ערכאת הערעור
הפרקים שבספר:
- המועד להגשת ערעור בזכות (תקנה 397 לתקסד"א)
- המועד להגשת ערעור ברשות (תקנה 398 לתקנות)
- המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד (תקנה 398א לתקנות)
- המועד לבקשת רשות לערער (תקנה 399 לתקנות)
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 400 לתקנות)
- ערעור על פסק-דין בתביעה אזרחית (תקנה 401 לתקנות)
- מניין הימים (תקנה 402 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט של ערעור (תקנה 403 לתקנות)
- ערובה ומסמכים שיש לצרפם לבקשה לרשות לערער (תקנה 404 לתקנות)
- ערובה להוצאות בערעור ברשות (תקנה 405 לתקנות)
- תשובת המשיב בעל-פה או בכתב (תקנה 406 לתקנות)
- רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני (תקנה 406א לתקנות)
- החלטת בית-המשפט והמצאתה (תקנה 407 לתקנות)
- הרשות לערער מסוייגת (תקנה 408 לתקנות)
- אין ערעור על רשות לערער (תקנה 409 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער כהגשת ערעור (תקנה 410 לתקנות)
- הפיכת בקשה לכתב ערעור (תקנה 410א לתקנות)
- השגה על החלטות שאינן פסק-דין (תקנה 411 לתקנות)
- הגשת ערעור (תקנה 412 לתקנות)
- תוכן כתב הערעור (תקנה 413 לתקנות)
- נימוקי הערעור (תקנה 414 לתקנות)
- נימוקים שלא פורשו (תקנה 415 לתקנות)
- פטור מנימוקי ערעור (תקנה 416 לתקנות)
- מחיקת נימוקים ותיקונם (תקנה 417 לתקנות) ומהם השיקולים בבואו של בית-המשפט להכריע בבקשה לתיקון כתב-הערעור
- פרטים נוספים (תקנה 418 לתקנות)
- מסמכים שיש לצרפם לכתב הערעור (תקנה 419 לתקנות)
- מסמכים שיש להמציאם למשיבים (תקנה 420 לתקנות) והמועד להגשת ערעור שכנגד
- ערעור שאינו בהתאם להוראות (תקנה 421 לתקנות)
- איחוד בעלי דין (תקנה 422 לתקנות)
- ערעור על תובענות שאוחדו (תקנה 423 לתקנות)
- מיהו משיב (תקנה 424 לתקנות)
- צירוף משיב בידי בית-המשפט (תקנה 425 לתקנות)
- הוצאות הערעור (תקנה 427 לתקנות)
- עירבון (תקנה 428 לתקנות)
- ערובה במקום עירבון (תקנה 429 לתקנות)
- קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)
- דחיית ערעור מהיעדר ערובה (תקנה 431 לתקנות)
- פטור מחובת עירבון (תקנה 432 לתקנות)
- שינוי החלטה בעניין עירבון (תקנה 433 לתקנות)
- ערעור-שכנגד טעון הודעה (תקנה 434 לתקנות)
- הודעה כשהמערער פטור מערובה ואי-הגשת הודעה (תקנות 435 ו- 436 לתקנות)
- תיק מוצגים (תקנות 437 עד 444 לתקנות)
- דיון מקדמי בערעור (תקנה 445 לתקנות)
- עיקרי טיעון (תקנה 446 לתקנות)
- הדיון בערעור (תקנה 447 לתקנות)
- סיכום טענות בכתב (תקנה 448 לתקנות)
- טענת פגם או אי-קיום תנאי (תקנה 449 לתקנות)
- אי-התייצבות בערעור (תקנה 450 לתקנות)
- ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 451 לתקנות)
- היסוד להכרעה בערעור (תקנה 453 לתקנות)
- הכרעה על יסוד נימוק שונה (תקנה 454 לתקנות)
- החזרת הדיון לבית-המשפט בערכאה קודמת (תקנה 455 לתקנות)
- התנגדות לממצאי בית-המשפט בערכאה הקודמת (תקנה 456 לתקנות)
- ראיות נוספות בערעור (תקנה 457 לתקנות)
- כיצד גובים עדות נוספת (תקנה 458 לתקנות)
- מתן פסק-הדין בערעור (תקנה 459 לתקנות)
- תוכן פסק-הדין בערעור (תקנה 460 לתקנות)
- פסק-דין מוסכם (תקנה 461 לתקנות)
- סמכותו של בית-המשפט בערעור (תקנה 462 לתקנות)
- שימוע ההחלטה (תקנה 463 לתקנות)
- החלטה תיערך בצורת פסיקתא (תקנה 464 לתקנות)
- בקשה להחלטת ביניים (תקנה 465 לתקנות)
- עיכוב ביצוע במשפט האזרחי (תקנה 466 עד 471 לתקנות)
- הארכת מועדים להגשת ערעור
- נטל ההוכחה להגשת הערעור במועדו - על מי מוטל?
- התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?
- ערעור על החלטת רשם (סעיף 96 לחוק בתי-המשפט)
- "פסק-דין" למול "החלטה אחרת"
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 31 ו- 32 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- מהו המועד הקובע לצורך הגשת ערעור - מועד מתן פסק-הדין או מועד מתן הפסיקתא (תקנה 198 לתקנות)?
- ערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי-משפט)
- פגרות
- הוראות משלימות (תקנה 43 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- תקופות (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות)
- תיקון טעות בפסק-דין (סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט)
- ערכאת הערעור בערכאות שונות (הוראות חיקוק)
קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)
תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"430. קביעת ערובה (396א) (תיקון התשנ"א)
הפעולות לפי תקנות 428 ו- 429 יכול שיעשה המזכיר הראשי של בית-המשפט, אך לפי בקשת אחד הצדדים יובא הדבר שנית לפני הרשם לעיון ולהכרעה."
תקנה 430 לתקסד"א מסמיכה את המזכיר הראשי לקבוע סכום העירבון. ברם, תקנה זו באה ללמדנו כי שיקול-הדעת של הרשם בבואו לבחון סכום עירבון שנקבע על-ידי מזכיר ראשי הינו רחב ביותר. מתפקידו של רשם, איפוא, לבחון בקשות אלו {בש"א 3184/10 עיריית תל אביב נ' מחמד אבו זייד, תק-על 2010(2), 2996, 2997 (2010)}.
היעדר יכולת כלכלית, כמו גם סיכויי ההליך, כלל אינם רלוונטיים בבקשה לשינוי גובה העירבון הנובעת מטענת הצדדים לפיה הוא חורג, לכאן או לכאן, מהשיעור הראוי לצורך עמידה בתכלית הפקדתו, במידה המצדיקה את שינוי סכומו {בש"א (מחוזי ת"א) 19980/08 דורון טל נ' יונה גרשי, תק-מח 2008(4), 10193, 10194 (2008)}.
אם עירבון נקבע בסכום גבוה מדי, יכול בעל דין לפנות לבית-המשפט בבקשה להפחיתו, וזאת בלא קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי. הטענה העומדת ביסוד הליך מעין זה אינה טענת עוני, כי אם טענה לפיה העירבון שנקבע חורג בשיעורו מתכלית הפקדתו של עירבון. לפיכך, טענות כגון שלא הוכח עוני של המבקש או כי סיכויי ההליך נמוכים - אינן מהוות מחסום מפני היעתרות לבקשה.
לא למותר יהיה לציין, כי אכן ישנן בקשות להקטנת עירבון הנסמכות על היעדר יכולת כלכלית של המבקשים, אולם אלו הן בקשות ב"מסלול" אחר, אשר בו נדרשת ואף הכרחית בחינת סיכויי ההליך כתנאי להפחתה כאמור {בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2), 383 (1990)}.
ב- בש"א 367/89 {פרנק ב' הול נ' יעקב דננברג, פ"ד מג(4), 186, 190-188 (1989)} קבע בית-המשפט כי "יש שהחלטת הרשם בראשיתה היא מינהלית-טכנית גרידא, אך משנדרש לשנותה, הופכת היא להחלטה המחייבת הכרעה שיפוטית בין דעות משפטיות הלכתיות שונות תוך הפעלת שיקול-דעת שיפוטי. למשל, בהתאם לתקנות 428-427 לתקנות דר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קביעתו של הרשם בדבר גובה הערבון נעשית ביוזמתו וכאקט טכני מינהלי (ראה תקנה 430, המסמיכה מזכיר ראשי של בית-משפט או סגנו לקבוע את גובה העירבון).
בשלב זה דומה שאין כל ספק שההחלטה היא מינהלית גרידא, אלא שניתן, בהתאם לתקנה 430, להביא את גובה העירבון לעיון חוזר ולהכרעה לפני הרשם. ברור שבשלב זה נדרש הרשם לשמוע טענות ולשקול נסיבות, אשר מטבען ההכרעה בהן יכול שתישא אופי שיפוטי – ניתן על-כן לומר, שבשלב זה הכרעת הרשם אינה עוד מינהלית גרידא. שימוש במבחן "המינהליות" לא משרת במקרים מסוג זה דבר. עדיף, לדעתי, לאפשר שקילה של כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, כאשר 'מינהליות'" ההחלטה היא גורם בעל משקל בבוא בית-המשפט להגדיר את היקף התערבותו בהחלטה זו או אחרת."