הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט של ערעור (תקנה 403 לתקנות)

תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"403. הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט שלערעור (377א(א), 389(ב), 370) (תיקון התשנ"ב (מס' 2))
(א) בקשת רשות לערער לבית-משפט שלערעור תוגש בכתב, תפרט בצורה תמציתית את הנימוקים שעליהם סומך המבקש את בקשתו ותציין את האסמכתאות הנוגעות לעניין; הבקשה תוגש במסירת ארבעה עתקים של כתב הבקשה לבית-המשפט שלערעור, בצירוף מספר עתקים מספיק לשם המצאה למשיבים.
(ב) רשות לערער על פסק-דין של בית-משפט מחוזי בשבתו כבית-משפט לערעורים על החלטה של בית-משפט שלום יכול שתינתן בגוף פסק-הדין או על-פי בקשה לבית-המשפט שלערעור.
(ג) כל העתקים של הבקשה ושל המסמכים המצורפים אליה יהיו מודפסים במכונת כתיבה, או מצולמים, בצורה נוחה לקריאה."

כאשר מוגשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט, יש לפרש את הנימוקים בבקשה עצמה ואין צורך בצירוף תצהיר תומך מטעם בעל דין {בר"ע 697/03 חברת המאפיות הערביות בע"מ נ' רקיהה בדר אלדר, פדאור 04(22), 749 (2004)}.

על-פי תקנה 403(א) לתקסד"א מוגשת בקשת רשות ערעור בהנמקה תמציתית. כך לדוגמה, ב- רע"א 8235/08 {פלוני נ' פלוני, תק-על 2008(4), 2970 , 2971 (2008)} כב' השופט חנן מלצר העיר בהחלטתו כי "הבקשה למתן רשות לערער, על 34 עמודיה וריבוי אסמכתאותיה, חורגת כשלעצמה מהוראת תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה הבקשה אמורה לפרט 'בצורה תמציתית' את נימוקיה, וזאת אף בלא הוספת תגובה לתשובות המשיבים."

זאת ועוד. בקשת רשות ערעור צריכה לכלול את הנימוקים התמציתיים, כאמור בתקנה 403(א) לתקסד"א, ולא להיות "הקדמה" לנימוקים שכן, אין פרוצדורה שלפיה לאחר מתן רשות ערעור ייטענו הטענות שבבקשה ביסודן לגופן - עליהן להיטען מראש כבסיס להכרעה באשר לרשות הערעור {דברי כב' השופט א' רובינשטיין ב- רע"א 11613/05 מייק קדמאני נ' בית קירור אלשרק אגודה שיתופית, תק-על 2006(1), 3592 , 3593 (2006)}.

ב- רע"א 101/00 {יהודה אללוף נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון, פדאור 00(3), 659 (2000)} נדון מקרה בו המבקש כלל לא פירט ולא נימק את בקשת רשות הערעור. למעשה, המבקש הגיש הודעה לבית-משפט שלערעור לפיה "על-מנת לא לפספס את המועד להגשת בר"ע כקבוע בתקנות סד"א, ניתנת בזאת הודעה זו, והנימוקים לבקשה יוגשו במועד מאוחר יותר."

כב' הרשם אמיר זולטי, בדחותו את הבקשה קבע במקרה דנן:

"3. דין הבקשה להידחות. ראשית, ספק רב הוא בעיני אם היה מקום לקבל לרישום את בקשת רשות הערעור בנוסחה זה...
אין בתקנות הסדר דומה לזה הקיים בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, ולפיו יכול בעל דין להגיש ערעור בלתי-מנומק ולהשלים את ערעורו לאחר מכן (וראו: סעיף 203, שם); שנית – אפילו היה מקום לקבלת הבקשה לרישום – עדיין עומד אי-הפירוט (גם בחלוף כשבעה חודשים) בעוכרי המבקש. הואיל והמבקש לא ציין מהן טענותיו כלפי פסק-הדין נשוא בקשת רשות הערעור ולא התייחס בבקשה שבפני לסיכויי בקשת רשות הערעור, אין כל תשתית לבחינת סיכויי בקשת רשות הערעור – בחינה הנדרשת לעניין הפטור המבוקש (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2), 383 (1990)); שלישית – אין בבקשה הסבר לשיהוי הרב בהגשתה, כאמור – למעלה משלושה חודשים, וזאת בלא שהוגשה בקשה כלשהי להארכת מועד; רביעית – אפילו ניתן היה למחול על כל הפגמים הללו – עדיין לא הרים המבקש את הנטל הנדרש ממי שמבקש פטור מערבון."

על-פי תקנה 403(ב) לתקסד"א רשות לערער על פסק-דין של בית-משפט מחוזי בשבתו כבית-משפט לערעורים על החלטה של בית-משפט שלום יכול שתינתן בגוף פסק-הדין או על-פי בקשה לבית-המשפט שלערעור.

כב' השופטת רות רונן ב- הפ"ב (מחוזי ת"א) 1274/09 {יאיר שרף נ' שאול לוי, תק-מח 2009(4), 7115, 7117 (2009)} קבעה כי בית-משפט זה (בית-משפט מחוזי שדן בקשה לביטול פסק-דין ובבקשה לעיכוב ביצוע) אינו יכול גם לתת רשות לערער על פסק-הדין.

סעיף 52(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי "החלטה אחרת של בית-משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית-משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית-המשפט המחוזי...".
ב- בר"ע (מחוזי חי') 1855/07 {שרביט רחל נ' בנק כרמל למשכתנאות בע"מ, תק-מח 2007(2), 9311 (2007)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום, בה חוייבה המבקשת בהוצאות משפט בסך 1,700 ₪ עקב מחדל דיוני. כב' השופט יצחק עמית בדחותו את הבקשה קבע כי על-פי סעיף 52(ב) לחוק בתי-המשפט, לבית-משפט השלום אין סמכות ליתן רשות לערער על החלטותיו, וזו מסורה לשופט של בית-המשפט המחוזי בלבד.

עוד נקבע כי קיימים מקרים בהם לערכאה שנתנה את פסק-הדין סמכות ליתן רשות ערעור, אולם אין מדובר באחד המקרים האלה {ראו לדוגמה תקנה 403(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט של ערעור (תקנה 403 לתקנות)