רופא שיניים

1. טיפול שיניים רשלני
ב- ת"א (ת"א) 188605/02 {חנה עוקב נ' רות ויינברג ואח', תק-של 2006(1), 12655 (2006)} עסקינן בתביעת רשלנות בגין טיפול שיניים רשלני. בית-המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הטיפול שנעשה בתובעת היה רשלני.

ב- ע"א 935/95 {רביד משה (קטינה) ואח' נ' קליפורד דניס, פ"ד נב(4), 736 (1998)} עסקינן בטיפול שיניים בתובעת. טרם הטיפול, הזריק המשיב לתובעת זריקת אלחוש מקומית. כתוצאה מהזריקה התמוטטה התובעת וכיום סובלת ממגבלות בגפיים ומנזק מוחי.

כב' השופט י' גולדברג קבע כי לא היה מקום לקבוע שהמשיב התרשל בנימוק שהיה עליו לנקוט פעולה החורגת מהפרקטיקה הרווחת בתחום מסויים, כאשר כל מה שיכול היה לצפות משימוש במזרק שבו השתמש, היה תופעות לוואי חולפות בלבד.

במקרה דנן, הערעור נדחה {דעת רוב - כב' השופטים ש' לוין ו- י' גולדברג למול דעת המיעוט כב' השופטת ד' בייניש}.

2. שירותי בריאות כללית (ש.ל.ה מרפאות שיניים) - טיפול שיניים רשלני - התביעה התקבלה - בית-המשפט פסק לתובעת סך של 1,908,340 ש"ח
ב- ת"א (ת"א) 64133/06 {ס' ש' נ' ד"ר כהן כרמלה ואח', תק-של 2015(4), 15497 (2015)} נדונה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1987, עקב טיפול שיניים אשר לטענתה בוצע ברשלנות על-ידי הנתבעת 1, רופאת שיניים במקצועה.

הנתבעת 2 היתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה מעסיקתה של הנתבעת 1 ומחזיקת מרפאת השיניים אשר מוקמה בעיר רמת גן.

בית-המשפט נדרש לשאלות: האם התרשלה הנתבעת 1 בטיפול בתובעת? מהם הנזקים שנגרמו לתובעת והאם קשורים בקשר סיבתי לטיפול שניתן לה על-ידי הנתבעת 1?

התובעת, פנתה עם הוריה בסוף שנת 1997, בהיותה בת 10, לייעוץ וטיפול אורתודנטי בסניף הנתבעת 2 ברמת גן. התובעת הופנתה לטיפול על-ידי הנתבעת 1 {שאינה מומחית באורתודנטיה}.

בשנת 1998 החלה התובעת טיפול אורתודנטי שבוצע על-ידי הנתבעת 1. במהלך הטיפול טופלה התובעת באמצעות פלטה, רסן צווארי, סמכים וכו'.

במהלך הטיפול, התלוננה התובעת על כאבים, אך הוסבר לה על-ידי הנתבעת 1 כי יש לייחס זאת לכוחות המופעלים על השיניים במסגרת הטיפול.

בשנת 2001, פנתה התובעת באופן יזום, לרופאת שיניים במסגרת קופת חולים, וכן לטיפול שיננית. אז הוסבר לה כי היא סובלת מדלקת חריפה וכי עליה לפנות לפריודונט, מומחה למחלות חניכיים. לאחר שנבדקה על-ידי פריודונט הוסבר לתובעת כי מצב שיניה חמור, שכן נגרם לה נזק רב עקב מחלה פריודונטית שלא טופלה, לרבות אובדן של עצם סביב רוב השיניים, ספיגת שורשים ונזקים נוספים.

בשל כך, החלה התובעת טיפול אצל פריודונט באופן פרטי, והפסיקה את הטיפול האורתודנטי.

מאז הטיפול נאלצה התובעת לעבור עקירה של שן אחת בלבד. עם-זאת, היא מצויה במעקב פריודונטי קבוע, המומחים שבדקו אותה קבעו כי הפרוגנוזה של שיניה גרועה והיא צפויה לאבד שיניים רבות נוספות, ותיאלץ לעבור טיפול שיקומי מקיף שיכלול הכנסת שתלים וכתרים. בנוסף סובלת התובעת מליקויים סגריים וקשיי לעיסה.

במקרה הנדון, עולה כי החסר הראייתי אינו נקודתי ומתפרש על פני מספר נקודות זמן במהלך הטיפול הארוך. לפיכך, בית-המשפט קבע כי הנטל עובר לנתבעות להוכחת העובדות השנויות במחלוקת.

זאת ועוד. היעדר הרישום מצטרף, למרבה הצער, לטיפול המרושל שנעשה בתובעת.

מסקירת הראיות וחוות-הדעת עולה כי הנתבעת לא הפנתה את התובעת לצילומי רנטגן במשך 4 השנים בהן טיפלה בה.

מסקירת חוות-הדעת והעדויות בית-המשפט התרשם כי הנתבעת 1 לא נקטה באמצעי זהירות ראויים על מנת לנסות ולצמצם את נזקי המחלה. כך למשל יכלה הנתבעת 1 לשלוח את התובעת לצילומי רנטגן תקופתיים, להפנות אותה לשיננית מפעם לפעם וכן להפנות אותה לפריודנט.

הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח כי הטיפול שניתן היה נכון בנסיבות העניין ותאם את הסטנדרט המקובל.

בית-המשפט שוכנע כי בנסיבות העניין כי הנזק שנגרם לתובעת הוא תוצאה של שילוב בין המחלה/דלקת {שתרומתה היחסית קטנה ביותר} לבין הטיפול האורתודנטי, וכי בשל רמת ספיגת השורשים החל הנזק להיווצר במהלך הטיפול האורתודנטי ואף בשלב מוקדם יותר מהשלב שטענו הנתבעות, קרי יותר מ- 5 חודשים לקראת סוף הטיפול.

בית-המשפט שוכנע כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות לאורך כל שלבי הטיפול בתובעת, החל מהאבחנה וכלה בטיפול עצמו, וכי היא אחראית לנזק. בית-המשפט קיבל את התביעה ופסק לתובעת סך של 1,908,340 ש"ח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

רופא שיניים