botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

סיכום טענות בכתב (תקנה 448 לתקנות)

תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"448. סיכום טענות בכתב (406) (תיקונים: התשמ"ט (מס' 3), התשנ"ח (מס' 3))
(א) נשיא בית-המשפט שלערעור או שופט שהוא מינה לכך, רשאי להורות לבעלי הדין, לפני תחילת הדיון בערעור, לסכם את טענותיהם בכתב על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת שקבע, בין בנוסף על טענות שבעל-פה, כולן או מקצתן ובין במקומן, ורשאי הוא להגביל את היקפם של סיכומים אלה; בית-המשפט היושב לדין בערעור רשאי להורות לבעלי הדין כאמור גם אם התחילו כבר בטענות שבעל-פה.
(א1) רשם של בית-המשפט העליון אשר נשיא בית-המשפט העליון מינה לכך, רשאי לתת לבעלי הדין הוראות כאמור בתקנת-משנה (א), לפני תחילת הדיון בערעור בבית-המשפט העליון.
(ב) צו כאמור יקבע את סדרי הטענות הן שבעל-פה והן שבכתב וכל יתר הדברים הטעונים, לדעת בית-המשפט, הסדר בשל צו כזה.
(ג) בעל דין שלא הגיש סיכום טענותיו במועד, כהוראת בית-המשפט, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת."

מכוח תקנה 448 לתקסד"א, קובע בית-משפט שלערעור את הסדר ביחס לדרכי שמיעת הערעור {ע"א (מחוזי יר') 18537-05-10 דור אלון אנרגיה נ' אורי עדן, תק-מח 2010(3), 11133 (2010)}.
תקנה 448(א) לתקסד"א מאפשרת, לפני תחילת הדיון בבית-המשפט שלערעור, להורות לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת, בין בנוסף על טענות שבעל-פה, כולן או מקצתן ובין במקומן.

מתקין התקנות השווה דינם של בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע (תקנה 446(ד) לתקסד"א) ובעל דין שלא הגיש סכומיו בכתב במועד הקבוע (תקנה 448(ג) לתקסד"א) לדינו של בעל דין שלא התייצב לדיון בערעור (תקנה 450 לתקסד"א). ביחס לבעל דין שלא הגיש את עקרי טיעונו נקבע כי על בית-המשפט לשקול אם להרשות לו להשמיע את טענותיו חרף מחדלו {ע"א 768/80 לחם ואח' נ' פורמרץ ואח', פ"ד לה(3), 527 (1981); ע"א 73/88 רג'ינה זינגר נ' רשם המקרקעין נתניה, פ"ד מו(5), 114 (1992); ע"א 8708/96 יוסף שיר נ' יחזקאל שיר, פדאור 00(3), 588 (2000)}.

מצבו של בעל דין שלא הגיש סיכומי טענות בכתב – כעולה מקריאתן בצוותא של תקנות 448 ו-450 לתקסד"א – דומה למצב בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון, כמצוות תקנה 446(א) לתקסד"א.

ביחס לבעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון נפסק לא פעם, כי מוטל על בית-המשפט לשקול אם להרשות לו – חרף מחדלו – להשמיע את טענותיו, כולן או חלקן בכגון דא מציב בית-המשפט, זו כנגד זו, שתי מערכות שיקולים.

מחד, ניצב השיקול שלא לנעול את שערי בית-המשפט בפני קיום דיון לגופו של עניין (בייחוד כשהעניין ראוי להידון), חרף מחדלו של בעל דין למלא חובה שבסדר דין שהיתה מוטלת עליו.
מאידך, ניצב הצורך להקפיד על קיום מצוות התקנות, הן לשם שמירת יעילות הליכי הדיון בפני בית-המשפט והן לשם הגנה על זכויות דיוניות ומהותיות של בעלי הדין האחרים.

בברירה בין השיקולים הללו נותן בית-המשפט את דעתו לכלל נסיבות העניין, לרבות טיב ההסבר שניתן למחדלו של בעל הדין המתרשל; חשיבות טענותיו בערעור לגופו וסיכוייהן; מידת הפגיעה או ההכבדה שייגרמו לעניינם של בעלי דין אחרים שקיימו את חובתם כתקנה, אם יורשה בעל דין האמור להשמיע את טענותיו, למרות שלא הגיש עיקרי טיעון; השאלה אם די בפסיקת הוצאות כדי ליישב או למתן פגיעה או הכבדה כאמור.

חרף השוני הנובע מאי-קיום דיון בנוכחות בעלי הדין, בערעור המתברר על דרך הגשת סיכומי טענות בכתב, דין זה יאה, גם ביחס לבעל דין שלא הגיש את סיכום טענותיו. לאמור: השיקולים, שעל פיהם מחליט בית-המשפט, במסגרת דיון פרונטאלי, לאפשר לבעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון להשמיע את טענותיו, עשויים להנחותו גם בקביעת דינו של בעל דין שלא הגיש, במועד שנקבע לכך, את סיכום טענותיו בכתב.

במידה ובית-המשפט מוצא – לאחר שנתן לבעלי הדין האחרים הזדמנות להגיב על כך – כי, בנסיבות העניין, מוצדק לאפשר לבעל דין להגיש סיכומים, שחדל מהגשתם במועד, יוכל להורות על הגשתם, תוך שהוא קובע סדרי הגשת סיכומי טענותיהם (הראשונים, או המשלימים, לפי העניין) של יתר בעלי הדין.

בנוסף, יכול בית-המשפט, אם ימצא לנכון לנהוג כך, לזמן את בעלי הדין לפניו ולשמוע את טענותיהם, הן לעניין השאלה אם יש להרשות לבעל הדין שלא הגיש סיכומים להשמיע את טענותיו, והן אם החליט לשמוע את הטענות – לגופו של הערעור {ע"א 73/88 עזבון המנוחה לוטי גרינברג נ' רוזן ז"ל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד מו(5), 114 (1990)}.

להלן דוגמת החלטת רשם המקובלת לעניין סדר הטיעון והסיכומים:

בית-משפט שלערעור יכול גם להורות, על-פי תקנה 448 לתקסד"א, על סיכום טענות בכתב, אך אין הוא רשאי, לבקש את תגובת המשיב בכתב, ולהסתפק בתגובתו בלבד, בלי לשמוע את טענות המערער או לבקש את סיכום טענותיו בכתב {בר"ע 1250/99 מ. קניג בניה בע"מ נ' לוי אורן, פדאור 00(4), 549 (2000)}.

תקנות 448(א) ו- 448(א1) לתקסד"א, מקנות לרשם בית-המשפט העליון להורות לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב על הפרשה כולה ורשאי הוא להגביל את היקפם של סיכומים אלו. צא ולמד, כי מוענק לרשם שיקול-דעת רחב הן במתן ההוראה לסכם טענות הערעור בכתב, והן במתן הוראה בדבר היקף הסיכומים.

התקנות כאמור אינן מגדירות מהן אמות-המידה לקביעת מידת היקף הסיכומים. ברם, ההיגיון המעשי, ההיגיון הדיוני וההיגיון המהותי מצביעים כאחד על קיומו של השיקול הנוגע למתן יומו של המערער בערכאת הערעור, לצד השיקול בדבר יעילות הדיון.

מכאן, בעת קביעת היקף הסיכומים, על הרשם או השופט לתת את דעתו לנושא הערעור והסוגיות העומדות לדיון בפני ערכאת הערעור. אין נוסחה שבכוחה לכמת את מספר העמודים שיהווה גבול עליון. אולם, אין צורך - ואף אין זה ראוי - כי בית-משפט או הרשם ינמק את מסקנתו בדרך-כלל בכגון דא. ניתן להניח כי הניסיון יפה לפיתוח החוש הנדרש לקבוע מהו היקף הסיכומים הראוי במקרה המונח לפניו {בש"א 3890/10 פלונית נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2010(2), 3977, 3978 (2010)}.

בל נשכח, כי אין המדובר בהוראה דיונית גרידא. צו סיכומי הטענות הינו צו שיפוטי לכל עניין שהפרתו עלולה לשאת בצידה סנקציות שונות כגון חיוב המפר בהוצאות לטובת המדינה {ע"א 2341/91 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(5), 39 (1993); ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1), 667 (1990); ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4), 595 (1990)} וכן סנקציות אחרות בגין הפרת צו שופט {ראו למשל תקנה 448(ג) לתקסד"א}.

מיותר לציין, אך חיי המעשה מצביעים על הצורך בכך, כי החלטה שיפוטית בדבר קביעת היקף הסיכומים אינה בגדר המלצה, אלא הוראה מחייבת. הגורם השיפוטי המחליט בנדון יסתייע בעיון בהכרעה נשוא הערעור ובהודעת הערעור או הבקשה למתן רשות ערעור. כמובן, מתפקידו של בית-משפט לשמור על השוויון בין בעלי הדין, אף בתחום של קביעת היקף הסיכומים.

בפועל, יש שוני בין שני הצדדים. טרם הגשת סיכומיו המערער מגיש הודעת ערעור, ואילו המשיב הינו בגדר "מגיב" ואינו מגיש הודעה מדוע דין הערעור להידחות. יוער, כי אין זה מחייב קביעת היקף סיכומים רחב יותר למשיב, שכן פסק-הדין נשוא הערעור תומך בעמדתו.

ב- עע"מ 10133/07 {קיבוץ אילות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2008(2), 3781 (2008)} אפשרה כב' הרשמת גאולה לוין למערערת ליתן טעם, מדוע לא יימחק הערעור מחוסר מעש או יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על-פי תקנות 448(ג) ו-450(1) לתקסד"א {ראו גם ע"א 2328/07 יורם גיל נ' עו"ד אביחי דרזנר, תק-על 2008(2), 3629 (2008); ע"א 3212/07 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לאה חכים, תק-על 2008(2), 4375 (2008)}.