botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 30 - שינוי תנאי השותפות בהסכמה (סעיף 28 לנוסח הישן)

סעיף 30 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"30. שינוי תנאי השותפות בהסכמה
הזכויות והחובות ההדדיות של השותפים, בין שנקבעו בהסכם ובין שהוגדרו בפקודה זו, ניתנים לשינוי בהסכמת כל השותפים, וההסכמה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת מתוך מהלך עסקיה."

ב- ת"א (צפ') 11318-06-12 {חברון טרבלסי נ' עידן ישועה, תק-של 2012(4), 27614 (2012)} נקבע:

"סעיף 20 לפקודת השותפויות קובע כי כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף. אולם פרק ד' לפקודת השותפויות דן ביחסים בין השותפים לבין עצמם, וסעיף 34 בו, שכותרתו "זכויותיהם וחובותיהם של השותפים", קובע את זכויותיהם בנכסי השותפות וחובותיהם כלפיה "בכפוף להסכם מפורש או משתמע בין השותפים".
מלשון זו עולה כי מדובר בהוראת חיקוק דיספוזיטיבית, ניתנת להתנאה (וראו: ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.06.05), פסקה 13 לפסק-דינו של השופט א' א' לוי). כמוהו אף סעיף 30 לפקודת השותפויות, הדן בשינוי תנאי השותפות בהסכמה, בו מצויין כי הזכויות והחובות ההדדיות של השותפים, בין שנקבעו בהסכם ובין שהוגדרו בפקודה, ניתנים לשינוי בהסכמת השותפים.
13. אשר-על-כן, האפשרות להתנות על הוראות פקודת השותפויות העוסקות ביחסים הפנימיים בין השותפים ולשנותם אינה חסומה בפני שותפות שאיננה מוגבלת, היא שאפשרה למשיב ליהנות באופן בלעדי מרווחי השותפות ואילו למבקש היא אפשרה שחרור מנטל ההפסדים, לרבות החובות שצברה השותפות."

ב- רע"א 1291/13 מתי אימבר נ' עוד יריב שי-ישינובסקי - כונס נכסים זמני ואח', תק-על 2013(2), 12533 (2013)} נקבע:

"המבקש הסתמך על סעיף 30 לפקודה הקובע כלהלן:
הזכויות והחובות ההדדיות של השותפים, בין שנקבעו בהסכם ובין שהוגדרו בפקודה זו, ניתנים לשינוי בהסכמת כל השותפים, וההסכמה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת מתוך מהלך עסקיה (הדגשה הוספה - י"ע).
לטענת המבקש, היתה הסכמה בין השותפים כי אמו המנוחה היא שותפה פורמאלית גרידא בשותפות, שלא כמו מעמדו-שלו או של אחיו יצחק, כשותפים בפועל, וכי מכוח סעיף 30 ניתן להתנות על סעיף 20(א) לפקודה.
המבקש מסתמך בבקשתו על סעיף 30, לפיו הזכויות והחובות של השותפים ניתנים לשינוי, אולם סעיף זה אינו יכול לעמוד למבקש משתי סיבות:
ראשית, סעיף 30 מצריך הסכמה של כל השותפים, ואילו במקרה דנן, השותף יצחק, אחיו של המבקש, כפר בטענת המבקש כי הוסכם שהמנוחה תהא אך שותפה פורמאלית, והסכים לבקשת המשיבים לניהול עזבון המנוחה בפשיטת רגל. די בהיעדר ההסכמה כדי לדחות טענת המבקש.
שנית, הסעיף עליו מתבסס המבקש עוסק בשינוי הזכויות והחובות ההדדיות של השותפים. בכך סותר עצמו המבקש מניה וביה. שאם המנוחה מעולם לא היתה שותפה, וכל רישומה הינו פורמאלי בלבד, סעיף 30 לא חל לגביה, באשר איננה בגדר שותף.
הן המשיבים והן יצחק הצביעו על תשתית עובדתית ממנה עולה כי אפילו בהנחה שניתן לטעון לשותפות "פורמאלית" בלבד, הרי שטענה זו אינה יכולה לחול על המנוחה, כמי שנהנתה מפירות השותפות, כמי שקיבלה לחשבונה החזרי מס בקשר לשותפות, וכמי שמשכנה את דירתה לטובת הלוואה שקיבלה השותפות מצד שלישי (כך עולה מעדות רואה החשבון של השותפות, מתגובתו של יצחק, ומנסח הרישום של דירת המנוחה). כאמור, יצחק הכחיש הסכמה בינו לבין אחיו-המבקש, כי אמם המנוחה תופטר מחובות השותפות, וטען כי היה מדובר בשותפות משפחתית לכל דבר ועניין.
5. למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי היחס בין סעיף 30 לפקודת השותפויות לבין סעיף 20(א) לפקודה, נראה כי כל עוד אין מדובר בשותף מוגבל, כל שותף רשום אחראי לחובות השותפות, כאשר בין השותפים לבין עצמם תיתכן חלוקה שונה של החובות (סעיף 34(1) לפקודה).
פרק ז' לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, ענייננו בפשיטת רגל של שותפות, וסעיף 134 לתקנות קובע כי "צו כינוס או צו הכרזת פשיטת רגל שניתן נגד שותפות יראוהו כאילו ניתן גם נגד כל אחד מהשותפים בה". על-פי תקנה זו ניתן הצו של בית-משפט קמא לניהול נכסי העיזבון של המנוחה בפשיטת רגל.
אחזור ואבהיר כי אין באמור לעיל, כדי לקבוע מסמרות לגבי מקרה מובהק בו מתברר כי לאחד השותפים לא היה יד ורגל לאורך זמן בניהול ענייני השותפות או בהשתתפות בהתחייבויות של השותפות, או בנטילת חלק בנכסי השותפות או ברווחיה. כמו גם איני מביע דעה באשר לנפקות חלוף הזמן מפטירת שותף ועד למתן צו כינוס או צו הכרזת פשיטת רגל נגד שותפות, לצורך תחולת תקנה 134 לתקנות פשיטת רגל."