ערכאת הערעור
הפרקים שבספר:
- המועד להגשת ערעור בזכות (תקנה 397 לתקסד"א)
- המועד להגשת ערעור ברשות (תקנה 398 לתקנות)
- המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד (תקנה 398א לתקנות)
- המועד לבקשת רשות לערער (תקנה 399 לתקנות)
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 400 לתקנות)
- ערעור על פסק-דין בתביעה אזרחית (תקנה 401 לתקנות)
- מניין הימים (תקנה 402 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט של ערעור (תקנה 403 לתקנות)
- ערובה ומסמכים שיש לצרפם לבקשה לרשות לערער (תקנה 404 לתקנות)
- ערובה להוצאות בערעור ברשות (תקנה 405 לתקנות)
- תשובת המשיב בעל-פה או בכתב (תקנה 406 לתקנות)
- רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני (תקנה 406א לתקנות)
- החלטת בית-המשפט והמצאתה (תקנה 407 לתקנות)
- הרשות לערער מסוייגת (תקנה 408 לתקנות)
- אין ערעור על רשות לערער (תקנה 409 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער כהגשת ערעור (תקנה 410 לתקנות)
- הפיכת בקשה לכתב ערעור (תקנה 410א לתקנות)
- השגה על החלטות שאינן פסק-דין (תקנה 411 לתקנות)
- הגשת ערעור (תקנה 412 לתקנות)
- תוכן כתב הערעור (תקנה 413 לתקנות)
- נימוקי הערעור (תקנה 414 לתקנות)
- נימוקים שלא פורשו (תקנה 415 לתקנות)
- פטור מנימוקי ערעור (תקנה 416 לתקנות)
- מחיקת נימוקים ותיקונם (תקנה 417 לתקנות) ומהם השיקולים בבואו של בית-המשפט להכריע בבקשה לתיקון כתב-הערעור
- פרטים נוספים (תקנה 418 לתקנות)
- מסמכים שיש לצרפם לכתב הערעור (תקנה 419 לתקנות)
- מסמכים שיש להמציאם למשיבים (תקנה 420 לתקנות) והמועד להגשת ערעור שכנגד
- ערעור שאינו בהתאם להוראות (תקנה 421 לתקנות)
- איחוד בעלי דין (תקנה 422 לתקנות)
- ערעור על תובענות שאוחדו (תקנה 423 לתקנות)
- מיהו משיב (תקנה 424 לתקנות)
- צירוף משיב בידי בית-המשפט (תקנה 425 לתקנות)
- הוצאות הערעור (תקנה 427 לתקנות)
- עירבון (תקנה 428 לתקנות)
- ערובה במקום עירבון (תקנה 429 לתקנות)
- קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)
- דחיית ערעור מהיעדר ערובה (תקנה 431 לתקנות)
- פטור מחובת עירבון (תקנה 432 לתקנות)
- שינוי החלטה בעניין עירבון (תקנה 433 לתקנות)
- ערעור-שכנגד טעון הודעה (תקנה 434 לתקנות)
- הודעה כשהמערער פטור מערובה ואי-הגשת הודעה (תקנות 435 ו- 436 לתקנות)
- תיק מוצגים (תקנות 437 עד 444 לתקנות)
- דיון מקדמי בערעור (תקנה 445 לתקנות)
- עיקרי טיעון (תקנה 446 לתקנות)
- הדיון בערעור (תקנה 447 לתקנות)
- סיכום טענות בכתב (תקנה 448 לתקנות)
- טענת פגם או אי-קיום תנאי (תקנה 449 לתקנות)
- אי-התייצבות בערעור (תקנה 450 לתקנות)
- ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 451 לתקנות)
- היסוד להכרעה בערעור (תקנה 453 לתקנות)
- הכרעה על יסוד נימוק שונה (תקנה 454 לתקנות)
- החזרת הדיון לבית-המשפט בערכאה קודמת (תקנה 455 לתקנות)
- התנגדות לממצאי בית-המשפט בערכאה הקודמת (תקנה 456 לתקנות)
- ראיות נוספות בערעור (תקנה 457 לתקנות)
- כיצד גובים עדות נוספת (תקנה 458 לתקנות)
- מתן פסק-הדין בערעור (תקנה 459 לתקנות)
- תוכן פסק-הדין בערעור (תקנה 460 לתקנות)
- פסק-דין מוסכם (תקנה 461 לתקנות)
- סמכותו של בית-המשפט בערעור (תקנה 462 לתקנות)
- שימוע ההחלטה (תקנה 463 לתקנות)
- החלטה תיערך בצורת פסיקתא (תקנה 464 לתקנות)
- בקשה להחלטת ביניים (תקנה 465 לתקנות)
- עיכוב ביצוע במשפט האזרחי (תקנה 466 עד 471 לתקנות)
- הארכת מועדים להגשת ערעור
- נטל ההוכחה להגשת הערעור במועדו - על מי מוטל?
- התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?
- ערעור על החלטת רשם (סעיף 96 לחוק בתי-המשפט)
- "פסק-דין" למול "החלטה אחרת"
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 31 ו- 32 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- מהו המועד הקובע לצורך הגשת ערעור - מועד מתן פסק-הדין או מועד מתן הפסיקתא (תקנה 198 לתקנות)?
- ערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי-משפט)
- פגרות
- הוראות משלימות (תקנה 43 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- תקופות (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות)
- תיקון טעות בפסק-דין (סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט)
- ערכאת הערעור בערכאות שונות (הוראות חיקוק)
התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?
1. כלליבפרק זה נסקור בקצרה את ההלכה, ששבה וחוזרת בפסיקת בתי-המשפט, לעניין התערובתה של ערכאת הערעור.
תפקידה של ערכאת הערעור הינו לבחון האם ממצאי הערכאה דלמטה מעוגנים בחומר ראיות אמין, האם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות האם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין. הליכי הערעור נפתחים בקשר להחלטה שיפוטית מסויימת שניתנה על-ידי גוף או ערכאה משפטיים. במסגרת הערעור מתבצעת ביקורת שיפוטית על אותה החלטה {דברי כב' השופטת עירית הוד ב- ע"ר (שלום נצ') 10312-03-10 ראוף חנא נ' האגודה הלאומית לעזרת המיסיונרים הקתולים האיטלקיים, תק-של 2010(3), 77840, 77845 (2010)}.
אם כן, ערכאת הערעור בוחנת האם נפל פגם בהחלטה אשר לגביה הוגש הערעור ואין זה מתפקידה לדון בטענות הצדדים החורגות מטענות בנוגע להחלטה האמורה.
כלל ידוע הוא, כי התערבות ערכאת הערעור הינה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם ערכאת הערעור מוצאת כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על-ידי הערכאה הדיונית או המסקנות שהוסקו על ידה הינן בלתי-סבירות ואינן מתקבלות על הדעת {ע"פ (מחוזי חי') 33487-06-10 הוועדה המקומית לתכנון גבעות אלונים נ' אבראהים עווד, תק-מח 2010(3), 12440, 12443 (2010)}.
רוצה לומר, כי אין דרכו של בית-משפט היושב כערכאת ערעור להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של בית-משפט קמא, אלא רק במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות בהן מסקנות הערכאה הראשונה מופרכות על פניהן, או לוקות בטעויות גסות, או יש בהן התעלמות מגורמים רלוונטיים שהיה בהם כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגיעה הערכאה הראשונה, ואין די בהעלאת תמיהות באשר לממצאים הנ"ל {ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 918, 924 (2001); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1), 225, 234 (1983)}.
לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם. נוכח דברים אלו, לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית.
ההלכה כאמור, תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם.
נדגיש כי כלל זה, של אי-התערבות, אינו הרמטי. במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בממצאים ובמסקנות של הערכאה הדיונית וזאת, בין היתר, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית, קביעותיה ומסקנותיה, היו מבוססים על שיקולים שבהיגיון, וכאשר ערכאת הערעור מוצאת, שנפל פגם ממשי בקביעותיה, כגון טעות בהסקת המסקנות מהראיות שהובאו, ייחוס משקל ראייתי שגוי לראיה מסויימת וכיוצא בזה {ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2), 661 (1978); ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1), 594 (1990); ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 661 (1993); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי (לא פורסם) (1998); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5), 779 (2002)}.
אם כן, שלושה טעמים עומדים ביסודה של הלכה לפיה בית-משפט שלערעור לא יתערב בממצאים שבעובדה {ע"פ 10166/09 פלונית (המערערת בע"פ 10166/09 והמשיבה שכנגד בע"פ 10161/09) נ' מדינת ישראל (המשיבה בע"פ 10166/09 והמערערת שכנגד בע"פ 10161/09), תק-על 2010(4), 278, 287 (2010)}: הטעם הראשון הוא השליטה והבקיאות שיש לערכאה הדיונית בחומר הראיות על כל דקויותיו; הטעם השני מקורו ביתרון שממנו נהנית הערכאה הדיונית, שראתה את העדים, שמעה אותם והתרשמה מהם באופן ישיר ובלתי-אמצעי; הטעם השלישי הוא הניסיון השיפוטי של שופטי הערכאה הדיונית בהערכת מהימנותם של עדים, כמי שנדרשים לשאלות של מתן אמון כעניין של יום ביומו {ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 625, 632 (2004); מ' קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות עדים" הפרקליט לה 407 (1983)}.
ישנם מקרים, בהם התערבות בממצאיה של הערכאה הראשונה, כמו גם במסקנות המשפטיות שהסיקה מהעובדות שהיו בפניה, תהיה ראויה מקום שתידרש על מנת לעשות משפט צדק {ע"א (מחוזי חי') 20108-09-09 מוסטפא ענבר, נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון, תק-מח 2010(3), 16046, 16048 (2010); ע"א 5656/93 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מ. גביע בע"מ, תק-על 97(2), 550 (1997)}. דבר זה ייעשה רק במקרים חריגים בהם נראה כי בפסק דינה של הערכאה הדיונית נפלה טעות עקרונית היורדת לשורש הדברים בהערכת העובדות שעלו מחומר הראיות, או כאשר המסקנה שהסיקה מן העובדות שהוכחו ומהראיות אינה עומדת במבחן ההגיון.
2. התערבות ערכאת הערעור - שאלות מקצועיות וחוות-דעת מומחה
הדברים שנאמרו לעיל, מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בשאלות מקצועיות ובעדויות מומחים שהגישו את חוות-דעתם לבית-המשפט ונחקרו במשך שעות, ולעיתים אף ימים, על דוכן העדים לגבי עמדתם.
לבית-משפט קמא, במקרה זה, מתאפשרת הסתכלות על דרך בחינת החומר המקצועי, התרשמות ישירה מהמומחים, התייחסותם להיבטים השונים של הסוגיה שבפניהם, אופן בדיקתם והדרך שבה גיבשו מסקנותיהם.
לפיכך, מקום שבו בחרה הערכאה הדיונית לבכר חוות-דעת מומחה אחת על פני האחרת, בשאלות מקצועיות או בשאלות שברפואה, תימנע בדרך-כלל ערכאת הערעור מלהתערב בהכרעתה {ע"פ 6131/01 מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2), 24, 30 (2001); ע"א 10776/06 מנחם בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, תק-על 2009(3), 4282 (2009); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ (ע"א 6540/05) נ' אברמוביץ' אבנר, תק-על 2008(4), 2218, 2219 (2008); ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו, תק-על 2007(4), 3040 (2007)}.
ב- ע"א (מחוזי ת"א) 1851/08 {כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עם שלם יחיאל, תק-מח 2010(4), 2001, 2006 (2010)} קבע בית-המשפט כי קביעת הנכות הרפואית והתפקודית, נתונה, ככלל, לערכאה הדיונית, ששומעת את המומחים הרפואיים ואת שאר העדים, ומתרשמת מהם באופן ישיר, וקובעת ממצאים על בסיס התרשמות זו, וככלל ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות אלה. נטיית ערכאת הערעור להתערב בממצאים המבוססים על העדפת חוות-דעת מומחה אחת על-פני השניה מצומצת עוד יותר.
3. התערבות ערכאת הערעור בסכום הפיצוי - נזיקין
בחינת הסכום בערכאת הערעור נעשית בשלושה שלבים אשר לעיתים סמויים מעינו של הקורא{ע"א 741/10 יוסף כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, תק-על 2010(4), 325, 328 (2010)}.
בשלב הראשון, בוחנת ערכאת הערעור אם סכום הפיצוי הכולל שנפסק עומד ביחס סביר לנזק בהתחשב בפרמטרים העיקריים של גיל הניזוק ותוחלת חיים; הנכות הרפואית והתפקודית ואופיה; ובסיס השכר.
בשלב השני, ולצורך בחינה נוספת של סבירות הפיצוי הכולל, בוחנת ערכאת הערעור את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים. ודוק: אין מדובר בבחינה לעומק של כל ראש נזק וכל תג ותג מבין ראשי הנזק הרבים, אלא בבחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק. ערכאת הערעור לא תתערב בראש נזק כזה או אחר גם אם סברה כי ניתן היה לפסוק סכום שונה ממה שנפסק על-ידי הערכאה הדיונית. רק אם נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק, תתערב ערכאת הערעור באותו רכיב.
בשלב השלישי, חוזר ומתחבר לשלב הראשון במובן זה שערכאת הערעור בוחנת אם ההתערבות בראש נזק כזה או אחר או בקביעה כזו או אחרת של הערכאה הדיונית אכן מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. כך, ייתכן כי בראש נזק אחד יש להגדיל את הפיצוי, ומנגד, יש להפחית את הפיצוי בראש נזק אחר, או שערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הדיונית נקטה גישה נדיבה או גישה קפוצת-יד במכלול ראשי הנזק או בקביעת שיעור הרשלנות התורמת, כך שאין לשנות את סכום הפיצוי הכולל למרות שהיה מקום להתערב בראש נזק כזה או אחר.
מכאן, שאי-התערבות בפסק-דין של ערכאה דיונית בנזיקין, אין משמעותה בהכרח אישרור של כל ראש נזק וכל סכום וכל קביעה שנפסקה על-ידי הערכאה הדיונית. ההתערבות תיעשה מקום בו מצאה ערכאת הערעור כי יש להפחית או להגדיל את סכום הפיצוי הכולל או כדי להעמיד הלכה על מכונה.
ב- ע"א 1164/02 {קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון לידור-קטין, תק-על 2005(3), 1492 (2005)} קבע כב' השופט א' גרוניס כי "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסויימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת.... כך נהגנו במקרה הנוכחי."
ב- ע"א 4330/05 {דוד נ' גורן (טרם פורסם) (2005)} קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי "לעניין ראשי הנזק, הלכה מושרשת היא מלפנינו, כי למעט מקרים חריגים, יימנע בית-המשפט מלהתערב בפסיקת פיצויים. רק אם סכום הפיצויים שנפסק אינו עומד בכל יחס סביר למידת הנזק שהוכח, כי אז יראה בית-המשפט לנכון להתערב ולשנות את סכומי הפיצויים שנפסקו" {ראו גם ע"א 610/75 אמנון רותם ואח' נ' אברהם, פ"ד לב(1), 799, 808 (1978); ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג, פ"ד לז(4), 656, 659 (1983)}.
ב- ע"א 8022/00 {אורלי רז (המערערים בע"א 8022/00) נ' טליה צור (המשיבות בע"א 8022/00), תק-על 2006(1), 3819 (2006)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי "בערעורים שבפנינו משיגים הצדדים על כל היבטיה ורכיביה של פסיקת בית המשפט המחוזי. אין אבן שלא נהפכה, אין ראש נזק שבעלי הדין לא ביקשו אותנו להתערב בקביעת בית-המשפט קמא לגביו - מי למעלה ומי למטה. בחירה זו של בעלי הדין, להשיג על כל צעד ושעל, מתבלטת בערעורים הנוגעים לגובה הנזק בתיקי נזיקין. בחירה זו, לא אחת, מתעלמת מן ההלכות המושרשות בדבר אמות-המידה להתערבות ערכאת הערעור בכגון דא. 'הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי-סביר ורחוק מהמציאות' (בע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4), 21, 25 (1984)). אכן, לעולם עשוי בית-המשפט של ערעור לסבור כי ראוי היה לפסוק בראשי הנזק השונים יותר או פחות. ואולם סברה זו לחוד, עילת התערבות לחוד. מטיבו של הנושא, שיקול-הדעת בו הוא תכופות רחב ביותר, ובשל כך נפרס ברגיל גם מתחם רחב של סבירות. דברים אלה אין בהם כל חדש – בית-משפט זה חזר ופסק כי נטייתה של ערכאת הערעור היא שלא לשים את שיקול-דעתה תחת שיקול-הדעת של הערכאה המבררת בשומת הנזק. "כל עוד לא סטה בית-המשפט קמא משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק, לא יבוא בית-משפט זה לעשות, ואין זה מתפקידו לעשות, חישובים אחרים במקומו על-מנת להעמיד את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד" (ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו(3), 337, 345 (1981)). פסיקה מושרשת זו הגיונה עמה, וראוי כי בעלי הדין יתנו לה משקל ויבורו את העיקר מן הטפל."
4. התערבות ערכאת הערעור – "אשם תורם"
ככלל, מידת ההפחתה של הפיצוי בגין אשם תורם, מסורה לערכאה הדיונית ואין דרכו של בית-משפט שלערעור להתערב בכגון דא אלא במקרים חריגים {ע"א 632/81 בן יעקב נ' מיכאלי, פ"ד לח(4), 12, 17 (1984); ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4), 445, 458 (2004)}.
ב- ע"א 9721/07 {איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, תק-על 2010(3), 3348, 3352 (2010)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, הינו סבור כי יש לייחס למערער אשם תורם, בהתחשב בכך שהוא היה מנהל העבודה במפעל ועליו הוטלה האחריות לתדרך את העובדים במפעל ולדאוג לאכיפת הוראות הבטיחות.
5. התערבות ערכאת הערעור – בית-משפט לתביעות קטנות
התערבות ערכאת הערעור בפסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים {רע"א (מחוזי חי') 37848-08-10 שולמית שקלים נ' חאפקיה תכסין, תק-מח 2010(4), 1707, 1708 (2010); רת"ק (מחוזי חי') 33383-08-10 דוד שושן נ' רכבת ישראל, תק-מח 2010(4), 1658, 1659 (2010)} בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, שאינה תובעת דיונים ארוכים או ברור עובדות, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית או ציבורית, אשר בית-משפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה וראויים קביעות מנחות בעניין {רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, תק-על 2009(1), 4358 (2009)}.
נדגיש, כי הצורך בהגשמת תכלית המוסד של בית-המשפט לתביעות קטנות, לאפשר דיון מהיר קצר פשוט וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט, מחייב את האמור וגם מצדיק בחינה קפדנית לשאלת הצורך בדרישת תשובה לבקשות רשות ערעור {רת"ק (מחוזי נצ') 23238-09-10 מגידו תעופה בע"מ נ' יהודה עופר, תק-מח 2010(4), 910, 911 (2010)}.

