פגרות

1. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"529. תקופת פגרה לא תובא במניין [488א]
תקופת פגרה של בית-המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית-המשפט או הרשם, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט או הרשם, לפי העניין, הוראה אחרת."

לעניין פגרת סוכות {רע"א 10048/08 עו"ד ארז חבר נ' שמעון עוזרי, תק-על 2009(1), 1902, 1903 (2009)}, פגרת הפסח {רע"א 6713/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' ישראל שיף, תק-על 2009(1), 749, 753 (2009)} ופגרת הקיץ ראו תקנה 1 לתקנות בתי-המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983.

לתקופת הפגרה חשיבות רבה לעניין המועדים להגשת ערעור בזכות או רשות שכן, תקופת הפגרה, כאמור בתקנה 529 לתקסד"א, איננה נספרת במניין הימים להגשת ערעור כאמור, אלא-אם-כן, בית-המשפט קבע מפורשות אחרת, קרי, שהפגרה תבוא במניין הימים {ראו ע"מ (מחוזי חי') 635-08 טרודי וליד נ' מע"מ עכו, תק-מח 2009(2), 18974, 18975 (2009); ע"מ (מחוזי חי') 880-08 משה הלפמן נ' פקיד שומה חדרה, תק-מח 2009(2), 18066, 18067 (2009)}.

כידוע אי-הגשת ערעור במועדו עלול לגרום למחיקתו של הליך הערעור - דבר שייפגע קשות במערער שכן טענותיו, כנגד פסק-דין של בית-משפט קמא, לא ייבחנו על-ידי ערכאת הערעור.

ב- בע"מ 2900/10 {פלוני נ' פלוני, תק-על 2010(2), 2450 (2010)} בקשת רשות הערעור הוגשה לבית-משפט ביום 15.4.10. המשיב טען כי המדובר בהליך שהוגש באיחור ועל כן, דינו להימחק על-הסף. בית-המשפט, בדחותו את הבקשה למחיקת הערעור על-הסף קבע כי בתקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות הערעור חלה פגרת חג הפסח ולפיכך, ובהתאם לתקנה 529 לתקסד"א, תקופת פגרה של בית-המשפט לא תובא במניין הימים. בהתאם לכך, המועד האחרון להגשתה של בקשת רשות הערעור היה 18.4.10 ומאחר וההליך הוגש ביום 15.4.10 הרי הוא הוגש במועדו.

ב- תא"ק (שלום רמ') 1036-09 {סיגל ענבר נ' ליעד צימרמן, תק-של 2009(3), 5381, 5382 (2009)} קבע בית-המשפט כי אין להכליל במסגרת 30 הימים שנקבעו בתקנה 201 לתקסד"א את פגרת הפסח ואת תקופת ההשבתה של בית-משפט. אם נמנה את תקופת 30 הימים מיום 22.3.09 וננכה מתקופה זו את תקופת ההשבתה והפגרה הרי שלכאורה המועד האחרון להגשת בקשה זו היה יום 15.5.09. הבקשה הוגשה ביום 3.5.09 ועל כן, לכאורה היא הוגשה במסגרת 30 הימים שנקצבו בתקנה 201 לתקסד"א.

כל עוד התקנה בתוקפה בצורתה הנוכחית, יש לאמץ פרשנות פשוטה וברורה. משמע, "הוראה אחרת" פירושה, שבית-המשפט או הרשם מורים מפורשות, כי "'תקופת הפגרה תמנה במניין הימים", הא ותו לא {רע"א 6524/07 חברת לווים הצפון בע"מ נ' יעיש פטיטו, תק-על 2007(3), 1778, 1780 (2007)}.

כלומר, מנוסח ההחלטה צריך לעלות באופן ברור וגלוי, כי הכוונה היא לכך, שהפגרה לא תפסיק את מירוץ הזמן, ואם לא הורו כאמור, תחול תקנה 529 לתקסד"א.

פרשנות כאמור תפשט את הדברים, תמנע גרימת נזק לבעל דין זה או אחר בשל אי-הבנות ותקדם אימוצן של שיטות דיוניות ברורות וגלויות והגם שהיא תפחית את ההתדיינות {ע"א 290/84 לב-טוב נ' זמיר, פ"ד מ(3), 836 (1986)}.

נדגיש כי בעת פגרה אין מערכת בתי-המשפט מתפקדת באופן מלא. הדברים נכונים הן לגבי השופטים, בכפוף לחריגים, והן לגבי עובדי המינהלה. כך לדוגמה, אין גם להתעלם מכך שבשנים האחרונות הוכרזה חופשה רשמית במשרדי הממשלה בחול המועד סוכות ובחול המועד של חג פסח. חופשה כזו אף נוהגת במקומות עבודה ציבוריים אחרים וגם אצל מעסיקים פרטיים.

אכן, אין הדברים חלים באותה מידה לגבי פגרת הקיץ. בקיץ, בעת שקיימת חופשה גם בבתי הספר, מקומות עבודה שונים אינם מתפקדים באופן מלא. עובדים ומעסיקים יוצאים לחופשה.

מצב הדברים האמור חייב למצוא ביטוי אף מבחינת המועדים לביצוע פעולות שונות הקבועות בתקנות סדרי הדין. כך, למשל, אדם המעוניין להתייעץ עם עורך-דין בעקבות קבלתו של כתב-תביעה עלול לעמוד בפני קושי אם התקופה הרלוונטית הינה תקופת פגרה. מכאן, שהארכת המועד הטמונה בהסדר שבתקנה 529 לתקסד"א – מוצדקת {ראו להיבטים אחרים בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3), 132 (2004)}.

על-אף האמור לעיל, בית-המשפט בתוך עמו הוא יושב וייתכנו מטבע הדברים מקרים, דווקא באשר לסעדים זמניים, של צורך בדיון דחוף. קיום מועד דיון בכל הקשור בעיקולים זמניים הוא עניין שבשיקול-דעתו של בית-המשפט או של הרשם, וברי כי במקרים אלה או אחרים עשוי להידרש קיומו של דיון בתקופת הפגרה. אף הפגיעה בקניין הגלומה בצו העיקול הזמני מצדיקה הפעלת שיקול דעת כזה במקרים המתאימים.

ב- רע"א 8420/96 {מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789 (1997)} נפסק, כי בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים", וסבורים אנו כי זהירות זו מחילה עצמה אף על הצורך בקיומם של דיונים במועדי הפגרה בעניינים אלה, שלעיתים יתבררו כדחופים - ואולם הכול לשיקול-דעתו של בית-המשפט, ואין בכך כדי לומר כי התקנות מתפרשות באופן שונה כדרך-כלל ושיגרה בעניין העיקולים הזמניים בכל האמור במניין ימי הפגרה. זאת אף שעיון בהחלטות הערכאות הדיוניות, ניסיון החיים והשכל הישר ילמדונו שלעיתים יידונו כאמור בקשה למתן צו עיקול זמני או בקשה לביטולו בתוך תקופת הפגרה, ולעיתים מזומנות קובעים בתי המשפט כי ימי הפגרה יבואו בחשבון לעניין העיקולים הזמניים.

2. תקנה 4 לתקנות בתי-המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983 – יום ו' כפגרה
תקנה 4 לתקנות בתי-המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983 קובעת כדלקמן:

"4. יום ו' כפגרה [תיקון התש"ן]
במניין ימי תקופה שנקבעו בחיקוק, או שנקבעה בידי בית-משפט, בידי רשם או בידי ראש הוצאה לפועל, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית-משפט או בלשכת הוצאה לפועל."

הגיונה של התקנה הוא, כי כאשר מדובר ביום שאינו יום עבודה מן המניין בבית-המשפט, הגם שניתן להגיש בו עניינים דחופים, אין מקום למנות אותו במניין הימים להגשת הליך. הוראת תקנה 4 הנ"ל אינה מתייחסת באופן מפורש לערב חג השבועות, או לערבי חג אחרים. עם זאת, בהתחשב בכך שבפועל מתכונת העבודה באותו יום הייתה זהה לזו שבימי ו', הגיונה של התקנה חל במלוא עוצמתו על העניין {דברי כב' השופט עודד שחם ב- רע"א 4951/04 אפרתי יורם ואח' נ' צבי ברנשטיין, תק-על 2004(3), 596 (2004)}.

ב- ע"א 3129/08 {סעדה פואז נ' אסעד פואז, תק-על 2008(2), 4369 (2008)} נדונה בקשה למחיקת ההליך בשל איחור בהגשת ההליך. כב' הרשם יגאל מרזל, בדחותו את הבקשה, קבע כי תום מועד 45 הימים להגשת הערעור, שהחל ביום 20.2.08 (למחרת קבלת פסק-הדין בידי המערערים), חל ביום 4.4.08 שהיה יום שישי בשבוע. במצב דברים זה, מוארך המועד עד ליום 6.4.08, היום בו הוגש ההליך. ממילא לא איחרה המערערת ודין הבקשה להידחות.

ב- ע"א (מחוזי נצ') 1188/05 {שתיווי ריאד נ' "קרנית" חב' לביטוח בע"מ, תק-מח 2005(3), 6238, 6239 (2005)} קבע בית-המשפט כי 45 הימים להגשת הודעת הערעור מסתיימים ביום 8.7.05 שהוא יום ו', כמוהו כיום פגרה, כך שלמעשה רשאי היה המערער להגיש את הודעת הערעור ביום 10.7.05. בפועל הודעת הערעור הוגשה ביום 11.7.05, כך שלפנינו איחור בן יום.

ב- ע"א 3056/91 {ס.ש. וואנו, עו"ד, מפרק אלבר חברה לבניין נ' גדעון הרץ, תק-על 91(3), 1862 (1991)} קבע בית-המשפט כי יש לקבל את טענת המערער כי הערעור הוגש בזמן גם בהתחשב במועד מתן הפסק. אין חולק כי היום ה- 45 מיום מתן הפסק הוא ה- 5.7.91, ויום זה הוא יום שישי בשבוע. אם היום האחרון בתקופה חל ביום שישי בשבוע, יחשב יום זה כיום פגרה ויום זה אינו נמנה בימי תקופה. לפיכך, הערעור שהוגש ביום א' 7.7.91, הוגש בזמן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פגרות