים, אשר לא הביאו להטבה.
משגם טיפול זה לא הביא להטבה, הופנתה התובעת למרפאת העור של בית החולים בילינסון לצורך הערכת מחלתה והתאמת הטיפול בה.
התובעת לא הגישה חוות-דעת של מומחה ברפואת העור לתמיכה בטענת הרשלנות הנטענת על ידה - לאמור בשאלה האם היתה הצדקה במקרה דנן למתן הטיפול נשוא התביעה והאם הטיפול שניתן לתובעת ניתן לפי הנוהלים המקובלים באותה עת.
התובעת הודיעה לבית-המשפט, בהודעה מיום 14.09.11, כי לאחר שעיינה בחוות-דעתה של פרופ' פרידמן, אין בכוונתה לצרף חוות-דעת מטעמה בתחום רפואת העור.
בית-המשפט קבע כי השאלה האם היתה הצדקה במקרה דנן למתן הטיפול נשוא התביעה והעדפתו על פני אפשרויות טיפול אחרות במחלת העור ממנה סבלה התובעת, והשאלות האם היתה התווית נגד למתן הטיפול התרופתי בפסורלן, והאם אותו טיפול ניתן לפי הנוהלים המקובלים במועדים הרלוונטיים לתביעה, הינן שאלות שברפואה, וכמצוות הדין, כדי להוכיחן היה על התובעת להגיש חוות-דעת של מומחה בתחום הרלוונטי, שהינו רפואת העור.
בית-המשפט לא סבר כי הסתמכותה של התובעת, על חוות-הדעת של המומחית מטעם הנתבעת, היה בכוחה לסייע לה בהוכחת תביעתה.
בסיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי ההחלטה לתת לתובעת את הטיפול שניתן לה, לא לקתה ברשלנות כלשהיא.
זאת ועוד. בית-המשפט דחה טענותיה של התובעת בדבר התרשלות הצוות הרפואי של בית החולים במהלך הטיפול נשוא התביעה, לרבות במעקב שבוצע אחרי מצבה של התובעת.
התובעת סובלת ממחלת כבד אוטואימונית, שאפשר וקיננה בה כבר מזה שנים אחדות, אלא שדוכאה בעקבות התרופות הקורטיקוסטרואידיות שקיבלה, ואשר לא היה לה ביטוי בבדיקות שנערכו לה, עובר למתן הטיפול נשוא התביעה.
במצב דברים זה, אף אם מחלה אוטואימונית זו שופעלה כתוצאה מן הטיפול בפסורלן, לא ניתן לבוא חשבון עם הנתבעת על מתן הטיפול, בשעה שלא הייתה כל אינדיקציה מוקדמת למחלת כבד אצל התובעת.
2. בית חולים אסף הרופא - טיפול פוטודינמי נגד פצעי אקנה - בית-המשפט פסק לתובעת סך של 80,000 ש"ח
ב- ת"א (פ"ת) 36534-03-12 {ר' ש' נ' ד"ר שרייבר סמדר ואח', תק-של 2014(4), 10063 (2014)} פנתה התובעת, ילידת 1986, לטיפול בפצעי אקנה אצל הנתבעת 1.
הנתבעת 1 הינה רופאה אשר הציגה עצמה כרופאה מומחית לטיפול בעור ופצעי אקנה וכמנהלת תחום טיפולים פוטודינמיים במרכז הרפואי אסף הרופא.
הנתבעת 2 הינה מדינת ישראל, אשר בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה הבעלים ו/או המפעילה ו/או המנהלת של בית החולים אסף הרופא ומעסיקת הנתבעת.
בחודש ספטמבר 2008 או בסמוך לכך ראתה התובעת פרסום של מרפאה של בית החולים, אודות טיפול מיוחד, המביא להפסקת הופעתם של פצעי אקנה. התובעת אשר סבלה מפצעי אקנה בפניה וכן בגב ובחזה, פנתה לבית החולים וקבעה פגישה עם הנתבעת.
לטענת התובעת, הנתבעת הסבירה לתובעת כי הטיפול המוצע הינו טיפול פוטודינמי, שאינו טיפול חודרני ומבוצע בעזרת אור בלבד.
עוד הסבירה הנתבעת לתובעת, כך לטענתה, כי מדובר בטיפול חסר סיבוכים, תופעות לוואי או סיכונים ולאחריו יתכן ויהיו לה מעט פצעים במשך ימים ספורים וכי כעבור 10 ימים לא יצאו עוד פצעים בכלל.
התובעת שעמדה להתחיל בלימודי המשפטים, הייתה בחופשה עד תחילת שנת הלימודים ועל-כן קיבלה את הצעת הנתבעת וקבעה מועד לתחילת ביצוע הטיפול.
בתאריך 16.09.08 בוצע לתובעת טיפול בגב אשר עבר ללא כל בעיות. בתאריך 07.10.08 עברה התובעת את הטיפול בפניה ובחזה. הטיפול ארך למעלה משלוש שעות והיה כרוך בסבל גדול ולטענת התובעת מצבה לאחר הטיפול היה קשה מנשוא.
פניה של התובעת היו נפוחים אדומים וצרובים. במשך יומיים או שלושה בערו פניה של התובעת כאילו נכוו והיא לא יכלה לשהות שלא מול מאוורר. בחלק התחתון של הלסת התפתחה נפיחות קשה.
הנתבעת אשר התקשרה לשאול לשלומה של התובעת, קיבלה לטענת התובעת תיאור של המצב ולא הביעה כל דאגה.
כעבור ימים ספורים התמלאו פניה של התובעת בנקודות לבנות שנראו כהפרשות של שומן וימים ספורים אחר כך החל העור להתקלף בקילופים עבים.
אז החלו להופיע על פניה של התובעת פצעי ענק ומצבה של התובעת הלך והחמיר. עור הפנים התמלא בפצעים קטנים וגדולים ואודם חריף בכל מקום נטול פצע. כך היה מצבה של התובעת, לטענתה, במשך למעלה מחמישה חודשים.
התובעת טענה כי נמנעה מלצאת את ביתה, במרבית התקופה סירבה להיפגש עם חברותיה בביתה. לטענת התובעת, טופס ההסכמה לטיפול הפוטודינמי, עליו הוחתמה, לא כלל התייחסות לסיכון דומה לזה שהתובעת חוותה וההסבר שנתנה הנתבעת לתובעת מיעט ולמעשה איין את ההסברים שבטופס.
התובעת המשיכה במעקב אצל הנתבעת, טופלה בתרופות על-פי מרשמים שקבלה מן הנתבעת ובמקביל טופלה , באישור הנתבעת, על-ידי קוסמטיקאית.
בחודש מאי 2009 ניתן היה לראות שיפור במצבה של התובעת אולם על פניה נותרו צלקות עמוקות רבות כמותן לא היו לה כלל בטרם הטיפול הפוטודנמי. אז פנתה התובעת לד"ר יצחק שלקוביץ אשר הציע לבצע טיפול פילינג עמוק בפניה על מנת לטשטש את הצלקות.
התובעת ביצעה את טיפולי הפילינג, אשר שיפרו את מצבה בצורה משמעותית, אולם עור פניה לא שב להיות כפי שהיה טרם הטיפול הפוטודנמי, הצלקות שעל פניה לא נעלמו ועור פניה נותר מחוספס.
לכתב התביעה צורפה חוות-דעת פרופ' דן מלר, אשר מצא כי הטיפול הפוטודנמי שקיבלה התובעת גרם להתפרצות קשה של זיהום בעור פניה, דבר אשר גרם לפצעים קשים רבים, גדולים ואדומים, צריבה קשה, לנפיחות וקילופים קשים של העור משך חמישה חודשים. עוד מצא פרופ' מלר כי לאחר ריפוי הפצעים נותרו לתובעת צלקות עמוקות ומכערות בעור הפנים והתובעת נזקקה לטיפול של פילינג כימי עמוק שבוצע בשני שלבים, בהפרש של חודשיים בין האחד לשני והיה עליה להימנע מחשיפה לשמש משך כחצי שנה.
עוד קובע פרופ' מלר כי אין כל דמיון בין ההסברים אודות הסיבוכים ומשך קיומם ככתוב בטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת, לבין המצב אשר התרחש בפועל לאחר הטיפול. לטעמו של פרופ' מלר התמונה שקיבלה התובעת מההסבר הכתוב ומדבריה של הרופאה הינה אשליה אופטימית אשר לא עמדה במבחן המציאות והסתברה כלא נכונה.
פרופ' מלר קבע בחוות-דעתו כי בהנחה שדבריה של התובעת נכונים והיא אכן לא יצאה מביתה במשך חמישה חודשים מיום הטיפול, לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 5 חודשים ולאחר טיפולי הפילינג שביצע ד"ר שלקוביץ אשר התפרסו למשך חודשיים, הייתה נכותה הזמנית בשיעור 30% למשך שישה חודשים נוספים.
התובעת טענה כי בשל הימנעותה של הנתבעת מלהבהיר לה את הסיכונים הצפויים, נשללה ממנה האפשרות ליתן הסכמה מדעת לטיפול וכי אילו הוסברו לה הסיכונים שהתממשו, כלל לא הייתה מסכימה לעבור את הטיפול והנזק היה נמנע, שכן טרם הטיפול סבלה מבעיית אקנה קלה בלבד ופניה לא היו מצולקים בצלקות עמוקות ורבות כלאחר הטיפול.
עוד טענה התובעת כי בית החולים הפר את חובת הגילוי כלפיה בכך שלא מסר לה מידע מלא אודות הטיפול וסיכוניו ואודות הסבל הממושך האפשרי לאחריו ובכך פגע בזכותה לאוטונומיה על גופה.
לטענת הנתבעות התובעת חתמה על טופס ייעודי ברור ומפורט של הסכמה מדעת, בו פורטו כל הסיבוכים והסיכונים הקיימים וזאת מעבר להסברים אשר ניתנו לתובעת על-ידי הנתבעת טרם מתן הטיפול הרפואי.
עוד טענו הנתבעות כי הטיפול הרפואי אשר הוענק לתובעת בבית החולים היה טיפול מיומן ומקצועי בהתאם לפרקטיקה הרפואית אשר הייתה מקובלת בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
בית-המשפט קבע כי הנתבעת ובית החולים לא מסרו לתובעת מלוא המידע הנדרש אודות תופעות הלוואי האפשריות והסיכונים העולים מן הטיפול, על מנת שתקבל החלטה מושכלת באם לבצע את הטיפול ומועד הטיפול המתאים בנסיבות.
לנוכח הסבל הרב אשר עבר על התובעת במשך ארבעה חודשים, עד שהחלה לצאת מביתה, יש לקבוע כי חולה סביר לא היה מבצע את הטיפול לו הוסבר לו הסבר מלא ומפורט אודות תופעות הלוואי הצפויות, עוצמתן ובעיקר משכן.
גם במשקפיים הבוחנות את הדברים לנוכח תוכניותיה של התובעת הרי שגם בחינת ההחלטה שהייתה מקבלת החולה הספציפי לו הייתה יודעת כי צפוי לה תהליך החלמה סוער וקשה למשך 4-3 חודשים, לא היתה מבצעת את הטיפול.
יש לתמוה כי הנתבעת לא צילמה את התובעת במהלך ביקוריה הרבים אצלה לאחר הטיפול כחלק מתהליך המעקב והרישום הרפואי הנדרש בטיפול מעין זה.
הנתבעת אף לא גילתה לתובעת כי אינה רופאה מומחית בתחום בו מבוצע הטיפול. גם עניין זה פוגע בזכותה של התובעת לקבלת גילוי ויש בו משום הפרת חובתם של הנתבעת ובית החולים לביצוע חובת הגילוי המוטלת עליהם.
עוד נקבע כי הנתבעת ובית החולים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם בגילוי מידע לתובעת אשר באופן סביר היה דרוש לה לגיבוש החלטה מושכלת באם לבצע את הטיפול הפוטודינמי.
אילו הייתה מקבלת התובעת הסבר מלא ונכון אודות משך התהליך, עוצמתו וחומרתו לא הייתה מתחילה בטיפול במועד כפי שבוצע.
הפרת חובת הגילוי הביאה לכך שהתובעת לא יכולה היתה לקבלת החלטה מושכלת אודות הצפוי לה בשל הטיפול ועל-כן הנני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לנזק אשר נגרם לתובעת.
בית-המשפט פסק לטובת התובעת סך כולל של 80,000 ש"ח {50,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני; 30,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה}.

