botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

עיכוב ביצוע במשפט האזרחי (תקנה 466 עד 471 לתקנות)

1. הדין
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"466. הביצוע לא יעוכב [427]
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"467. עיכוב ביצוע על פי בית-המשפט שנתן החלטה [428]
בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית-המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה."

תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"468. עיכוב ביצוע על-פי בית-המשפט שלערעור [429]
סירב בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית-המשפט שלערעור לצוות על העיכוב."
תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"469. דרך ההחלטה על עיכוב ביצוע [430]
בית-המשפט או הרשם המורה על עיכוב ביצוע רשאי להתנות את העיכוב בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש את העיכוב וקביעת מועד להגשת כתב הערעור או בקשת רשות לערער."

תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"470. עיכוב ביצוע מהי? [431]
עיכוב ביצוע, לעניין סימן זה הוא:
(1) עיכוב הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;
(2) עיכוב ביצוע בכל דרך אחרת;
(3) התליית פעולתה של החלטה."

תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"471. סעד זמני בתקופת הערעור (432)
(א) בית-המשפט שנתן החלטה המבטלת, במפורש או מכללא, החלטה אחרת של בית-המשפט, רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו וכל עוד לא הוגש ערעור או לא הוגשה בקשת רשות לערער, להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתקפה, בלי שינויים או בשינויים, הכל עד להכרעה בערעור או בבקשת הרשות לערער, או לתקופה קצרה מזו, או לתת כאמור סעד זמני אחר לפי פרק כ"ח.
(ב) בקשה למתן סעד על-פי תקנה זו אפשר שתידון ללא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה המבטלת.
(ג) הוגש ערעור או הוגשה בקשת רשות לערער, יהיו הסמכויות על-פי תקנת-משנה (א) נתונות לבית-המשפט שלערעור.
(ד) בית-המשפט רשאי לצוות על מתן סעד על פי תקנה זו בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מאת המבקש להבטחת נזק העלול להיגרם על-ידי הצו וקביעת מועד להגשת הערעור או בקשת הרשות לערער."

2. מבוא
הזכות של אדם "לעשות יומו בבית-המשפט" גובשה מזה זמן רב כזכות חוקתית. זכות זו ממילא חובקת בתוכה את הזכות למיצוי ההליך המשפטי עד תום ובכלל זה את זכות הערעור, אם בעל הדין סבור שפסק-הדין - בערכאה דיונית ראשונה - ניתן בטעות או בשגגה שיצאה מידי בית-המשפט.

זכות זו - ככל זכויות היסוד - אינה אבסולוטית ומוחלטת. אל מול זכות זו עומדת, באורח טבעי וברור, זכותו של בעל הדין החולק על הזכות וגורס טענות אחרות אל מול זכותו זו של בעל הדין להמשיך ולמצות את זכותו עד תום בערעור. יתירה מזה, נדנדת האיזון פועלת בשלב ראשון לטובתו של זה שזכה בדיון בערכאה ראשונה.

ברור אם כן שההליך המשפטי מקים ניגוד אינטרסים ברור ומובהק בין בעלי דין, התובע והנתבע, המדינה והנאשם (במשפט הפלילי). בית-המשפט מוזעק לטפל, לא רק בפסיקת הדין וההכרעה מי בעלי הדין צודק בתביעתו או בהגנתו, אלא גם באותו סוג עניינים כבקשות עיכוב ביצוע, הצופנות בחובן את הצורך להפעלת שיקול-דעת שיפוטי מיוחד. שיקול-דעת זה מיושם, לאחר שכבר נתגבשה זכותו של בעל דין אחד בפסק-דין ראשוני - בערכאה הראשונה. כאן מוטלת החובה על בית-המשפט להפעיל נוסחאות משפטיות שונות לאיזון בין זכותו של מי שכבר זכה לבין מי שטוען לזכותו למיצוי ההליך עד תום.

דיני "עיכוב ביצוע" הקימו, בדין ובפסיקה, הן את התנאים הפורמליים והן את הקריטריונים להפעלת שיקול-הדעת השיפוטי, לפיהם תידונה ותוכרענה בקשות לעיכוב ביצוע לכל גווניהן. בית-המשפט מפעיל את "נדנדת האיזונים" בבואו להכריע אם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אם לאו.

אין גם ספק שקיימים הבדלים מהותיים ביחס להפעלת שיקול-הדעת השיפוטי בין המשפט האזרחי והמשפט הפלילי, ואלה נובעים מעצם מהותם השונה של ההליכים.

נראה שדווקא דיני "עיכוב הביצוע" הנתפסים כדבר פורמלי ושגרתי, חובקים בתוכם התייחסות לערכי יסוד בתחום המשפט, לעקרונות פרשנות משפטית ולאופן הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי.

3. עיקרון ה"על" – הביצוע לא יעוכב – תקנה 466 לתקנות
ה"חזקה" הראשונית, על-פי תקנה 466, הינה שאין מעכבים ביצוע {בש"א 6801/95 הליליס בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד מט(3), 258 (1995)}. בלשון אחר, הכלל הוא כי פסק-דין יש לבצע עם הינתנו בערכאה ראשונה {ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1), 713 (1987)}.

עיקרון-על משפטי נוסף הוא זה אשר הוטבע בפסיקה של בתי-המשפט הקובע כי בית-המשפט לא יעכב ביצועו של פסק-דין המטיל חיוב כספי על בעל הדין שהפסיד {ב"ש 216/89 אברהמי קבלן חברה לבניין נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2), 172 (1989)}.

הכללים הנ"ל פרי יצירת התקנות והפסיקה הם כללי היסוד בסוגיית עיכוב הביצוע. האחד, פרי התקנות שקבע את העיקרון הגורף שחריגה הימנו תתבצע רק בהתקיים כללים או חריגים שונים כמתואר להלן. השני, פרי נוהג בתי-המשפט ופסיקתם שאף חריגה הימנו תיעשה רק במקרים נדירים.

4. הרחבת המונח "עיכוב ביצוע"
תקנה 470 לתקסד"א יצרה הרחבה של המונח "עיכוב ביצוע" ככולל כל דרך לביצועם של פסק-דין או החלטה. "עיכוב ביצוע כולל למעשה כל דרך של ההוצאה של ההחלטה, עליה הוגש ערעור, מן הכוח אל הפועל. עיכוב ביצוע פירושו עיכוב השימוש בפסק-הדין באיזו דרך שהיא. כותרתה של הבקשה לא היא הקובעת את המהות של הבקשה."

ב- בש"א 6801/95 {הליליס בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד מט(3), 258 (1995)} נקבע כי "בדומה לכך, פסקתי ... כי בקשה שמוגשת לבית-משפט שלערעור בה מתבקש צו שיאסור על המשיבים לערעור מעשות שימוש, עד מתן פסק-דין בערעור, בהחלטות בית-המשפט קמא עליהן מערערים, איננה אלא בקשה ל"עיכוב ביצוע", שהרי בקשה כזו, ואין זה משנה באיזו כותרת בוחר לו המבקש להכתיר אותה, הינה, הלכה למעשה, בקשה ל'התליית פעולתה של החלטה'. בהתאם לכך דחיתי את הבקשה, היות שבניגוד להוראות תקנות 467 ו- 468 לתקסד"א, לא הוגשה תחילה לבית-המשפט שנתן את ההחלטות."
ד"ר י' זוסמן, גורס בספרו {סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 864} כי "ניתן, איפוא, לומר, כי עיכוב ביצוע פירושו - עיכוב השימוש בפסק-הדין באיזו דרך שהיא. בקבען כי גם עיכוב ביצוע 'בכל דרך אחרת' הוא בכלל עיכוב ביצוע, התכוונו התקנות להסמיך את בית-המשפט לעכב גם ביצועם של פסקי-דין כאלה שאינם מבוצעים על-ידי משרד ההוצאה לפועל, כי אם על דרך של כפיה בהתאם לפקודת בזיון בית-משפט, כגון צווי מניעה וצווי ביצוע בעין, וכן צו ירושה וצו פירוק, ואף 'ביצועה' של החלטה שאינה מבוצעת כלל, כגון פסק-דין של הצהרה, אפשר לעכב עד לבירור הערעור, כי הרי זו 'התליית פעולתה של החלטה', כאמור בתקנה 470(3)."

תקנה 470 מגדירה את מהותו של צו עיכוב ביצוע לעניין "סימן זה" של התקנות. הגבלת חלות צו העיכוב לא באה אלא להדגיש כי מדובר בעיכוב ביצוע אגב ערעור בלבד. אין התקנות מכסות את כל אותם מקרים, בהם גם נדון להלן, בהם סמכות עיכוב הביצוע הורתה בדין עצמו או ששיקול-הדעת של בית-המשפט יונק סמכותו מדינים אחרים ומעקרונות אחרים אשר מצמצמים או מרחיבים את שיקול-דעת בית-המשפט ליתן צווי עיכוב ביצוע. כך למשל, קיימות הוראות דין בהן העיכוב ביצוע הינו אוטומטי, מוחלט ומיידי ללא צורך בכל פניה כלשהי מצד המערער לבית-המשפט.

עיכוב ביצוע משמעו, אם כן, כל דרך שימוש בפסק-הדין או בהחלטה המעוכבים. פרסום פסק-דין או החלטה, ללא הודעה על דבר עיכובם, משמעו שימוש שלא כדין ובחוסר תום-לב בהליך השיפוטי. שימוש בלתי-ראוי כזה יכול להוות בסיס לתביעת נזיקין לכל צורותיה נגד המפרסם, ויש בה גם משום מעשה של שיבוש הליכי משפט על כל המשמעות החמורה שבכך.

עיכוב ביצוע של פסק-דין אינו מתבטא רק בביצוע או מימושו של סעד אופרטיבי שניתן בו, והוא כולל גם "התליית פעולתה של ההחלטה".

5. התנאים לעיכוב ביצוע
5.1 כללי
בתי-המשפט והספרות לדורותיהם קבעו שני תנאים מצטברים שקיומם יביא להפעלת שיקול-הדעת של בית-המשפט בבואו לעכב ביצוע. קביעה זו קיבלה גוונים שונים בדרכי ניסוח התנאים, ולדעתנו קיימת חשיבות לדרך ניסוח זו בבואנו לבחון את יישום התנאים הלכה למעשה.

כדי שבית-המשפט, יחרוג מן הכלל כאמור לעיל, על המבקש לעמוד בשני תנאים. האחד, עליו להראות כי סיכויי הערעור הם טובים. השני, כי אם יתקבל הערעור יקשה מאוד על המבקש להחזיר את המצב לקדמותו {ע"א 1869/01 כל בו 2000 (1990) בע"מ נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2), 630 (2001)}.

5.2 החובה לפנות לבית-משפט קמא בטרם מגישים בקשה לעיכוב ביצוע לבית-משפט שלערעור
כלל ידוע הוא כי סמכותה של ערכאת הערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי מותנית בכך שהבקשה הוגשה תחילה לבית-המשפט שנתן את ההחלטה וסורבה על ידו.

עולה אם כן ברורות כי התקנות קבעו סדר דין קפדני ודווקני עליו צריכה לענות בקשה לעיכוב ביצוע. על המבקש לפנות קודם כל לבית-המשפט שנתן את פסק-הדין או ההחלטה שאת עיכובה מבקשים, בין שמדובר בבקשה בעל-פה ובין שמדובר בבקשה בכתב. בית-משפט של ערעור לא יזקק לבקשה לעיכוב ביצוע, אלא אם הצביע המבקש באורח ברור בבקשתו בפני בית-משפט של ערעור על קיומה של פניה קודמת לבית-המשפט שעל פסקו מערערים. כלומר, פניה קודמת כאמור הינה תנאי בל-יעבור וחלק מעילת הבקשה לעיכוב ביצוע {ע"א 6197/00 אביגדור פלדמן נ' אהרון אמינוף - שופט, תק-על 2000(3), 2011 (2000); בש"א 3755/96 גוראב עקיבא נ' אסתר פינקל, תק-על 96(2), 916 (1996)}. יש לטעון זאת מפורשות ולצרף את החלטת בית-המשפט קמא הדוחה את בקשת העיכוב בפניו. היעדר פירוט כזה יאפשר מחיקת הבקשה מחמת חוסר עילה. יש להדגיש כי סביר להניח כי במקרה כזה שצד "שכח" לציין דבר פניתו לבית-המשפט קמא, יאפשר בית-המשפט את תיקון הבקשה או הגשתה מחדש על-מנת ל"רפא" הפגם.

זאת ועוד. לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב בפני בית-משפט שלערעור כל עוד מתקיימים עדיין הליכי דיון בבקשת העיכוב בפני בית-המשפט שנתן את פסק-הדין או ההחלטה שאת עיכובה מבקשים.

החלטה לעיכוב ביצוע לתקופה קצובה, שניתנה בערכאה הראשונה, כמוה כדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לתקופה ארוכה יותר, ובכך נפתחת בפני בית-משפט של ערעור הדרך לדון בבקשת עיכוב ביצוע על-פי תקנה 468 לתקסד"א. ואולם סמכותו אינה סמכות ערעורית אלא מקורית, והוא רשאי ואף חייב לפסוק על-פי שיקול-דעתו.

ב- רע"א 6727/10 {עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, תק-על 2010(4), 45 (2010)} לא נטען כי המבקשת פנתה תחילה בבקשת עיכוב ביצוע לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, הערכאה הדיונית, וכי בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה. במקרה דנן, אף לא צורפה לבקשה כל אסמכתא בדבר פניה לבית-המשפט המחוזי בבקשת עיכוב ביצוע. לאור הנ"ל, דחה כב' השופט י' דנציגר את הבקשה לעיכוב ביצוע.

5.3 נטל השכנוע
מי שמבקש כי בית-המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב {בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1), 668, 670 (1996); ע"א (מחוזי חי') 30186-08-10 ביטום (1991) בע"מ נ' נביל עראבי, תק-מח 2010(3), 13104, 13105 (2010)}.

5.4 סיכויי ערעור
הכלים העומדים לרשות בית-משפט שלערעור או בית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור, בבואו לבחון אם נתקיים התנאי הראשון של קיום "סיכוי ערעור" הינם אחד משנים. האחד, כתב הערעור - אם הוגש ונספח הוא לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין או ההחלטה. השני, אם טרם הוגש ערעור עומדת בפני בית-המשפט בקשה לעיכוב הביצוע, העובדות המפורטות בה, והנימוקים בשלהם צד עותר לעיכוב ביצועו של פסק-הדין או ההחלטה, והטענות בעטיין סבור הצד העותר כי יש לו אכן סיכויי בערעור.

בהיות נטל השכנוע וההוכחה רובץ על העותר לעיכוב הביצוע נגזרת מכך חובתו לפרט ולהסביר הסבר היטב את טיעוניו נגד פסק-הדין של בית-משפט קמא. יש לציין כי כאשר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע מתבררת בשלבה הראשון, דהיינו בפני בית-משפט שנתן את פסק-הדין שאת עיכובו מבקשים, גדר השיקולים בדבר "סיכויי הערעור" הינו שונה {ראה דיוננו להלן בהמשך פרק זה}.
אם כן, מהי רמת ההוכחה או מהו היקף השכנוע בו נושא צד בבואו לשכנע את בית-המשפט כי יש סיכוי לערעור? בתי-המשפט לכל דרגותיהם הטביעו מספר צורות של התייחסות לממדי הנטל ודרכי הוכחתו.

א. "סיכוי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו להצלחת ערעורו {ע"א 1828/01 יצחק מונטיליו ואח נ' יעקב דילו ואח', תק-על 2001(1), 1275 (2001)}.

ב. "סיכוי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע כי יש לו סיכויים טובים בערעורו {ע"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מ"ג(1), 334 (1989)}.

ג. "סיכוי ערעור" משמעו קיומן של טעויות יסודיות היוצרות הסתברות גבוהה כי הערעור יתקבל {בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1), 178 (1990)}.

בתי-המשפט נקטו אם כן בשלוש רמות של נטל ההוכחה והשכנוע כאשר באו לבחון תנאי זה של "סיכויי ערעור". עם זאת נראה הדבר שהיות והתנאי העיקרי, אותו שוקל בית-המשפט בבואו להכריע בשאלת עיכוב ביצועו של פסק-דין או החלטה, הינו שאלת אפשרות החזרת המצב לקדמותו, בתי-המשפט נטו לבחור בדרך המקילה עם מבקש הביצוע בשאלת החלת התנאי של "סיכויי הערעור". כלומר, קיומו של סיכוי קלוש לערעור דיו על-מנת להצביע כי המבקש עמד והרים את הנטל המוטל עליו בשאלה זו. כמו-כן כאשר בית-המשפט מגיע למסקנה כי למבקש אין כל סיכוי בערעור כי אז תידחה בקשת העיכוב מחמת נימוק זה בלבד.


5.5 אפשרות השבת המצב לקדמותו
העילה העיקרית העלולה להניע את בית-המשפט לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד - להשיב המצב לקדמותו {י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהד' 6), 809}.

יובהר כי זכות המבקש נדחית מפני זכות הצד האחר אם יש ביכולתו להצביע על נזק בלתי-הפיך, או לפחות נזק חמור במידה משמעותית שיגרם לו מעיכוב ביצועו של פסק-הדין {ע"א 4447/96 בנייני ישראל נ' רדיו אלחוטי, תק-על 97(4), 664 (1997)}.

5.6 אופן ניסוח הבקשה לעיכוב ביצוע והתצהיר העומד ביסוד הבקשה
על הבקשה בכתב לעיכוב ביצוע לענות על שתי דרישות מהותיות הבאות; האחת, עליה להיות נתמכת בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסוד הבקשה. בדרך-כלל, בקשה לעיכוב ביצוע מושתתת על עובדות ועל-כן חובת צירוף תצהיר הינה מיסודותיה החשובים של הבקשה. השניה, פירוט וצירוף אסמכתות משפטיות לביסוס טענות המבקש בבקשה.

חובת צירוף תצהיר לאימות עובדות הבקשה לעיכוב הינה ברורה וקבועה בתקנות סדר הדין דלעיל, הדנות בבקשה בכתב. ברור כי תצהיר יש לצרף כאשר קיימות עובדות המשמשות בסיס לבקשה לעיכוב ביצוע.

כמובן יש נסיבות בהן אין צורך בצירוף תצהיר. כך לדוגמה, כאשר הבקשה מושתתת על טענות משפטיות בלבד, או כאשר, למשל, מבקש עיכוב הביצוע מסתמך על דברי המשיב עצמו {בש"א 198/92 קופת חולים של ההסתדרות נ' מחמד עאזם עבד, פ"ד מו(1), 642 (1992)} או כאשר אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים {רע"א 3542/99 מלם מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד, תק-על 99(2), 1260 (1999)}.

נדגיש כי המבקש חייב בתצהיר המצורף לבקשתו, לפרט את הנסיבות המורות, כי ביצועו המיידי של פסק-הדין עלול להסב לו נזק שאין לו תקנה שכן, בית-המשפט לא יסתפק בהצהרתו הסתמית, כי אומנם כן הוא הדבר, ללא פירוט וללא תיאור העובדות {י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהד' 6) 667}.

ב- פר"ק (מחוזי ת"א) 1585-09 {בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ, תק-מח 2010(3), 9990, 9994 (2010)} קבע בית-המשפט כי הוא לא התעלם "מטענת המבקש כי תגובות החברה והמשיבים לא נתמכו בתצהירים, אך לא ראיתי בכך כדי פגם השומט את הבסיס לתגובות שכן מרבית הטענות מושתתות על מסמכים שמצויים ממילא בתיק בית-המשפט, על טענות משפטיות שאינן דרושות תצהיר, כמו גם על האמור בבקשה לאישור הסדר הנושים, שנתמכה בתצהיר, הגם איני שולל כי נכון היה לתמוך התגובות, ולמצער את חלקן, בתצהיר."

ב- תא"מ (שלום הר') 19995-02-10 {נציגות הבית המשותף נ' גלגלי הפלדה 6 בע"מ, תק-של 2010(3), 50606, 50608 (2010)} קבע בית-המשפט כי הגשת תצהיר נדרשת בעיקר לאימות עובדות אך במקרה בו הבקשה מבוססת על מסמכים שצורפו לכתבי הטענות של הצד שכנגד אין צורך בתצהיר מאמת. במקרה הנדון הבקשה מבוססת בעיקר על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין וצורף לכתב התביעה.


5.7 עיון חוזר
בהיות בקשה לעיכוב ביצוע מעצם מהותה סעד זמני חלים עליה דיני הסעד הזמני ובכללם העיקרון לפיו בכל מקרה של שינוי נסיבות יכול המבקש עיכוב ביצוע לחזור ולעתור בשנית לסעד של עיכוב ביצוע.

5.8 שיהוי או איחור
איחור או שיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע או בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור יהוו נימוק מספיק לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע {רע"א 1261/01 דוד בלס ואח' נ' בנק לאומי ישראל בע"מ, תק-על 2001(1), 703 (2001)}.

5.9 עיכוב ביצוע ומעשה בי-דין
לעניין סופיותו של פסק-דין שמוגש עליו ערעור, הדעה החד-משמעית הינה כי פסק-הדין אינו מאבד מכוחו המחייב כמעשה בי-דין לכל דבר. כלל זה חל גם אם הורה בית-המשפט על עיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן הכרעה בערעור.

6. סעד זמני בתקופת הערעור
כידוע, לא בנקל תעניק ערכאת הערעור סעד זמני לתקופת הערעור והדבר מחייב בחינת שיקולי מאזן הנוחות, סיכויי ההצלחה של המבקש וכן - טעמים מיוחדים. בטרם ערכאת הערעור תגיע לטעמים המיוחדים, על בית-המשפט לבחון את סיכויי הזכיה בערעור ולהיכן נוטה מאזן הנוחות {ע"א 2289/08 ד"ר ראובן אמיר-שלו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2009(1), 21, 22 (2009)}.

אם כן, תקנה 471(א) לתקסד"א, מתנה מתן סעד זמני לתקופת הערעור בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". דרישה זו מחייבת את מבקש הסעד הזמני לעמוד בנטל שאינו נופל, ואף עולה, על הנטל הנדרש ממי שמבקש סעד זמני בערכאה הדיונית. לכן, הכלל הוא כי בית-המשפט שלערעור אינו מצווה על השהיית פעולתו המיידית של פסק-הדין שניתן בבית-המשפט דלמטה, אלא אם הוכח בפניו כי אי-מתן הצו המבוקש יביא על המבקש נזק בלתי-הפיך, או, לפחות, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה בבירור לצדו של המבקש {רע"א (מחוזי מר') 15389-11-08 אודר הנדסה ובניין בע"מ נ' תנובות קש"ת בע"מ, תק-מח 2009(1), 1866, 1872 (2009)}.

בית-המשפט ייטה להעניק את הסעד למערער אשר הראה כי מתקיימים בעניינו שני תנאים: האחד, כי לערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל; והשני, כי עלול להיגרם לו נזק בלתי-הפיך אם לא יינתן הצו, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו {ע"א 4729/00 העדה האוונגלית אפיסקופלית נ' ניקולא, תק-על 2000(3), 1952 (2000); בש"א (מחוזי נצ') 1209/09 סרף יגאל נ' ישראל טוקאר, תק-מח 2009(2), 16399, 16401 (2009)}.

כפי שמורה תקנה 471(ג) לתקסד"א, המבקש בשלב הערעור להשיב לתוקפו סעד זמני שבוטל בפסק-הדין של הערכאה הדיונית, או המבקש סעד זמני בשלב זה, נדרש להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו {ע"א 4547/10 גבריאלה פרידמן נ' שמעון רחמים מלכה, תק-על 2010(3), 2444, 2445 (2010)}.

הטעם לדרישה זו הינו כי דחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על-פי פסק-הדין, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית-המשפט בצדקתו של הצו אותו הוא מבקש, או בצדקת החזרתו על כנו של הצו שניתן לו בערכאה הדיונית. במסגרת זו מוטל על המבקש הנטל שאיננו קל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור {ע"א (מחוזי חי') 38399-04-10 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם ארגוב, תק-מח 2010(2), 16213, 16215 (2010); ע"א 8530/09 זבולון כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 2010(1), 201, 202 (2010)}.