botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

הפיכת בקשה לכתב ערעור (תקנה 410א לתקנות)

תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"410א. הפיכת בקשה לכתב ערעור (תיקון התש"ן)
הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית-משפט שלערעור וראה בית-המשפט כי הבקשה הוגשה בטעות משום שלמערער היתה זכות ערעור, רשאי בית-המשפט להחליט לדון בבקשה כבכתב ערעור, בתנאים שיקבע; ההחלטה לא תינתן אלא לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להביע התנגדותו לכך; החליט בית-המשפט כאמור, לא יחולו תקנות 412, 419 עד 421 ו-427 עד 433."

תקנה 410א לתקסד"א מעניקה לבית-המשפט שיקול-דעת להפוך בקשת רשות לערער לערעור אם טעה המבקש והגיש בקשה לרשות ערעור על-אף שהיתה לו זכות להגיש ערעור. סירוב בית-המשפט לעשות כן, ומחיקת ההליך מבלי לדון בבקשה לגופה, אינו מונע מבעל דין אשר טעה בסיווג ההליך להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

מדובר בהליכים נפרדים אשר נבחנים לפי שיקולים שונים. תקנה 410א לתקסד"א מקנה ליוזם ההליך יתרון בכך שהיא מאפשרת תיקון של ההליך ללא צורך להגיש ערעור חלף הבקשה לרשות לערער. בית-המשפט עשוי להחליט שבנסיבות העניין אין הצדקה ליתן לבעל דין להינות מיתרון זה. כך לדוגמה, ב- בש"א 5354/06 {זהר שורץ, עו"ד נ' רשות הנמלים והרכבות, תק-על 2006(4), 3084, 3085 (2006)}, בית-המשפט סבר שאין להפוך את הבקשה לרשות לערער לערעור שכן הבקשה הוגשה ללא צירוף מלוא המסמכים הרלבנטיים.

אין בתקסד"א, הוראה המסמיכה את בית-המשפט לראות בערעור שהוגש בטעות כבקשת רשות ערעור וזאת להבדיל מן המקרה ההפוך כאמור בתקנה 410א לתקסד"א {ע"א (מחוזי נצ') 98/08 ראובן ירוסקי נ' ריאד נג'אר, תק-מח 2008(3), 11138, 11141 (2008)}. הערעור אינו יכול להפוך, מעצמו, לבקשת רשות ערעור, ואין מקום להעניק לבעל דין רשות לערער כאשר כלל לא ביקש זאת. משלא נתבקשה רשות כאמור, והערעור טעון רשות ערעור, דינו להימחק על-הסף {ע"א 8154/03 מהג'ד אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ, תק-על 2005(1), 1676 (2005)}.

יחד עם זאת, המחוקק הקנה לבית-המשפט את הסמכות הכללית להעניק כל סעד כפי שיימצא לנכון בנסיבות העניין, בקובעו את סעיף 75 לחוק בתי-המשפט לפיו "כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". סעיף זה, מאפשר לבית-המשפט, לדחות טענות הנוגעות לנוהל ולפרוצדורה לקויה מטעמו של בעל דין, במידה ומקור הטעות בהליך, אינו ברשלנות או הזנחה, ובמידה ויגיע לסברה כי חריגה מן הכללים הפרוצדוראליים הרגילים, תמנע הכרעה בלתי-צודקת או עיוות דין.

לעניין זה יפים דברי כב' השופט ברנזון ב- ע"א 189/66 {עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3), 477 (1966)} לפיהם "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטיריאלית או מקפח לגופו של עניין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית."

כאמור, תקנה 410א לתקסד"א קובעת כי אם הוגשה בקשת רשות ערעור, וכשהמבקש היה זכאי לערעור בזכות, אזי ניתן לראות בבקשה כערעור, אך לא היפוכם של דברים {בש"א (מחוזי ת"א) 23646/08 אמבל הנדסת חשמל בע"מ נ' חברת מ.ד.ע. ייבוא ושיווק בע"מ, תק-מח 2009(1), 12116 (2009)}. כלומר, במקרה ומוגש ערעור בזכות, ומסתבר כי המערער היה צריך להגיש בקשת רשות ערעור – במקרה זה בית-המשפט ימחק את הערעור.

ב- ע"א 7975/03 {בנק הפועלים נ' לוי, פ"ד נט(4), 467 (2005)}, הוגש ערעור, חרף הצורך בהגשת רשות ערעור. אומנם כב' השופט א' רובינשטיין ראה לנכון באותו מקרה ליתן רשות ערעור ודן בערעור לגופו, אולם כב' השופט א' ברק קבע כי אין מקום לכך, ומעת שהוגש ערעור במקום בקשת רשות ערעור, דין הערעור להידחות. כב' השופטת מ' נאור הצטרפה לדעתו של כב' השופט א' ברק בהדגישה כי גם שתיקת משיב אינה יכולה להועיל וכך גם לא הסכמת הצדדים.

כך גם ציינה כי במקרה שם לא עתר המערער לראות בערעור כבקשת רשות ערעור. מכל מקום, קבעה כב' השופטת נאור כי רק במקרים חריגים בעלי טעם מיוחד יש מקום לראות, בדיעבד, ערעור שהוגש כבקשת רשות ערעור.

אומנם מצאנו כי רשמי בית-המשפט העליון מצאו לעיתים להיעתר לבקשה לתיקון הודעת ערעור לבקשת רשות ערעור {ע"א 8891/07 שמשית אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ, תק-על 2007(4), 4814 (2007)} או לראות בערעור כבקשת רשות ערעור {ע"א 945/08 עזבון המנוח מרדכי אמסלם ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2008(2), 3821 (2008)} לרבות בהתחשב במועד הגשת הערעור והנימוק כי הצד שכנגד ידע כי המערער לא השלים עם החלטת בית-משפט קמא. כלומר, ולאור הדברים שנקבעו בפרשת בנק הפועלים {ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' לוי, פ"ד נט(4), 467 (2005)} לא די לכאורה בעצם הגשת הערעור במועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור, וכי יש להצביע על טעמים מיוחדים ונסיבות חריגות, על-מנת שבית-המשפט ייעתר למבוקש ו"ימיר" בקשת רשות לערער לכתב ערעור.

על-פי תקנה 410א לתקסד"א בסמכותו של בית-המשפט, להפוך בקשת רשות ערעור לכתב ערעור (המוגש בזכות). בטרם עשותו כן, על בית-המשפט לקבל את תגובתו/התנגדותו של המשיב לבקשת רשות ערעור.

לעיתים, כאשר בית-המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור לגופו, יימנע הוא מלהביא את העניין לפתחו של המשיב, קרי, לקבל את התנגדותו {רע"א (מחוזי חי') 6578-11-09 ברוך פרץ נ' ציונה תבלין, תק-מח 2010(2), 7818, 7819 (2010)}.

ב- רע"א 2035/05 {שאולי נאחוסי (נחום) נ' שולמית סתיו, תק-על 2005(1), 3961 (2005)} טענתו המרכזית של המבקש היא, כי בית-המשפט המחוזי החליט לדון בבקשת רשות הערעור, בניגוד לתקסד"א, כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, אך זאת מבלי לקבל את הסכמת הצדדים ומבלי שניתנה למבקש הזדמנות להביע התנגדותו לדיון בבקשת המשיבה בדרך זו כמצוות תקנה 410 לתקסד"א. בכך נפגעה, כנטען, זכותו של המבקש כי יהא לו יומו בפני בית-המשפט.

כב' השופט א' רובינשטיין דחה טענות המבקש וקבע כי בית-משפט קמא העניק למבקש הזדמנות להתמודד עם טענות המשיבה, ובכלל זה יכול היה להביע התנגדות לדיון בבקשת רשות הערעור כערעור. על-פי תקנה 410 לתקסד"א בידי בית-המשפט לדון בבקשה כערעור לאחר שניתנה לבעל הדין הזדמנות להביע התנגדותו, וההזדמנות אכן ניתנה. לפיכך גם לא נגרם עוול.

ב- רע"א 3223/08 {חב' עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' חב' י. זקן ובניו מפעלי בניה בע"מ, תק-על 2008(2), 2125 (2008)} קבע כב' השופט א' גרוניס כי "בפתח בקשת רשות הערעור נכתב כי הבקשה מוגשת מטעמי זהירות, משום שההחלטה עליה משיגה המבקשת הינה בגדר פסק-דין. ואכן נראה כי מדובר בפסק-דין שסיים את ההליך בו נתבררה המחלוקת באשר לזכות קיזוז לה טענה המבקשת. אין זה ברור מדוע לא הגישה המבקשת ערעור, כפי זכותה, לאור סיווגה של ההחלטה כפסק דין. המקרה אינו מצדיק לטעמי עשיית שימוש בסמכות הנתונה לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אי לכך הנני דוחה את הבקשה בלא שנדרשת תשובה."

ב- ע"מ (מחוזי יר') 2046/07 {פלונית נ' פלוני, תק-מח 2007(4), 8702, 8704 (2007)} קבע בית-המשפט כי "על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה הגישה המערערת 'הודעת ערעור ו/או בר"ע'. מעיון בתיק עולה כי, התיק שנפתח בבית-משפט זה הוא ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה, וככזה אין לו מקום, שכן המדובר בהשגה על החלטה ולא על פסק-דין. נציין, כי לא ניתן להפוך את הערעור לבקשת רשות ערעור, כפי שהדבר ניתן להיעשות במסגרת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי") (בש"א 7338/01 וינברג נ' כהנא, פ"ד נו(2), 913 (2002)). נמצא, כי ההליך שבו נקטה המערערת בבית-משפט זה איננו ההליך הנכון, די בטעם זה כדי לדחות את הערעור על-הסף."

ב- בר"ע (מחוזי יר') 2334/06 {עו"ד יהונתן בוטח נ' עו"ד ישראל גבל, תק-מח 2006(4), 4416, 4418 (2006)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי לדעתו אין לעשות שימוש בתקנה 410א לתקסד"א, "המסמיך את בית-המשפט להפוך כתב בקשה לכתב ערעור, אם מצא כי בידי המבקש זכות ערעור. החלטתי שלא לעשות שימוש בסמכות זו. ראשית, המבקש כלל לא ביקש שבית-המשפט יפעיל סמכותו מכוח סעיף זה. שנית, עשיית שימוש בסמכות זו מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט, ובית-המשפט רשאי שלא להפעיל סמכות זו, בהעדר סיכוי לכך שהערעור יתקבל לגופו (רשות ערעור אזרחי 2913/01 וסיליה ג'ורג'טה נ' עזבון המנוח שפינר ז"ל ואח' (לא פורסם)). במקרה שלפנינו אני סבור שאין לגלות בהחלטותיו דלעיל של בית-המשפט קמא טעות שבחוק. על כן, לא היה מקום למתן רשות ערעור (אילו נדרשה רשות כזאת), וודאי שאין מקום להעביר את הבקשה למסלול של ערעור."