botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

אי-התייצבות בערעור (תקנה 450 לתקנות)

1. כללי
תקנה 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"450. אי-התייצבות בערעור (408)
לעניין ההתייצבות בתאריך שנקבע לדיון בערעור או לדיון נדחה ינהגו כך:
(1) נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב, רשאי בית-המשפט לדחות את הדיון למועד אחר או למחוק את הערעור;
(2) התייצב המערער, ואילו המשיב לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט בית-המשפט;
(3) התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית-המשפט."

תקנה 450 לתקסד"א העמידה הסדר גמיש המקנה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב כיצד לנהוג במצב שבעל-דין בו נמנע מלהופיע לדיון בערעורו, או איחר להגיע. ברי כי על בית-המשפט להפעיל שיקול-דעת זה, בין היתר, על-פי עיקרון המידתיות.

בהקשר זה, כידוע, ההיזקקות לסמכות בית-המשפט לפסוק הוצאות ולסמכותו של בית-המשפט לקבוע את סדר הדיונים בתיקים שבפניו מאפשרת לבית-המשפט לעצב סנקציה הולמת שיש בה, מחד גיסא, כדי לתקן באורח מדוייק את הנזק שגרמה התנהלותו של בעל הדין, ואף כדי להרתיעו, ומאידך גיסא, כדי להבטיח כי הפגיעה בבעל הדין – שלעיתים אינו יכול להשפיע על התנהלות עורך-דינו – לא תהיה מעבר לנדרש.

יוער בהקשר זה, כי מבחינת בית-המשפט, שנדרש להעניק לאזרח שירות של יישוב סכסוך, אחת היא אם ידון פעם נוספת בתיק ששמיעתו נדחתה או אם ישמע תיק חדש. בעניין זה על בית-המשפט להקפיד אך על יחס שוויוני לכלל המתדיינים בפניו בהתחשב בכך שעל-פי-רוב נאלצים הם להמתין עד שניתן להם יומם בפני בית-המשפט.

ב- ע"א 8234/02 {אפרתי – מדפיס ניהול פרוייקטים בע"מ נ' חתוכה רפי, פדאור 02(3), 130 (2002)}, נפסק כי: "במקרה שבפניי הורה בית-המשפט המחוזי שבפניו התברר ערעורה של המבקשת על מחיקת הערעור בעטיו של איחור של כ-35 דקות של בא-כוח המערערת. בית-המשפט המחוזי – למרות הערתו בעניין סיכויי הערעור – אף נמנע מלשמוע השלמת טיעון שבעל-פה כך שלמבקשת לא ניתנה מלוא האפשרות להציג את טענותיה. כל זאת נעשה חרף הסכמה של הצד שכנגד לשמיעת הערעור תוך חיוב המבקשת בהוצאות, והגם שנראה כי סנקציה של מחיקת הערעור אינה מתאימה למצב שבעל-הדין בו איחר, אך הספיק להגיע לדיון. בכך נפגעו זכויותיה של המבקשת מעבר לדרוש. במצב דברים זה מן הדין היה להורות, כמקובל, על החזרת הערעור לשמיעה מחדש – במידת הצורך תוך הארכת המועד להגשת הערעור מחדש – ויש להצטער איפוא על כי כך לא נעשה. אשר-על-כן הערעור מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת, וניתן בזאת צו לשמיעת הערעור והערעור-שכנגד מחדש. בנסיבות העניין ראוי הוא כי הערעורים יישמעו בפני הרכב אחר."

2. איש מבעלי הדין לא התייצב
תקנה 450(1) לתקסד"א עוסקת במקרה בו איש מבעלי הדין לא התייצב לדיון בערעור. במקרה זה, בית-המשפט רשאי לדחות את הדיון למועד אחר או למחוק את הערעור.

3. המערער התייצב ואילו המשיב לא התייצב
תקנה 450(2) לתקסד"א עוסקת במקרה בו המערער התייצב לדיון שנקבע ואילו המשיב לא התייצב. במקרה זה, בסמכותו של בית-המשפט לבררו או לדחות את הדיון בו למועד נדחה אחר והכול כפי שיחליט {ע"א (מחוזי יר') 3566-09 יופי של שלטים בע"מ נ' חב' אופטיקת ליאל אור בע"מ, תק-מח 2010(2), 3470 (2010); ע"א (מחוזי ת"א) 2357-07 ד"ר סילביו ראובן נ' בן ציון ענבל, תק-מח 2010(1), 7281, 7284 (2010)}.

משלא התייצב המשיב לדיון בערעור, ואף לא הגיש תגובה לבקשת רשות ערעור, רואים בכך כאילו לא נסתרו טענותיה של המערערת, ויש לקבלן {בר"ע 1822/03 לאומי קארד בע"מ נ' יפתח מוריס, פדאור 04(8), 483 (2004)}.

ב- ע"א 1278/96 {זבולון סופיוב נ' זיוה כהן, פדאור 97(4), 368 (1997)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות המקרה דנן, דין אי-הגשת הסיכומים בידי המשיבים כדין אי-התייצבות לדיון בערעור, כאמור בתקנה 448(ג) לתקסד"א. על-כן, ניתן לברר הערעור לפי טענות המערער בלבד, כאמור בתקנה 450(2) לתקסד"א.

4. המשיב התייצב ואילו המערער לא התייצב
תקנה 450(3) לתקסד"א עוסקת במקרה בו המשיב התייצב לדיון שנקבע ואילו המערער לא התייצב. במקרה זה, בסמכותו של בית-המשפט לברר את הערעור או למחוק הערעור או לדחות את הדיון בו למועד נדחה אחר והכל כפי שיחליט.
יודגש כי על-פי אפשרות זו אין בסמכותו של בית-המשפט לדחות את הערעור עקב אי-התייצבות, אלא, לכל היותר, בסמכותו של בית-המשפט לברר את הערעור או למחוק הערעור או לדחות את הדיון בו למועד נדחה אחר{רע"א 10535/04 עזיז ואזנה ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות ואח', תק-על 2005(2), 4266 (2005)}.

הסנקציה החמורה ביותר העומדת בידי בית-המשפט, בגין מחדל של אי-הגשת עיקרי טיעון, היא מחיקתו של הערעור {ע"א 31/85 איברהים בדיר נ' נתנאל טסה, פ"ד מג(2), 81, 88 (1989); ראו גם ע"א 41/91 שמעון בן יעקב נ' יוסף רוטלוי, פ"מ נג(א), 314, 319}.