מתן פסק-הדין בערעור (תקנה 459 לתקנות)

תקנה 459 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"459. מתן פסק-דין בערעור (418, 419 רישה, 420, 424)
(א) בית-המשפט שלערעור יתן פסק-דין או החלטה אחרת כתום הדיון או בתאריך אחר שעליו יודיע לבעלי הדין; ההחלטה תהיה בכתב, תיחתם בידי בית-המשפט בשעת נתינתה ויירשם בה תאריך נתינתה.
(ב) פסק-דינו של בית-המשפט שלערעור יהיה על-פי החלטת רוב השופטים שישבו לדין, אך כל אחד מהם רשאי לרשום דעה חולקת וליתן את נימוקיו לכך; אם אין רוב לדעה אחת – תכריע דעת אב-בית-הדין."

בהתאם להוראת תקנה 459(ב) לתקסד"א – כי לנוכח שלוש הדעות השונות של שופטי המותב – תכריע דעתו כאב בית-הדין {ת"א 16554/01 קעטבי שלום נ' בן שחר יעקב, פדאור 04(19), 720 (2004)}.

ב- בש"א 3180/90 {גרפינקל צבי נ' רוני בס, פדאור 90(2), 419 (1990)} נפסק כי:
"לטענתה, פסק-דינו של בית-משפט בערכאות ערעור – בשונה מפסק-דינו של בית-משפט בדרגה הראשונה – אינו חייב לכלול נימוקי ערעור. לטענתה, עולה הדבר מהשוואת הוראות תקנה 459(א) לתקנות סדר הדין האזרחי להוראות תקנה 192. טענה זו מופרכת, על פניה, שכן תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה, במפורש, שפסק-דינו של בית-המשפט בדרגת הערעור יכיל גם את "נימוקי ההכרעה"; ונדמה שאין צורך להכביר מילים על מושכלות ראשונים שפסק-דין של בית-משפט – מעצם טיבו – כולל גם את נימוקי הפסק, ובמיוחד בדרגת שיפוט שניתן להשיג עליה בדרך של ערעור. מכאן עולה כי ביום בו הודיע בית-המשפט המחוזי על דחיית הערעור בלא ליתן נימוקים (14.5.90), טרם השלים בית-המשפט מלאכתו וטרם יצא מתחת ידיו "פסק-דין" כהלכתו. מכאן גם שאין לראות את תאריך ה-14.5.90 כתאריך שימוע הפסק. בא-כוח המשיב מבקשת להסתמך על בש"א 205/88 חברת בלו סקיי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מב(2), 841 (1988), אך אותו עניין שונה מענייננו שכן שם בית-המשפט הקריא את החלק האופרטיבי של הפסק, שעה שנימוקי הערעור היו בידו אך טרם הודפסו. על רקע זה נקבע בעניין ההוא שמועד מתן הפסק הוא המועד הקובע אך הואיל ונימוקי הערעור המודפסים הגיעו לידי בא-כוח הצדים במועד מאוחר יותר, הוארך המועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף. בענייננו, לא נתן בית-המשפט את נימוקי הפסק ביום מתן ההחלטה (14.5.90) ואפילו אם היינו רואים בתאריך זה כתאריך השימוע קיים – מקל וחומר – צידוק להאריך את המועד בהתחשב ביום קבלת הנימוקים בידי בעלי הדין."

ב- ע"א 421/87 {חברת בלו סקיי קראוון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מב(2), 841 (1988)} נפסק כי:

"לפי תקנה 459(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק-הדין בערעור יינתן בתום הדיון או בתאריך אחר, שעליו תינתן הודעה לבעלי הדין. לפי תקנה 463, בשימוע ההחלטה לא ייקרא אלא אותו חלק, המפרט את הסעד או את ההכרעה שניתנו בערעור (השווה תקנות 140 ו- 192 לגבי פסק-דין בערכאה ראשונה). בענייננו, הקריא בית-המשפט את תוצאות פסק-הדין במעמד בעלי הדין ביום 31.5.88, כך שאין ספק, שמעמד זה הוא המועד הקובע לעניין מניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין 1988) 794)."

ב- רע"א 5094/05 {יעל אקרמן נ' דנה זלץ, תק-על 2005(3), 2677 (2005)} קבע בית-המשפט:

"לא מצאתי עילה להתערבות בפסק-הדין מטעם זה. במקרים מתאימים, ניתן פסק-הדין על-ידי שופטי ההרכב מיד בתום הדיון, וככלל, אין כל מניעה לעשות כן (ראו גם תקנה 459 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במקרה זה, ראוי להדגיש, ניתן פסק-דין מנומק - הן על-ידי שופטי הרוב והן על-ידי שופט המיעוט. לא למותר להוסיף ולציין, כי בחוות-דעת המיעוט אין משום "חידוש" או העלאת סוגיה שנעלמה מעיני שופטי הרוב, אלא מסקנות שונות לגבי ניתוח דברי המומחים ולגבי הצורך בתיקון מספק ליקויים שנפלו בפסק-הדין של הערכאה הראשונה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מתן פסק-הדין בערעור (תקנה 459 לתקנות)