botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

תוכן פסק-הדין בערעור (תקנה 460 לתקנות)

תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"460. תוכן פסק-דין (419) (תיקון התשמ"ו)
(א) פסק-דינו של בית-המשפט שלערעור יכיל את אלה:
(1) השאלות הטעונות הכרעה;
(2) ההכרעה;
(3) נימוקי ההכרעה;
(4) הסעד שהמערער זכאי לו, אם ההחלטה שעליה ערער בוטלה או שונתה.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א)(1) עד (3), בית-המשפט שהחליט לדחות ערעור רשאי לכלול בפסק-דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור, ובלבד שלדעתו מתקיימים כל אלה לגבי ההחלטה שעליה מערערים:
(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה;
(2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית;
(3) אין לגלות בה טעות שבחוק.
(ג) ניתן פסק-דין כאמור בתקנת-משנה (ב), יראו לעניין הליכים נוספים בבית-משפט את תוכן ההחלטה שעליה ערערו כחלק מפסק-הדין של בית-המשפט שלערעור."

אין כל הכרח, שבית-המשפט ישוב וינסח במילותיו שלו את אשר כבר הוסבר במפורט על-ידי ערכאה שיפוטית אחרת {עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פדאור 05(26), 764 (2005); רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף, פ"ד כט(5), 17 (2004)}, אם הוא מסכים עימה באותה מידה ובאותם גבולות שהותוו בתקנה {רע"א 2946/09 שמואל דוד בעק נ' אפרים פולק, תק-על 2009(2), 4313, 4316 (2009)}.

המצב האידיאלי היה אילו יכלה ערכאת הערעור להתייחס בפסק-דינה לכל טענה וטענת-משנה שהעלו הצדדים בפרוטרוט, ולהפיס דעתם – וכך גם נעשה, וטוב שנעשה, במקרים רבים. אך בעומס השורר בבתי-המשפט, כולל בהרכבי הערעור, כאשר מתקיים "וכל העם ניצב עליך מן בוקר ועד ערב" {שמות, יח, יד}, אין לבוא בטרוניה כשבמקרים המתאימים, לפי שיקול-דעת, ניתנת הנמקה קצרה או הנמקה המאמצת על קרבה וכרעיה את ההחלטה נשוא הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א, שלכך יועדה {רע"א 882/05 מ.ו השקעות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פדאור 05(10), 34 (2005)}.

תקנה 460(ב) לתקסד"א {ע"א (מחוזי יר') 3264/09 שמעון בר מזל נ' זהבה גולדברג, תק-מח 2009(4), 1037 (2009); ע"א (מחוזי חי') 465-08 קופת חולים כללית נ' עסלי הייפא נזיה, תק-מח 2009(3), 16302 (2009); ע"א (מחוזי חי') 4875-07 שלמה קזס נ' יוסף קופרלי, תק-מח 2009(3), 16269 (2009); ע"א (מחוזי חי') 5051-07 מיכאל שלה נ' עודד סבר, תק-מח 2009(2), 15294, 15295 (2009)} מפרטת, אימתי רשאי בית-המשפט לנסח הכרעתו בצורה ובאופן שהותוו בה. אין ללמוד מן היישום של תקנה 460(ב) לתקסד"א במקרה קונקרטי, כאילו לא נתן בית-המשפט את הדעת לטענותיהם של בעלי הדין.

הניסוח של פסק-הדין, אשר אותו התירה תקנה 460 לתקסד"א, צריך לנבוע מלימוד החומר ומהסקת המסקנות המצטברות המפורטות בפסקאות 1 עד 3 של תקנה 460(ב) לתקסד"א {רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3), 697 (1988)}.

פסק-דינו של בית-משפט שלערעור חייב להיות מנומק. הנמקה יכול שתהיה מפורטת ויכול שתפנה למקורות משפטיים בהם כבר הובא הפירוט הראוי. ההפניה יכול שתלבש צורת אימוץ דעתו של בית-המשפט בהליך אחר ויכול שתלבש צורת האימוץ של דברי הערכאה אשר עליה מערערים.

אם בית-המשפט סבור כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-הדין נגדו מופנה הערעור, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות טעות שבחוק, יכול בית-המשפט לדחות את הערעור תוך אימוץ כל הממצאים והמסקנות המשפטיות של הערכאה עליה מערערים.

משמעות הדבר היא כי ההנמקה אשר משמשת את בית-המשפט שלערעור היא זו ששימשה את בית-המשפט אשר עליו מערערים. אין לראות בכך היעדר הנמקה. תקנה 460 לתקסד"א ישימה לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט, כל אימת שמתקיימים התנאים הקבועים בה, והמבחן הוא ענייני ולא כמותי. מובן שמידת ההנמקה הנדרשת נבחנת, מבחינה עניינית, לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה {ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ (בפירוק מרצון), פ"ד מד(4), 693 (1990)}.

נבהיר כי, אימוץ דעתה של הערכאה, שעליה מערערים, אף הוא בגדר הנמקה. הוא הדין באמירה של ערכאת הערעור, כי לא נתגלו בפסק-הדין של הערכאה, שעליה מערערים, הליקויים או הפגמים, כפי שהועלו בטענות המערער {ר"ע 573/85, 935 ביטרן נ' קמר, פ"ד לט(4), 169 (1985)}.

ב- רע"א 2866/05 {חביב דודפור נ' עיריית באר שבע, פדאור 05(12), 551 (2005)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן אין לומר כי בית-המשפט המחוזי התעלם מטענותיו של המבקש. הוא אמנם קיצר בהחלטתו ונימק אותה כאמור, אך רשאי היה אף לאמץ כלשונה את הכרעת בית-משפט השלום, כפי שמתירה לו תקנה 460(ב) לתקסד"א.

ב- רע"א 7735/04 {יוסף אבדי נ' דורה שוורץ, פדאור 04(14), 759 (2004)} קבע בית-המשפט כי בדין קבע בית-המשפט המחוזי כי הערעור כולו נסב על שאלות שבעובדה ובמהימנות, וכי לא נפל כל דופי בפעולתו שעה שאימץ את פסק-דינה של הערכאה קמא בהתאם להוראות תקנה 460(ב) לתקסד"א.

נדגיש כי השימוש בתקנה 460(ב) לתקסד"א ייעשה בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה עליה מערערים; הממצאים שנקבעו באותה החלטה תומכים במסקנה המשפטית; אין לגלות בהחלטה טעות שבחוק {ע"א 2656/02 עגיב ג'וליה נ' שילון עוזי, פדאור 04(26), 335 (2004)}.

חזקה על בית-משפט שלערעור בדחותו את הערעור כי עמד על קיומם של התנאים הנדרשים בתקנה 460(ב) לתקסד"א. יתירה מזאת, בית-המשפט שלערעור יכול ויידרש לתקנה 460(ב) לתקסד"א אף מבלי לציין זאת במפורש בפסק-דינו ומבלי לבחון במפורש בפסק-דינו את קיומם של התנאים שמנינו לעיל {דנ"א 4630/96 גיל ישראלי נ' מדינת ישראל – אגף המכס ומע"מ, פדאור 96(1), 439 (1996)}.