botox
הספריה המשפטית
דיני מכרזים

הפרקים שבספר:

סמכות בית-המשפט המינהלי

לבית-משפט סמכות להכריז על מציע כזוכה במכרז וליתן צו עשה המורה לרשות ציבורית להתקשר עם המציע בחוזה.

בספרו של המלומד עומר דקל מכרזים, כרך ב' (2006), 307 עולה כי לבית-המשפט המינהלי סמכות להכריז על עותר כזוכה במכרז ואף ליתן צו עשה:

"ככלל, כאשר בית-המשפט המינהלי מגיע למסקנה שהרשות המינהלית שגתה בהחלטתה ופעלה שלא כדין, הסעד הרגיל והטבעי שינתן יהיה ביטול ההחלטה הפגומה והחזרת העניין לטיפולה של הרשות המוסמכת לצורך קבלת החלטה מתוקנת."

לכאורה ראוי להחיל מדיניות שיפוטית זו גם על החלטותיה של ועדת המכרזים, במובן זה שהתוצאה השיפוטית הרגילה והטבעית של החלטה שגויה תהיה פסילת ההחלטה השגויה והחזרת העניין לטיפולה של ועדת המכרזים. תוצאה זו אף עולה בקנה אחד עם המדיניות שיפוטית שלפיה בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליה של ועדת המכרזים ואינו תופס עצמו כוועדת מכרזים עליונה.

ואכן, במקרים רבים זו התוצאה שאליה בית-המשפט מגיע בתום הדיון השיפוטי. אחד הקשיים שעלולים להתלוות להחזרת התיק לטיפולה של ועדת המכרזים הינו התגבשותה של דעה קדומה בקרב חברי הוועדה, באופן שעלול להטות את עמדת חבריה ולהשפיע על נכונותם לבחון את ההצעות בלב פתוח ובנפש חפצה. לפיכך, לעיתים יהיה מקום ללוות את הצו בדבר החזרת הנושא לטיפולה של ועדת המכרזים בהוראה על שינוי בהרכבה של הוועדה.

עם-זאת, לעיתים קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה - אם במובן שבית-המשפט יכריז על הזוכה במכרז עצמו, אם במובן זה שבית-המשפט יורה על ביטול המכרז כליל (שם, 308-307).

ההצדקה להעניק סעד זה לעותר תתקיים רק בנסיבות שבהן החזרת העניין לטיפול מחודש של ועדת המכרזים תהיה בלתי-יעילה, בלתי-נחוצה או בלתי-אפשרית. כך, לדוגמה, בנסיבות שבהן מדובר במכרז פשוט, שההכרעה בו מבוססת על מרכיבים אובייקטיביים ואין מחלוקת בדבר עמידתו של העותר בתנאי המכרז, החזרת העניין לטיפולה של ועדת המכרזים נראית כבזבוז זמן. בנסיבות מעין אלה מתבקשת הכרזה שיפוטית על הזוכה במכרז.

למעשה, הנסיבות שבהן בית-המשפט יכול ללמוד מן החומר המצוי בפניו כי הצעתו של העותר אכן היתה ההצעה הטובה ביותר שהוגשה למכרז, כי הצעה זו ראויה לזכות במכרז, וכי החזרת העניין לוועדת המכרזים אינה יכולה לשנות ממסקנה זו - אין הצדקה להחזרת העניין לטיפולה (שם, 308).

ע' דקל מציין בספרו כי נסיבות נוספות אשר יש בהן כדי להעדיף החלטה שיפוטית בדבר הזוכה במכרז על פני החזרת העניין לטיפולה של ועדת המכרזים, יתקיימו כאשר נוצרה דעה קדומה בקרב חברי ועדת המכרזים אשר אינה ניתנת להסרה, ובנסיבות בהן הדיון החוזר בוועדת המכרזים יושפע ממשקעי העבר {עומר דקל, מכרזים (2006), 309}.

ראוי לחסוך את הדיון בוועדת המכרזים, לא רק משיקולי יעילות, אלא אף נוכח טיבו של המכרז שעניינו השכרת נכס. יתרה-מכך, החזרת הדיון לוועדת המכרזים עלולה לעורר אי-נוחות, ולו למראית עין, כי החלטתה החדשה לא תהיה נטולת פניות. אין להתעלם מהעובדה כי המדובר בהצעה אחת יחידה אשר לגביה גיבשה ועדת המכרזים עמדה בניסיונה לשנות את תנאי המכרז {עת"מ (נצ') 33553-04-13 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מועצה אזורית מרום הגליל ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (21.08.13)}.

לעיתים השבת הדיון להכרעת ועדת המכרזים עשויה לעורר קושי. כך למשל, כאשר קיים חשש מפני התגבשות דעה קדומה בקרב חברי הוועדה. אמנם נקודת המוצא הינה כי משהוחזר הדיון לוועדת המכרזים עליה לבחון מחדש את ההצעות במכרז בלב פתוח ובנפש חפצה.

עם-זאת, "כיוון שבכל זאת כבר נתקבלה החלטה לגופו של עניין, והגם שבוטלה ספק אם גם הצל שלה נעלם" {בג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5), 291, 307 (1994); עע"מ 8409/09, עניין חופרי השרון, בפסקה 3 לחוות-דעתו של השופט ס' ג'ובראן; דקל, 309}. על-כן, לא מן הנמנע כי במקרים מסויימים יוותר הרושם, ולו למראית עין, כי החלטתה המחודשת של ועדת המכרזים איננה נטולת פניות {ראו: ע"א 1255/13 אולניק חב' להובלת עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.13)}.