הארכת מועדים להגשת ערעור

1. כללי
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"528. הארכת מועדים [488]
מועד או זמן שקבע בית-המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול-דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

{הדברים הנאמרים בתת-פרק זה יפים הם לכל בקשה להארכת מועד שמוגשת על-ידי בעל דין, בין אם עסקינן בערעור בזכות ובין אם עסקינן בערעור ברשות}

בקשה להארכת מועד ניתן להגיש בשלושה מקרים {להרחבה בנושא הארכת מועדים ראו בספרה של עו"ד מאיה לדרמן, הארכת מועדים במשפט האזרחי והפלילי (תוס' 3, יוני 2007, אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ)}: האחד, כאשר עסקינן במועד שנקבע בחיקוק. השני, כאשר עסקינן במועד שנקבע על-ידי בית-מהמשפט. השלישי, כאשר עסקינן במועד מוסכם בין בעלי הדין. בפרק זה, אנו נעסוק בבקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק.

לשון תקנה 528 לתקסד"א דן ב - 3 תנאים קומולטיביים המשלימים זה את זה לכך שבית-המשפט רשאי להפעיל את שיקול-דעתו להאריך מועד. ואלה הם: האחד, המועד נקבע בחיקוק, חוק או תקנה. השני, קיומם של "טעמים מיוחדים" להארכת המועד. השלישי, חובת פירוט רישום טעמים מיוחדים אלה להארכת המועד בהחלטת בית-המשפט.

תקנה 397 לתקסד"א, לדוגמה, קובעת, כי המועד להגשת ערעור בזכות על פסק-דין הוא 45 ימים. הואיל והמועד נקבע, כאמור, בחיקוק - קובעת תקנה 528 סיפא לתקסד"א, כי בית-המשפט רשאי להאריך מועד זה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

באשר למונח "טעמים מיוחדים" להארכת מועד, קבעה הפסיקה כי "בתי-המשפט נטו להיענות לבקשות להארכת מועד, כאשר הנסיבות בעטין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין" {ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' גלבוע, פ"ד מ(1), 57, 62 (1986)}.

ככלל, מן המבקש הארכת מועד נדרש להצביע על שקידה ראויה ועל מאמץ סביר לעמוד במועד שנקבע בחיקוק. רק אם יש פיו "טעם מיוחד" לכך שאף בשקידה ראויה לא ניתן להגישו במועד, תהיה זו הצדקה להיעתר לבקשתו להארכת מועד {בש"א (נצ') 2838/04 מייק נ' אגודה שיתופית בית קירור אלשרק, תק-מח 2004(4), 1141 (2004)}.

זאת ועוד. לאחרונה גבר המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של המשיב לבקשה. כלומר, ציפייתו לסיום ההליכים כנקודת האיזון הראוי בין האינטרסים השונים של בעלי הדין, תוך הדגשת זכות הערעור כזכות חוקתית.

ככל שהאיחור בהגשת הערעור הוא רב, כך גדל אינטרס ההסתמכות של המשיב לבקשה ומחייב טעמים בעלי משקל להארכת המועד, שלהם אופי של היעדר שליטה או תקלה בלתי-צפויה, ולהיפך {ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול ואח', פ"ד נה(2), 904 (2001)}.

יודגש כי די בכך שהמבקש גילה דעתו כי איננו משלים עם פסק-הדין ומעוניין להשיג עליו עוד בטרם חלף המועד להגשת הערעור, בכדי לקבוע כי זכותו של משיב שלא להיות מוטרד עוד מהליכים נוספים טרם התגבשה {בש"א (י"ם) 5912/04 אבו לבן מוחמד ואח' נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2004(2), 6642 (2004)}.

על המבקש הארכת מועד שנקבע בחיקוק החובה לציין בבקשתו להארכת מועד את ה"טעם המיוחד". דרישה זו הינה תנאי בל-יעבור להפעלת שיקול-הדעת של בית-המשפט. משך האיחור אינו קובע לעניין זה, על-אף שבסמכותו של בית-המשפט להפעיל את סמכותו הטבועה ובכך למעשה מתגבר על "מכשול" זה.

כאשר בעל דין לא הביא "טעם מיוחד", בקשתו לא תיעתר. יודגש כי העובדה כי מדובר באיחור של יום אחד, איננה מפחיתה מן הדרישה למתן "טעם מיוחד" {בש"א (ת"א-יפו) 180471/04 נורטל נטוורקס ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-של 2004(4), 6623 (2004)}. יחד עם זאת, כאשר מידת האיחור היא מזערית ואין המשיב מצביע על פגיעה בציפיה או באינטרס ראוי להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת הליך לבית-המשפט {בש"א 1207/04 רפאל פריג' נ' "כל הזמן" ואח', תק-על 2004(1), 2605 (2004)}. מהותו של הטעם המיוחד בעטיו ייעתר בית-המשפט לבקשה להארכת מועד אינו חד-משמעי והינו פועל יוצא של נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יחד עם זאת, אין ספק שבבחינת הלכות בתי-המשפט נודעו הכרעות שקיבעו סוגי מקרים בהם, בכל מקרה, לא ייעתר בית-המשפט לבקשה להארכת מועד מטעם מיוחד בעל אופי מיוחד שכזה.

שאלה עיקרית בבחינת קיומו של טעם מיוחד למתן אורכה היא, האם האורכה עלולה לפגוע בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שלא יוטרד עוד, כלומר, עמידה בעיקרון הוודאות הניתנת לבעלי הדין, אל מול השאלה האם לבעל הדין היתה יכולת אובייקטיבית להגיש את ההתנגדות במועד. היכולת האובייקטיבית נמדדת על-פי הטעם המיוחד אותו יש להציג.

"טעם מיוחד" אינו מונח המוגדר בחוק, ורשימה של טעמים מיוחדים איננה מופיעה בתקסד"א לדוגמה. הפסיקה והספרות מצביעים על מגמה אחת וברורה, "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואין לו שליטה על כך {בש"א 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3), 159 (1986)}.

פסיקת בתי-המשפט נותנת דוגמאות למה שאיננו "טעם מיוחד" לאיחור כגון: גרימת נזק רב לבעל הדין, פסק-הדין נוגד את תקנת הציבור, פניה להליך בלתי-מתאים, שיקול-דעת מוטעה של עורך-דין לא לנקוט בהליך, מצוקה כלכלית {ת"א (ת"א-יפו) 50052/04 אמיתי גבריאל נ' דביר רחל ואח', תק-של 2004(4), 4601 (2004)}.

כמו כן, פסיקת בתי-המשפט נותנת דוגמאות למה שייחשב כ"טעם מיוחד" לאיחור כגון: הליך התלוי ועומד בערכאה אחרת {ע"א 7044/93 אסתר גורה נ' מורדכי גורה, תק-על 94(4), 218 (1994), טעות של בעל דין שנגרמה מטעות של בית-המשפט {בש"א 17/86 אלפחיא אגודה שיתופית למים נ' גורג' שוקייר, פ"ד מ(1), 318 (1986)}.

להלן נביא מספר דוגמאות נוספות.

היעדר ייצוג איננו נחשב לטעם מיוחד להארכת מועד {בש"א 7716/97 ויינשטיין נ' ליברמן, דינים עליון נג 579} אך זאת רק כאשר המבקש אינו מעוניין בייצוג או אינו זכאי לתמיכה של הלשכה. אולם סתימת הגולל על מבקש במצב דברים כזה, כאשר המחדל אינו מחדל שלו, והוא נזקק לתמיכה של הסיוע המשפטי לדוגמה, עלולה גם ליצור הכבדה מיותרת על המבקש במימוש זכות הגישה לבית-המשפט, הכבדה שמקורה בדלות אמצעיו {בש"א 7596/04 נינה בורלשקוב נ' עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת דיור, תק-על 2004(4), 61 (2004)}.

עומס עבודה במשרד הוא כשלעצמו איננו מקים טעם מיוחד להארכת מועד {בש"א 8298/04 יעקב חיננזון נ' הדסה קסטן ואח', תק-על 2004(3), 2692 (2004)}.

משא ומתן המתנהל בין הצדדים בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור איננו מהווה נימוק המצדיק הארכת המועד {ב"ש 587/86 בשארה נ' אבו עטה, פ"ד מ(4), 9 (1986)}. כפועל יוצא מעיקרון זה נקבע גם, כי בעל דין חייב לכלכל צעדיו על-פי שיקוליו הוא ולא לסמוך על עמדותיו או מהלכיו של הצד שכנגד {ב"ש 1216/85 מדינת ישראל נ' עצמון, פ"ד מ(2), 325 (1986)}. אולם חריג לכלל זה נקבע באותם מקרים בהם עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד או ממצג שיצר כלפיו או מהסכם שהושג או עמד להיות מושג ואלה השפיעו על מהלכיו של אותו בעל דין, וגרמו לו לאחר את המועד {ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2), 353 (1986)}.

שביתה או עיצומים לא יהוו טעם מיוחד כאשר צד לא טרח לברר את מועדי השביתה שניתן היה לבררם {בש"א 5683/03 הנגלי ואח' נ' שמואל ואח', תק-על 2003(2), 3849 (2003)}.

הגשת בקשה לאורכה בתוך התקופה לנקיטת הליך, כשלה מתווספת אפשרות כי הליך מקביל שננקט עשוי לייתר את ההליך הערעורי נשוא בקשת האורכה, עשויה להוות טעם מיוחד למתן אורכה {בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר, דיני עליון מא 644}.

מן המורם עולה כי טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בין היתר ייבחן משך האיחור; האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו {בש"א (מחוזי נצ') 3194/07 חבוס מאג'ד נ' מושב נווה אטי"ב - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, תק-מח 2007(4), 6559, 6560 (2007)}.

2. החובה לצרף תצהיר תומך לבקשה להארכת מועד
ביסוד הבקשה להארכת מועד עומד התצהיר המניח את היסוד הבסיסי להסברת ה"טעם המיוחד".

תקנה 241 לתקסד"א מחייבת צירוף תצהיר לבקשה בכתב, לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. בתצהירו חייב המבקש להביא את כל העובדות שהוא מבקש להוכיח. לתשומת-לב, כי אין לערוך תצהיר על-ידי איזכור מסמך אחר והפניה אליו כגון: "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות" שכן, תצהיר שכזה הוא פסול ולא יתקבל {ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו(5), 344 (1992)}.

ב- בש"א (מחוזי נצ') 2100/04 {א. ביטון מואסי בע"מ נ' פרחה רחאל, תק-מח 2004(3), 7175 (2004)} קבע בית-המשפט, בדחותו את הבקשה להארכת מועד, כי "בהיעדר תצהיר התומך בבקשה, לא אוכל לקבל כל טענה עובדתית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הארכת מועדים להגשת ערעור