botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

פלסטיקה וקוסמטיקה וכירורגיה פלסטית

1. ניתוח פלסטי ליישור מחיצת האף
ב- ת"א (נצ') 3986/02 {וייסמן נ' שמואל ואח', תק-של 2006(1), 14715 (2006)} עסקינן בתביעה כנגד רופא מומחה בתחום הכירורגיה פלסטית. התובעת טוענת כי היא סובלת מסטיה ימינה של האף, נזלת בנחיר הימני, קשיי נשימה דרך האף, אלרגיה ברירית האף ומראה אף לא אסתטי.

בית-המשפט קבע את התרשלות הנתבעים מחמת העדר רישום אודות מצב האף עובר לניתוח והעדר כל רישום לביצוע "הניתוח המתקן" - הניתוח השני, וכל זאת נוכח הנזקים שנגרמו לאפה של התובעת הן במישור האסתטי והן במישור האורגני-תפקודי.

זאת ועוד. העדר הרישום כאמור, גרם לעמימות הסיבתית, אשר בהצטרפה לתוצאות הניתוח הבלתי-רצויות, מביאה למסקנה כי יש להסתפק, בנסיבות המקרה, בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי בין ההתרשלות לנזק.

על-כן, היה על הנתבע, הרופא המנתח, לצפות את הנזק שנגרם לתובעת. מאידך, קיים קושי ממשי להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל לנזק ועל-כן, על דרך האומדנא, קבע בית-המשפט, כי יהיה זה נכון לזכות את התובעת ב- 40% מהפיצויים.

2. ניתוח להסרת צלקת
ב- ע"א 3108/91 {רייבי נועם ואח' נ' ד"ר קורט וייגל ואח', פ"ד מז(2), 497 (1993)} קבע בית-המשפט כי "מאחר שניתוח הסרת הצלקת היה שונה מהותית מהניתוח שתוכנן והוא לא נועד להצלת חיי המערער או למניעת פגיעה חמורה בגופו והיה שונה מבחינת הסיכונים הכרוכים בו ומבחינת סיכוייו להועיל למערער, לא היה המשיב 1 רשאי לבצעו מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת של המערער 1, ומשלא קיבל הסכמה כזו, בוצע במערער מעשה תקיפה במובן סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין".

3. בית חולים איטלקי - ניתוח באף - התביעה נדחתה
ב- ת"א (נצ') 29227-11-09 {ליליאן כסאברי נ' ד"ר רוני מוסקונה, תק-של 2015(1), 95693 (2015)} עסקינן בתביעה לרשלנות רפואית בגין ניתוח שעברה התובעת באפה.

התובעת נפגשה עם הנתבע לפגישת ייעוץ במרפאתו ביום 25.11.02. לפגישה הגיעה יחד עם אמה ועם ארוסה באותה עת. לפי הרשומה שערך הנתבע בעת הפגישה, הוא בדק את התובעת במעמד האמור.

בבדיקה נמצאו "מעברים תקינים" ו"סטיה מינימאלית של המחיצה ללא הפרעה". עוד נרשם כי התובעת קיבלה הסבר אודות הניתוח ועל תופעות לוואי וסיבוכים הקשורים אליו, וחתמה בפני הנתבע על טופס הסכמה לניתוח לאחר שהבינה את תוכנו.

ביום 27.11.02 נותחה התובעת על-ידי הנתבע במסגרת פרטית. הניתוח בוצע בבית החולים הנתבע 2, ממנו שכר הנתבע חדר ניתוח וציוד לביצוע הניתוח.

בסיכום הניתוח צויין כי הניתוח עבר באופן תקין וללא סיבוכים, וצויינו מעברי אוויר תקינים באף. התובעת שוחררה לבית באותו יום.

ביום 06.01.03, כחודש לאחר הניתוח, נבדקה התובעת על-ידי הנתבע. ברישום שערך הנתבע נרשם: "נראה טוב, מרוצה".

ביקורת נוספת לתובעת נערכה על-ידי הנתבע ביום 07.01.04, כשנה לאחר הניתוח. בסיומה נרשם על-ידי הנתבע "תוצאה טובה".

על-פי המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובעת, ביום 31.10.08 פנתה התובעת לרופא א.א.ג בתלונה על נזלת וקושי בנשימה. לאחר מכן פנתה התובעת פעמים נוספות לייעוץ רפואי בתלונות דומות, בימים 07.11.08, 01.04.10, 21.07.10, 11.01.11 ו- 10.09.11. בבדיקותיה נמצאו ממצאים שונים, לרבות הגדלה של הקונכיות, מעבר אוויר צר, עיבוי רירית בסינוסים המקסילארים, הפרשה עכורה ורגישות מעל עצמות הפנים.

התובעת טענה לרשלנות מצד הנתבע בטיפול הרפואי שניתן לה. כן טענה בכתב התביעה כי לא הוסבר לה על-ידי הנתבעים מהות הטיפול אותו עברה והסיכונים הכרוכים בו.

מנגד, הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות, משלא הוכחו על-ידי התובעת יסודות עוולת הרשלנות.

בית-המשפט דחה את התביעה בקובעו כי יסודותיה של עוולת הרשלנות - לא הוכחו לרבות יסוד הקשר הסיבתי.

4. מדיקל קונסלטנט אינטרנשיונל - הרמת פנים ללא ניתוח
ב- ת"א (נת') 37923-07-10 {אסתר גלעדי נ' ד"ר שלום שאלתיאל ואח', תק-של 2014(3), 36910 (2014)} התובעת פנתה {באוגוסט 2004} אל הנתבע, על-פי מודעה שראתה, לשם ביצוע הרמת פנים ללא ניתוח, בשיטת חוטי אפטוס.

התובעת טענה כי במשך הזמן החלו לבצבץ קרסים מתחת לעור פניה, שגרמו לחתכים ולשריטות, וכן החלו מזדקרות ממצחה שאריות של חוטי ניילון, ולאורך קו החוטים היתה נפיחות ורגישות ואף התפתחו זיהומים, דבר שהצריך אותה ליטול אנטיביוטיקה.

התובעת טענה כי ביום 09.09.09 {כחמש שנים לאחר טיפול הרמת הפנים} - במהלך של ניתוח שעברה, אשר הצריך הרדמה כללית - בוצעה הוצאה של החוטים מפניה על-ידי רופאה.

הנתבע מכחיש את טענותיה של התובעת.

בית-המשפט דחה את התביעה בקובעו כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה.

התובעת אינה כופרת כי חתמה על מסמך, כאישור לכך שהבינה את ההסברים הללו וכי היא מסכימה לטיפול. בהעדר מחלוקת על פגישת ההסבר המוקדמת עם הנתבע, ועל חתימתה של התובעת על דף ההסבר, בית-המשפט לא מצא ממש בטענותיה של התובעת בדבר חוסר גילוי נאות על-ידי הנתבע.

הפועל היוצא מכך הוא דחיית טענותיה של התובעת בדבר פגיעה באוטונומיה שלה, אי מתן הסכמה מדעת, וביצוע עוולת תקיפה כלפיה על-ידי הנתבע.

זאת ועוד. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע התרשל בטיפולו בה, בשיטה של חוטי אפטוס, ולא הוכיחה את הנזקים אשר לטענתה נגרמו לה כתוצאה מטיפולו.

התובעת טענה כי הטיפול הרשלני גרם ליציאתם של הקרסים של חוטי האפטוס אל מחוץ לעור, דבר שגרם שריטות וחתכים בפניה. עוד טענה כי הטיפול הרשלני גרם זיהומים, דלקות ונפיחויות, שהצריכו טיפול תרופתי. טענה נוספת של התובעת היא, כי הטיפול הרשלני גרם לעיוות ולאי-סימטריה בפניה.

אולם התובעת לא המציאה ראיה כלשהיא, לרבות לא מסמך רפואי, להוכחת הטענות הללו. התביעה נדחתה.

5. הסרת נימי דם וכתמי עור באזור הפנים - התביעה התקבלה - בית-המשפט פסק לתובעת סך של 103,500 ש"ח
ב- ת"א (ת"א) 12125-04-12 {סבטלנה פרידקין נ' בוריס לויט, תק-של 2014(2), 91110 (2014)} עסקינן בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, אותה הגישה התובעת, כאשר לטענתה פנתה ביום 13.04.05 לקליניקה של הנתבע במטרה לבצע סדרת טיפולים בשיטת "פוטותראפיה (I.P.L)" {להלן: "הטיפול"} על-מנת להסיר נימי דם וכתמי עור באזור הפנים.

התובעת עברה לטענתה סדרה של ארבעה טיפולים מתוך עשרה, כאשר בטיפול הרביעי החלה להרגיש "עיקצוצים" וגירויים באזור המטופל. לאור תלונותיה, הנתבע הפנה אותה לרכישת תכשיר אלוורה להרגעת העור, בשלב מאוחר יותר כאשר הבחינה התובעת בקילופים, צלקות, ו"חורים" שנקוו בעור פניה פנתה לנתבע בשנית וזה נתן לה משחה "פרופואן טבעית" להרגעת הגירוי.

לטענת התובעת הגירוי אמנם פסק אולם הצלקות נותרו בפניה.

בין שאר הטענות, טען הנתבע כי מאחר והנתבע איננו מוסד רפואי לא קמה עליו החובה לבצע רישומים מכוח חוק, הרישומים שביצע הנתבע נעשו מטעמי נוחיות, ומשכך אין לבוא כלפיו בדרישות אודות זריקתם.

בית-המשפט קיבל את התביעה בקובעו, בין השאר, כי מאחר והתובעת טופלה רק בידי הנתבע, הרי שמתקיים אף הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבע לכוויות והצלקות שנותרו בפניה של התובעת.

עדותו של מומחה ההגנה בעניין זה לא הצליחה לשכנע את בית-המשפט שהנתבע לא התרשל וחוות-דעת התביעה בעניין זה עדיפה ומקצועית בעיני בית-המשפט.

בית-המשפט, לקח בחשבון את גילה של התובעת, את התרשמותו הישירה מהפגמים שהותירו בפניה הטיפול הרשלני של הנתבע ופסק לתובעת סך של 103,500 ש"ח.

בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו כי יש לראות בחומרה את התופעה שבה אנשים רוכשים מכשירי טיפול הנושאים בפוטנציאל נזיקי, וללא הכשרה מספיקה פותחים לעצמם מכון טיפולים וחושפים את המטופלים לאותם הנזקים בלא שיהיה למטופל או למטפל הידע הנדרש לכך. התופעה חמורה שבעתיים כאשר המטפל אף מציג עצמו כבעל סמכות רפואית ובכך משלה את המטופלים לגבי אופיו וטיבו של הטיפול והמטפל.